קהילות בסכנת גירוש

המנהל האזרחי הרס הבוקר שתי כיתות בבית הספר של קהילת אבו א-נוואר


תיעוד וידיאו: אחמד איבראהים.

תמונה
צילום: אחמד איבראהים

הכיתות נבנו בספטמבר האחרון ולמדו בהן כ-25 תלמידי כיתות ג' ו-ד'. הריסת מבני חינוך הנה אחת הדרכים באמצעותן מנסה ישראל לגרש קהילות פלסטיניות מבתיהן ולרכז את תושביהן במובלעות, במטרה להשתמש בשטח לצרכיה שלה.

הבוקר, 4.2.2018, בסביבות השעה 5:00, הגיעו פקידי המנהל האזרחי וכוחות הבטחון לקהילת אבו א-נוואר והרסו שני מבנים בבית הספר של הקהילה ששימשו את כ-25 תלמידות ותלמידי כיתות ג' ו-ד'. המבנים נבנו במימון האיחוד האירופאי והרשות הפלסטינית בסוף ספטמבר 2017. ב-7.10.17 הגיעו פקידי של המנהל האזרחי, מלווים באנשי כוחות הביטחון, והחרימו את דלתותיהן של שתי הכיתות הללו. צו ההריסה הונח באחד המבנים הללו ב-13.12.17, וההליך המשפטי לגביהם טרם הסתיים.

קהילת אבו א-נוואר, המונה כ-650 תושבים, כמחציתם ילדים ובני נוער, שוכנת מדרום- מזרח לעיירה אל-עיזרייה, באזור שהוגדר על-ידי הרשויות מתחם E1 ומשני עבריה הוקמו ההתנחלות קידר וההתנחלות מעלה אדומים. בית הספר כלל שני מתחמים: מבנה ישן שבו פועלים גני הילדים וכיתות א'-ב', ולומדים בו כ-72 תלמידים, והכיתות שנהרסו.

בקיץ האחרון הגיעו כוחות צבא למתחם בית הספר, הכריזו עליו שטח צבאי סגור והחרימו לוחות סולאריים שסיפקו חשמל לבית הספר ולבית ההארחה של הקהילה.

תמונה
מבנה בית הספר לפני הריסתו

 

תמונה
אחת הכיתות לפני הריסת המבנה.

פריטים מומלצים

מבנה בית הספר בעין סאמיה. צילום: עבדאללה אבו רחמה.

קהילות בסכנת גירוש

בית ספר חדש שהוקם עבור ילדי קהילת עין סאמיה בסכנת הריסה מיידית

בקהילת עין סאמיה, השוכנת ממזרח לכפר מאלכ שבמחוז רמאללה, גרות 28 משפחות המונות יחד כ-200 תושבים. מאז הקמת הקהילה ב-1977 תושביה חשופים לסכנת גירוש וסובלים מאלימות מתנחלים וכוחות ישראליים. מאז הקימו מתנחלים לפני כשלוש שנים את מאחז "החווה של מיכה" התגברו מעשי האלימות של המתנחלים מהם סובלים תושבי הקהילה כמו גם תושבי הכפרים אל-מור'ייר, כפר מאלכ ויישובים נוספים באזור. בקהילה כ-40 ילדים בגיל בית הספר. עד שנת 2013 נאלצו ילדי הקהילה לצעוד מדי יום כמה קילומטרים ברגל לבית הספר בכפר מאלכ והחל משנה זו מימן משרד החינוך הפלסטיני הסעה לבית הספר ובחזרה. בשנת 2020 אישר משרד החינוך הפלסטיני, לבקשת תושבי הקהילה, את הקמתו של בית ספר בתחומה, במימון האיחוד האירופי. הקמת בית הספר התעכבה בשל מגפת הקורונה. עבודות הבנייה החלו רק ב-15.1.22, וכללו יציקת משטח בטון בשטח של 500 מ"ר שעליו הוצבו מבנים טרומיים מפח מגולוון הכוללים ארבע כיתות לימוד ושני חדרי שירותים. "בית הספר באדיית עין סאמיה היסודי המעורב" נפתח בינואר השנה. היות שמדובר באמצע שנת הלימודים, החלו ללמוד בו בשנה האחרונה רק שבעה תלמידים, והיתר השלימו את שנת הלימודים הנוכחית בכפר מאלכ ואמורים להצטרף אליו בספטמבר הקרוב. עם תחילת הבנייה קיבלו התושבים הודעה בעל-פה ממנהל האזרחי, כי בכוונתם להרוס את בית הספר באופן מיידי. התושבים פנו לבג"ץ בדרישה למנוע את ההריסה, אך הבקשה נדחתה, וב-28.4.22 מסר המנהל האזרחי צו הפסקת עבודה והריסה לבית הספר. תושבי הקהילה עתרו נגד הצו לבית המשפט המחוזי, אך עתירתם נדחתה ב-10.8.22. ב-14.8.22 הוגשה עתירה נוספת כנגד סירוב הרשויות להקפיא את צו ההריסה עד להכרעה בתוכנית בנייה שתושבי עין סאמיה הגישו מוקדם יותר. ב-30.10.22 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את עתירת התושבים להקפאת צו ההריסה וכעת עלולות הרשויות לבצע אותה החל ב-31 בדצמבר 2022.הריסת מבני חינוך הנה אחת הדרכים באמצעותן מנסה ישראל לגרש קהילות פלסטיניות מבתיהן ולרכז את תושביהן במובלעות, במטרה להשתמש בשטח לצרכיה שלה. בית הספר של קהילת עין סאמיה הוא אחד מ-44 בתי ספר בגדה המערבית המאוימים בהריסה לפי נתוני האו"ם, 8 מהם במזרח ירושלים. בבתי ספר אלה לומדים כ-4,800 תלמידים.

5 ספטמבר 2022

תושב ח'ירבת חומסה אל-פוקה עומד בתוך רכוש הקהילה שכוחות ישראליים השליכו ליד עין א-שיבלי. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס, 7.7.21

קהילות בסכנת גירוש

פשע מלחמה לאור יום ובאישור בג״ץ

ישראל ביצעה אתמול ניסיון להעברה בכפייה של תושבי חומסה, דבר המהווה פשע מלחמה. בניגוד לחמש הפעמים הקודמות שבהן הרסה ישראל את בתי התושבים בקהילה בתוך פחות משנה, אתמול לקחו עובדים של המנהל האזרחי וחיילים את תכולת בתיהם של חלק מהתושבים והעבירו אותה לאזור סמוך לעין אל שיבלי, אליו מנסה ישראל לגרש את התושבים, תוך מצג שווא שהדבר נעשה תוך ״הידברות״ ו״הסכמה״. בכך הבהירה ישראל, אם למישהו עוד היה ספק, את כוונתה לגרשם מביתם לתמיד. בתגובת הצבא שפורסמה בתקשורת הובלטה העובדה שניסיון הגירוש התקיים באישור בג״ץ. אכן, על החקירה שתתנהל בהאג בעניינה של ישראל לבדוק גם את אחריותם של השופטים לביצוע ההעברה בכפייה ולא רק את זו של חברי ממשלת ישראל והדרג הפיקודי הבכיר. אתמול, בסביבות השעה 8:00 בבוקר, הגיעו חיילים ואנשי מנהל האזרחי לח'ירבת חומסה שבצפון בקעת הירדן. הכוחות הכריזו על האזור שטח סגור ומנעו מעיתונאים, מפעילי זכויות אדם ומדיפלומטים להגיע למקום. הכוחות פירקו תשעה אוהלי מגורים וארבעה צריפי מגורים וכן 17 מבנים חקלאיים השייכים לתשע משפחות בקהילה המונות 61 נפשות, בהם 34 קטינים. נוסף על כל אלה, הרסו הכוחות ארבעה מכלי מים, צינורות, גדרות וציוד חקלאי. החיילים העמיסו את חפציהם של התושבים על המשאיות, שהובילו אותן לקהילת עין שיבלי שממערב לח'ירבת חומסה. תושבי הקהילה נמלטו עם צאנם להרים. אוטובוסים, שנועדו להעביר בכפייה את תושבי חומסה לעין אל שיבלי, נותרו ריקים.

9 יולי 2021

סיור הדיפלומטים היום. בצלם/שוברים שתיקה

קהילות בסכנת גירוש

דיפלומטים בכירים מ-17 מדינות מסיירים בכפרים פלסטינים בדרום הר חברון שישראל מבקשת לגרש את יושביהם

נציגי 17 מדינות הכוללות חברות באיחוד האירופי ומדינות נוספות, מסיירים בשעה זו בכפרים פלסטיניים בדרום הר חברון שישראל מבקשת לגרש את תושביהם. מאז שנת 2000 מנהלים התושבים מאבק משפטי בבג"ץ. באוגוסט האחרון, לפני הדיון האחרון בעניינם, חשף מכון עקבות מסמך המוכיח את שכבר היה ברור: ההכרזה על שטח האש נועדה להקל על המדינה לגרש את התושבים. השופטים התעלמו ממידע זה וכעת ממתינים התושבים לפסק הדין. בשעה זו מתקיים סיור של ראשי המשלחות ודיפלומטים בכירים נוספים בקהילות פלסטיניות באזור מסאפר יטא בדרום הר חברון, שישראל הכריזה על מקום מושבן כעל "שטח אש 918", במאמץ לגרש את כאלף התושבים המתגוררים בהן מבתיהם. זאת, לקראת ההכרעה הצפויה בבג"ץ בנוגע למאבקם המשפטי ארוך השנים של תושבי הכפרים. בסיור משתתפים נציגי האיחוד האירופי, והמדינות החברות גרמניה, צרפת, ספרד, איטליה, הולנד, שוודיה, פינלנד, דנמרק, בלגיה, אוסטריה, פולין, הונגריה ואירלנד, וכן בריטניה, נורבגיה, שוויץ וקנדה, שאינן חברות באיחוד האירופי אבל מחזיקות באותן עמדות, השוללות את חוקיותן של ההתנחלויות, ומתנגדות למדיניות הישראלית של גירוש קהילות פלסטיניות. נציגי המדינות מסיירים בכפר ח'ירבת אל-מג'אז, שבית הספר שלו נבנה במימון האיחוד האירופי ונפגשים עם נציגי הקהילה המקומית, וכן עם ראש המועצה המקומית של מסאפר יטא, נידאל יונס, ותושב סוסיא ותחקירן השטח של בצלם, נסר נוואג'עה. הסיור, אשר מתקיים בכפוף להנחיות הקורונה, אורגן על ידי שוברים שתיקה ובצלם. מנכ"ל שוברים שתיקה, אבנר גבריהו, אמר כי "הגענו לכאן היום כדי להודיע שלא נשתוק כשמדינת ישראל מכריזה על מאות אנשים כבלתי חוקיים בבתיהם. לא נשתוק כשחיילים נשלחים כדי לגרש בני אדם מבתים שבהם הם חיו הרבה לפני שרגלו של החייל הישראלי הראשון דרכה בשטחים. אנחנו מזמינים את כולם להגיע איתנו לשטח, להסתכל בעיניים של האנשים האלה, שחיים בסכנת גירוש תמידית, מה שמקבלי ההחלטות מעולם לא טרחו לעשות. ככה נראה גירוש וככה נראה כיבוש". מנכ"ל בצלם, חגי אלעד, הוסיף כי "ישראל לוטשת עיניים למרחב מסאפר יטא כבר שנים ארוכות. מבחינתה זהו שטח בשל לניצול, להוציא עניין אחד: גרים בו בני אדם לא רצויים – פלסטינים. יש לגרשם כולם, להרוס את בתיהם ומקורות מחייתם, בתירוץ כזה או אחר. שטח האש הוא התירוץ, טיהור השטח מפלסטינים הוא הכוונה. את המהלך הנפשע הזה חייבים לעצור." רקע: בתחילת שנות השמונים הכריז צה"ל על שטח של כ-30 אלף דונם באזור דרום הר חברון, המכונה מסאפר יטא, "שטח אש 918". בעת ההכרזה, גרו כבר בשטח מזה שנים ארוכות עשרות משפחות בכ-12 כפרים קטנים. משפחות אלה גרו במסאפר יטא עוד לפני שישראל כבשה את הגדה המערבית, והתפרנסו מחקלאות ומרעיית צאן. באוקטובר ונובמבר 1999 גירש הצבא כ-700 תושבים מכפרים אלה. בעקבות הגירוש עתרו לבג"ץ כמאתיים משפחות מתושבי הכפרים, באמצעות האגודה לזכויות האזרח ועו"ד שלמה לקר. בית המשפט הוציא צו ביניים שנותר בתוקף במהלך כל השנים האלה ואסר אמנם על המדינה לגרש את התושבים, אך גם הקפיא את חייהם. הם המשיכו לחיות בבתיהם ולעבד את אדמתם אך האיום בהריסה, פינוי ונישול המשיך לרחף על ראשיהם. במקביל, נאסרו עליהם כל פיתוח או בנייה חדשה. בהעדר ברירה, בנו התושבים ללא היתר מבנים חדשים למגורים ואת התשתיות שנדרשו להם – כולל תשתיות של מים וחשמל. המנהל האזרחי הוציא צווי הריסה למבנים ותשתיות אלה, וכיום עומדים ותלויים צווים אלה נגד מבנים שבנו תושבי הקהילה. בהרבה מהמקרים המנהל האזרחי הרס את המבנים והחרים את התשתיות. מאז שנת 2006 ועד לסוף ספטמבר 2020, תיעד בצלם הריסה של 66 מבני מגורים בקהילות אלה, שבהם גרו 358 בני אדם, בהם 163 קטינים. בנוסף תיעד בצלם מתחילת 2012 הריסה של 21 מבנים שלא למגורים בקהילות אלה. ההכרעה בהליכים המשפטיים המתנהלים מזה שני עשורים צפויה בתקופה הקרובה. במהלך הדיון האחרון אשר התקיים בבית המשפט העליון ב-10.8.20, טענה המדינה כי העותרים לא היו תושבי קבע בשטח בעת שהוא הוכרז "שטח אש" ולכן אין להם זכות להמשיך ולגור בבתיהם. כן טענה המדינה שהתושבים מנצלים את צו הביניים – אנשים נוספים שאינם כלולים בצו עוברים לגור באזור והתושבים בונים ללא היתרים. נציג הפרקליטות גם טען שהמדינה הייתה מוכנה "להתפשר" עם התושבים ולאפשר להם, למשל, לשהות בבתיהם חודשיים בשנה בתיאום מראש, או בסופי שבוע וחגים כאשר הצבא אינו מתאמן שם – אך העותרים דחו הצעות אלו, שמשמעותן בפועל הרס חייהם וגירוש קהילותיהם. השופטים נתלו בדברים אלה והבהירו לעותרים שעליהם לבחון פתרונות שונים, כאלה שיאפשרו לצבא להתאמן בשטח מגוריהם, וכי "התשובה נמצאת באיזון כזה או אחר." זאת, על אף ותוך התעלמות מחשיפתו של מכון עקבות מאוגוסט האחרון, כי ההכרזה על שטח האש נועדה מלכתחילה כדי להקל על גירוש התושבים הפלסטיניים, ולא בשל צרכים צבאיים.

19 אוקטובר 2020