קהילות בסכנת גירוש

ישראל ממשיכה במדיניות ההעברה בכפייה של תושבים פלסטינים: הריסה נרחבת נוספת אתמול בחומסה; היום החל אימון צבאי נרחב אשר צפוי להמשיך בין בתיהם ושדותיהם של תושבי מסאפר יטא

השבוע מקיימת ישראל שני צעדים חריגים בהיקפם, כחלק ממאמציה המתמשכים לגרש בכפייה קהילות פלסטיניות ממקום מושבן, במטרה להשתלט על אדמותיהן:

בקעת הירדן

אתמול, יום שני, 1.2.21, החרימה ישראל את רוב מבני המגורים ודירי הצאן של קהילת חומסה. זאת, לאחר שהקהילה כבר נהרסה בנובמבר, ביום הבחירות בארצות הברית, כאשר תשומת הלב הבינלאומית הייתה נתונה להן. אתמול, פירק המנהל האזרחי והחרים את הרכוש המפורט להלן:

  • 13 אוהלי מגורים השייכים ל-11 משפחות, המונות 74 נפשות בהן 41 קטינים; שתיים מהשפחות הללו עברו באופן זמני לאזור פורוש בית דג'ן לאחר שבתיהן נהרסו בנובמבר;
  • חמישה צריפים, שאחד מהם טרם הוקם, ושמונה אוהלים ששימשו כולם לגידול צאן.
     


 

תושבי חומסה סיפרו כי בשעות הבוקר, לפני מבצע ההחרמה, הורו להם אנשי המנהל האזרחי לעבור לאזור עין שבלי, ממערב למחסום אל-חמרא. לאחר מכן פירקו הכוחות את האוהלים והציוד של התושבים והעבירו אותם למחסום אל-חמרא, כשהם מודיעים לתושבים כי יוכלו לאסוף אותם אם יתחייבו להעתיק את מקום הקהילה לאתר החדש שייעדו להם. לאחר שהתושבים סירבו להגיע, הוחרם הציוד והועבר למחסני המנהל האזרחי.

כדי לכסות על כך שמדובר בהעברה בכפייה, ניסו דוברים מטעם הצבא ליצור את הרושם כאילו התושבים "הסכימו" לעזוב את המקום "מרצונם", לאחר "הידברות". אך כאשר צד אחד – ישראל – אוחז בכל הכוח ויכול לאיים על תושבים פלסטינים חסרי הגנה בצווי הריסה, דחפורים ונשק – לא ניתן לדבר על הסכמה אלא רק על כפייה ועל אלימות של משטר אפרטהייד, שמיישם את עיקרון העליונות היהודית באמצעות הנדסה גיאוגרפית ודמוגרפית של המרחב.

תמונה
כוחות צבאיים מתאמנים בסמוך לח'ירבת ג'ינבה, על גבול מסאפר יטא, 2.2.21. צילום: נסר נוואג'עה, בצלם

דרום הר חברון

היום, 2.2.21, החל תרגיל צבאי רחב היקף שאמור להימשך בין יומיים לשלושה, באזורים שישראל הכריזה עליהם כשטחי אש באזור הר חברון. הצבא לא ערך אימונים באזור זה מזה לפחות שבע שנים.

גם כאן, כמו במקומות אחרים בגדה, ההכרזה על "שטח אש" נעשתה במטרה לסלק את תושבי האזור מבתיהם ולהשתלט על אדמתם. שלא כמו הצבא, המועצה המקומית דרום הר חברון לא הרגישה צורך להסוות את כוונות הגירוש של פלסטינים בנימוקים ביטחוניים לכאורה. בהודעה ששלחה לתושבים היהודים, בה בירכה על האימונים, היא הבהירה כי זוהי "אחת הדרכים להגברת המשילות, אחיזה במרחב הפתוח והשלטת חוק וסדר".

ההחלטה לבצע אימון צבאי במרחב מסאפר יטא, לאחר שנים שבהן לא התקיימו אימונים במקום, היא חלק ממהלך ישראלי מתמשך שתכליתו אחת – העברה בכפייה של תושבים פלסטינים. את הדחף הפתאומי להתאמן בשטחים אלו דווקא כעת, קשה לנתק מהעובדה שממשל אמריקאי חדש החל בימים אלו בכהונתו. האם ממשלת ישראל משגרת בלוני ניסוי כדי לבדוק איך ובאיזו מידה היא תוכל להוסיף ולממש את תוכניותיה תחת הממשל הנוכחי, מבלי לתת דין וחשבון כלשהו על מעשיה?

האנשים שהגו את הרעיון לפיו ניתן לגרש תושבים באמצעות "אימונים צבאיים" כבר לא יצמיחו מצפון ולא יעצרו את פעולת הגירוש. אבל הקהילה הבינלאומית כולה, והממשל האמריקאי החדש בפרט, יכולים – וצריכים – להבהיר לישראל שעל מעשים כאלה היא תידרש לשלם מחיר משמעותי.

פריטים מומלצים

הריסת מבנה בפסאייל א-תחתא. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 25.11.20

מדיניות התכנון בגדה

ישראל מבצעת פשע ומתארת את הפלסטינים כעבריינים: בתיהם של 44 פלסטינים מתוכם 22 ילדים נהרסו אתמול בגדה המערבית

במסגרת מאמציה להשתלט על שטחים נוספים בגדה המערבית, אתמול הרסה ישראל את בתיהם של 44 פלסטינים (בהם 22 קטינים) וניתקה קהילות שלמות מתשתיות המים. ההריסות הן ביטוי הקצה של מדיניות ישראלית המבקשת לרוקן אזורים שלמים בגדה המערבית מתושביהם הפלסטינים באמצעות שימוש מתמשך באימונים צבאיים בשטחי מגורים וחקלאות, מניעת גישה לאדמות, איסור על בניית מבנים ועל חיבור לתשתיות בסיסיות והחרמות. כבר עכשיו, בנובמבר 2020 מספר הפלסטינים שישראל הרסה השנה את ביתם בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) עולה על 900. אזור רמאללה בכפר א-לובן אל-ר'רבייה שבמחוז רמאללה הרס המנהל האזרחי שלד של מבנה בשלבי בנייה (רצפה ועמודים), שנועד למגורי משפחה בת 8 נפשות, מתוכן 6 ילדים, וכן צריף בבעלות תושב אחר ששימש כמוסך. בקעת הירדן בפסאייל א-תחתא שבצפון בקעת הירדן, המנהל האזרחי: החרים 2 שלדים של צריפים שנועדו למגורי משפחה מורחבת המונה 7 נפשות בהן שני ילדים, ונתרמו לה על-ידי ארגוני סיוע הומניטארי, לאחר שהמנהל הרס את צריפי המגורים שלהם בחודשים הקודמים. הרס 2 צריפי מגורים של משפחה בת 10 נפשות בהן 4 ילדים, וכן מטבח ושירותים, דירים, גדר ורשת חשמל. הרס 8 צריפים ששימשו שתי משפחות וכללו: שירותים, אחסון למספוא, אורוות סוסים, לול תרנגולות וטאבונים, והשחיתו מספוא לחיות. בקהילת תל א-סמאדי שמצפון מערב לכפר אל-ג'יפתליק החרים המנהל האזרחי צריף ששימש למגורי זוג וכן מבנה שירותים ומיכל מים שנתרמו לזוג על ידי ארגון סיוע הומניטארי לאחר שהכוחות הרסו את צריף המגורים שלהם, מבנה שירותים ומיכל מים מפלסטיק ב-21.10.20. מסאפר יטא (דרום הר חברון) בח'ירבת א-רכיז הרס המנהל האזרחי 2 מבני מגורים של משפחה המונה שש נפשות, מתוכן שלושה ילדים ומבנה לשימוש חקלאי בבעלות משפחה אחרת בקהילה. בח'ירבת א-סארורה, הרס המנהל מבנה שירותים בבעלות תושב הקהילה. בחירבת ח'לת א-דבע נהרסו 2 מבני מגורים בשלבי בנייה שנועדו למגורי 2 משפחות, המונות יחד 11 נפשות, בהן 7 ילדים, וכן מבנה שהכיל שירותים ומטבח. במר'אייר אל-עביד נהרסו 2 מבנים לשימוש חקלאי ומבנה שירותים בבעלות תושב הקהילה. אנשי המנהל האזרחי חתכו קו מים באורך של כ-2 קילומטרים שסיפק מים לקהילות אל-פח'ית, א-ספאיי, מר'אייר אל-עביד וא-תבאן. עלות הנחתו של קו המים עמדה על קרוב למאה אלף יורו, והוא נתרם על-ידי ארגונים הומניטאריים. המנהל האזרחי כבר השחית את קו המים הראשי המוביל למסאפר יטא בחודש פברואר 2019 והוא שוקם מאז, ובחודש אוקטובר השנה השחית המנהל קו חלוקה פנימי שהוביל מים לקהילות מר'אייר אל-עביד וח'ירבת אל-מג'אז. בחירבת ג'ינבה נהרסו מכל מים וחלק מגדר רשת ונעקרו ארבעה עצי זית. נכון לסוף נובמבר 2020 לפחות 919 פלסטינים איבדו את ביתם, בהם לפחות 460 קטינים. לשם השוואה, ב-2019 כולה איבדו את ביתם 677 פלסטינים, ב-2018 – 397, וב-2017 – 521. בנוסף, במהלך 2020 ישראל הרסה 330 מבנים ומתקנים שלא נועדו למגורים, כולל תשתיות הומניטריות כגון בורות, רשתות מים ותשתיות חשמל, החיוניות לקיום אנושי. חלק מהבתים שנהרסו אתמול היו בשלבי בניה וטרם אוכלסו וההריסות בוצעו, פעם נוספת, לפני מערכת חורפית משמעותית ובמהלך מגפה עולמית. מוקדם יותר החודש, ערב יום הבחירות בארצות הברית, הרסה ישראל כליל את ח'ירבת חומסה שבבקעת הירדן, בפעולת ההרס הגדולה מסוגה מזה כעשור. ישראל מתמידה ביישום מדיניות זו של העברה בכפייה כשהיא מגובה בפסיקות של בתי המשפט בישראל – ובעיקר של בית המשפט העליון – ובתגובה נרפית מצד הקהילה הבינלאומית. הריסת הבתים חושפת רק פן אחד של מדיניות נפשעת זו, שתיפסק רק כאשר במקום גינויים או דרישות לפיצויים תידרש ישראל לתת דין וחשבון על מעשיה. הניסיונות להתמודד עמה בדרכים אחרות כשלו – כישלון שחורבותיו פזורות בכל רחבי הגדה המערבית.

26 נובמבר 2020

תושבי ח'ירבת חומסה בין חורבות קהילתם, 4 בנובמבר 2020. צילום: שרית מיכאלי, בצלם

קהילות בסכנת גירוש

דברי מנכ"ל בצלם חגי אלעד בוועדה לזכויות האדם פרלמנט האירופאי

לפני שבועיים, ב-3 בנובמבר, ביצעה ישראל את אחת מפעולות ההרס הגדולות מזה עשור. ח'ירבת חומסה, קהילה פלסטינית שלמה בצפון בקעת הירדן, נחרבה תוך שעות ספורות. 74 אנשים נותרו ללא קורת גג, 41 מהם ילדים. עשרות מבנים, בתיהם של אנשים ומקורות פרנסתם, נחרבו. ח'ירבת חומסה אינה לבדה. כבר שנים שישראל שמה על הכוונת עשרות קהילות פלסטיניות ברחבי הגדה המערבית הכבושה. זוהי מדיניות נפשעת של העברה בכפייה. ישראל הופכת את חייהם של תושבי קהילות אלה לסיוט מתמשך, בכדי לאלצם להרים ידיים ולעזוב. סיוט הנמשך שנים, של תנאי חיים קשים מנשוא, בלי מים זורמים או חיבור לרשת החשמל, של הריסת בתים, של אילוץ לפנות פעם אחר פעם את ביתך כדי שחיילים ישראלים יוכלו להתאמן על אדמתך, של אלימות מתמשכת מצד מתנחלים הנתמכים על-ידי כוחות הביטחון הישראליים. ולפעמים, כל אלימות מדינה מאורגנת זו נדחסת אל תוך כמה שעות אפלות, כפי שקרה בח'ירבת חומסה. אבל בין אם מציאות זו מתפרסת על פני שנים ובין אם הכול מסתיים תוך שעות ספורות, זהו פשע מלחמה. תגובת האיחוד האירופי הייתה לכנות את שהתרחש "מגמה מצערת" והאמירה ש"התפתחויות כאלה מהוות חסם לפיתרון שתי המדינות". הרשו לי לומר בבירור: ישראל יודעת, מניסיון בן עשרות שנים, שלכל היותר יהיה עליה להתמודד עם ביטויי דאגה חסרי משמעות כאלו. הכבישים עליהם נוסעים דחפורים ישראליים בדרכם להריסת עוד בית של עוד פלסטיני חסר הגנה, נסללו על גבי כזו רטוריקה ריקה. בכל פעם בה עושים שימוש בלשון נקייה במקום לקרוא לפשעים בשמם, ישראל מומרצת להמשיך במדיניות הדיכוי, הנישול והאלימות כלפי פלסטינים. ההסכמה שבשתיקה מצד הקהילה הבינלאומית, מעוטרת בדיבורים חסרי משמעות על "פיתרון של שתי מדינות", היא עמוד השדרה של מציאות המדינה האחת, הבלתי דמוקרטית ממהותה, בה אנחנו חיים. הכול יודעים – בבירות אירופה כמו גם בפרלמנט הזה – כי עוד הצהרות לא יעצרו את ההריסה הבאה. כשהשורות ריקות מתוכן, ישראל אינה צריכה אפילו לטרוח לקרוא ביניהן כדי לזהות את האור הירוק הניתן לה, להמשיך בדיכוי הפלסטינים. ללא השלכות אמיתיות, אור ירוק זה ימשיך להאיר את דרכה. חומסה לא הייתה הראשונה. וכל עוד העדר דין וחשבון הוא הנורמה, היא לא תהיה האחרונה. קהילות פלסטיניות, בכל רחבי בקעת הירדן, מתמודדות עם התנכלויות דומות, בעוד ישראל ממשיכה להקים עוד ועוד נקודות התנחלות. בירושלים, משפחות פלסטיניות מפונות בכוח מבתיהן כדי שמתנחלים יהודים יוכלו לעבור לגור בהם. קילומטרים ספורים מזרחה, ממתינה קהילת ח'אן אל-אחמר לתורה. בדרום הר חברון, קהילות פלסטיניות הנאבקות כבר 20 שנה להישאר על אדמתן, חוששות מפסק הדין שצפוי בג"ץ לפרסם בקרוב. בית משפט לצדק כה צודק, שמעולם לא פסק נגד משטר התכנון הקפקאי של ישראל בגדה המערבית – משטר שנתפר במיוחד כדי לאסור על פיתוח פלסטיני תוך מתן אישורים להקמתן ולהרחבתן של התנחלויות ישראליות. בג"ץ, המעניק לגיטימציה לכל אלה, מתפקד כגורם מפתח המאפשר את יישומה של מדיניות בלתי חוקית בעליל של העברה בכפייה של פלסטינים מאדמתם. כל זה נמשך כבר עשרות שנים ויימשך גם כעת, לאחר שישראל השעתה לאחרונה – לפחות בינתיים – את תוכניתה לספח רשמית חלקים מהגדה המערבית. דה-יורה או דה-פקטו, מעמדה הפורמלי של קרקע פלסטינית מעולם לא מנע מישראל לקדם את האינטרסים שלה על חשבון זכויות הפלסטינים. הרי לו היו המשפט הבינלאומי או כיבוד זכויות האדם חשובים לישראל, היא לא הייתה מקימה את יותר מ-250 ההתנחלויות שבהן כבר חיים כ-600,000 ישראלים. האם אירופה זקוקה באמת להכרזה על סיפוח דה-יורה כדי לראות את המציאות נכוחה? כמה שנות כיבוש ממושך, כמה הצהרות מפורשות של מנהיגים ישראלים, כמה פרויקטים של תשתיות, כמה מתנחלים, יידרשו לאירופה כדי שתתעורר אל מציאות השליטה הקבועה של ישראל בכל דבר ובכל אדם שבין הים לנהר? מאה שנות כיבוש? מיליון מתנחלים? למה מחכה האיחוד האירופי? מדיניות החוץ האירופאית יכולה לגבות מחיר על הפרות זכויות אדם, באמצעות מינוף אפקטיבי של כוחה הנכבד של אירופה. ברור שההחלטה שלא לעשות כך היא בחירה פוליטית – אשר חותרת תחת המחויבות האירופית לזכויות האדם ומחלישה את הסדר הבינלאומי מבוסס החוק. בחירה זו אף מנרמלת את הדיכוי והדה-הומניזציה של פלסטינים, שכן – כך נראה – איש אינו צריך לתת את הדין על רמיסתם הנצחית. לא כאשר מחריבים קהילה שלמה עד היסוד, לא כאשר יורים ירי חי במאות מפגינים לאורך הגדר עם רצועת עזה, ולא כאשר עשרות משפחות נמחות מעל האדמה בהפצצת בתיהן במתקפה הכבדה על הרצועה בשנת 2014. לא עכשיו, ולעולם לא. אירופה נושאת באחריות בינלאומית. היא הגורם המשמעותי ביותר המחויב, ממהותו, לדמוקרטיה ולשלטון החוק. הפרות חמורות ושיטתיות של זכויות האדם נמשכות כבר שנים, לאור היום, ממש בשכנות אליה. הניחו לרטוריקה הריקה. ראו את המציאות נכוחה. היאבקו למען הערכים האוניברסליים שעוגנו בחוק בעקבות מלחמת העולם השנייה. הגנו על זכויות הפלסטינים. הזמן לכך הוא עכשיו.

16 נובמבר 2020

חקלאות

כבתוך שלה

כ-60% מאדמות הגדה המערבית מוגדרות כשטח C וישראל שולטת בהן בלעדית. בשטח זה חיים כ-180,000 פלסטינים, ובו עיקר עתודות הקרקע להתיישבות ולפיתוח של כלל הגדה. ברובן מונעת ישראל בנייה ופיתוח פלסטיניים בעילות שונות, כמו היותן "אדמות מדינה" או "שטחי אש". מדיניות התכנון הישראלית מתעלמת מצורכי האוכלוסייה: מסרבת להכיר בכפרים שבשטח זה ולתכננם, מונעת פיתוח וחיבור לתשתיות והורסת בתים. לאלפי תושבים נשקף איום בגירוש מבתיהם בעילת מגורים בשטחי אש או ביישובים "בלתי חוקיים". בנוסף, ישראל השתלטה על רוב מקורות המים והיא מגבילה את גישת הפלסטינים אליהם.

4 יוני 2013