ביום שבת, 11.10.25, בסביבות 7:00, יצאו חקלאים מבורקה לאדמותיהם במזרח הכפר, במרחק של כ-300 מטרים מכביש 60, וכ-300 מטרים מבתי הכפר.
בסביבות 9:00, הבחינו החקלאים בשני כלי-רכב שהגיעו מכיוון המאחז ״שדה יונתן״, והתקדמו לכיוונם.
לאחר כחמש דקות, הגיעו כלי-הרכב לא.מ., תושב בורקה ובני משפחתו שמסקו את עצי הזית שלהם ויצאו מהם שישה מתנחלים, שניים מהם חמושים ברובים. המתנחלים הודיעו לא.מ. ובני משפחתו כי מדובר ב"אדמת ישראל" ואסור להם להיות במקום ואיימו לפגוע בהם אם לא יעזבו. א.מ. ניסה לאסוף את הזיתים שהספיק למסוק עד אז, אך המתנחלים לא אפשרו לו. אחד מהם דחף את אביו, בן 80, והפילו לקרקע, ואז הכה את א.מ. בכתף באגרופו. לאחר מכן, גירשו המתנחלים את בני המשפחה מהמקום.
א.מ. ומשפחתו נסעו לכיוון הכפר, שם צפו ממרחק במתנחלים שהעמיסו את יבול הזיתים והציוד החקלאי שלהם על כלי-הרכב שלהם. בסביבות 9:30, הגיע כלי-רכב צבאי למקום שבו עצרו בני המשפחה וחייל שירד ממנו הודיע לא.מ. שאסור לו להיות באדמותיו ואיים כי אם יחזור אליהן - ייעצר.
במקביל, מסק גם מ.ט., חקלאי נוסף תושב הכפר, את עצי הזית שלו באותו אזור. כלי-הרכב הצבאי הגיע גם אליו ויצאו ממנו שני חיילים, שהודיעו למ.ט. כי אסור לו להיות במקום.
בינתיים הגיעו לאדמתו של מ.ט. גם שני כלי-הרכב של המתנחלים. אחד המתנחלים לקח את מפתח הרכב הלא מורשה של מ.ט., ונתן אותו לחיילים. לאחר מכן, העמיס אחד החיילים את יבול הזיתים של מ.ט. על אחד מכלי-הרכב של המתנחלים, ואלה עזבו את המקום. החיילים גנבו שני סולמות של מ.ט. ששימשו אותו למסיק, העמיסו אותם על כלי-הרכב הצבאי ועל הרכב שלו ואז עזבו את המקום עם שני כלי-הרכב.
מוחמד רומאנה, תחקירן בצלם, גבה את עדויות חלק מהתושבים:
א.מ, תושב בורקה:
האדמה שלי נמצאת במרחק של שני קילומטרים בערך ממאחז הרועים שמתנחלים הקימו לפני בערך חמש שנים.
נהגנו להגיע לאדמה ללא צורך בתיאום או אישור מראש. במסיק בשנת 2023, הלכתי לשם עם משפחתי ומסקתי את הזיתים בלי בעיות. גם בשנה האחרונה הצלחתי להגיע לאדמה שלי ולמסוק את הזיתים בלי בעיות או עימותים עם המתנחלים.
ביום שבת, 11.10.25, בסביבות 7:00 בבוקר, אני, אשתי וששת הילדים שלנו יצאנו מהבית שלנו בחלק המערבי של הכפר ונסענו לכיוון האדמה שלנו יחד עם אבא שלי, בן 80, אחי, אשתו ושלושת הילדים שלהם. נהגתי ברכב לא מורשה אז השארתי אותו בכניסה לכפר כדי למנוע החרמה במקרה שהצבא יגיע למטע, והמשכנו ברגל.
הגענו לאדמה שלנו בסביבות 7:30 בבוקר ומייד התחלנו לפרוס את המחצלות בהן אנחנו משתמשים לאיסוף הזיתים. אחר-כך שתינו קפה והתחלנו כולנו לעבוד, חוץ מאבא שלי, הקשיש, שממנו ביקשתי לשבת ולצפות לכיוון המאחז מחשש שמתנחלים יגיעו ויתקפו אותנו באדמה שלנו. צפיתי שזה יקרה כי בערך עשרה ימים לפני האירוע, ראיתי מתנחל רועה עדר כבשים באדמה שלי.
עבדנו בשקט במשך בערך שעתיים שבהן לא ראינו פעילות של מתנחלים באזור. בסביבות 9:00 בבוקר, אבא שלי הודיע לי שהוא ראה שני כלי-רכב יוצאים מהמאחז שמול האדמה שלנו ונוסעים לכיוון הכפר.
הילדים והנשים עברו מהר לאזור יותר בטוח, מדרום לאדמה שלנו, כי חששנו שהמתנחלים יגיעו ויתקפו אותנו. שלחתי גם הודעה לקבוצה פרטית של תושבי הכפר והודעתי להם שהמתנחלים מתקרבים לאדמה שלי.
חמש דקות או אפילו פחות אחרי שאבא הבחין בשני כלי-הרכב שנעו מהמאחז לכיוון אדמות הכפר, הגיעו שני כלי-רכב לבנים מסוג טויוטה עם לוחיות רישוי ישראליות ועצרו במרחק של 15-10 מטרים על דרך עפר חקלאית שגובלת באדמה שלי ממזרח. שישה מתנחלים, בבגדים אזרחיים ופנים גלויות, יצאו מהרכבים. שניים מהם היו חמושים ברובים וזיהיתי את אחד מהם שמוכר לנו. ברגע שהם הגיעו, אחי ואני אספנו את הזיתים שמסקנו מהאדמה והכנסנו אותם לשקים. אבא שלי לקח את הסולם, והתכוננו לעזוב כדי להימנע מעימות עם המתנחלים.
המתנחל שמוכר לנו, הורה לנו להשאיר את הזיתים על הקרקע ואיים להרוג אותנו אם נמשיך לאסוף אותם. אחר-כך הוא ניגש לאבא שלי, דחף אותו והפיל אותו על הקרקע ואז הוא נתן לי אגרוף בכתף ואמר לי בערבית, "זו ארץ ישראל. אין לך זכות גישה לאדמה הזו". אמרתי לו שזו אדמת אבותיי ושאני רוצה לקחת את הזיתים שמסקתי. המתנחל ענה, "זו לא אדמה שלכם, האדמה שלכם נמצאת בתוך הכפר". הם אילצו את אבא שלי להשאיר גם את הסולם.
נאלצתי לעזוב את האדמה שלי. נסענו צפונה והתיישבתי במקום שמשקיף על האדמה שלי. משם ראיתי את המתנחלים מעמיסים את השקים שהיו לי עם הזיתים לתוך כלי הרכב שלהם. ראיתי אותם גם גונבים את הסולם שאבא שלי הרים קודם ומעמיסים אותו על כלי-הרכב שלהם ואת המחצלות שהנחנו מתחת לעצי הזית כשהתחלנו למסוק את הזיתים. הייתי חסר אונים ולא יכולתי לעשות כלום כדי למנוע מהמתנחלים לגנוב את הזיתים שלי או הציוד החקלאי שלי.
מ.ט, תושב בורקה:
בסביבות השעה 9:30, הגיע רכב צבאי ישראלי ועצר במרחק של 10–15 מטרים ממזרח לנו. מהרכב ירדו שני חיילים – אחד מהם צעק לי, אז ניגשתי אליו. הוא דיבר אליי בעברית. אמרתי לו שאני לא מבין עברית וביקשתי שידבר ערבית. החייל הלך לרכב והביא את הנהג, שדיבר ערבית רהוטה. הוא שאל למה אני נמצא שם ואמרתי לו שאני מוסק זיתים מאדמתי. הוא שאל אם אני יודע שאסור לי להיות שם והשבתי שזו הפעם הראשונה שאני שומע את זה, ושאני רגיל להגיע בלי תיאום או אישור.
תוך כדי השיחה, הגיעו שתי מכוניות לבנות מסוג טויוטה. אחת מהן עצרה ליד הרכב הצבאי, והשנייה המשיכה קצת ועצרה ליד הרכב שלי, שהיה במרחק של 25–30 מטר. ראיתי מתנחל חמוש יורד מהטויוטה ומסתובב ליד הרכב שלי, ואז הוא חזר ונסע לעבר החיילים. אחר-כך הוא ניגש אליי והורה לי לתת לו את מפתח הרכב שלי, רכב בלי רישיון שמשמש לדרכים חקלאיות. לא הייתה לי ברירה ונתתי לו, והוא נתן אותו לחיילים. המתנחל הזה מוכר לנו, תושבי בורקה. ראיתי ברכב שלו עוד מתנחל ואני חושב שברכב הלבן השני היו 3–4 מתנחלים, שלפחות אחד מהם היה חמוש.
אחרי שהמתנחל לקח ממני את המפתח, החיילים דרשו ממני לאסוף את חפציי ולעזוב את האזור. ביקשתי את המפתח כדי לקחת את הדברים שלי מהאוטו, אבל החיילים סירבו, אז התחלתי לאסוף את הציוד והזיתים שקטפנו. אחד החיילים הורה לי להשאיר את שק הזיתים במקום, והרכב של המתנחל התקרב. החייל לקח את השק והכניס אותו לטויוטה של המתנחל, ואז היא נסעה דרום-מזרחה, לכיוון המאחז.
החיילים נשארו אחרי שהמתנחלים עזבו. שניים מהם ניגשו לרכב שלי, הלא מורשה. אחד מהם הורה לי להוציא ממנו את הדברים שלי – אוכל וציוד. חייל אחר לקח ממני סולם ארוך ששימש אותנו במסיק ותלה אותו על הרכב הצבאי ואז הוא לקח סולם אחר שלי, קצר יותר, והכניס אותו לרכב שלי ואז אחד החיילים נכנס אליו, התניע אותו והחיילים נסעו משם עם הרכב הצבאי והרכב שלי.
השטח שלי מניב לי 20–25 ג׳ריקנים של שמן זית בשנה, אבל בגלל התגברות ההטרדות וההגבלות, זה נעשה קשה ואפילו בלתי אפשרי למסוק באזור. לי ולבני המשפחה שלי יש במשותף עוד 18 דונם במזרח, מהם עשרה דונם של מטעי זיתים והשאר משמשים לגידול תבואה ולמרעה. אבל עכשיו אנחנו לא יכולים להגיע אליהם, במיוחד נוכח ההגנה שהחיילים מספקים למתנחלים, שלפעמים גם מפקיעים את הסמכויות של הצבא.
