ביום רביעי, 1.10.25, בסביבות 16:30, הגיעו אב (בן 64) ושני בניו, בשנות ה-30 לחייהם, תושבי מזרח ירושלים, לבקר בחלקת אדמה בבעלות משפחתם, ליד העיר חלחול, והזמינו את בעל החלקה השכנה לשתות איתם קפה. במהלך ביקורם, החליפו בני המשפחה את מנעול השער שלהם, שבעל החלקה השכנה ראה מתנחלים שוברים כמה שבועות קודם לכן, ופולשים עם צאנם לחלקה.
כרבע שעה לאחר שבעלי הקרקע הגיעו לאדמה, הגיעו למקום מתנחלים בטרקטורון וברכב שטח לבן, צילמו את השלושה וקיללו אותם. אחד הבנים התקשר למשטרה, ונמסר לו שהעניין בטיפול. המתנחלים עזבו, אך כעבור כעשר דקות חזרו, נגחו עם הטרקטורון בשער החלקה הנעול, שברו את המנעול החדש ופרצו פנימה. השכן שישב עם האב ובניו, ובני משפחתו שבצרו ענבים בחלקה הסמוכה ברחו מהמקום.
כתשעה מתנחלים רעולי פנים וחמושים במקלות ואלות עץ, אקדחים (ככל הנראה אקדחי איירספוט) ומכלים של תרסיס פלפל, תקפו את האב ואת שני בניו, ריססו אותם בתרסיס פלפל והיכו אותם עם אלות בכל גופם. אחד המתנחלים ירה חרוזי פלסטיק או מתכת בצווארו של אבי המשפחה, שבדיוק החלים מניתוח צנתור לב, ומתנחל אחר חנק את אחד הבנים, לאחר שהוכה ונפל ארצה, בזמן שמתנחלים אחרים בעטו בו.
התקיפה נמשכה דקות ארוכות, כשהשלושה צורחים לעזרה, ולבסוף המתנחלים הסתלקו. אחד הבנים התקשר שוב למשטרה ודיווח שהם הותקפו, והתבקש להמתין בסבלנות. רק כ-20 דקות אחרי שהמתנחלים הסתלקו הגיעו למקום חיילים ושוטרים, ועמם גם שלושה מהתוקפים. החיילים כיוונו את נשקיהם על אחד הבנים. כשהבן השני ציין בפני השוטר ששלושת המתנחלים שהגיעו איתם היו בין התוקפים, צעק עליו השוטר שלא יגיד לו איך לעשות את עבודתו.
השוטרים והחיילים הורו לשלושה להמתין ברכבם, ולאחר כחצי שעה נסעו לצומת סעיר, לשם הגיע אמבולנס ישראלי שהוביל אותם לבית חולים בירושלים.
בבית החולים אובחן אחד הבנים עם שבר במרפק, חתך ביד שמאל שדרש חמישה תפרים, וחבלות בראש ובכתף. האב והבן השני אובחנו עם חבלות רבות בחלקים שונים של הגוף כתוצאה מהמכות שספגו.
למחרת בבוקר הם שוחררו מבית החולים וחזרו הביתה, ובאותו יום בשעות הערב הגישו תלונה נגד המתנחלים התוקפים בתחנת המשטרה בביתר עילית.
ח.כ., תושב ירושלים, בן 64, אב לארבעה, סיפר לתחקירן בצלם עאמר עארורי בעדות שנתן ב-8.10.25:
ביום רביעי, 1.10.25, נסעתי עם שניים מהבנים שלי, ע.כ. (בן 36) ומ.כ. (בן 31), מירושלים לחברון, לבקר קרובי משפחה שהזמינו אותנו לארוחת ערב. בני מ. נהג ברכב שלו, ובדרך עצרנו בראס אל-קאדי, בחלקת אדמה בשטח של 7 דונם שלי ושל האחים שלי. זו קרקע לא מעובדת, מוקפת בגדר שיש בה מבנה אבן ישן.
בסביבות 16:30 הגענו לאדמה, ואז התקשרתי לבעל החלקה הסמוכה, שגר בחלחול, סיפרתי לו שאני בשטח והצעתי שיבוא לשתות קפה. הוא הגיע עם בניו, אחיו ודודניו שניצלו את ההזדמנות כדי לבצור ענבים בחלקה שלהם. הוא ישב איתנו קצת וסיפר שראה את המתנחלים שוברים את המנעול אחרי הביקור הקודם שלי בחלקה, ואז הוא הלך לחלקה שלו. חודש לפני כן, מישהו גם גנב ממבנה האבן שלנו את החלונות, הדלת ומנוע חשמלי שהיה בפנים אבל אף אחד לא ראה את הגניבה.
זמן קצר אחרי שהגענו לחלקה, ראיתי מתנחלים מגיעים מכיוון הגבעה שממול, במרחק של בערך 200 מטר, חלק על טרקטורון וחלק ברכב שטח לבן, אני לא זוכר איזה סוג. הם עצרו מול שער החלקה שכבר נעלתי במנעול חדש, וצילמו אותי ואת הבנים שלי בטלפונים שלהם. אחד מהם אמר: "ערבים מחבלים!". לא דיברנו איתם בכלל כדי לא להסתבך, ובני מ. התקשר למשטרה ודיווח על זה שהם הגיעו לשטח שלנו. המשטרה ענתה שהנושא בטיפול, והמתנחלים עזבו.
אחרי עשר דקות בערך המתנחלים חזרו, שוב ברכב הלבן ובטרקטורון, והמתנחל שנהג בטרקטורון נסע מהר לעבר שער החלקה הנעול והתנגש בו בעוצמה. המנעול נעקר ממקומו ומשהו כמו תשעה מתנחלים נכנסו פנימה לשטח. הם היו רעולי פנים – חלקם כיסו את הראש בחולצות וחלקם היו עם מסיכות – וחמושים במקלות, אלות, אקדחים קטנים ומכלים של תרסיס פלפל. השכנים שבצרו ענבים בחלקה ליד ברחו מיד, אחרי שהותקפו בעצמם כמה ימים לפני-כן.
מיד כשהמתנחלים הגיעו אלינו, הם ריססו עליי ועל הבנים תרסיס פלפל. אחר-כך הם התחילו להכות אותנו באלות בעוצמה ובאכזריות. בני ע. צעק בעברית: "אבא שלי חולה לב, הוא עבר ניתוח לפני כמה ימים, בבקשה אל תכו אותו!", ואז אחד המתנחלים שלף אקדח קטן וירה עליי חרוזי פלסטיק או מתכת. הרגשתי זעזוע בכל הגוף. שני כדורים פגעו לי באזור הגרון והצוואר. המתנחלים גם הכו אותי באלה ביד שמאל, ביד ימין באזור פרק היד ובחזה. הבנים שלי גם נפגעו מתרסיס הפלפל והוכו באלות בחלקים שונים של הגוף.
התקיפה נמשכה דקות ארוכות. מ. נפל על הקרקע מרוב מכות, ואז אחד המתנחלים לחץ עם הזרוע שלו על הצוואר שלו וניסה לחנוק אותו. בזמן שהוא שכב על הקרקע הם גם בעטו בו. את ע. הם הכו באלות ואיימו עליו בנשק. צרחנו לעזרה והמתנחלים הסתלקו. מ. התקשר שוב למשטרה ודיווח שהותקפנו וענו לו: "זה לוקח זמן, תחכו בסבלנות".
רק 20 דקות בערך אחרי שהמתנחלים הסתלקו הגיעו שני שוטרים ובערך עשרה חיילים, ונדהמתי לראות שחיילים מכוונים את הנשק שלהם על בני מ. ושהם הביאו איתם שלושה מהמתנחלים התוקפים – זיהיתי אותם בבירור לפי הבגדים: מכנסיים צבאיים וחולצות שחורות זהות לאלו שלבשו בעת התקיפה. מ. שמע אחד מהם אומר לחיילים שהוא "איבד את המשקפיים שלו בשטח" ורוצה לחפש אותם – כלומר הוא הודה בזה שהיה בחלקה קודם.
ע. אמר לשוטרים שהשלושה האלה השתתפו בתקיפה, והשוטר ענה לו: "אל תלמד אותי את העבודה שלי!".
ע. התמוטט והתעלף, כנראה בגלל קוצר הנשימה שגרם לו תרסיס הפלפל ובגלל המכות שספג. אחד החיילים העניק לו עזרה ראשונה, וכעבור כמה דקות הוא חזר להכרה. אחר-כך השוטרים והחיילים לקחו את תעודות הזהות שלנו ודרשו שנלך לרכב שלנו ונשב שם. נשארנו ברכב בערך חצי שעה, ואז נסענו לצומת סעיר, ושם פגש אותנו אמבולנס ישראלי. החנינו את הרכב שלנו באזור, והאמבולנס הסיע אותנו לבית החולים שערי צדק בירושלים.
בבית החולים עברנו בדיקות וטיפלו בפציעות שספגנו מהמתנחלים. נשארנו שם עד חמש בבוקר, וחזרנו הביתה. לא הגענו לארוחת הערב בחברון כפי שתכננו. למחרת התקיפה, בערב, הלכנו לתחנת המשטרה בביתר עילית והגשנו תלונה נגד המתנחלים.