מזרח ירושלים
ההכרזה הראשונה על גן לאומי שכולל שטחים במזרח ירושלים נעשתה ב-1974: גן לאומי סובב חומות ירושלים משתרע על-פני כ-1,100 דונם, למעלה ממחציתם במזרח העיר. הגן מקיף את חומות העיר העתיקה מצידן החיצוני, וכולל אזורים מיושבים נרחבים בשכונה הפלסטינית סילוואן. תכנית המתאר המקומית שאישרה עיריית ירושלים בשנת 1970 (עמ/6) ייעדה את הקרקע לגן הלאומי, וקבעה שהוא נועד לשימור "אופיו וצביונו של השטח, על ידי שמירת הנוף ושמירת ערכים היסטוריים לאומיים, ערכים דתיים, ערכים מסורתיים, ערכים ארכיאולוגיים, ערכים ארכיטקטוניים, אנסמבלים ציוריים וערכי נוף [...], וכן ל"פיתוח השטח וטיפוחו במטרה לתת לציבור הרחב את הנוחיות הדרושה לעריכת סיורים בשטח ולשהייה בו". בניסוח מטרות אלה התעלמו מתכנני העיר מכך שזהו הגן הלאומי היחיד שבשטחו נכללו שכונות מגורים צפופות, וכן אזורים שמשמשים לתעשייה, למסחר ולבילוי. הגן כולל כמעט את כל שטחה של שכונת ואדי חילווה שבסילוואן, מדרום לחומות העיר העתיקה. בשכונה זו חיים מעל 5,000 פלסטינים ביותר מ-250 מבנים שבהם מעל 700 דירות. בלב השכונה נמצא האתר הארכיאולוגי עיר דוד, הכולל בתחומו את התל העתיק של ירושלים הקדומה. הגדרת האזור כגן לאומי יוצרת ניגוד חד בין הדרישה לשמר את הסביבה לבין צורכי האוכלוסייה בבנייה ובפיתוח, צרכים שאינם יכולים לבוא על סיפוקם בשל המגבלות התכנוניות הנובעות מהכרזת הגן. במסגרת דיון שהתקיים בנושא במשרד להגנת הסביבה בשנת 2003, הכיר מהנדס העיר ירושלים דאז, אדריכל אורי שטרית, בקשיים אלה באמרו: "חוקי התכנון והבניה מול חוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע נמצאים בעימות מתמיד בשטח הגן הלאומי. יש בעיה אמיתית של ניהול גן לאומי [...] לעומת הצורך להבטיח המשך פיתוח עירוני וקיום חיים עירוניים תוססים ותקינים בעיר העתיקה ובמרחב שמסביבה". בשל מיקומו המיוחד של הגן האצילה רשות הטבע והגנים לעיריית ירושלים סמכויות לתפעולו ולפיתוחו, בשונה מגנים לאומיים אחרים השוכנים בתחומי עיריות. ניהול הגן מתבצע על-ידי שני הגופים במשותף. אתר עיר דוד נגרע מהסכם ההאצלה בין רשות הטבע והגנים לעירייה, וניהולו אמור להיות מופקד באורח בלעדי בידי רשות הטבע והגנים. אולם, מאז 1997 האתר מופעל בידי עמותת אלע"ד ("אל עיר דוד"), מה שהופך אותו לגן הלאומי היחיד בארץ שאותו מפעילה עמותה שמטרתה לקדם אידיאולוגיה מסוימת. ההחלטה להפקיד את עיר דוד בידי עמותת אלע"ד נעשתה בניגוד לעמדתה של רשות העתיקות, שסברה כי ראוי שהאתר יופעל בידי רשות הטבע והגנים. העמותה מנהלת את מרכז המבקרים עיר דוד שבלב שכונת ואדי חילווה ומממנת את ניהול החפירות באתרים שונים בשכונה. עמותת אלע"ד אף יזמה את תכנית מתחם קדם, מרכז תיירותי לכל אזור הגן הלאומי והעיר העתיקה. הקמת המתחם אושרה באפריל 2014, והעמותה עתידה לנהלו. בנוסף, עוסקת עמותת אלע"ד בהשתלטות על בתים ומגרשים בסילוואן ומיישבת בהם יהודים, על מנת להגשים את מטרתה ל"חיזוק הקשר היהודי לירושלים". מאז שנות התשעים יישבו עמותת אלע"ד ועמותות נוספות כ-60 משפחות של מתנחלים, המונות כ-300 נפש, בשכונה. בעבר אף הגישה העמותה תכנית – שנדחתה – לבניית 200 יחידות דיור באזור עיר דוד. שכונת ואדי חילווה בסילוואן שנכללה בשטח הגן הלאומי. צילום: קרן מנור, אקטיבסטילס, 15.5.14 העדר תכנון ואיסור על בנייה בשכונת ואדי חילווה בתכנית המתאר המקומית שאישרה עיריית ירושלים בשנת 1976 (עמ/9) – שנתיים לאחר ההכרזה על הגן הלאומי – מוגדר כל שטחה של שכונת ואדי חילווה כשטח פתוח מיוחד. על-פי התכנית בשטח זה אסורה כל בנייה של בתי מגורים או מבני ציבור וכל פעולה או שימוש אחרים טעונים אישור מיוחד של מוסדות התכנון העירוניים. התכנית הסדירה את המבנים הקיימים באותה עת, אולם אפשרה להרחיבם רק לצרכי שיפורים סניטריים. לשם השוואה – שכונת ימין משה, שנכללת אף היא בתחומי הגן הלאומי (בתוך הקו הירוק), הוגדרה בתכנית זו כ"שטח מגורים מיוחד", בו ניתן לבנות בתי מגורים ומבני ציבור, בכפוף לשיקולי שימור ועיצוב האזור. ראש צוות התכנון שהכין את התכנית, אריה שרון, התייחס בספר שפרסם בשנת 1973 אל שכונת ואדי חילווה כ"שכונה חסרת ייחוד עם בתים מכוערים רבים" שצצה באזור ארכיאולוגי חשוב. שרון גרס כי פינוי תושבי השכונה ויישובם מחדש הינו משימה יקרה, ולכן יש לבצע את פירוק השכונה במסגרת מדיניות ארוכת טווח: אין להתיר בנייה של מבנים חדשים ויש לרכוש חלקות בהדרגה וליישב משפחות באזורים אחרים. בפועל העירייה אינה מפנה משפחות מוואדי חילווה, אולם היא לא מאפשרת בנייה חוקית בשכונה. בשל מדיניות זו, כמעט כל הבנייה בשכונה – כולל הקמת מתקני התיירות ובתי המגורים למתנחלים – נעשתה ללא היתרים, והתושבים סובלים ממחסור חמור בבתי מגורים ובמבני ציבור: בוואדי חילווה קיימים רק בית ספר אחד של אונר"א לבנות (יסודי וחטיבה), בית ספר פרטי לבנים (יסודי, בן שתי כיתות), וגן ילדים פרטי אחד. רובם המכריע של ילדי השכונה נאלצים לללמוד בשכונות אחרות. בשכונה אין כלל מרפאות, סניפי דואר או גנים ציבוריים. במהלך השנים ניסו תושבי השכונה לקדם תכניות שייאפשרו בנייה בשטחה, אך כולן נדחו. מאז 1967 הורשעו מאות מתושבי השכונה בבנייה ללא היתר ונקנסו בסכומים הנעים בין אלפי ש"ח לעשרות אלפים. לפי נתוני בצלם, עיריית ירושלים הרסה מאז 2006 כ-15 בתי מגורים בכל שכונת סילוואן, לרבות ואדי חילווה. בפברואר 2012 הרסה רשות הטבע והגנים, לראשונה, מבנה בשכונה: אנשיה הרסו מרכז קהילתי ומגרש משחקים שהוקמו במימון תושבי השכונה ובמו ידיהם, על אדמה פרטית של תושב סילוואן. המקום שימש קרוב ל-300 ילדים לפעילות ספורטיבית וחברתית, ובהיעדר שטחי ציבור פנויים אחרים בשכונה המגרש שימש גם לקיום אירועים ציבוריים. בשנת 2007 יזמה עיריית ירושלים תכנית מתאר לאזור ואדי חילווה ומורדות הר ציון. התכנית הוכנה ללא שיתוף התושבים הפלסטינים. עמותת אלע"ד, לעומת זאת, שותפה בהליך התכנון ואף תרמה למימונו. התכנית מייעדת 70% משטחה להקמת חניונים, פארקים, ואתרי עתיקות ולשימור שטחים פתוחים, במטרה להרחיב את ייעודו התיירותי של האזור. במסגרת התכנית הוצע לראשונה לייעד קרקע בשכונה למגורים ובכך להכשיר את רוב הבתים הקיימים – הן של הפלסטינים והן של המתנחלים; עם זאת, התכנית לא נתנה שום מענה לצורכיהם האחרים של תושבי השכונה בהווה ובעתיד. רשות הטבע והגנים מודה אמנם כי "המצב הקיים שבו אלפי תושבים חיים במאות מבנים לא מוסדרים הוא בלתי נסבל מכל בחינה", אולם לטענתה "ייעוד שטח למגורים בגן לאומי [...] עלול למשוך תכניות חדשות לבניה בגן לאומי זה ובגנים לאומיים אחרים". לצורך קידום התכנית יש לגרוע שטחים מהגן הלאומי, הליך שיש בו זכות וטו לגורמים רבים, כמו שר הפנים, השר להגנת הסביבה וועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. הדבר לא נעשה ועל אף שהתכנית אושרה בידי הוועדה המקומית בנובמבר 2007 היא לא קודמה מאז, ונגנזה רשמית במארס 2014. חוק חדש מאפשר בנייה בשכונה למתנחלים בלבד ב-19 בנובמבר 2018, עבר בכנסת תיקון לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה. על פי התיקון לחוק, יתאפשר לתושבים הגרים בתוך גן לאומי להגיש תכניות למטרות בנייה למגורים. זאת בניגוד למה שהיה קבוע עד אז בחוק, לפיו נאסרה בנייה בתוך שטח גן לאומי או שמורת טבע, למעט במקרים חריגים, במטרה לשמר את הנוף, הטבע וההיסטוריה שההכרזה על השטח נועדה להגן. את התיקון לחוק קידמה עמותת אלע"ד, כחלק מניסיונותיה להגדיל את מספר המתנחלים בשכונה. בהתחשב בכך, ובתולדות התנהלותן של הרשויות הישראליות בשכונה, ברור כי הניסוחים הנייטרליים לכאורה בחוק נועדו רק לאפשר לעמותת אלע"ד להמשיך ולקדם בנייה עבור המתנחלים, ובמקביל למנוע בנייה עבור הפלסטינים ולהרוס את בתיהם. כך, התיקון בחוק נתפר למידותיו של הגן הלאומי בסילוואן והוא, ככל הנראה, היחיד בישראל ובגדה המערבית העונה על התנאים שנקבעו בחוק. אפילו בהודעת הכנסת על אישורו הסופי של החוק הוא מזוהה כ"חוק עיר דוד". בנוסף, החוק מתנה את הבנייה בתוך הגן בקבלת שורה של אישורים מגופים ישראליים ובקידום תכניות בוועדות בנייה של הרשויות הישראליות. פלסטינים – שהם נטולי השפעה במוסדות אלה – יתקשו מאוד לקבל היתרים על פי החוק החדש וכך הוא יאפשר הענקת היתרי בנייה רק למתנחלים. פיתוח תיירות בוואדי חילווה – עיר דוד בין השנים 2005 ל-2013 הקצו הממשלה ועיריית ירושלים יותר מחצי מיליארד ש"ח "לשיקום פיתוח ותחזוקה של מרחב אגן העיר העתיקה והר הזיתים". במאי 2012 החליטה הממשלה על הקצאת 350 מיליון ש"ח נוספים במטרה "להמשיך ולפתח את המרחב הציבורי-תיירותי בירושלים" גם בשנים 2019-2013. חלק מהסכומים הללו משמשים לפיתוח התיירות בשכונת סילוואן, בין היתר באמצעות תקציבים שמשרד התיירות מעביר לעמותת אלע"ד. פיתוח התיירות בשכונה פוגע בתושביה ומקשה על חיי היומיום שלהם. בשל הקמת מרכז המבקרים בלב ואדי חילווה ואזורי החפירות השונים בשכונה, כרבע מכלל השטחים הפתוחים בתחומה סגורים כיום בפני התושבים, והכניסה אליהם כפופה לבידוק ביטחוני ולעיתים מחייבת תשלום. בניגוד למקובל בגנים לאומיים אחרים השוכנים בקרבת אזורי מגורים, תושבי ואדי חילווה אינם זוכים לכניסה חופשית לאתר עיר דוד. המתחם של מרכז המבקרים עיר דוד הוקם על שטח שבתחומו נמצאים מספר בתים פלסטיניים. תושביהם סובלים מלכלוך שמותירים מבקרים, מאורות הזרקורים הפועלים באתר בלילה ומבעיות חנייה. למרכז המבקרים מגיעים מדי יום מאות מטיילים, באוטובוסים הגורמים לעומסי תנועה ברחובותיה הצרים של השכונה הצפופה. מעת לעת נערכים במרכז המבקרים אירועים מיוחדים, וכחלק מאבטחתם נסגרים הרחובות הסמוכים לתנועת מכוניות. כחלק ממערך האבטחה של המתנחלים ושל אתרי התיירות, הותקנו בשכונה עשרות מצלמות אבטחה והוצבו בה – במימון משרד השיכון – עשרות מאבטחים חמושים המצוידים במכשירי קשר רועשים. המצלמות פוגעות בפרטיותם של תושבי השכונה; נוכחותם של המאבטחים והמתנחלים בשכונה גוררת חיכוכים ועימותים עם תושבים פלסטינים, לרבות ילדים. בשנת 2008 החליטו הרשויות על פיתוח התשתיות בשכונה בעלות של 30 מיליון ש"ח, במטרה להקל את גישת המבקרים לאתרי התיירות ולהפוך את רחובותיה למושכים יותר. התכנית כללה שינויים בהסדרי תנועה, ריצוף מדרכות והרחבתן, הקמת חניונים ב-13 מגרשים בבעלות פלסטינית פרטית בשכונה, שיקום חזיתות בתים ועבודות ביוב וחשמל. בשל העדר תכנית מתאר בשכונה, החלו הרשויות בביצוע העבודות ללא היתרי בנייה ומבלי לפרסם את התכנית, כפי שהן נדרשות על-פי חוק, מה שלא איפשר לתושבים לבחון אותה ולהביע את עמדתם. ביצוע התכנית היה עלול להגביר את עומסי התנועה בשכונה, לגזול מהתושבים מאות מקומות חנייה לאורך רחובותיה ולאלצם לחנות במגרשי חנייה מרוחקים שהגישה אליהם תלולה, או במגרשים הסמוכים לאתרי התיירות ותפוסים בידי מבקרים בשעות היום. ההחלטה להקצות את המגרשים הריקים בשכונה דווקא להקמת חניונים מהווה התעלמות בוטה מהצרכים הדוחקים של התושבים במוסדות חינוך או במבני ציבור אחרים, ובגינות ציבוריות. בעקבות עתירה שהגישו עמותת במקום והאגודה לזכויות האזרח לבית המשפט המחוזי בשם תושבי ואדי חילווה, וערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין בעתירה, הורה האחרון ביולי 2011 לבחון מחדש את הסדרי התנועה ולפרק את התוספות שנבנו ללא היתר. נכון ליוני 2014, טרם הוחזר המצב לקדמותו. ערעור שהגישו תושבים על ההחלטה העירונית להקים חניונים בשטחים פתוחים בשכונה נדחה בידי בית המשפט העליון בדצמבר 2011. הכניסה לבריכת השילוח. צילום: קרן מנור, אקטיבסטילס, 15.5.14 חפירות בשטחים פתוחים ומתחת לבתים עמותת אלע"ד מממנת את החפירות שמבצעת רשות העתיקות באזורים שונים בוואדי חילווה. החפירות מתקיימות בשטחים הפתוחים המעטים שנותרו בשכונה, ושטחן נסגר בפני התושבים באורח המדיר אותם ומגביר את הנוכחות ישראלית במקום. בעקבות החפירה הנערכת בבריכת השילוח נסגר שביל ששימש את תושבי שכונת אל-בוסתאן בסילוואן למעבר למסגד ולגן הילדים המשרתים אותם בשכונת ואדי חילווה, ושטח השביל הפך לחלק מאתר תיירות שהכניסה אליו כרוכה בתשלום. מעיין אום א-דרג'/הגיחון, המצוי באחד מהשטחים הפתוחים המעטים בשכונה, שימש את התושבים מאז ומתמיד כמקום בילוי. מאז שנת 1995 מתקיימת במקום חפירה ארכיאולוגית ("בית המעיין"), שמונעת מהם להשתמש בשטח. בינואר 2014 הגישה עמותת אלע"ד תכנית להקמת מרכז תיירות במקום, למרות שאינו כלול במתחם עיר דוד. התכנית כוללת הכשרה של מבנה גדול שנבנה ללא היתר מעל החפירה (בו העמותה כבר משתמשת למטרות תיירות), תוספות בנייה למבנים הקיימים והכשרת שטח לתיירות במקום. בנוסף לחפירות שנערכות בשטחים פתוחים בשכונה, מתבצעות בסילוואן חפירות של מנהרות אופקיות, העוברות בחלקן מתחת לבתי תושבים פלסטינים ומבלי שהתקבלה הסכמתם לכך. לפי בעלי מקצוע, שיטת העבודה של חפירת מנהרות נזנחה בידי ארכיאולוגים כבר לפני מאה שנה, והיא מנוגדת לכללי האתיקה המקצועיים וגורמת למעשה להרס עתיקות. משפחות פלסטיניות שמתגוררות מעל לאתרי חפירות מדווחות על נזק לרכושן הכולל סדקים בקירות, קריסת רצפות ובורות הנפערים בכבישים. המנהרות נועדו לשמש מסלולים ארכיאולוגיים תת-קרקעיים למבקרים במקום, ולהוביל מבריכת השילוח, דרך חניון גבעתי, לרחבת הכותל, וממרכז המבקרים לחניון גבעתי. סיורים תת קרקעיים אלה מבנים את הקשר שבין עיר דוד לעיר העתיקה ומאפשרים ליצור אשליה של מרחב יהודי, שאין בו זכר לתושבים הפלסטיניים באזור ולתולדותיהם. ניתן להניח כי האופן שבו מציגה עמותת אלע"ד את ממצאי החפירות בהדרכותיה במקום מושפע מהאידיאולוגיה שלה. העמותה מתארת את ההשתלשלות ההיסטורית בירושלים הקדומה, תוך שימת דגש על תקופת בית ראשון וניסיון ליצור זיהוי בין העתיקות שנמצאו במקום לבין הסיפור המקראי של דוד המלך. זיהוי זה, ששנוי במחלוקת בקרב ארכיאולוגים, מובנה כהוכחה לזכות ההיסטורית של העם היהודי – ומדינת ישראל – על המקום. העמותה מעצבת את המקום בתודעה הציבורית כאתר יהודי, תוך שהיא ממעיטה בחשיבות העיר לבני דתות ולתרבויות אחרות. היא ממעטת להתייחס לממצאים אראיכולוגיים שאינם מתיישבים עם תפיסותיה, כמו גם לשכונה הפלסטינית ולתושביה. בכך, משמש הגן הלאומי כלי נוסף לקידום מטרותיה של עמותת אלע"ד. מתחם קדם. צילום: קרן מנור, אקטיבסטילס, 15.5.14 מתחם קדם – חניון גבעתי ""חניון גבעתי" הוא שטח פתוח הנמצא מול מרכז המבקרים עיר דוד, לצד הכביש שמקיף את חומת העיר העתיקה. בשנות השבעים החלה עיריית ירושלים להשתמש בשטח כחניון, לאחר שערכה הסכם עם בעל החלקה, ובהמשך הפקיעה אותה באופן רשמי. עד שהחלו חפירות בשטח בשנת 2003 הוא שימש את תושבי השכונה לחנייה, לפעילות ספורטיבית ולעריכת ארועים. בשלב כלשהו לאחר שנה זו רכשה עמותת אלעד את השטח מבעליו הפלסטינים. למרות שרשמית מדובר בשטח שהופקע בידי עיריית ירושלים, העירייה התנערה ממנו ואינה מעורבת בנעשה בו. בשנת 2009 יזמה עמותת אלע"ד תכנית לבניית מרכז תיירותי גדול על שטח החפירות. רשות הטבע והגנים הצטרפה להגשת התכנית. התכנית כוללת הקמה של מבנה המתנשא לגובה של שבע קומות, כמעט כגובה חומות העיר העתיקה – למרות שהנחיות התכנון של הגן הלאומי הורו, בין היתר, להימנע מיצירת "תחרות" בין החומות לבין מבנים אחרים. המבנה, שייקרא "מרכז קדם", יכלול אזור תצוגה ארכיאולוגית, אגף תיירותי, חניון ומנהרות תת קרקעיות שיובילו לכותל ולעיר דוד. המרכז ינוהל בידי עמותת אלע"ד – למרות שאינו כלול במתחם עיר דוד שאותו היא מנהלת – ונועד לשמש כציר תיירות מרכזי לאזור כולו, במטרה להגדיל מאוד את מספר המבקרים בו. ראש העיר ירושלים, ניר ברקת, השתתף בדיון שהתקיים בוועדה המחוזית של משרד הפנים על התכנית בפברואר 2012, שם אמר כי "היעד העירוני הנו יצירת תשתית לכעשרה מיליון מבקרים בשנה" וכי "מרכז קדם מהווה נדבך גדול ומהותי ביצירת התשתית האמורה, במיקומו הנוח באזור מרכזי בגן הלאומי ובעיר הקדומה ובאיכויות הגבוהות של האתר עצמו [...]".התכנית אושרה בידי הוועדה, למרות האיסור הכולל על בינוי באזור, ולמרות הסמיכות הרבה לחומות העיר העתיקה, שעל סביבותיהן נועד גן סובב חומות ירושלים להגן. במאי 2012 הודיעה הממשלה כי במרכז קדם יוקם "היכל התנ"ך" – מוזיאון ומרכז אקדמי שיוקדש למקרא. פרויקט מרכז קדם שנוי במחלוקת בקרב ארכיאולוגים, וקודם בהליך תכנוני בעייתי ללא כל דיון בצורכיהם של תושבי השכונה. באוקטובר 2013 הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו על הפקדת התכנית להתנגדויות, בד בבד עם החלטתו על קידום גן לאומי מורדות הר הצופים –פרויקט תיירותי נוסף שנועדו להגביר את הנוכחות היהודית באזורים פלסטיניים בירושלים. החלטות אלה, כמו גם ההחלטות נוספות על קידום שורה של תכניות בנייה ליהודים מעבר לקו הירוק, פורסמו מיד לאחר שישראל שחררה אסירים פלסטינים, על מנת למתן את מחאות הימין למהלך זה. לאחר הפקדת התכנית הוגשו מספר התנגדויות לבניית מתחם קדם, בין היתר בידי שורה של אנשי רוח ואקדמיה. אולם, באפריל 2014 אושרה התכנית בוועדה המחוזית, בכפוף, בין היתר, לדרישה שגובה המבנה לא יעלה על מפלס הרחוב העליון שלמרגלות החומה. מרכז קדם תוכנן להשתרע על פני שטח של 16 דונם, שיכול היה לשמש לבניית מבני ציבור שאליהם משוועים תושבי סילוואן. המרכז יאפיל במכוון על השכונה הפלסטינית הסובבת אותו, יגביר את הנגישות הישראלית לסילוואן ואת הנוכחות הישראלית בשכונה, ויחזק את מעמדה של עמותת אלע"ד באזור. מיקומו ממש בכניסה הצפונית לוואדי חילווה עלול לגרום לעומסי תנועה כבדים עוד יותר ולפגוע בנגישות התושבים לבתיהם. הקמתו תעצים את הצגת השכונה כאתר ארכיאולוגי ותיירותי, תוך התעלמות מהנוכחות הפלסטינית במקום. ארגון עמק שווה הגיש ביוני 2014 ערר נגד אישור התכנית. בתגובה לערר, קבעה ועדת המשנה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה ביוני 2015 כי התכנית להקמת מרכז מבקרים בשטח ראויה, אולם יש לצמצם את היקפה בכמחצית. עוד נקבע, באופן תקדימי, כי מתן היתר בנייה יותנה בפרסום תכנית השימור שתכין רשות העתיקות בתום ביצוע החפירות באתר, כדי שהציבור יוכל להביע את עמדתו לגביה. ועדת המשנה הורתה על החזרת תכנית מתחם קדם לטיפול הוועדה המחוזית. פגיעה בשכונות נוספות אבו תור: תכנית מתאר ירושלים 2000 משמשת את העירייה כקו מנחה בתכנון העיר, למרות שטרם נכנסה לתוקף (ר' גם כאן [גנים לאומיים נוספים בהליכי תכנון]). עמותת במקום חשפה גירסה מוקדמת של התכנית, שבה הוקצה לגן לאומי סובב חומות ירושלים שטח נרחב יותר מזה שאושר בתכנית עמ/6, הכולל גם שטח של כעשרים דונם הגובל בשטחה הבנוי של שכונת אבו תור. לפני מספר שנים הקימה רשות הטבע והגנים עמדת תצפית בשטח זה, למרות שאינו כלול רשמית בגן הלאומי. בדצמבר 2011 הרסה עיריית ירושלים במקום מבנה חקלאי ועקרה בו כעשרה עצי זית ותיקים. בעת ההריסה נכח בשטח מנהל מרחב ירושלים של רשות הטבע והגנים. לשכונת אבו תור, הבנויה בצפיפות, לא נותרו עתודות קרקע לפיתוח. השטח המדובר מתאים במיוחד לשימוש ציבורי עבור תושבי השכונה – אם להקמת בית ספר או להקמת גינה ציבורית – היות והוא מישורי וצמוד לכביש ראשי, אך הכוונה המסתמנת לספחו לגן הלאומי עלולה לטרפד אפשרות זו. ואדי אל-ג'וז: גן לאומי סובב חומות ירושלים כולל שטח של 56 דונם בדרום מזרח שכונת ואדי אל-ג'וז, שאינו צמוד לחומות העיר העתיקה. מדובר בשטח המשמש את התושבים כמתחם שוק ולחנייה, וקיימים בו כמה מבני מגורים. הגדרת השטח כגן לאומי מונעת בנייה ופיתוח נוספים במקום, על אף הצרכים הבוערים של תושבי השכונה לשטחים לבנייה. השכונה כוללת אזורים מתוכננים שלהם הוקצו אחוזי בנייה נמוכים, ואזורים לא מתוכננים שנבנו בצפיפות. מקורות: במקום, סקר השכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית – מכשולים והזדמנויות בתכנון, עמ' 42-39, 62-55. במקום, מציבורי ללאומי – גנים לאומיים בירושלים המזרחית, 2012, עמ' 26-19. במקום, חוות דעת תכנונית במסגרת עת"מ 8938/08 סלים סיאם נ' עיריית ירושלים, יולי 2009. עמק שווה, 'יוצקים תוכן' – פיתוח הגנים הלאומיים במזרח ירושלים, מרץ 2014, עמ' 13-12. עמק שווה, עיר משתנה בעקבות עברה – פרויקטים ארכיאולוגיים בעלי השפעה פוליטית בעיר העתיקה של ירושלים ובכפר סילואן – עדכון לשנת 2013, נובמבר 2013. עמק שווה, עתיד אחר לעתיקות – הצעות לשימור אתרי עתיקות כחלק מפתרון פוליטי לירושלים, נובמבר 2013. עמק שווה, מסילואן להר הבית – חפירות ארכיאולוגיות כאמצעי לשליטה בכפר סילואן ובעיר העתיקה של ירושלים – התפתחויות בשנת 2012, פברואר 2013. עמק שווה, 'בית הליבה' וחניון גבעתי – חפירות ארכיאולוגיות והשפעתן על הסטאטוס קוו בעיר העתיקה ובסילוואן, פברואר 2013. עמק שווה, היכן אתרי העתיקות? גנים לאומיים מאזור העיר העתיקה של ירושלים ועד לאזור E1, ינואר 2012. עמק שווה, ארכיאולגיה בצל הסכסוך – ירושלים הקדומה (עיר דוד)-סילואן כמשל, 2009. עמק שווה, ההתנחלות החדשה, 2007. עיר עמים, בין הולילנד לקדם – בחסות הרשויות – תכנית עמותת אלע"ד למתחם ענק, דצמבר 2013. עיר עמים, התנגדות למתחם קדם, דצמבר 2013. עיר עמים, תמונת מצב: ירושלים 2012 – התפתחויות בירושלים המזרחית והשלכותיהן המדיניות, יוני 2013. עיר עמים, עסקה אפלה בסילוואן, מאי 2009.
16 ספטמבר 2014
