אלימות מתנחלים = אלימות מדינה
מסיק הזיתים בגדה המערבית הוא מרכיב מרכזי בכלכלה הפלסטינית והוא אחד ממקורות ההכנסה החשובים ביותר עבור עשרות אלפי משפחות. בשנים טובות, לפי הערכות של הבנק העולמי ומרכז הסחר הפלסטיני, המסיק מניב כמעט 200 מיליון דולר לכלכלה הפלסטינית. אלא שבכל שנה מטילה ישראל הגבלות נרחבות – רשמיות ושאינן רשמיות – על המסיק. השנה, על רקע המלחמה ברצועת עזה, הגיעו הגבלות אלה לשיא חדש ועל פי ההערכות של איגוד החקלאים הפלסטיני, כ-50% מהחקלאים הפלסטינים לא הצליחו השנה למסוק את העצים שלהם. המנגנון הרשמי העיקרי המשמש את ישראל לצורך הגבלת המסיק הוא מנגנון ה"תיאום", המחייב פלסטינים לתאם עם הצבא את יציאתם למסיק. מנגנון זה נולד כדרך של הצבא להתמודד עם מעשי אלימות של מתנחלים כלפי מוסקים פלסטינים: במקום להתמודד ישירות עם מעשים אלה, הצבא דורש מהמוסקים לתאם איתו את הגעתם לאדמותיהם, לכאורה כדי שחיילים יוכלו להגיע למסיק ולהגן עליהם. בפועל, מנגנון זה מגביל את המסיק ואף מונע אותו לחלוטין. זאת מאחר שעונת המסיק אמורה להימשך שבועות, אך הצבא מצמצם אותו לימים ספורים ומונע בכך מחקלאים למסוק את כל העצים שלהם וכן מונע מהם להכין את הקרקע לגידולי החורף. ממילא, מנגנון זה לא מועיל כהוא זה למניעת האלימות שכן במקרים רבים חיילים לא מגיעים כלל למרות "התיאום" שנעשה עם הצבא, וגם כשהם מגיעים – הם לא מסייעים במניעת האלימות ולא פעם אף משתתפים בה.בשנים קודמות, הקצה המנהל האזרחי מדי שנה לכל קהילה שלושה ימים למסוק את הזיתים. אך השנה, מיד לאחר שהחלה המלחמה ברצועת עזה, ביטל המנהל את מעט הימים שכבר הוקצו. הצבא קבע כמה ימים חלופיים, אך בחלק מהמקרים ביטל אותם, כפי עשה, בלחץ המתנחלים, סמוך להתנחלויות אלקנה, שערי תקווה ועץ אפרים. כך, למשל, ראש מועצת הכפר בורין, איבראהים עומראן, סיפר לבצלם כי כ-12,000 דונם מהאדמות החקלאיות של כפרו, המהוות שני שליש מאדמות הכפר, מצויות בשטחי C, ובכ-1,000 דונם מהן נטועים 16,000 עצי זית. לתושבי הכפר נקבעו שני ימי מסיק, ב-25.10.23 וב-26.10.23. אך אלה בוטלו מייד עם תחילת המלחמה. לדבריו, כ-70% מתושבי הכפר תלויים בהכנסות מעונת מסיק הזיתים ובשל ההגבלות על המסיק הם הפסידו עשרות אלפי שקלים, הכנסה המשמשת בסיס לפרנסתם לכל אורך השנה. מדובר בכסף שנועד לתשלום התחייבויות שונות – כמו שכירות, בניית בית, שכר לימוד באוניברסיטאות וכד', כך שהאיסור על המסיק השנה פגע בהם ישירות. ה"תיאום" נדרש גם עבור אדמות חקלאיות שנותרו ממערב לגדר ההפרדה. ראש המועצה האזורית של הכפר עכאבא, תייסיר עמארנה, סיפר לבצלם שלתושבי הכפר יש כ-2,500 דונם של אדמות חקלאיות ממערב לגדר ההפרדה, אליהן היו מגיעים מדי יום דרך אחד משערי הגדר. מייד לאחר שהחלה המלחמה נסגר השער ורק לאחר משא ומתן בין המת"ק הפלסטיני למת"ק הישראלי נקבעו עבור התושבים שלושה ימי "תיאום" בסוף נובמבר. ימים אלה לא הספיקו להשלמת המסיק, ואף לא כדי למסוק די זיתים לצריכתם עצמית, מה שפגע קשות בפרנסתם. האמצעים הבלתי רשמיים להגבלת המסיק הם אלימות של מתנחלים כלפי המוסקים – הנעשית בחסות וברשות של הצבא ופעמים רבות בהשתתפותו. מזה שנים עונת המסיק היא עונת שיא באירועי אלימות מתנחלים ומזה שנים נמנעות הרשויות הישראליות, כעניין של מדיניות, לפעול נגד אירועי אלימות חוזרים ונשנים אלה. השנה, מאז החלה המלחמה ברצועת עזה, גויסו מתנחלים רבים למערך ההגנה המרחבית של הצבא בגדה המערבית. בתפקידם זה הם ניצלו את סמכותם כדי לחסום דרכי גישה לאדמות פלסטיניות או כדי להקים מחסומים בדרכים חקלאיות, וכך למנוע מפלסטינים את הגישה לחלקות עצי הזית המצויות סמוך להתנחלויות. תדירותם וחומרתם של אירועי האלימות של מתנחלים כלפי המוסקים עלתה משמעותית מאז החלה המלחמה. על פי המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם (OCHA), מאז תחילת המלחמה ועד אמצע ינואר יותר מ-440 אירועי אלימות – עשרות מהם כלפי מוסקים. אירועים אלה כללו תקיפות פיזיות של מוסקים, עקירת מטעי זיתים גדולים, השחתת מטעים באמצעות שבירת ענפים, ניסור גזעים ושריפת עצים, ומסיק וגניבת הפרי בידי מתנחלים. אירועי אלימות רבים נעשו בנוכחות כוחות ביטחון ישראלים. כמו כן, מתנחלים איימו ברשתות החברתיות כי יפגעו במוסקים. כך, למשל, ראש מועצת עוורתא, סעד עוואד, סיפר לבצלם כי בכפרו ישנם כ-2,000 דונם ליד ההתנחלות איתמר שהצבא אינו מרשה להגיע אליהם בלי "תיאום". השנה נקבע לתושבי הכפר יום אחד בלבד, החל מ-8:00 בבוקר. באותו יום הודיעו לו ששעת ההתחלה נדחתה בשעתיים. כאשר הגיעו לאדמותיהם, מצאו תושבי הכפר כעשרים מתנחלים מוסקים את עצי הזית שלהם, כשכמה חיילים שומרים עליהם. ניסיונותיהם למנוע זאת כשלו. בסביבות 16:00 הם עזבו את המקום, כשהמתנחלים עדיין מוסקים את עציהם ומשחיתים אותם.גם השנה, כמו בשנים קודמות, נמנעה המשטרה מלחקור אירועי אלימות אלה. המקרה החמור ביותר אירע ב-27.10.23, כשחייל מההתנחלות רחלים, שהיה בחופשה, הרג את בלאל סלאח, בן 40, תושב א-סאוויה, בזמן שמסק את עצי הזית של משפחתו. החייל שנחשד בהמתה בקלות דעת ובשימוש לא חוקי בנשק, שוחרר לאחר תקופת מעצר קצרה וחזר ליחידתו.מדיניות זו של ישראל גרמה נזק כלכלי מיידי לעשרות אלפי משפחות. לצורך המחשה, בית הבד של הכפר אל-מור'ייר, המשרת גם את כפר מאלכ, תורמוסעיא, אבו פאלח ודומא, הפיק רק 20% מהתפוקה השנתית הממוצעת – 60 טון שמן זית במקום 300 טון. בית הבד של אל-מזרעה אל-קיבלייה הפיק השנה רק 500 ק"ג שמן זית במקום 150 טון.לעונת המסיק של 2023 הייתה חשיבות רבה יותר משנים קודמות בשל הנזק הכלכלי האדיר שנגרם למשק הפלסטיני בשל המלחמה בעזה – ובעיקר האיסור על כניסת פועלים לעבודה בישראל והקפאת התשלומים של הרשות הפלסטינית למשכורות עובדי המדינה הפלסטינים.המניעה המאורגנת והשיטתית של המסיק השנה, שלוותה-תואמה ברצף של אירועי אלימות מתנחלים כלפי מוסקים ורכוש פלסטינים, אינה ייחודית לתקופת המלחמה בעזה. היא חלק ממדיניותה האלימה ארוכת השנים של ישראל המבקשת להטמיע את משטר האפרטהייד בשטחי הגדה ולאפשר את המשך ההתפשטות הטריטוריאלית של ההתנחלויות. שר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ ויו"ר ועדת המשנה לענייני יהודה ושומרון בכנסת, ח"כ צבי סוכות, כבר התבטאו כי יש ליצור "מרחבי ביטחון סטריליים" בסמוך להתנחלויות, אליהם ייאסר על פלסטינים להיכנס. כך תוכל המדינה להשתלט עליהן ולהשתמש בהן לצרכיה שלה.עדויות עבדאללה נעסאן, תושב הכפר אל-מור'ייר, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד: למשפחה שלי יש יותר מ-900 דונם של אדמה, בהם נטועים יותר מ-8,000 עצי זית בשטח שמשני צדי כביש אלון אליהן היה ניתן תמיד להגיע באופן חופשי לאורך כל השנה, ובסביבת המאחז עדי עד, שכדי להגיע אליהן היה צריך לעשות "תיאום". בכל שנה היינו מקבלים בין חמישה לשבעה ימים של "תיאום". השנה, אחרי שהתחילה המלחמה בעזה, ישראל ביטלה את הכל. הצבא חסם את כל הכניסות והדרכים החקלאיות, שמונה דרכים סך הכל, בסלעים ובערימות עפר. כמה פעמים הצלחנו איכשהו להגיע בסתר לאדמות שלנו, אבל לא תמיד הצלחנו לברוח מהתוקפנות של המתנחלים. הם בדרך כלל מפעילים רחפן ורואים כל מי שמנסה להתקרב לקרקע. וכשהם רואים אותנו הם רודפים אחרינו או מזעיקים את הצבא, ואז מחרימים לנו את הציוד או את כלי הרכב. עד עכשיו הצבא כבר החרים לנו שני טרקטורים. אחרי שהפעלנו לחץ גדול, דרך אחד האנשים בכפר שעובד בקישור הפלסטיני, הצלחנו לקבל שלושה ימי "תיאום" בתחילת דצמבר כדי למסוק את הזיתים שליד כביש אלון. כשהגענו לשם, מצאנו את כל הפרי שלנו על הקרקע, כך שהוא כבר לא מתאים להפקת שמן שניתן לאכול אותו ואי אפשר להפיק ממנו שום תועלת בגלל החמיצות הרבה של הפרי. גם אם נרצה להפיק ממנו סבון העלות תהיה גדולה מאוד וזה לא משתלם. ככה הפסדנו את העונה הזו. בעונות קודמות הפקנו כל שנה מהאדמות שלנו כ-40,000 ק"ג. כל ק"ג נמכר בשוק במחיר של 30 ש"ח. היינו מוכרים בכפר או בשוק הפלסטיני, חלק היינו מייצאים גם לארצות הברית. כל אלה היו מכניסים לנו הכנסה יפה. אבל השנה לא הרווחנו כלום, לא הצלחנו למסוק אפילו לצריכה עצמית שלנו וזה אומר שאנחנו נצטרך לקנות כדי למלא את המחסור. מצד שני, היו לנו המון הוצאות של הטיפול בזיתים, הדשנים, חומרי הדברה והוצאות עבור החריש, בסך הכל כ-300,000 ש"ח. נוסף לכך, יש לנו גם הוצאות על שכר עבודה, בכל שנה יותר משלושים פועלים עובדים אצלנו בעונת המסיק. גם הם הפסידו את ההכנסה השנה ונפגעו, הם מפרנסים לפחות 150 נפשות. יש לנו עוד עשרה פועלים שעובדים אצלנו לאורך כל השנה וגם הם נפגעו. אחרי השביעי לאוקטובר, מתנחלים הרסו לנו את העצים ואת האדמות. ראינו את מתנחלי חוות הרועים הפרוסות בחלק המזרחי של הכפר מביאים את עדרי הצאן שלהם לרעות במטעים שלנו והעדרים אכלו את העלים ואת הענפים והרסו אותם. זה גורם להתייבשות העצים ויכול להרוג אותם ולעיתים זה לוקח שנתיים עד שלוש שנים עד שהעצים מתאוששים. גילינו שדחפורים של המתנחלים גרפו קרקעות שלנו ליד המאחז עדי עד, שם יש כ-400 עצים השייכים לנו. כשהלכנו להגיש תלונה במשטרת בנימין, החוקר היהודי חקר את הדוד שלי איך הצלחנו לצלם את המתנחלים, כאילו אנחנו אשמים. אנחנו גם בעלים של בית בד שהקמנו בכפר ב-2010. אנחנו עובדים עם חקלאים מאל-מור'ייר ומהכפרים שמסביב, כמו כפר מאלכ, תורמוסעיא, אבו פלאח ודומא. המחזור התפעולי של בית הבד תמיד היה מסונכרן עם עונת המסיק למשך חמישים ימים, בממוצע של עשר שעות עבודה ביום. בית הבד עבד והפיק שישה טון של שמן ביום, בערך 300 טון של שמן בעונה. השנה בית הבד כמעט לא עבד, הצלחנו להפיק רק שישים טון של שמן, זה בערך 20% מהתפוקה השנתית הרגילה. וסים לדאדווה, תושב העיירה אל-מזרעה אל-קיבלייה, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד: המשפחה המורחבת שלי מונה כמאה נפשות ואנחנו בעלים של כ-450 דונם, שבמחציתם מטעי זיתים. לרוע מזלנו, המטעים שלנו סמוכים להתנחלויות נחליאל, כרם רעים, טלמון וחרשה. בעונת המסיק הנוכחית בכלל לא יכולנו למסוק את העצים כי חיילים ומתנחלים, חלקם במדי צבא, אסרו עלינו להגיע לעצים שלנו. ב-11.10.23 תושבי העיירה, כולל משפחתי, ניסו להגיע למטעי הזיתים הקרובים לעיירה, אדמות הרחוקות מאות מטרים מההתנחלויות, והכניסה אליהן אף פעם לא דרשה תיאום. אבל כשהתקרבנו תקפו אותנו חיילים ומתנחלים. היינו בערך שלושים אנשים, עם נשים וילדים, והם איימו עלינו בנשק והפחידו את כולם. הם הרסו חלק מהסולמות ומכלי העבודה שהבאנו איתנו. חלק מהחקלאים ניסו שוב להגיע בסתר למטעים שלהם, אבל גם הניסיונות האלה נכשלו מפני שהצבא והמתנחלים פרושים יום ולילה על ראשי הגבעות. החיילים מתצפתים מסביב לשעון כדי לעקוב אחרי חקלאים שמנסים להתקרב למטעים שלהם, גם באמצעות רחפנים. הם יורים כדי להפחיד אותם. ההפסד שלנו הוא עצום. בכל עונת מסיק היינו מפיקים כ-250 פחי שמן זית, כאשר כל פח שוקל 15 ק"ג. בסך הכול היינו מפיקים 3,750 ק"ג שמן זית. מחיר כל ק"ג הוא בממוצע 40 ש"ח. הפסדנו את כל זה, וזה לא רק המשפחה שלנו, כל תושבי הכפר הפסידו הרבה מאוד כסף. אני יודע את זה כי אני חבר בכמה ועדות בכפר ופעיל חקלאי. שטח האדמות של העיירה הוא 14,200 דונם. מתוכם, 7,500 דונם הם בצד המערבי של העיירה שמוקף בהתנחלויות כמו שציינתי קודם ושם נמצאים מטעי הזיתים שלנו. אפשר להגיד שהשנה יותר מ-90% מתפוקת שמן הזית של העיירה נגזלה מאיתנו. בית הבד שנמצא בעיירה מפיק בדרך כלל בכל עונת מסיק כ-10,000 פחי שמן שהם 150 אלף ק"ג שמן זית. השנה הוא הפיק רק 500 ק"ג שמן בגלל שאי אפשר היה למסוק את הזיתים. השנה אפילו לא הצלחנו להפיק מספיק לצריכה עצמית אז נצטרך לקנות גם את זה, אם בכלל נמצא שמן בשוק. הרי מה שקרה לעיירה שלנו קרה לכל העיירות והכפרים בגדה המערבית. קח אותי לדוגמה. המשפחה שלי הייתה מפיקה עשרים פחי שמן בכל מסיק. היינו צורכים ארבעה פחים, שזה שישים ק"ג, ואת השאר הייתי מוכר. זו הייתה הכנסה משמעותית עבורנו. העונה יצאתי עם רק שלושה בקבוקים, שהם חמישה ק"ג. יש חקלאים שציפו לעונת המסיק כדי לממן חתונה של אחד הבנים, או בנייה של בית, או לימודים באוניברסיטה. חקלאים אחרים, שהם עניים, חיכו לעונת המסיק כי ההכנסות ממנה הם מקור הפרנסה היחיד שלהם ומזה הם מתקיימים בקושי. ההשלכות של הפשע הזה פוגעות גם בעץ הזית עצמו. הפרי שנשאר על העץ נרקב ואז חרקים פוגעים בו. זה גורם למחלות שעלולות לייבש את העץ ולהמית אותו. השארת הפרי על העץ גם גורמת להפחתה רבה בכמות הפרי בעונה שלאחר מכן. לפעמים התפוקה יורדת עד לחצי מהתפוקה הרגילה.
14 פברואר 2024
