פגיעה באזרחים ישראלים על-ידי פלסטינים
פגיעה באזרחים ישראלים על-ידי פלסטינים
10 מאי 2010
ב-7 באוקטובר 2023, ביצעו ארגון חמאס ופלגים חמושים פלסטינים נוספים את המתקפה הקטלנית ביותר שהתרחשה אי פעם נגד אזרחים ישראלים. הייתה זו מתקפה נפשעת וחסרת תקדים בעוצמתה, שהותירה אחריה שובל כבד של אובדן, הלם וצער בחברה הישראלית. 1,218 בני אדם נהרגו כתוצאה מאותה מתקפה באזורים הסמוכים לרצועת עזה (״עוטף עזה״) או בזמן שהוחזקו בשבי חמאס, מהם 882 אזרחים וחברי כיתות הכוננות ביישובים. מבין האזרחים ההרוגים נמנו 280 נשים ו-40 ילדים. מספר קטן של אזרחים נהרגו מירי של הצבא הישראלי כחלק מהלחימה או כשניסו למנוע את חטיפתם בידי החמושים הפלסטינים. עשרות אלפים נפצעו, ו-252 בני אדם חיים וגופות נחטפו לרצועת עזה, רובם המכריע אזרחים ישראלים, ובהם נשים, זקנים וילדים, שהצעיר מביניהם היה תינוק בן 9 חודשים. במהלך המתקפה בוצעו מעשי אלימות ואלימות מינית קשים ביותר, שחלקם הסתיימו במוות.
נכון לאמצע יולי 2025, הושבו לישראל 205 מן החטופים – 148 מהם בחיים ו-57 גופות. חלק מהחטופים נהרגו בזמן השבי בידי שוביהם או כתוצאה מירי או מהפצצות הצבא הישראלי, וחלקם עודם מוחזקים בשבי. על פי עדויות חטופים ששבו וסרטונים שפרסם חמאס, החטופים הנותרים מוחזקים בתנאים מסכני חיים, כולל הרעבה והיעדר גישה לטיפול רפואי קריטי שלו הם זקוקים.
החובה להימנע ככל האפשר מפגיעה באזרחים והאיסור על חטיפת אזרחים הם עקרונות יסוד של המשפט ההומניטרי הבינלאומי ועקרונות מוסריים בסיסיים ומחייבים. המעשים הללו מהווים פשעי מלחמה, וככל הנראה גם פשעים נגד האנושות – ובצלם מגנה אותם בכל תוקף.
מלבד ההרוגים במתקפת 7 באוקטובר, מאז תחילת האינתיפאדה השנייה (בספטמבר 2000) ועד סוף יולי 2025 פלסטינים הרגו 914 אזרחים ישראלים, מתוכם 151 ילדים ונערים מתחת לגיל 18. מתוך ההרוגים, 566 – בהם 91 קטינים – נהרגו בגבולות הקו הירוק ו-348 – בהם 60 קטינים – בגדה המערבית כולל מזרח ירושלים.
אזרחים אלה נהרגו, בין השאר, בפיגועי התאבדות, ירי ודקירה שביצעו פלסטינים במרכזי אוכלוסייה ובאוטובוסים ומיידוי אבנים בידי פלסטינים על כלי רכב ובני אדם. מבין ההרוגים בתוך ישראל, חלק נהרגו מירי רקטות ופצצות מרגמה על-ידי ארגונים פלסטיניים מתוך שטח רצועת עזה לעבר יישובים אזרחיים.
ארגונים פלסטיניים שונים מנסים להצדיק את הפגיעה באזרחים ישראלים בטענות שונות. בין השאר, נטען ש"כל האמצעים כשרים" במאבק נגד הכיבוש, או שאי חוקיותן של ההתנחלויות מצדיקה פגיעה במתנחלים.
טענות אלה הן מופרכות ומשוללות כל בסיס. התקפות מכוונות נגד אזרחים חותרות תחת כל כלל אנושי, מוסרי ומשפטי. אין ולא יכולה להיות הצדקה להריגה מכוונת של אזרחים. לכן, המשפט ההומניטארי הבינלאומי מגדיר התקפות כאלו כהפרות חמורות המהוות פשע מלחמה שלא ניתן להצדיקן, יהיו הנסיבות אשר יהיו.