ו.ר., בשנות העשרים לחייה ואם לתינוק, סיפרה כיצד שיבשו ההגבלות הקיצוניות על התנועה בגדה אחרי 7 באוקטובר את חיי משפחתה וכפו עליהם לעבור לעיר רמאללה
ב-2021, התחתנתי ועברתי לגור עם בעלי בדירה שכורה בכפר ח'ירבת אבו פלאח, ומשם נסעתי לעבודה שלי, בבנק בעיר רמאללה.
עד 7 באוקטובר 2023, הייתי יוצאת יחד עם בעלי מהבית שלנו בסביבות 7:10-7:00 בבוקר. היינו נוסעים במסלול שעובר דרך העיירה תורמוסעיא לכביש 60 עד למחסום בית אל (DCO) – ומשם לעיר רמאללה. הנסיעה לקחה 30-25 דקות, תלוי בעומסי התנועה ובפקקים בדרך. גם בדרך חזרה נסענו באותו מסלול בלי בעיות בדרך כלל.
עברתי לגור עם בעלי בדירה שכורה בכפר ח'ירבת אבו פלאח, ומשם נסעתי לעבודה שלי, בבנק בעיר רמאללה. עד 7 באוקטובר 2023 [...] הנסיעה לקחה 30-25 דקות, תלוי בעומסי התנועה ובפקקים בדרך. [...] אחרי ה-7 באוקטובר 2023, רשויות הכיבוש סגרו את מחסום בית אל ונאלצנו לרדת מכביש 60 כבר בעין סיניא ואז לעבור דרך דורא אל-קרע וג'לזון ומשם לעיר רמאללה. הנסיעה במסלול הזה ארכה לפחות 50-45 דקות.
אבל אחרי ה-7 באוקטובר 2023, רשויות הכיבוש סגרו את מחסום בית אל (DCO) ונאלצנו לרדת מכביש 60 כבר בעין סיניא ואז לעבור דרך דורא אל-קרע וג'לזון ומשם לעיר רמאללה. הנסיעה במסלול הזה ארכה לפחות 50-45 דקות, ולפעמים יותר בגלל עומסי התנועה. נאלצנו לצאת מהבית כבר 6:45-6:30 כדי להגיע לעבודה בזמן. חזרנו הביתה באותו מסלול ואז גם עומסי התנועה היו גדולים יותר. המצב נמשך ככה עד ליום שבו רשויות הכיבוש הציבו שער ברזל בכניסה לתורמוסעיא, שמובילה לכביש 60 [בשנת 2024].
המצב נמשך ככה עד ליום שבו רשויות הכיבוש הציבו שער ברזל בכניסה לתורמוסעיא, שמובילה לכביש 60 [בשנת 2024]. אחרי הצבת השער, סגרו אותו כמה פעמים למשך ימים רצופים ולא הייתה לנו ברירה אלא לנסוע בכבישים שבין הכפרים מח'ירבת אבו פלאח לאל-מזרעה א-שרקייה, ואז דרך סילוואד, יברוד, עין סיניא, דורא אל-קרע, וג'לזון עד לרמאללה. הנסיעה במסלול הזה ארכה כבר בין שעה לשעה ורבע.
אחרי הצבת השער, רשויות הכיבוש סגרו אותו כמה פעמים למשך ימים רצופים ולא הייתה לנו ברירה אלא לנסוע בכבישים שבין הכפרים מח'ירבת אבו פלאח לאל-מזרעה א-שרקייה, ואז דרך סילוואד, יברוד, עין סיניא, דורא אל-קרע, וג'לזון עד לרמאללה. הנסיעה במסלול הזה ארכה כבר בין שעה לשעה ורבע. לפעמים, גם כשהשער בתורמוסעיא היה פתוח, הצבא הציב שם מחסום וערך בדיקות קפדניות למכוניות, והעדפנו כבר לנסוע בדרך הארוכה ולא להתעכב שם.
ההגבלות על התנועה לא נעצרו שם. לעיתים, הכניסה לתורמוסעיא הייתה סגורה (השער) או שהוצב בה מחסום צבאי, ואז נאלצנו לנסוע במסלול העובר דרך: אבו פלאח – אל-מזרעה א-שרקייה – סילוואד – יברוד – עין סיניא – דורא אל-קרע – ג'לזון – ועד לרמאללה. אך הצרה האמיתית הייתה כשהגענו לעיירה סילוואד וגילינו שצבא הכיבוש הציב מחסום צבאי בכניסה לכפר (סילוואד) המקשר בינו לבין הכפר יברוד. זה אילץ לעקוף גם את סילוואד ולנסוע במסלול הבא: מח'ירבת אבו פלאח לאל-מזרעה א-שרקייה, ואז לדיר ג'ריר, א-טייבה, רמון, דיר דובוואן, ביתין, דורא אל-קרע וג'לזון עד שהגענו לעיר רמאללה. הנסיעה במסלול הזה כבר ארכה בין שעה ורבע לשעה וחצי לכל הפחות. אבל אפילו במסלול הזה היו לפעמים מכשולים, כי היו ימים שבהם נודע לנו עוד לפני שיצאנו לדרך, מקבוצות ברשתות החברתיות, שהצבא הקים מחסום על הכביש שמחבר בין העיירה דיר דובוואן לכפר ביתין. במקרה כזה, נאלצנו לנסוע דרך אל-מזרעה א-שרקייה, דיר ג'ריר, א-טייבה ואז לכביש 458 [כביש אלון], ומשם לג'בע, א-ראם, קלנדיה, כפר עקב, אל-בירה ואז לעיר רמאללה. זה היה מסלול הארוך ביותר שבו נאלצנו לנסוע, והדרך לרמאללה ארכה כמעט שעתיים. לעיתים קרובות רשויות הכיבוש גם סגרו את השער שבין העיירה א-טייבה לכביש 458, או הציבו שם מחסום צבאי וערכו בו בדיקות דקדקניות כדי לעכב את תנועת כלי הרכב.
לפני בערך חצי שנה, כשהבנו שאין פתרון ואין מסלול נסיעה שילחץ אותנו מהמשבר הזה, התחלנו לחפש חלופה. בעלי ואני הסכמנו שהפתרון המתאים ביותר הוא לחפש דירה בעיר רמאללה.
אבל הקשיים שזה גרם לנו חרגו בהרבה מהנסיעה הארוכה. אחרי שקיבלתי כמה אזהרות בעל-פה ובכתב ממקום העבודה בגלל האיחורים, נאלצנו להתחיל לצאת מהבית כבר בשעה 6:20 ובגלל זה היינו צריכים לשכנע הפעוטון של הבן שלנו לקבל אותו לפני שעת הפתיחה, וזה היה כרוך בתשלום נוסף. על זה נוסף גם הלחץ הנפשי מההמתנה בתורים במחסומים, בדרך לעבודה וגם בדרך חזרה לבית שלנו בח'ירבת אבו פלאח.
לפני בערך חצי שנה, כשהבנו שאין פתרון ואין מסלול נסיעה שילחץ אותנו מהמשבר הזה, התחלנו לחפש חלופה. בעלי ואני הסכמנו שהפתרון המתאים ביותר הוא לחפש דירה בעיר רמאללה. בעלי השקיע חצי שנה בחיפוש הדירה, אבל מחירי השכירות עלו באופן חסר תקדים וזה הקשה מאוד למצוא משהו סביר. למרות זאת, לפני בערך 20 יום, מצאנו דירה מתאימה פחות או יותר ליכולות הכלכליות שלנו, ולפני שבועיים עברנו אליה. למרות ששכר הדירה הוא מעמסה כלכלית משמעותית בשבילנו, אנחנו חשים עכשיו הקלה מסוימת, כשהסבל שעברנו בגלל ההגבלות הקיצוניות על התנועה במשך כמעט שנתיים הסתיים.
- העדות נגבתה על ידי תחקירן בצלם מוחמד רומאנה ב-16.2.26