ישראל עצרה במעצר מנהלי פעיל נגד מכשול ההפרדה

מוחמד עות'מאן, בן 33, תושב ג'יוס שבמחוז קלקיליה, נעצר בגשר אלנבי ב-22.9.09 בעת שחזר מנורבגיה והיה בדרכו לרמאללה. עות'מאן, הפעיל במאבק נגד בניית מכשול ההפרדה, שב מסיור במהלכו קיים פגישות והרצאות בנוגע למאבקו זה.

מעצרו של עותמ'אן הוארך כמה פעמים בבית המשפט הצבאי עד שב-22.11.09 קבע בית המשפט הצבאי לערעורים כי יש לשחררו, שכן התביעה הצבאית לא הראתה כל התקדמות בחקירה, לא הציגה ראיות כלשהן בפני בית המשפט ולא הצליחה לבסס אישומים כלשהם נגדו. למחרת, ב-23.11.09, חתם אלוף פיקוד המרכז על צו מעצר מנהלי נגד עות'מאן למשך שלושה חודשים ויומיים. לאחר מכן אושר הצו בבית המשפט הצבאי.

העברתו של עות'מאן למעצר מנהלי, לאחר חודשיים של מעצר שבמסגרתו לא הצליחה הפרקליטות הצבאית לגבש כתב אישום, ממחישה את השימוש האסור שעושה ישראל באמצעי זה.

מעצר מנהלי הוא אמצעי מניעתי ולא עונשי ולכן אינו יכול לשמש תחליף לענישה על מעשים שאדם עשה בעבר. ההצדקה המשפטית היחידה למעצר מנהלי היא קיומן של נסיבות חריגות, כאשר נשקפת מאדם סכנה מיידית לביטחונה של המדינה וכאשר אמצעים אחרים הוכחו כבלתי יעילים למניעתה. מעשים שעשה אדם בעבר אינם יכולים להצדיק מעצר מנהלי, אלא במידה שיש בהם כדי להעיד על סכנה עתידית הנשקפת ממנו.

מכאן שכישלונה של התביעה באיסוף ראיות שיצדיקו הגשה של כתב אישום נגד עות'מאן על מעשים שעשה כביכול בעבר, אין בו כדי להצדיק את העברתו למעצר מנהלי. במקרים כאלה מהווה המעצר המנהלי תחליף בלתי חוקי לענישה פלילית.

במהלך שישים הימים שבהם הוחזק עות'מאן במעצר, טענה התביעה בבית המשפט כי המעצר נחוץ' לצורך חקירתו והגישה לשופט חומר חסוי שהוסתר מעות'מאן ומעורך דינו. העובדה שחודשיים לאחר מעצרו הוא הועבר למעצר מנהלי מבלי שהואשם בדבר מחזקת את החשד כי צעד זה נועד, במקרה זה, לשמש תחליף נוח וזול להליך הפלילי. כך, משכשלה המערכת בניסיון להעמידו לדין בגין עבירות בהן הוא נחשד לכאורה, היא החליטה להעבירו למעצר מנהלי, בו רמת ההוכחה הנדרשת נמוכה באופן משמעותי ורוב חומר הראיות נותר חסוי.

בצלם מבקר מזה שנים רבות את השימוש הגורף שעושה ישראל במעצר מנהלי. מדו"ח שפרסם לאחרונה בצלם יחד עם המוקד להגנת הפרט עולה כי מספר הפלסטינים שישראל מחזיקה בכל רגע נתון במעצר מנהלי עבר במהלך האינתיפאדה השנייה את קו האלף. בחודשים האחרונים חלה ירידה מתמדת במספר העצורים המנהליים, ונכון ל-30 בספטמבר 2009 הוא עומד על 335, בהם שלוש נשים וקטין. כ-37% מהעצורים המנהליים מוחזקים בין חצי שנה לשנה וכ-33% מוחזקים בין שנה לשנתיים. 28 פלסטינים מוחזקים כיום בין שנתיים לארבע שנים ברציפות, ופלסטיני אחד מוחזק במעצר מנהלי במשך למעלה מארבע וחצי שנים.

הדו"ח מדגיש כי אחת הבעיות העיקריות בהליך זה היא העובדה שרובו המכריע נותר חסוי וככזה אינו עומד בסטנדרטים מקובלים של הליך הוגן. מנגנון הביקורת השיפוטית על הליך המעצר המנהלי יוצר מראית עין של מערכת משפטית הוגנת, אולם למעשה אינו מאפשר לעצירים כל אפשרות להתגונן באופן סביר מול הטענות העומדות נגדם. ברוב רובם של המקרים מטילים השופטים חיסיון על הראיות ומסתפקים בדיווחים כתובים של השב"כ הנמסרים להם שלא בנוכחות העציר או בא כוחו. במצב זה, לא ניתנת לעציר כל אפשרות להפריך את הטענות נגדו או להציג ראיות חלופיות.

בצלם דורש מזה שנים כי ישראל תשחרר את כל העצירים המנהליים או לחלופין, במקרה שקיימות ראיות נגדם, תעמידם לדין על-פי הסטנדרטים שנקבעו במשפט הבינלאומי בנוגע להליך הוגן.