אחד במאי 2015: העובדים הכי שקופים

תמונת אילוסטרציה באדיבות רון עמיר, למצולמים אין קשר לעדויות. התמונה מתוך סדרת תצלומים המתעדים את חייהם של פועלים פלסטינים העובדים בישראל. הקליקו על הכרזה להגדלה

לקראת האחד במאי שוחח בצלם עם ארבעה פועלים פלסטינים שגרים רק כמה עשרות קילומטרים ממקום עבודתם בישראל, אבל בגלל הקושי להגיע אליו נשארים בו כל השבוע, הרחק ממשפחתם ומסביבתם המוכרת. לפעמים הם נאלצים להסתגר בתנאים קשים במקום עבודתם ללא אפשרות לצאת ממנו, כמו שסיפר לנו אחד מהם: "אני מרגיש שאני עובד בכלא קטן". 

באחד במאי זכרו את העובדים הכי שקופים: הפלסטינים. את עשרות האלפים שנאלצים לעמוד שעות ארוכות ומשפילות בצפיפות של המחסום למרות שקיבלו היתר ואת עשרות האלפים העובדים בישראל למרות שלא קיבלו היתר, שכל דקה בשגרת חייהם היא חלק ממאבק הישרדות, ושבשבילם חזרה בשלום מהעבודה אינה מובנת מאליה. במציאות כזו, מאבקים למען שכר הוגן, שעות עבודה סבירות ופנסיה נראים כמו חלום רחוק. מציאות זו היא תוצאה ישירה של מדיניות הרשויות הישראליות שמונעות פיתוח של כלכלה פלסטינית עצמאית. האפשרות היחידה העומדת בפני רבים מהם היא עבודה בישראל, בהיתר או בלעדיו.  

עדויות הפועלים

• א' ה', בן 37, כלוא שבועות באתר הבנייה בישראל שבו הוא עובד כי אין לו היתר
• מ' ד', אח במקצועו העובד בישראל כטייח, ישן באתר הבנייה על מזרן, ללא חימום או מקלחת
• ע' ח', בן 37, עובד בישראל בהיתר, אבל בשל התורים והתנאים במחסום נאלץ לישון כל השבוע במקום העבודה שלו
• ג' ע', העובד בבנייה בישראל ללא, היתר חי בפחד מפני שוטרים ומתפלל בכל פעם לעבור בשלום את המסע המסוכן מביתו למקום העבודה