מים חוצי גבולות

יום המים הבינלאומי, המצוין זו השנה ה-16 על-ידי האו"ם, עומד השנה בסימן מים חוצי גבולות. לישראל ולפלסטינים בגדה המערבית שתי מערכות של מים חוצי גבולות. למערכת הראשונה, מערכת מאגר המים העילי - אגן הירדן, שותפות גם ירדן, סוריה ולבנון. ישראל מונעת' מהפלסטינים כל גישה למאגר מים זה. השנייה, מערכת מי התהום אקוויפר ההר, החוצה את גבול הגדה וישראל, היא מקור המים המרכזי, הגדול ביותר והאיכותי ביותר של ישראל והפלסטינים. מאגר אקוויפר ההר מופקים שנה כ-600 מיליון מ"ק מים. ישראל מנצלת כ-80 אחוז מתפוקתו לצריכתה ומקצה את היתרה לשימוש הפלסטינים.

כביסה ללא מים זורמים בכפר אל-מליח שבמחוז טובאס. צילום: עאטף אבו א-רוב, 23.3.09.

חלוקה מפלה ולא הוגנת זו של משאבי המים המשותפים יוצרת מצוקת מים כרונית בשטחי הגדה. צריכת המים הממוצעת לנפש ליום של פלסטיני תושב הגדה נמוכה בשליש מהמלצת ארגון הבריאות העולמי לכמות המים המינימאלית ליום לנפש, העומדת על כמאה ליטר. בשל מצוקת המים נאלצים פלסטינים רבים לקנות מים המסופקים באמצעות מכליות, שמחירם פי שלושה עד שישה ממחיר מים המסופקים באמצעות הרשת. משפחות עניות נאלצות להקצות עד כחמישית מהוצאתן החודשית, בעוד בישראל ההוצאה החודשית הממוצעת על מים עומדת על 1.1% מההוצאה המשפחתית. מצוקת המים שממנה סובלים תושבי הגדה מחריפה בשנות בצורת, דוגמת השנה שעברה, או בשנים שחונות, כמו השנה. בהתנחלויות לעומת זאת, לא משפיע המחסור במים על הצריכה, וכך גם בישראל.

צריכת מים ממוצעת לנפש ליום בליטרים

* המלצת המינימום נקבעה על-ידי ארגון הבריאות העולמי.

מצוקת המים בשטחי הגדה נובעת גם מהזנחת הפיתוח של תשתיות המים והטיפול בשפכים בגדה לאורך שנות הכיבוש הישראלי. גם כיום, כשהאחריות על משק המים הפלסטיני הועברה כביכול לידי הרשות הפלסטינית, מוסיפה ישראל השולטת בכ-60% אחוז משטחי הגדה להקשות על הרשות לממש תכניות לפתוח תשתיות המים. נכון ל-2008, בתיהם של כ-227.5 אלף פלסטינים ב-220 כפרים ועיירות אינם מחוברים כלל לרשת המים. 190 אלף פלסטינים נוספים מתגוררים בכפרים ובעיירות בהם קיימת רק פריסה חלקית של רשת המים. נוסף לכך, גורמות תשתיות המים המיושנות לאבדן של כשליש מכמות המים המסופקת באמצעות הרשתות, פי שלוש בממוצע מאבדן המים ברשתות המים בישראל. היעדר טיפול מוסדר ברוב המוחלט של שפכי הפלסטינים בגדה המערבית מונע את טיהורם, ואת השימוש בהם לצרכי השקיה חקלאית.

ביטוי קיצוני במיוחד של חוסר השוויון ניתן למצוא לדוגמא כאשר משווים בין צריכת המים הממוצעת של 396 תושבי ההתנחלות פני חבר שבמחוז חברון, העומדת על 194 ליטר ליום, לבין צריכת המים לנפש בעיירה יטא הסמוכה, המונה 70,000 תושבים, העומדת על 27 ליטר ליום.

מחיר 10 מ"ק מים לצריכה ביתית בש"ח	אחוז ההוצאה החודשית הממוצעת למים במשפחה

החלוקה המפלה של משאבי המים המשותפים פוגעת בזכותם של הפלסטינים למים, לתברואה ולבריאות. מדיניות זו של ישראל פוגעת גם בזכותם של הפלסטינים לפרנסה, שכן המחסור במים מונע את פיתוחה של החקלאות, שהיא אחד מענפי הכלכלה החשובים ביותר בגדה המערבית.

נתונים נוספים:

• כמות המים הממוצעת שצורך ישראלי ביום להדחת אסלות: 55-60 ליטר
• כמות המים הממוצעת שצורך ישראלי ביום לרחצה: 55-60 ליטר

• צריכת המים הממוצעת לנפש ליום של 48 אלף תושבי מחוז טובאס בצפון מזרח הגדה: 30 ליטר
• צריכת המים הממוצעת לנפש ליום של 175 מתנחלי בקעות בסמוך למחוז לטובאס: 401 ליטר
   
• צריכת המים הממוצעת לנפש ליום של 180 אלף תושבי מחוז בית לחם, דרומית לירושלים: 71 ליטר
• צריכת המים הממוצעת לנפש ליום של 7,714 מתנחלי אפרת, 6.5 ק"מ מדרום לעיר בית לחם: 217 ליטר

מקור הנתונים:
עיריית יטא; רשות המים, הקצבות מים לשנת 2008 לאזור אדמינסטרטיבי - באלפי מ"ק (הנתונים מתייחסים לצריכה ביתית בלבד), להיכן זורמים המים בבית, תעריפים למים ברשויות המקומיות ובתאגידי מים וביוב; רשות המים הפלסטינית: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הרשויות המקומיות בישראל 2006 ונתוני אוכלוסייה המעודכנים לסוף שנת2007; המרכז האוניברסיטאי אריאל, שנתון סטטיסטי יהודה ושומרון 2007; Palestinian Hydrology Group, Water for Life: The Dilemma of Development Under Occupation, 2006, ויקיפדיה.