ביום רביעי, 21.6.23, בסביבות השעה 13:30, הגיעו מאות מתנחלים, חלקם רעולי פנים וחמושים ברובים, באקדחים, באלות מתכת ובבקבוקי תבערה לעיירה תורמוסעיא שבמחוז רמאללה כשהם מלווים בחיילים. המתנחלים נכנסו לשכונה הצפון-מזרחית של העיירה, תקפו 30 בתים והציתו עשרה מהם, שתשעה מתוכם נשרפו כליל, שרפו 27 מכוניות חונות ועשרות עצי פרי באדמות שליד הבתים. כמו כן הם תקפו בתים באבנים וניפצו 34 מחלונותיהם ואת שמשותיהן של שלוש מכוניות. בשלב מסוים התקרב למתנחלים הפורעים ג'יפ צבאי, והחיילים השליכו לעברם רימון גז מדמיע בודד ואז עזבו את המקום. במהלך הפוגרום, שניים מהמתנחלים פרצו לתוך אחד הבתים ואחד מהם תקף אישה מבוגרת בתרסיס פלפל ובאלה לעיני נכדה בן השמונה, בעוד אחרים נלכדו בתוך בתיהם הבוערים עד שפינו אותם תושבים מהכפר. החיילים ירו אש חיה, כדורי מתכת מצופים גומי ורימוני גז מדמיע לעבר עשרות תושבים מהכפר שהגיעו להגן על תושבי השכונה וניסו להדוף את המתנחלים באבנים.
תחקירן בצלם איאד חדאד גבה עדויות מתושבות הכפר שנלכדו בבתיהן בעת שאלה הובערו על-ידי המתנחלים:
תמונה
רביחה דאר עוואד, בת 68
"לפני שהספקתי לצאת לראות מה קורה, הופיע בכניסה לדירה שלי, בקומה השנייה, מתנחל רעול פנים שהחזיק אלה ועוד חפץ ביד שלא זיהיתי. המתנחל ריסס לי משהו בעיניים עם החפץ הזה, מסתבר שזה היה תרסיס פלפל.
הרגשתי שהעיניים שלי נשרפו. נכנסתי פנימה לחדר והמתנחל רדף אחריי. פחדתי מאוד וממש קפאתי במקום מרוב בהלה...
הסלון עלה באש והחשמל נותק. התחלתי להריח עשן שבא מבחוץ ונכנס לתוך החדר ולשמוע פצפוצים מהרהיטים שנשרפו".
"ואז הם הציתו את כל הערימה הזאת... כשהוציאו אותנו ראיתי שכל החדרים בבית היו מלאים בעשן שחדר דרך המרפסת והחלונות ובקושי היה אפשר לראות משהו, כמו ערפל.
הרגשתי קוצר נשימה קשה... בחוץ ראיתי עשן עולה מכל מקום, מכל הבתים שלידנו...היה כאוס בכפר. המתנחלים הציתו והרסו עשרות בתים ומכוניות. בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה, זה היה כמו סצנת מלחמה בטלוויזיה".
בסביבות השעה 14:30, בעת שהמתנחלים החלו לסגת מהכפר לכיוון כביש 5055 וההתנחלות שילה, נמשכו עימותים בין צעירי הכפר לחיילים ולשוטרי מג"ב שהגיעו גם הם למקום ואבטחו את עשרות המתנחלים שהתאספו ועמדו בכביש. העימותים התמקדו באזור מטע זיתים הסמוך לכביש. בשלב זה הגיעו למקום כ-15 שוטרי מג"ב נוספים ופתחו בירי חי לעבר הצעירים יחד עם החיילים ושוטרי מג"ב שכבר היו במקום. מייד עם תחילת הירי נפגעו שלושה צעירים ופונו מהמקום. בסביבות השעה 15:30 התחילה קבוצה של 7-6 צעירים להתקדם דרך המטע לעבר הכביש כשאחד מהם יורה זיקוקים. כמה שוטרים, לפי פרסומים בתקשורת מהיס"מ, ארבו לצעירים בין העצים ואז ירו עליהם ממרחק של 30-20 מטרים. ארבעה צעירים נפגעו, בהם עומר ג'בארה, בן 24, תושב הכפר, שנפצע בחזהו ונפל ארצה. הצעירים פינו את הפצועים לאמבולנס שהמתין במרחק של כ-100 מטרים מהמקום. הפצועים נלקחו למרפאה בכפר ומשם למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה, שם כשלו הניסיונות להחיות את ג'בארה והרופאים נאלצו לקבוע את מותו.
עשרה תושבים שנפגעו מאש חיה ואדם אחד שנפגע משאיפת גז מדמיע הועברו לטיפול במרכז הרפואי "פלסטין" ברמאללה.
יום קודם לכן, יום שלישי, 20.6.23, בסביבות השעה 16:00, הגיעו כ-13 מתנחלים לאדמות שממזרח לכפר והציתו אש בשדה שעורה. כשני דונם של גידולים ניזוקו אך האש לא התפשטה מעבר לכך היות שהשדות היו ירוקים עדיין.
חיילים בג'יפ צבאי ניסו להרחיק את המתנחלים אך כשהגיעו למקום חקלאים כדי להדוף את המתנחלים הרחיקו החיילים אותם. לאחר כחצי שעה הגיעו למקום שוטרי מג"ב שהרחיקו את המתנחלים והתושבים עזבו.
תמונה
עומר ג'בארה. התמונה באדיבות המשפחה
עומר ג'בארה, בן 24, נשוי ואב לשני פעוטות, עבדאללה בן השלוש ודוניא בת השנתיים, עבד כקבלן והיה כדורגלן חובב. להלן שתיים מהעדויות שגבה תחקירן בצלם איאד חדאד מעדים להריגתו:
א.כ., בן 40, נשוי ותושב הכפר, סיפר בעדות שמסר ב-22.6.23:
ביום רביעי, 21.6.23, בשעה 13:30, הייתי בעסק שלי שבמרכז הכפר כשצעיר מהכפר התקשר אליי ואמר שהמתנחלים נכנסו לכפר ושורפים אותו. עזבתי הכול והלכתי לראות מה קורה.
כשהגעתי לחלק הצפון-מזרחי של הכפר, שמול ההתנחלות שילה ובמרחק של בערך חצי קילומטר ממנה, ראיתי לפחות 200 מתנחלים שהתפרסו ברחובות של הכפר. הם היו רעולי פנים ולפחות שלושה מהם היו חמושים ברובים. עוד כמה היו חמושים באקדחים ואחרים החזיקו אלות, מקלות וצינורות. הם שרפו והשחיתו בתים, מכוניות, עצים, עציצים וכל מה שנקלע בדרכם. הם זרקו בקבוקי תבערה על מבנים וכלי רכב. המראה היה מחריד. מעולם לא ראיתי מחזה כזה, רק בסרטים. שמעתי זעקות לעזרה מכל מקום. כשהגעתי היו שם בחוץ רק 20-10 צעירים אבל אחר-כך הגיעו עוד והיו שם עשרות תושבים.
בהתחלה לא יכולנו לעשות כלום. הסתתרנו ובכל פעם שאחד מאיתנו הוציא את הראש המתנחלים ירו לעברו. ב-10 הדקות הראשונות ראיתי ג'יפ צבאי נכנס לשכונה, בזמן שהמתנחלים הרסו ושרפו כל דבר שהם ראו. החיילים התעלמו מהמעשים של המתנחלים ורק התקדמו לכיוון שלנו וניסו להבריח אותנו. הם ירו עלינו רימוני גז מדמיע וכדורי "גומי". התפתחו עימותים ברחובות של הכפר, בעיקר יידוי אבנים הדדי אבל גם פנים אל פנים. אני חטפתי אבן בבטן די בהתחלה. במהלך העימותים הצעירים גם פינו אנשים שהיו נצורים בבתים שלהם וכיבו את האש בבתים ורכוש שהוצתו, ובאותו זמן גם הדפו את המתנחלים ומנעו מהם להתקדם הלאה לתוך הכפר.
בסביבות 14:30 או קצת אחרי זה המתנחלים התחילו לסגת לכיוון כביש שילה. תוך כדי כך הם המשיכו להרוס ולשרוף כל בית או רכב שנקרו בדרכם. בינתיים נכנסו לכפר שלושה ג'יפים של הצבא והסתובבו בין הבתים. הם עברו על-פני המתנחלים ששרפו והרסו, ולא עשו להם כלום ואז הדפו צעירים שהתחילו לרדוף אחרי המתנחלים הנסוגים. אחר-כך התחילו עימותים עם הצבא שנכנס יותר לעומק הכפר, ואז החיילים עזבו והלכו לאבטח את הנסיגה של המתנחלים, ותוך כדי כך ירו לעבר הצעירים רימוני גז מדמיע וכדורי "גומי" וספוג.
כשהעימותים עברו לפאתי הכפר הגיעה תגבורת של עשרות שוטרי מג"ב וחיילים. המתנחלים התאספו על כביש שילה ורקדו וחגגו שם את הפוגרום. עשרות רכבים של הכוחות הישראליים עמדו בכביש והעימותים התרכזו בעיקר במטעים ובוואדי המסולע שבין כביש שילה לבית של המשפחה של אחמד אבו עוואד. הם היו במרחק של כ-200 מטר מאתנו.
אחרי השעה 15:00 הגיעו שניים-שלושה רכבי GMC שחורים, עצרו בכביש שילה והורידו 12-10 שוטרי מג"ב במדים שחורים [שוטרי יס"מ], עם קסדות ומסכות שקופות על הפנים. הם נחלקו לשתי קבוצות שהלכו לכיוונים שונים וירו אש חיה, יחד עם הכוחות שהיו שם כבר קודם. בשלב זה רוב הירי היה חי, כי בהתחלה הם השתמשו בגז מדמיע אבל הרוח לא הייתה לטובתם. בסביבות 15:20, בערך 15-10 דקות אחרי שהשוטרים החדשים הגיעו, נפגעו מאש חיה שניים-שלושה צעירים שהיו ממזרח לי.
בשעה 15:25 כמה מהשוטרים, אולי חמישה, התגנבו בין עצי המטע, ממש מולנו. היינו 7-6 אנשים ואחד מאתנו ירה זיקוקים. אף אחד לא שם לב לשוטרים שהתגנבו אלינו חוץ מעומר ג'בארה, שראה אותם כשהם כבר הגיעו למרחק של 30-20 מטרים מאיתנו וניסה להזהיר אותנו. אבל הוא בקושי הספיק לומר משהו לפני שהם פתחו עלינו באש. שלושה-ארבעה צעירים נפגעו אחד אחרי השני. שמעתי הרבה ירי, זה היה יותר מיורה אחד. אני נפגעתי קל מרסיס או כדור, רק שריטה בירך. אפילו לא שמתי לב באותו שלב.
ראיתי שעומר נפגע וצעיר אחר נפגע באזור ירך ימין. העצם בלטה מהגוף שלו והמצב שלו היה קשה. התחלתי לעזור לו אבל אז עזבתי אותו כי שמתי לב שעומר במצב עוד יותר קשה. ראיתי אותו מתכווץ ומחרחר. הוא נפגע בחזה. פתאום הגוף שלו נעשה רפה. חשבתי שהוא איבד הכרה או נפטר. הרמתי אותו, אבל התקשיתי לסחוב אותו. אחד הצעירים לקח אותו ממני ואז עוד צעירים עזרו לו לפנות את עומר לאמבולנס שעמד במרחק של 100 מטרים מאיתנו. אני הייתי היסטרי לגמרי, ורציתי שייפנו גם אותי. שני נפגעי ירי נוספים פונו לאמבולנס אחר.
נסעתי עם כמה צעירים ברכב פרטי של אחד מהם למרפאה של הכפר, אחרי האמבולנסים. הרופא עשה לעומר פעולת החייאה, בזמן שהוא כנראה נשם את נשימותיו האחרונות. הוא נשאר שם 15-10 דקות ואז העבירו אותו באמבולנס למרכז הרפואי פלסטין. נסענו אחריהם. עומר הגיע לשם ללא רוח חיים, אבל הם בכל זאת ניסו להחיות אותו, ללא הועיל. בשעה 16:50 משרד הבריאות הפלסטיני הודיע רשמית על נפילתו כשהיד.
תמונה
זירת הריגתו של עומר ג'בארה. צילום: איאד חדאד, בצלם
ב. ג'. סיפר בעדות שמסר ב-24.6.23:
בשעה 14:30 המתנחלים התחילו לסגת לכיוון התנחלות שילה. אחרי זה הגיעו כוחות מג"ב והתחילו לפזר את התושבים. התפתחו עימותים בינם לבין עשרות צעירים, בזמן שעשרות תושבים מהכפר ניסו לכבות את האש ולחלץ אנשים שנתקעו בבתים בוערים.
בשעה 15:30 נכנסתי עם עוד שישה צעירים, בהם עומר ג'בארה, למטע זיתים, בזמן ששאר הצעירים התפרסו בגבעה שמאחורינו. התקדמנו לכיוון השוטרים שהיו ביחד עם מתנחלים מתאספים על כביש שילה, במרחק של 200 מטרים מולנו, ומתוגברים בכוחות ישראליים מכל הסוגים, ונערכנו להדוף אותם. קבוצה של מתנחלים ניסתה להתקדם לכפר דרך השדות ואחד הצעירים ירה לעברם זיקוקים כדי להפחיד אותם. היו שם בערך 15 שוטרי מג"ב שהתקדמו לפני המתנחלים. הם ירו אש חיה ופגעו בכמה צעירים שהיו במטע אחר.
בזמן שעקבנו אחרי ההתקדמות של המתנחלים, קבוצה של שוטרי מג"ב עקפה אותנו וארבה לנו בלי ששמנו לב. עומר ראה אותם ראשון וניסה להזהיר אותנו ואז הם יצאו מהמארב ופתחו בירי חי עליו ועלינו. נראה לי שיותר משוטר אחד ירה. נורו עלינו עשרות כדורים של אש חיה. השוטרים פגעו בשלושה-ארבעה אנשים, כולל אותי ואת עומר שנפל לידי. אני נפגעתי באזור ירך ימין ונפלתי מייד על הקרקע. לא יכולתי לקום. היה לי דימום חזק מהרגל וכבר לא הרגשתי אותה והייתי בטוח שהעצם נשברה. התחלתי לצעוק שיעזרו לי. ראיתי את עומר נפגע ונופל מייד על הגב. נדמה לי ששמעתי אותו מדקלם את השהאדתיין, ואחר-כך הוא כבר לא הוציא שום קול והעיניים שלו התהפכו לאחור. צעיר אחר שהיה לידינו ואני לא מכיר, גם נפגע. אחד הצעירים הרים אותי כדי לתת לי עזרה ראשונה, אבל אז הוא ראה שעומר נפצע קשה יותר ועבר אליו. הצעירים פינו אותו לאמבולנס שעמד בדרך עפר במרחק 100 מטרים מאיתנו.
הצעירים לקחו אותי יחד עם עוד צעיר לאמבולנס אחר, שלקח אותנו למרפאה בכפר שבה טיפלו גם בעומר. נתנו לנו שם עזרה ראשונה, חיטאו לנו את הפצעים וחבשו אותם. לעומר עשו פעולות החייאה, והיה ברור שהוא נושם את נשימותיו האחרונות. אחר-כך העבירו אותו באמבולנס למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה. גם אותי לקחו לשם עם עוד צעיר באמבולנס אחר. הגענו לשם בשעה 16:20. בבית החולים אמרו שאני צריך ניתוח לקיבוע העצם השבורה. בשעה 19:00 הכניסו אותי לניתוח שנמשך 5 שעות ושתלו לי שתלי פלטינה. עכשיו אסור יהיה לי לדרוך על הרגל למשך תקופה ארוכה.
* חומרי הווידיאו ממצלמות האבטחה באדיבות מוג'אהד שלבי
