מאות מתנחלים פשטו על הכפר לובן א-שרקייה וערכו בו פוגרום. חיילים שליוו אותם חסמו את היציאה לכפר ואת הכניסה אליו וירו בתושבים מתגוננים

ביום שלישי, 20.6.23, בסביבות השעה 18:00, לאחר ששני פלסטינים ירו למוות בארבעה בני אדם ופצעו ארבעה נוספים בתחנת הדלק הסמוכה להתנחלות עלי, צעדו מאות מתנחלים מעלי לכיוון הכפר הסמוך א-לובן א-שרקייה. המתנחלים, שלוו בעשרות חיילים, הניפו דגלי ישראל וקראו מוות לערבים. החיילים חסמו את הכניסות לכפר באמצעות ג'יפים צבאיים ומנעו מתושבים להיכנס אליו או לצאת ממנו.  

החיילים תקפו בירי תחמושת חיה, כדורי מתכת מצופים גומי ורימוני גז מדמיע את תושבי הכפר שיצאו לחסום את דרכם של המתנחלים ופצעו שישה תושבים, שלושה מהם בירי חי ואחד מכדור "גומי" בראשו. הפצועים פונו לבתי חולים בסלפית ורמאללה.  

בסביבות השעה 22:00 נכנסו המתנחלים לשכונה המזרחית של הכפר המופרדת ממנו על-ידי כביש 60. חיילים מנעו משאר תושבי הכפר להגיע לשכונה ולהגן על תושביה, למעט כמה צעירים שהצליחו לעבור.  

המתנחלים השחיתו בשכונה כמה בתים וניסו להציתם על תושביהם אך אלה הצליחו לכבות את האש. הם שרפו מכוניות שחנו ליד הבתים ויותר מ-50 עצים. כמו כן הם הציתו תחנת דלק ושרפו שלוש מכוניות שחנו בה ושתי מכוניות שבעליהן השאירו ליד התחנה ונמלטו. המתנחלים שרפו גם 36 מכוניות לפירוק שחנו במגרש לפירוק רכב ו-15 עצי זית ושקד שנטע בעל המגרש, והסבו נזק לעסק לשטיפת מכוניות.  

בנוסף שרפו המתנחלים 13 דונם של גידולי שעורה בבעלות שבע משפחות מהכפר וכרתו 58 עצי זיתים ופרי. 

תחקירנית בצלם סלמא א-דיבע'י גבתה עדויות מתושבי הכפר ב-26.6.23: 

מאג'ד דראר'מה, בן 53, אב לשמונה, בעל מגרש מכוניות לפירוק הסמוך לכביש הראשי 60, סיפר בעדותו: 

ב-20.6.23 בסביבות השעה 18:00 הייתי בבית שלי במרכז הכפר ונודע לי שחיילים חסמו את הכניסה הראשית לכפר, שמובילה למרכז הכפר ולחלק המערבי שלו ושהגיעו לשם מאות מתנחלים. שמעתי כריזה מהמסגד לצאת להדוף את המתנחלים ולהגן על הבתים ועל הכפר שלנו, אז יצאתי ביחד עם הבנים שלי. כשהגענו לאזור הכניסה לכפר ראיתי הרבה חיילים שחסמו את הדרך עם ג'יפים, והרבה מתנחלים עם דגלי ישראל שצעקו מוות לערבים. החיילים ירו לכיוון שלנו כדורי "גומי" ורימוני גז מדמיע. 

זה נמשך ככה עד 22:00 בערך ואז המתנחלים עברו לצד המזרחי של הכפר והתחילו לתקוף חנויות ובתים בצד המזרחי של כביש 60. ניסינו להגיע לשם והחיילים שחסמו את הדרך ירו עלינו אש חיה. שלושה מהתושבים נפצעו מהירי החי ועוד אחד נפצע בראש מכדור "גומי". ראיתי מרחוק שאש עולה במגרש המכוניות שלי. לא ידעתי מה לעשות – זה מקור הפרנסה שלי ושל הבנים שלי, שעובדים איתי. היה קשה מאוד לעמוד שם ולצפות בפרנסה שלנו עולה באש. לא יכולנו לעשות כלום. החיילים מנעו אפילו ממכבי האש להגיע. זה נמשך כך עד שהמתנחלים עזבו בסביבות 1:00. כל הזמן הזה ניסינו להגיע לבתי התושבים שהותקפו – יש בשכונה הזאת 30 בתים – וחלק מהצעירים הצליחו להגיע לשם ולעזור להגן עליהם. אבל אנחנו לא הצלחנו להגיע. כל האזור הסריח מעשן. כל 36 המכוניות במגרש שלנו נשרפו לגמרי וגם במוסך שלידו, בבעלות  רג'א דראר'מה, נשרפו חמש מכוניות. הם שרפו גם את תחנת הדלק ומכוניות של תושבים מהכפר שהשאירו אותן שם וברחו. המתנחלים שרפו גם 10 עצי זית ו-5 שקדיות שנטעתי לא מזמן ליד המגרש. ההפסד שלי עצום. עכשיו אני יושב חסר מעש ולא יכול לעשות כלום. הכול נשרף. 

מוחמד יוסף, בן 37, אב לחמישה, תושב מ"פ ג'לזון, מנהל תחנת הדלק בא-לובן א-שרקייה סיפר: 

ב-20.6.23 בערב, כשהייתי בבית שלי, התקשרו אליי כמה תושבים מא-לובן ואמרו שמתנחלים תוקפים את תחנת הדלק וכנראה מנסים להצית אותה. ניסיתי לדבר עם אנשים שגרים ליד התחנה אבל כולם ברחו מהבתים שלהם כששמעו על התקפת המתנחלים. הייתי בקשר עם אנשים בכפר בערך מ-23:00 ועד 2:30 לפנות בוקר ורק אז דיווחו לי שהמתנחלים עזבו.  

למחרת בבוקר הגעתי לתחנה עם הבעלים והמצב היה קשה מאוד – זכוכיות מנופצות, שתי משאבות שהושחתו, ציוד שרוף במשרד: מכשיר DVR, מסך, מחשב, מדפסת, שולחן וכיסאות, ארונות, מיכל המים ועוד. המתנחלים השחיתו גם את המקרר וסחורה במכולת שיש בתחנה והשליכו חלק ממנה על הרצפה. הם שרפו את ארון החשמל. נגרמו לנו נזקים בהיקף של בערך 200 אלף שקלים. בינתיים עבר שבוע ולא הצלחנו לחזור לעבודה כי צריך ממש לבנות את התחנה מחדש. 

מוחמד עוויס, בן 73 ואב לבן, תושב א-לובן א-שרקייה סיפר: 

ביום שישי, 20.6.23, בסביבות השעה 22:00, הייתי בבית שלי בצד המזרחי של א-לובן א-שרקייה עם אשתי והבן שלנו ושמענו רעשים בחוץ. הסתכלתי מהחלונות וראיתי שתחנת הדלק שבמרחק של בערך 100 מטרים מהבית שלנו עולה באש. באותו זמן ראיתי בערך 10-15 מתנחלים מתקרבים לבית שלי. המתנחלים התחילו ליידות אבנים על הבית. אשתי פחדה מאוד והבן שלי התחיל לבכות והם הסתתרו באחד החדרים. המתנחלים קיללו אותנו וצעקו עלינו בעברית. שמענו חלון מתנפץ בבית. זה היה רעש מאוד מפחיד, כמו של פיצוץ. אשתי כל הזמן צעקה שהם עומדים לשרוף את הבית ואני ניסיתי להרגיע אותה. אחרי כמה דקות המתנחלים התרחקו ואז ראיתי מהחלון שהם הציתו עצים ליד הבית ושעכשיו הם תוקפים את ביתו של השכן. אחר-כך הם התקדמו דרום-מזרחה ושרפו מכוניות בתחנת הדלק.  

המתנחלים נשארו באזור עד לפנות בוקר, ולא יכולנו לישון באותו לילה. מאז אנחנו מפחדים שהם יחזרו. אשתי לחוצה מאוד. היא לא יוצאת אפילו לגינה שלנו ולא מרשה לבן שלנו לשחק בחוץ. עכשיו יש כל יום תקיפות בכפרים אחרים ואנחנו לא מרגישים בטוחים אפילו בתוך הבתים שלנו.