נער בן 15 יידה אבנים. חיילים ירו בו למוות.

ביום שישי, 28.4.23, בסביבות 14:00, הגיעו כמה חיילים לאתר הארכיאולוגי ח'ירבת תקוע , המשמש כאזור לנופש עבור תושבי הכפר תוקוע. צעירים שהיו שם הבחינו בחיילים וכעשרים מהם יידו לעברם אבנים, ממרחק של כ-150 מטרים. החיילים ירו עליהם אש חיה, אך לא פגעו באיש. כחצי שעה לאחר מכן הגיעו למקום מוסטפא סבאח, בן 15, עם פלסטיני נוסף. סבאח הרים כמה אבנים, רץ לכיוון החיילים, עצר במרחק של כחמישים מטרים מהם ויידה לעברם שלוש אבנים.

תמונה

החיילים ירו לעברו לפחות שש יריות. שני כדורים פגעו בחזהו של סבאח והוא נפל על פניו. צעיר נוסף נפצע קל בברכו. החיילים המשיכו לירות. הצעירים צעקו לעברם כי מישהו נפגע וזמן קצר לאחר מכן הירי פסק. רק אז פונה סבאח למרפאה בכפר, שם נקבע מותו.

החיילים שירו בסבאח היו ממוגנים היטב וירו אש חיה בעת שלא נשקפה להם כל סכנה. גם לאחר שפגעו בו, הם המשיכו לירות אש חיה לעבר הצעירים, מבלי שנשקפה להם כל סכנה. אמנם, דובר צה"ל מסר כי בעקבות האירוע נפתחה חקירת מצ"ח. אלא שאמירה זו אינה מעידה על כך שבצבא חושדים כי החיילים ומפקדיהם פעלו בניגוד לחוק ולכן נדרשת חקירה.

ההיפך הוא הנכון: דובר צה"ל משחרר אמירות כאלה בדרך קבע כדי להדוף ביקורת ולאשש את הטענה שהצבא חוקר את עצמו ולכן אין כל צורך בהתערבות חיצונית. אלא שחקירות אלה, כפי שבצלם וארגוני זכויות אדם אחרים הוכיחו שוב ושוב, אינן אלא חלק ממנגנון טיוח המאפשר לצבא להמשיך וליישם את אותה מדיניות קטלנית בלתי חוקית ובלתי מוסרית, ללא הפרעה וללא דין וחשבון.

תמונה

תחקירן בצלם עאמר עארורי גבה עדויות משניים מהנוכחים באירוע ב-30.4:

א.א. סיפר בעדותו:

ביום שישי, 28.4.23, קצת אחרי 14:00, שמעתי על עימותים בין כוחות הכיבוש לבין הצעירים בח'ירבת תקוע הארכיאולוגית. הלכתי לשם עם מוסטפא סבאח. אני נוהג לצלם אירועים כאלה ולפרסם את התיעוד ברשתות. הגענו למקום בסביבות השעה 14:30. היו שם בערך 20 צעירים שיידו אבנים ממרחק של בערך 150 מטרים לעבר 6 חיילים. האבנים לא הגיעו לחיילים, שירו אש חיה לסירוגין.

אחרי בערך חמש דקות, מוסטפא התקדם לראש הצעירים, ואז הוא רץ לכיוון החיילים, למרות שהצעירים צעקו לו שלא יתקדם ויישאר לידם. הוא סירב להקשיב והמשיך להתקדם וכשהוא הגיע למרחק של בערך 50 מטרים מהם הוא זרק 3 אבנים, והחיילים ירו בערך 4 כדורים. ראיתי את מוסטפא נופל עם הפנים לקרקע. לצערי, לא צילמתי את רגע הפגיעה ורק עקבתי אחרי מה שקורה. הוא נפל כשהיד חמש דקות לאחר שהגענו לאזור העימותים. אחרי שמוסטפא נפל על הקרקע החיילים המשיכו לירות. ניסיתי להתקדם אליו ונפגעתי באופן שטחי מכדור בברך שמאל. למזלי הכדור לא חדר פנימה ולא נזקקתי לטיפול. הצעירים התחילו לצעוק לחיילים שיש נפגע, האש נמשכה עוד טיפה ואז פסקה. התקדמנו אל מוסטפא והפכנו אותו על הגב. ראיתי שהוא נפגע באמצע החזה.

הרמנו את השהיד ולקחנו אותו למכונית פרטית שבעליה פינה אותו. לדעתי הוא כבר לא היה בין החיים. במרפאת תקוע עשו ניסיונות החייאה שכשלו ואז הודיעו על מותו.

נ.א. סיפר:

ביום שישי, 28.4.23, בסביבות 14:00, טיילתי עם חברים בח'ירבת תקוע הארכיאולוגית, שם תושבי הכפר שלנו אוהבים לטייל בערבים. ראינו שישה חיילים מגיעים מהכביש הראשי ועולים לכיוון הח'ירבה. כשהם היו במרחק של 150-100 מטרים מאיתנו, בערך 20 צעירים ונערים זרקו עליהם אבנים, כדי למנוע מהם להתקדם. החיילים ירו אש חיה לסירוגין. הסתתרתי מאחורי סלע ועקבתי אחרי מה שקורה. ידעתי שאם לא אסתתר אני עלול להיפגע מהירי.

בסביבות 14:30 הגיע מוסטפא סבאח, יחד עם עוד צעיר. אמרתי למוסטפא להסתתר מאחורי הסלע יחד איתנו כדי שלא ייפגע. הוא לא הקשיב והתקדם לכיוון החיילים. צעקנו לו שאם הוא יתקדם, הוא ימות, ושהצבא יורה אש חיה, אבל הוא התחיל לרוץ לעבר החיילים. שמעתי בערך 4 יריות. נבהלתי, וכופפתי את הראש. הייתי במרחק של בערך 200 מטרים מהחיילים.

שמעתי אנשים צועקים שמוסטפא נפגע. הצעירים ניסו לצעוק לחיילים שיפסיקו לירות ושיש שהיד ואז הירי פסק. התקדמתי עם צעירים ונערים וראיתי את מוסטפא שוכב על הבטן. הצעירים הפכו את מוסטפא על הגב וראיתי פגיעת כדור באזור החזה. הצעירים הרימו אותו ולקחו אותו לכיוון הכפר, משם הוא פונה במכונית מקומית למרפאת תקוע. מוסטפא לא נשם כשפינו אותו. אנשים שבדקו אותו אמרו שאין לו דופק אז כבר הנחתי שהוא נפטר. יותר מאוחר נודע לי בוודאות שהוא נפל שהיד.

תמונה

אמו של מוסטפא, מונירה סבאח, בת 36, סיפרה בעדותה שמסרה לתחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי ב-16.5:

אני גרה עם בעלי עאמר, בן 44, נהג מונית, וארבעת הילדים שלנו, יזן, בן 18, שמואשם עכשיו ביידוי אבנים וכלוא בכלא מגידו כבר 16 חודשים לפני משפט, רואא, בת 6, סלאם, בת שנה וחצי וראאפת, בן שישה חודשים, שסובל משיתוק מוחין. במהלך השנים איבדתי 6 מהילדים שלי: מוחמד היה בן 17 כשמת מסרטן והשאר סבלו משיתוק מוחין או ממומים מולדים ומתו לאורך השנים. עכשיו איבדנו גם את הבן שלנו מוסטפא, שהיה רק בן 15. הכיבוש שם קץ לחייו עם כדור בחזה וקבר את החלומות שלו.

זה היה ביום שישי, 28.4.23. באותו בוקר כשהתעוררנו הכנתי ארוחת בוקר לכולם. מוסטפא התארגן ויצא עם אבא שלו לתפילה. אחר-כך הם חזרו הביתה ובעלי ביקש ממוסטפא להישאר בבית, לשמור על אחותו ולנקות קצת את הגינה בזמן שאנחנו לוקחים את ראאפת לתור אצל הרופא.

נסענו לרופא בבית לחם וחזרנו משם בסביבות השעה 15:00. בדרך בעלי הוריד אותי ואת ראאפת לביקור אצל ההורים שלי והמשיך בדרכו הביתה. אני ראיתי במדיה החברתית שיש עימותים בין ילדים שזורקים אבנים לבין חיילים באזור אל-ח'רבה. ברגע שנכנסתי לבית של ההורים שלי הודיעו בטלפון לאחי יוסף שהבן שלי נפצע בעימותים. הלב שלי הפסיק לפעום.

אני ויוסף יצאנו מהר מהבית והוא הסיע אותי למרכז הרפואי בכפר. כשהגענו לשם, ראיתי הרבה צעירים מהכפר. הרגשתי כבדות ולא הייתי מסוגלת לצאת מהרכב. אמרתי לאחי שמוסטפא לא נפטר. אחר-כך יצאתי מהרכב ונכנסתי למרפאה. ראיתי את מוסטפא שוכב על מיטה בחדר, בלי רוח חיים. הייתי בהלם. ניסיתי להעיר אותו אבל הוא לא הגיב. הרגשתי שאני מתמוטטת, כמעט התעלפתי. לא יכולתי להאמין שגם מוסטפא מת. חשבתי שאולי אני בתוך חלום בלהות ותכף אתעורר ואגלה שזה לא נכון. אבל ידעתי גם שמוסטפא נפטר ושלא אראה אותו יותר. הרופאים הודיעו לי שהוא נפל שהיד. מוסטפא נקבר ביום שבת בבית הקברות של הכפר.

בשנת 2022 מוסטפא נעצר למשך חודש בחשד לזריקת אבנים ומאז הוא נעצר שוב פעמיים, אבל שוחרר בלא כלום. עד עכשיו אני לא מסוגלת לעכל את זה שהוא נפל שהיד. הוא היה הכול בשבילי. הוא היה פיצוי על האחים שלו שמתו אחד אחרי השני. החיילים הרגו אותו במכוון ולקחו אותו ממני לעולם. אני הלומת צער, מרוסקת, וקשה לי להיות בעולם הזה. הבית ריק בלי מוסטפא ואחותו רואא כל-כך עצובה. אבל זהו רצון אללה. השבח לאל תמיד.