הישאם סלימאן, תושב עינבוס
אתמול, יום שבת, 05.10.02, בסביבות השעה 09:00 בבוקר הלכתי לשדות הכפר עינבוס, לחלקה שנקראת א-תעאמיר, ונמצאת כ-300 מטרים מדרום לבית האחרון של הכפר כדי לעזור במסיק הזיתים. ההתנחלות יצהר נמצאת כשלושה ק"מ מהמקום. בשטח שבין ההתנחלות יצהר לכפר הוצבו שני מכולות ובהן מתגוררים כמה מתנחלים. במקום היו כ-250 פלסטינים, גברים, נשים וילדים. כל מי שיכול היה לבוא, בא למקום לעזור במסיק משום שהמתנחלים נוהגים להגיע לשם ולהפריע למוסקים. הם מכים אותם, ומגרשים אותם מהמקום.
בשעה 09:30 הגיעו למקום כעשרים מתנחלים. חלקם היו חמושים. בהתחלה הם תקפו את האנשים שמסקו זיתים בקצה המטע, תוך שהם יורים מכלי הנשק שלהם. למוסקי הזיתים לא הייתה אפשרות להתנגד, כיוון שהמתנחלים היו כאמור חמושים, ולכן הם החלו לברוח. כשהמתנחלים הגיעו למקום שבו הייתי ראיתי שהם מכים זקן אחד, ששמו כמאל אל-ח'ג'ה אבו עזיז. פניתי אל המתנחלים באנגלית וביקשתי מהם שייתנו לנו אפשרות להסתלק מהמקום. אמרתי להם שאשתי בהריון בחודש השביעי וביקשתי שיתנו לה ללכת משם כי היא לא יכלה לברוח. אולם, במקום שיתחשבו במצבה הם תקפו אותה והחלו לזרוק עליה אבנים. לאחר מכן הם פיזרו את הזיתים שכבר הספקנו לקטוף, השחיתו את כלי העבודה שלנו, התירו את החמורים ולקחו חלק מהם אתם.
בסביבות השעה 11:30 הגיעו למקום חיילים ישראלים ברגל מכיוון ההתנחלות יצהר. היו שם כ-20-15 חיילים. החיילים ניסו להדוף את המתנחלים. ראיתי זאת מרחוק, כיוון שבזמן שהחיילים הגיעו אנחנו כבר ברחנו לתוך הכפר ומשם הבטנו במתרחש.
אישה בשם מופידה מחמוד סאלח, בת 50, הוכתה קשות על- ידי המתנחלים במקלות.
כשהחיילים הגיעו למקום דיברתי אתם. הם אמרו לי, תוך כדי שהם מצביעים על המטע, שהשטח הזה הינו שטח צבאי סגור ושאסור לנו לגשת אליו. השטח שעליו הם הצביעו הגיע עד כ-50 מטרים מגבולות הכפר.
כששאלתי את החיילים איך אנחנו אמורים לקטוף את הזיתים שלנו הם אמרו לי שהצבא יקיים דיון ולאחריו הם יודיעו לנו דרך המת"ק איך ומתי נוכל למסוק את הזיתים. עניתי להם שישנה דרך פשוטה לאפשר לנו לקטוף את הזיתים. כל מה שהם צריכים לעשות זה למנוע מהמתנחלים להגיע למקום ולתקוף אותנו. אמרתי להם עוד שהזיתים מהווים את מקור הפרנסה היחידי שנשאר לאנשי הכפר ושאני לא בטוח שהאנשים יצייתו להכרזה שלהם על המקום כשטח צבאי סגור, מה גם שהם לא הראו לנו מסמך כתוב שמכריז על האזור שטח צבאי סגור. אמרתי להם שהם יישאו באחריות אם מישהו ייהרג במקום.
החיילים רשמו את שמי ואת מספר הפלאפון שלי והבטיחו להחזיר לי תשובה, אולם עד עתה לא קיבלתי מהם שום תשובה. בסופו של דבר אם הצבא לא יאבטח אותנו נקטוף בכל זאת את הזיתים גם במקומות המועדים לפורענות.
הישאם האשם מפדי סלימאן, יליד 1961, הוא נשוי ואב לחמישה תושב עינבוס. את עדותו גבו בטלפון ממשרדי בצלם, ב-06.10.02