ביום שבת, 14.3.26, בסביבות 15:45, הגיעה קבוצת מתנחלים לפאתיו המערביים של הכפר קוסרה והחלה לתקוף בתים באבנים. המתנחלים גם ירו כמה יריות לעבר תושבים. תושבי הכפר פנו ללשכת הקישור הפלסטינית ולמשטרה וזמן קצר לאחר מכן הגיע למקום כוח צבאי שכלל שני ג'יפים צבאיים ורכב לבן. המתנחלים התרחקו לכיוון המאחז "תל תלפיות" שהקימו השנה באזור המכונה ג׳בל עין עינא, והכוח הצבאי נסע בעקבותיהם.
תמונה
אמיר עודה. התמונה באדיבות המשפחה
בסביבות 16:30 שוב הגיעו לפאתיו המערביים של הכפר כ-30-20 מתנחלים, שחלקם היו חמושים באלות ובקלעים ליידוי אבנים ואחרים בנשק חם. המתנחלים החלו לתקוף באבנים את ביתו של מרמר עודה, בן 50, ובתים סמוכים. הם ניפצו בבתים חלונות, השחיתו שתי מכוניות של משפחת עודה והרסו רכוש נוסף. התושבים ניסו שוב להזעיק את המשטרה ופנו גם ללשכת הקישור הפלסטינית, אך איש לא הגיע. המתנחלים ניסו ללא הצלחה לפרוץ לבית שאינו מאוכלס ואז חזרו לכיוון המאחז ועצרו בצומת דרכים במרחק כ-170 מטרים מבתי הכפר.
בשלב זה הגיעו למקום כעשרה תושבים ששמעו על התקיפה ובהם אב ובנו, מועתסם (46) ואמיר (28) עודה. בסביבות 17:00 התקדמו חלק מהתושבים לכיוון המתנחלים, וכשהגיעו למרחק של כמאה מטר מהם, לאחר שכמה אבנים נזרקו בינם לבין המתנחלים, פתחו המתנחלים באש חיה לעבר התושבים ופגעו בחזהו של אמיר עודה וברגליהם של שני תושבים נוספים. אמיר נפל מיד, ואביו שמיהר אליו הותקף בידי המתנחלים, שהכו אותו בראשו במקל עד אבדן הכרה ואז דקרו אותו בשתי רגליו. המתנחלים הכו באלות גם את אמיר הפצוע. לאחר מכן הם התרחקו מהמקום, ותושבים פינו את אמיר ומועתסם עודה הפצועים לבית החולים רפידיא בשכם, שם נקבע מותו של אמיר.
תמונה
מתנחלים חמושים בין בתי הכפר בתחילת האירוע. מתוך תיעוד וידיאו באדיבות התושבים
תחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי גבתה ב-16.3.26 עדויות מנוכחים באירוע:
מרמר עודה, בן 50 ואב לשישה תושב הכפר קוסרה, סיפר בעדותו:
תמונה
דרך העפר שממנה ירו המתנחלים והרגו אמיר עודה. התמונה באדיבות התושבים
ביום שבת, 14.3.26, בסביבות 15:40, בזמן שהייתי בבית שלי, באזור שמכונה אל-קרק בחלק המערבי של הכפר קוסרה, קרוב לאזור עין קוסרה, ראיתי מתנחלים תוקפים באבנים את הבתים לידנו ושמעתי גם כמה יריות. בני מוחמד, בן 29, התקשר מיד ללשכת הקישור הפלסטינית ולמשטרה הישראלית.
אחרי בערך חצי שעה הגיעו שני ג'יפים ישראליים ורכב לבן, אבל בדיוק אז המתנחלים התחילו להתרחק לכיוון המאחז החדש שהוקם בתחילת השנה בג'בל עין עינא וגם כלי הרכב הצבאיים נסעו לכיוון המאחז ולא עצרו בכלל ליד הבתים שנפגעו.
בסביבות 16:30 כלי-הרכב הצבאיים חזרו ועצרו בצומת שבין דרך העפר שמובילה לתלפית לדרך העפר שבה משתמשים המתנחלים כדי להגיע למאחז, במרחק של בערך 50 מטרים מהבית שלי. הם עצרו שם לכמה דקות ואז נסעו משם.
יצאתי להאכיל את הצאן שלי במכלאה שליד הבית, ואז הגיע בני מוחמד וצעק לי והבנתי שמשהו לא בסדר. הוא אמר לי להיכנס מהר הביתה כי המתנחלים חזרו. נכנסנו מיד ונעלנו את השער של החצר ואת דלתות הבית. עליתי לקומה השלישית בבית כדי להשקיף על המתרחש.
ראיתי אז קבוצה של 30-25 מתנחלים תוקפת את הבית של ח'לדון עודה שממזרח לבית שלנו. הם השחיתו שלושה כלי-רכב מול הבית שלו. התקשרתי מיד לאחי מועתסם, בן 46, וביקשתי ממנו להגיע כי המתנחלים היו קרובים מאוד לבית שלנו. מועתסם ואני קרובים מאוד וקראתי לבני על שמו. בני מועתסם והבת של אחי מועתסם נשואים וגרים לידי. בני מוחמד התקשר שוב למשטרה ולקישור הפלסטיני.
המתנחלים המשיכו להתקדם אל הבית שלי והבית של הבן שלי מועתסם. הם ניסו לפרוץ בכוח את הדלתות של הבתים שלנו אבל לא הצליחו אז הם תקפו את הבתים באבנים. הם ניפצו 5 חלונות בבית שלי ושני חלונות ואת מונה המים בבית של מועתסם, וגם את השמשות בשתי המכוניות של הבנים שלי. הם גם קרעו את יריעת הפלסטיק על חממה לגידול תותים ליד הבית שלי ואז הם ניסו לפרוץ לבית סמוך של יאסר ושאח, שלא מאוכלס כרגע, אבל שוב לא הצליחו. בסופו של דבר הם נסוגו מערבה לכיוון המאחז.
באותו זמן הגיעו שני צעירים מהכפר. ירדתי מהגג ויצאתי לרחוב יחד עם מוחמד ובינתיים הגיעו גם הבנים שלי מועתסם, בן 26, ואחמד, בן 24, שהיו בכפר. המתנחלים כבר היו במרחק של בערך 100 מטרים מאיתנו, בצומת שבין דרכי העפר. ראיתי שם גם טנדר לבן וטרקטורון.
ניסיתי להרגיע את הצעירים וביקשתי שלא ילכו לשם אבל חלק מהם התקדמו לשם ואז שמעתי ירי רצוף. ראיתי שלושה אנשים שוכבים על הקרקע ועוד צעיר הגיע אליי אחרי שנפצע בירך. אחר-כך הצעירים הביאו עוד צעיר, איסלאם עודה, שנפצע בשתי הרגליים. עזרתי לשאת את שני הצעירים למכונית שבה הם פונו לטיפול רפואי.
ואז ראיתי את אנוור, בן 26, הבן של אחי מועתסם, צועק: "אמיר מת ואבא שלי פצוע!" והבנתי שהפצועים האחרים הם אחי מועתסם ובנו אמיר. ראיתי את הצעירים נושאים אותם למכונית ומפנים אותם למרכז הרפואי בכפר. כל הבנים שלי נסעו למרכז הרפואי בכפר ומשם לבית החולים רפידיא, ואני קרסתי לחלוטין ולא יכולתי להאמין למה שקרה. הרגו את בן אחי ופצעו את אחי כשהם הגיעו לסייע לנו.
מועתסם עודה, בן 46 ואב לשישה, אביו של אמיר, סיפר בעדותו:
תמונה
מועתסם עודה בבית החולים. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם
ביום שבת, 14.3.26, בסביבות 17:00, הייתי יחד עם בני אמיר, בן 28, והבן שלו, נכדי אווס, בן 3, בחומוסיה במרכז הכפר. קנינו חומוס ופלאפל כדי לקחת לארוחת האיפטאר בבית של הבת שלי, בצד המערבי של הכפר, קרוב למאחז החדש שהקימו מתנחלים על הר עין עיניא, בין הכפר שלנו לבין תלפית.
בזמן שהיינו שם התקשר אחי, מרמר וסיפר לי שהמתנחלים תוקפים את הבית שלהם. יצאתי לשם מיד במכונית שלי וחניתי ליד בית במרחק של בערך 50 מטרים מהבית של מרמר. אני ואמיר השארנו את אווס אצל בעלי הבית הזה ורצנו לכיוון בית אחי.
כשהגענו לשם המתנחלים כבר סיימו לתקוף והתרחקו. הם ניפצו כמה חלונות בבית של אחי ובבתים של הבנים שלו, שברו את מונה המים ופגעו בשתי מכוניות, ואז נסוגו לכיוון דרך קוסרה–תלפית שמובילה גם למאחז. התקדמתי קצת כדי לראות אותם וראיתי בערך 30-25 מתנחלים במרחק של כמאה מטרים ממני. היו שם גם טנדר לבן וטרקטורון. המתנחלים היו רעולי פנים והחזיקו מקלות.
תמונה
זיין כנאען בבית החולים. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם
פגשנו שם שני צעירים מהכפר שלנו שכנראה הגיעו לפנינו: איסלאם עודה, בן 30, וזיין כנעאן, בן 21, וראיתי גם את אחי מרמר ובניו. היינו שם לא יותר מ-10 אנשים. כשהמתנחלים ראו אותנו, הם ירו כמה יריות של אש חיה והבן שלי אמיר נפגע ונפל על הקרקע, הוא היה במרחק של בערך שני מטרים משמאלי.
ניסיתי לגשת אליו, ופתאום הרגשתי מכה חזקה בראש. ראיתי מתנחל גדל גוף ורעול פנים, בלבוש לבן, ואחר-כך אני כבר לא יודע מה קרה – איבדתי את ההכרה והתעוררתי באמבולנס בדרך לבית החולים רפידיא. שאלתי אותם מה קרה כי לא זכרתי כלום ואמרו לי שהותקפתי בידי מתנחלים.
הרגשתי כאבים חזקים בכל הגוף ולא הצלחתי לזוז. שום דבר לא עניין אותי מלבד בני אמיר. נזכרתי שראיתי אותו מוטל על הקרקע אחרי הירי. אמרו לי שהוא בסדר, אבל אחרי שהגעתי לבית החולים הודיעו לי שהוא מת. זו הייתה מכה קשה ששברה אותי. אמיר היה נשוי ואב לשני ילדים בני שלוש ושנה. הוא לא היה רק בן בשבילי, הוא היה גם חבר. והיינו גם שותפים לעבודה בגידול תותים.
בבית החולים התברר שנדקרתי פעמיים ברגל ימין ופעמיים ברגל שמאל, וגם ספגתי מכות בחלקים שונים של הגוף. הכניסו אותי לניתוח בגלל קרע בגיד ברגל ימין שנגרם מהדקירות.
יצאתי מהניתוח אחרי בערך ארבע שעות, ובבוקר יצאתי מבית החולים והבאתי איתי את גופתו של בני אמיר כדי לקבור אותו בבית העלמין של הכפר. נשאתי אותו לאמבולנס על כתפי יחד עם עוד קרובי משפחה. אחרי ההלוויה חזרתי לבית החולים להמשך טיפול. אני עדיין סובל מכאבים חזקים וברגל ימין איבדתי תחושה ואני לא מסוגל להזיז אותה. הרופא אמר שאזדקק לניתוח נוסף ברגל הזו.
אנוור עודה, בן 26 ואב לשלושה, אחיו של אמיר, סיפר בעדותו:
תמונה
אנוור עודה. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם
ביום שבת, 14.3.26, בסביבות 17:00, בזמן שהייתי בכפר, התקשר בן דוד שלי, עאמר מונתסר עודה, והודיע לי שמתנחלים תוקפים את הבית של דוד שלי מרמר עודה. יצאתי לשם מיד ברכב שלי והגעתי תוך כמה דקות. החניתי את הרכב בקרבת מקום והמשכתי ברגל.
הגעתי לביתו של דודי מרמר אחרי שהמתנחלים כבר תקפו את הבית, את החממה הסמוכה ואת עסק האלומיניום של בן דודי מוחמד, ואז הם התרחקו בערך 150-100 מטרים מהבית. ראיתי את אבא שלי ואת אחי אמיר שכבר הגיעו לפניי, וגם את דוד שלי והבנים שלו ועוד שני צעירים מהכפר. המתנחלים היו רעולי פנים והחזיקו אלות, קלעים ואבנים. הם יידו לעברנו אבנים, ואחד הצעירים יידה אבנים בחזרה לעברם. מיד לאחר מכן המתנחלים הסתערו עלינו, ושמעתי ירי. ראיתי אחד מהם יורה לעברנו.
הסתובבתי כדי לברוח, רצתי כמה צעדים ואז הסתכלתי אחורה וראיתי את אחי אמיר מוטל על הקרקע. באותו רגע המתנחלים כבר היו קרובים לאבא שלי. אחד מהם הכה אותו בראש במקל, ובערך חמישה תקפו אותו והכו אותו באלות עד שנפל על הקרקע. ראיתי אותו מנסה לקום, נשען על הידיים והברכיים, ואז אחד המתנחלים, שהחזיק סכין או פגיון, דקר אותו כמה פעמים ברגליו ושמעתי את המתנחל צועק "תמות, תמות". במקביל ראיתי קבוצה אחרת של מתנחלים שהכו את אחי אמיר באלות ובעטו בו.
הייתי במרחק של בערך 5–8 מטרים מהם. הסתכלתי סביבי ולא ראיתי אף אחד מהכפר – כולם כבר ברחו ורק אבא שלי ואחי נשארו על הקרקע. התחלתי ליידות אבנים לעבר המתנחלים כדי להרחיק אותם. שמתי לב שאמיר לא מגיב בכלל, לא זז, והבנתי שהוא נהרג. צעקתי וביקשתי עזרה, ושמעתי אחד המתנחלים אומר "הוא מת, הוא מת", ואז הם התרחקו מהמקום.
רצתי אל אבא שלי וניסיתי להרים אותו, אבל הוא היה מחוסר הכרה ולא הצלחתי. גררתי אותו קצת, הנחתי אותו על הקרקע ורצתי להביא רכב. ראיתי בן דוד שלי וביקשתי ממנו להביא רכב. אמרתי לו שאמיר נהרג ואבא שלי נפצע. אחד מבני הדודים שלי הביא רכב והכנסנו אליו את אבא. אחר-כך חזרתי לאמיר, והצעירים לקחו אותו לרכב אחר ונסעו למרכז הרפואי בכפר.
הייתי מותש מאוד, מהמאמץ ומהפחד. עליתי לרכב אחר עם אחד התושבים ונסענו למרכז הרפואי בכפר, שם ניסו להחיות את אמיר ואמרו לי להתפלל עבורו. אחר-כך העבירו אותו לבית החולים רפידיא בשכם.
איסאלם עודה, בן 29, סיפר בעדותו:
תמונה
איסלאם עודה בבית החולים. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם
אחרי שאמיר עודה נורה ונפל על הקרקע, המתנחלים התחילו לרוץ אלינו כשהם מחזיקים מקלות עץ. אמיר שכב על הקרקע במרחק של בערך 25-20 מטר ממני. אבא שלו היה קרוב אליו וניסה להגיע אליו, אבל אחד המתנחלים הכה אותו בראשו במקל.
לא הייתי מסוגל לעמוד מהצד והתקדמתי כמה צעדים כדי לעזור אבל אז מתנחל חמוש ברובה M16 ירה עליי ארבעה כדורים ממרחק של כ-20 מטר בלבד. נפלתי מיד על הקרקע ולא הצלחתי לעמוד – רגליי לא נשאו אותי. הסתכלתי וראיתי דם באזור הברכיים שלי. התחלתי לצעוק לעזרה.
ראיתי קבוצה של בערך 5-4 מתנחלים תוקפת את מועתסם, מכה אותו באלות ודוקרת אותו בסכינים, ובמקביל קבוצה אחרת של מתנחלים הכתה באלות את אמיר, ששכב על הקרקע. פחדתי שיתפסו גם אותי ויהרגו אותי, ולכן זחלתי קצת אחורה.
אחר-כך הגיעו שני צעירים, הרימו אותי ולקחו אותי לרכב פרטי, שהסיע אותי למרכז הרפואי בכפר. פינו לשם גם את אמיר, שנפגע מירי בחזה ושמעתי אנשים אומרים שהוא נהרג, את אבא שלו, שגם היה פצוע ואת זיין באסם כנעאן, בן 21, שנפצע מירי בירך.
בהמשך העבירו אותנו לבית החולים רפידיא בשכם, שם עשו לי בדיקות וצילומים, והתברר ששני כדורים פגעו בשתי הברכיים שלי – עם כניסה ויציאה בכל ברך. הרופא החליט לנתח אותי, ונכנסתי לניתוח למחרת. מאז אני עדיין מטופל בבית החולים רפידיא.
הדו״ח המקיף ביותר שפרסם בצלם עד כה על המדיניות הישראלית בגדה המערבית מראה כיצד ישראל מפעילה חמישה מנגנונים המחזקים זה את זה כדי לפרק את הקיום הפלסטיני הקולקטיבי, ובמקביל לעצב מחדש בכוח את הגדה ולבסס בה נוכחות וריבונות יהודית־ישראלית קבועות ורציפות.מאז סוף 2022, וביתר שאת מאז אוקטובר 2023, נכנסה המדיניות הישראלית בגדה המערבית לשלב חדש. ישראל החריפה באופן דרמטי מדיניות ארוכת שנים של שליטה, אלימות ונישול, והיא מפעילה אותה כיום באופן גלוי ואלים יותר ובקצב מהיר יותר. צעדים אלה הופכים יותר ויותר לחלק ממדיניות הממשלה ומפעולת מוסדות המדינה.על רקע ההחרפה הנמשכת מדי יום, מפרסם בצלם את ״פרויקט המחיקה״, דו״ח בן 200 עמודים המבוסס על ניתוח של כ־2,000 עדויות של פלסטינים מהגדה המערבית, על עבודת שטח ועל עשרות שנים של תיעוד. הדו״ח בוחן כיצד מדיניות ופרקטיקות שישראל מפעילה זה עשרות שנים הואצו והתרחבו בשנים האחרונות.״מה שקורה בגדה מוצג שוב ושוב כאוסף של אירועים נפרדים – אלימות של מתנחלים קיצוניים, פעולה צבאית, מחסומים או הריסות״, אמרה מנכ״לית בצלם, יולי נובק. ״כשמסתכלים על המערכת ומחברים את הדברים רואים שמדובר בפרויקט פוליטי אחד שמכוון להרס של כל תחומי החיים בגדה. קהילות מגורשות, הכלכלה נדחקת לסף קריסה, ומיליוני פלסטינים חיים בפחד מתמיד מפני אלימות של הצבא ושל מתנחלים. כל המנגנונים האלה מפרקים את הקיום הפלסטיני הקולקטיבי בגדה ומבססים בה משטר קבוע של עליונות יהודית״.כך פועל פרויקט המחיקההדו״ח מזהה חמישה מנגנונים הקשורים זה בזה, שבאמצעותם ישראל מקדמת את הפרויקט ברחבי הגדה המערבית:אלימות והטלת אימה: ישראל משתמשת בכוחות הצבא ובמיליציות מתנחלים חמושות כדי להפעיל אלימות וכפייה ולהטיל אימה. מ־7 באוקטובר 2023 ועד 31 באוגוסט 2026 ישראל הרגה 1,107 פלסטינים בגדה המערבית, בהם 245 ילדים.טיהור אתני והשתלטות על המרחב: ישראל משתמשת בפעולות צבאיות, בהריסות בתים ובהקמת מאחזים וחוות של מתנחלים בתמיכת המדינה כדי לגרש פלסטינים מאדמתם ולהרחיב את הנוכחות היהודית בשטחים אלה. נכון להיום ישראל עקרה ממקומן 75 קהילות פלסטיניות; חוות ומאחזי מתנחלים השתלטו על 1.07 מיליון דונם (18% משטח הגדה המערבית); וכ־33,000 פלסטינים נעקרו בכפייה ממחנות הפליטים בצפון הגדה המערבית.הגבלות תנועה: ישראל מפצלת את המרחב הפלסטיני באמצעות מחסומים, שערים וחסימות כבישים. עד סוף 2025 תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) 925 חסמי תנועה ברחבי הגדה המערבית.חנק כלכלי: ישראל משתמשת בשליטתה בתעסוקה, בהכנסות הפלסטיניות ממסים, במערכת הפיננסית ובתשתיות כדי להעמיק את המשבר הכלכלי ואת תלותה של הכלכלה הפלסטינית בישראל. שיעור האבטלה עלה מ־13.1% בשנת 2022 ליותר מ־31% בשנת 2024, על רקע ביטול המוני של היתרי עבודה בישראל ועיכוב הולך וגובר של כספי המסים הפלסטיניים.הרס חברתי ופוליטי: ישראל מפלילה התארגנות פוליטית, פושטת על משרדי ארגוני חברה אזרחית, מדכאת מחאות ועוצרת פעילים, סטודנטים ועיתונאים. מאז אוקטובר 2023 עצרה ישראל לפחות 60 עיתונאים פלסטינים מהגדה המערבית.תוכנית ההכרעה: הדו״ח מזהה את ״תוכנית ההכרעה״ של בצלאל סמוטריץ׳ משנת 2017 כמסמך מרכזי להבנת ההסלמה הנוכחית. האסטרטגיה של התכנית ״הכרעה התיישבותית״, מכוונת להפוך את הריבונות היהודית לבלתי הפיכה באמצעות הרחבת התנחלויות, השתלטות על קרקעות וגירוש פלסטינים, ולהותיר לפלסטינים שלוש אפשרויות: להיכנע לעליונות יהודית, לעזוב או לעמוד בפני דיכוי צבאי. אף שהתוכנית מעולם לא אומצה רשמית כמדיניות ממשלתית, סמוטריץ׳ מחזיק כיום בסמכויות נרחבות בתחומי התכנון, הקרקעות והאכיפה בגדה המערבית, ועקרונות מרכזיים בהיגיון שבבסיסה באים לידי ביטוי הולך וגובר במדיניות המדינה ובפעולותיה.פרוייקט ארוך שנים, שלב חדש: פרויקט המחיקה אינו יצירה של הממשלה הנוכחית או של תוכנית ההכרעה של סמוטריץ׳. הוא נשען על מדיניות ומנגנונים של שליטה, נישול ופיצול שישראל מפעילה זה עשרות שנים. הממשלה הנוכחית האיצה את הפרויקט, העמיקה את מיסודו והפכה את מנגנוניו ואת יעדיו לגלויים יותר. הדו״ח ממקם את המתקפה הנוכחית על החיים הפלסטיניים בתוך פרויקט קולוניאלי־התיישבותי ארוך שנים, שבמסגרתו ישראל מבססת עליונות וריבונות יהודית במרחב באמצעות משטר האפרטהייד, תוך פירוק הקיום הפלסטיני הקולקטיבי. ברצועת עזה הגיע היגיון המחיקה לצורתו הקיצונית ביותר: ג׳נוסייד; בגדה המערבית הוא מתממש באמצעות חמשת המנגנונים המתוארים בדו״ח.אחריות בינלאומית: בצלם קורא לממשלות ולמוסדות בינלאומיים להפסיק לאפשר לישראל להמשיך בפשעיה, להגן על הפלסטינים ולפעול לסיום משטר האפרטהייד והשלטון הצבאי על הפלסטינים. עתיד צודק מחייב סדר פוליטי המבוסס על חירות, צדק, שוויון ודמוקרטיה לכל בני האדם החיים במרחב שבין נהר הירדן לים התיכון, תוך מימוש מלא של הזכויות האישיות והקולקטיביות והשתתפות פוליטית שווה.לדברי מנכ״לית בצלם, יולי נובק: ״פלסטינים נותרים חשופים לאלימות ההולכת ומסלימה, בזמן שישראל מקדמת את פרויקט המחיקה שלה בגדה המערבית. ממשלות אינן יכולות לגנות את הפשעים האלה ובה בעת להעניק לישראל חסינות המאפשרת לה להמשיך בביצועם. יחד עם מוסדות בינלאומיים, עליהן להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותן על פי המשפט הבינלאומי כדי לעצור את פשעיה של ישראל״.הדו״ח המלא, תקציר המנהלים, המפות והגרפים זמינים בכתובת:: https://www.btselem.org/elimination/?lang=he
מאז כניסתה של ממשלת ישראל הנוכחית לתפקידה בסוף שנת 2022, וביתר שאת מאז אוקטובר 2023, החריפה ישראל באופן דרמטי את הפגיעה בכל תחומי החיים של התושבים הפלסטינים בגדה המערבית.בכל רגע יכול פלסטיני למצוא את עצמו חשוף לאלימות מצד חיילים ומיליציות מתנחלים חמושות, להיעצר ולהיכלא, ליפול קורבן להתעללות והשפלה, ולעיתים גם לאבד את חייו.דו"ח "פרויקט המחיקה" מבוסס על למעלה מאלפיים עדויות של תושבים פלסטינים שבצלם גבה מאז אוקטובר 2023, ועל למעלה משלושה עשורים של תיעוד הפרות זכויות האדם שמבצע משטר האפרטהייד הישראלי בגדה המערבית. הדו״ח בוחן את המציאות הנוכחית לא כאוסף של אירועים נקודתיים או פגיעות קונקרטיות, אלא כחלק ממנגנון מחיקה כולל הפועל לפירוק התנאים המאפשרים את המשך הקיום הפלסטיני בגדה המערבית, ובמקביל מעמיקים את השליטה והעליונות היהודית בו באופן בלתי הפיך. בחינת מציאות החיים הנוכחית בגדה מגלה כי פרויקט המחיקה מיושם כיום באופן גלוי, ישיר ואלים יותר מבעבר, ומבוסס על שיתוף פעולה הולך וגובר בין רשויות המדינה הרשמיות למיליציות מתנחלים שפועלות בגדה בגיבוי ובתמיכת הרשויות.
ב-21.1.26, הקימו מתנחלים את המאחז "תל תלפיות" על פסגת הר המכונה ג׳בל עין עינא באדמות הכפר תלפית, בעומק אזור שהוגדר כשטח B בהסכמי אוסלו. באזור זה, הנמצא בלב כפרים פלסטיניים והרחק משטח C, לא נכחו קודם לכן מתנחלים.עם הקמת המאחז, השתלטו המתנחלים על בית בבנייה של אחד מתושבי תלפית ומנעו את המשך בנייתו.מאז הקמת המאחז, סובלים תושבי הכפרים תלפית, קוסרה וג׳אלוד מאלימות קשה של מתנחלים.במהלך החודש שלאחר הקמתו, תיעד בצלם עשר התקפות קשות על תושבי האזור, ובהן התקפה קשה על פעילי זכויות אדם שליוו משפחה לבית שנאלצה לעזוב באזור בעקבות אלימות המתנחלים.ההתקפות כוללות תקיפות באבנים ובאלות, הצתת בתים והשחתה והצתה של כלי-רכב. [block:settlers_blog_map_block nid=217668 updates=217835,217836,217837,217838,217841,217842,217812,217849 arrows hide_nid]הקליקו על האייקונים במפה לתיאור של חלק מההתקפות שאירעו במהלך החודשים ינואר-מרץ 2026. בחלק מההתקפות תועדו המתנחלים כשהם מגיעים רכובים על טרקטורון שעל פניו נראה כמו הטרקטורונים שחולקו על ידי משרד ההתיישבות ומשרד האוצר – יוזמה של השרים בצלאל סמוטריץ׳ ואורית סטרוק.ב-14.3.26, הרגו מתנחלים שתקפו בתים בפאתיו המערביים של הכפר קוסרה, את אמיר עודה, בן 28, שהתקדם לעברם יחד עם אביו, מועתסם, וכמה תושבים נוספים, לאחר שהתרחקו מעט לכיוון המאחז. הייתה זו התקיפה השנייה של מתנחלים על בתים באזור זה באותו יום, והתושבים חששו כי הם יחזרו לתקוף. לאחר יידוי אבנים הדדי קצר ממרחק של 100 מטרים בין המתנחלים לתושבים, פתח אחד המתנחלים באש לעבר התושבים ופצע את עודה בחזהו ושני תושבים נוספים ברגליהם. כשניסה אביו של עודה להיחלץ לעזרתו, תקפו המתנחלים את השניים במכות אלות ודקירות, עד שהאב איבד את הכרתו. רק לאחר שהמתנחלים נסוגו עוד לכיוון המאחז, הצליחו התושבים לפנותם לבית חולים, שם נקבע מותו של עודה.
