חקלאות

מסיק 2013: 27 מקרים של פגיעה במוסקים וברכושם מעידים כי היערכות הצבא לא היתה מספקת

זיאד סוואן מאמאתין הגיע בתיאום עם הצבא למסוק את זיתיו במטע הסמוך למאחז חוות גלעד וגילה שענפיהם של שבעה מעציו נשברו. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 13.10.13
זיאד סוואן מאמאתין הגיע בתיאום עם הצבא למסוק את זיתיו במטע הסמוך למאחז חוות גלעד וגילה שענפיהם של שבעה מעציו נשברו. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 13.10.13

בעונת המסיק האחרונה תיעד בצלם 27 אירועים של אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים וחבלה ברכושם. שישהמהאירועים שתיעדו תחקירני בצלם נוגעים לפגיעה במוסקים עצמם וכוללים יידוי אבנים, איומים בנשק ותקיפה גופנית. החמור שבאירועים אלה היה תקיפתם של מתנדב בצלם, יאסר נעסאן, ושל דודו רתיב נעסאן, בעת שמסקו את עצי הזית שלהם. 21 מהם נוגעים לפגיעה ברכוש – כריתה, שריפה והרעלה של עצים, ניסור ושבירת ענפים, וגניבת זיתים וציוד חקלאי.

עונת המסיק החלה רשמית ב-10.10.13 ונמשכה כארבעים יום, אולם כמו בשנים קודמות, הניסיונות לפגוע במטעי הזיתים הפלסטיניים החלו כבר לפני המסיק, ולכן נסקרים כאן אירועים שהתרחשו החל ב-30.9.13, לפני הפתיחה הרשמית של עונת המסיק. מכיוון שבחלק ניכר מהמקרים החקלאים אינם יכולים להגיע לאדמותיהם ללא תיאום עם הצבא, המאפשר את הגעתם רק לימים ספורים בעונות החריש והמסיק, הם נוכחו בנזק שהוסב למטעיהם רק כשהגיעו למסוק את הזיתים וייתכן שהוא נגרם לפני כן.

שמונה מתוך 21 המקרים של חבלה בעצים במהלך המסיק אירעו בשטחים שהצבא מונע מפלסטינים את הגישה אליהם במהלך רוב השנה, בשל קרבתם להתנחלויות או הימצאותם בשטח שהוגדר כחלק מהתנחלות או מהשטח הבטחוני המיוחד (שב"ם) המקיף אותה. במקרים אלה, כדי למסוק את זיתיהם נאלצים החקלאים לתאם את הגעתם מראש עם הצבא באמצעות המת"ק ולהסדיר ליווי צבאי לימים ספורים בעונת המסיק. בשבעה מתוך שמונת המקרים הללו בעלי העצים גילו את הנזק לרכושם רק כאשר הגיעו למסוק. במקרה השמיני בעל האדמה שמע על כך מדיווח בכלי התקשורת. עבור חקלאים שגידוליהם נפגעים בידי מתנחלים מדובר בפגיעה כפולה: במהלך רוב ימי השנה נמנעת מהם הגישה לקרקעותיהם ולכן תנובת העצים יורדת משמעותית בשל ההזנחה ממנה סובלים המטעים. בנוסף, עם הגעתם למסוק הם מגלים חבלות בעציהם, לעיתים במידה כזו שלא נותר עוד מה למסוק.

איבראהים סלאח, תושב פרעתא, תיאר את הפגיעה במטע שלו, שאליו אינו יכול לגשת בלי תיאום, בעדות שמסר לתחקירן בצלם עאטף אבו א-רוב ב-13.10.13:

איבראהים סאלח. צילום: מג'די סאלחאני גר בפרעתא ויש לי אדמה חקלאית בשטח של 19 דונם בערך. בשנת 2002 מתנחלים הקימו על חלק ממנה אוהלים וקרוונים, וזה הפך לחלק מהמאחז חוות גלעד. במהלך השנים האחרונות מתנחלים חיבלו כמה פעמים בגידולים שלי.. בין היתר, הם כרתו והשחיתו כ-50 עצים בכמה אירועים שונים.בגלל שלא יכולתי לשקם את העצים כמו שצריך הם כבר לא נושאים פרי. מתוך כ- 180 עצים שהיו בשטח, יש לי היום רק 130 בערך.

מ- 2002 עד 2008 הצבא אסר עליי להיכנס לאדמה שלי בכלל. מאז 2008 מותר לי להיכנס רק פעמיים בשנה, בתיאום עם הצבא, בעונת המסיק ובעונת החריש. השנה הגעתי לקרקע כדי לחרוש בחודש מארס.

ימי המסיק שתואמו לחקלאים בכפר שלי היו ה-13 וה-14 באוקטובר. עוד לפני כן, ב-7.10.13, הגעתי לאדמה שלי בסיור שתואם עם הצבא, בתור נציג של החקלאים בכפר, כדי לבדוק את מצב האדמה והעצים. באותו יום גיליתי שכמעט כל העצים בחלקה שלי, כ-130, כבר נמסקו. נשארו רק שלושה עצים שהיו עליהם זיתים.

היום הגעתי עם בני משפחתי לחלקה שלנו ומסקנו את שלושת העצים שהמתנחלים לא מסקו. זה יצא פחות משק אחד של זיתים. פעם, לפני החבלה בעצים וכשיכולתי להגיע לאדמה שלי ולעבד אותה בחופשיות במהלך כל השנה, והייתי מצליח להפיק ממנה 40 עד 50 שקי זיתים בשנה.

ב-13 מקרים שתועדו השנה נגרמו חבלות לעצים ונגנבו זיתים ורכוש חקלאי באזורים שבהם הצבא אינו דורש מהחקלאים לתאם את הגעתם. בעדות שמסר סלאח רדוואן, תושב עזון, לתחקירן בצלם עבד אל-כרים א-סעדי ב- 3.11.13, הוא מתאר את מה שאירע באדמתו:

סאלח רדוואן. צילום: עבד אל-כרים א-סעדי, בצלםאני מתפרנס מחקלאות ומרעיית צאן. לי ולאחים שלי יש אדמה בשטח של חמישה דונם ממזרח לעזון, באזור שנקרא ח'לת ח'ליל. האדמה נמצאת מול הכניסה להתנחלות קרני שומרון. בשנת 2008 נטענו שם 130 עצי זית ובתחילת אוקטובר השנה מסקנו אותם בפעם הראשונה והפקנו 26 פחי שמן. אני המטפל העיקרי במטע ואני נמצא שם כמעט כל יום.

ביום רביעי, 30.10.13, עבדתי באדמה עד שעת ערב מאוחרת, ועשיתי הכנות להשקיה של העצים. למחרת, יום חמישי, 31.10.13, הגעתי לאדמה ב- 8:00 בבוקר כדי להשקות. במבט ראשון חשבתי שעצים נשברו בגלל רוחות, אך כשהתקרבתי ראיתי ש-60 עצים נכרתו עם מסור. למרות שלא נכחתי בזמן החבלה באדמתי, אני לא יכול לחשוב על מישהו חוץ מהמתנחלים שיעשו דבר כזה, במיוחד שאנחנו לא מסוכסכים עם אף אחד.

כשראיתי את ענפי העצים המלבלבים והחזקים שלנו מנוסרים וזרוקים ככה על האדמה הייתי בהלם וזה הכאיב לי מאוד. אני מכיר כל עץ ועץ בגלל שאני מטפל בעצים האלה שאותם שתלתי וגידלתי עם האחים שלי. חלמתי שהעצים אלה יהיו מקור הכנסה לי ולאחים שלי אבל החלומות נגוזו ביום חמישי בבוקר.

קצין מהמנהל האזרחי שהגיע למטע צילם את העצים הכרותים. אחר-כך, אחי איבראהים הגיש תלונה במשטרה הפלסטינית בקלקיליה. 

ב-14.8.13, בטרם החלה עונת המסיק, פנו בצלם וארגונים נוספים לזכויות האדם לאלוף פיקוד המרכז וליועץ המשפטי של אוגדת איו"ש, בדרישה שכוחות הביטחון ייערכו באזורים שבהם אירעו בשנים האחרונות תקיפות חוזרות ונשנות של חקלאים פלסטינים ופגיעות ברכושם בידי מתנחלים. בפניה הושם דגש על התקופה שלפני פתיחת עונת המסיק הרשמית, כיוון שניסיון השנים האחרונות העלה שבתקופה זו מבוצעות חבלות רבות בעצים.

תושבי עינבוס הגיעו בתיאום עם הצבא למסוק זיתים בקרקע הסמוכה להתנחלות יצהר וגילו כי כ-300 מ-500 העצים במטע נשרפו.  צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 29.10.13
תושבי עינבוס הגיעו בתיאום עם הצבא למסוק זיתים בקרקע הסמוכה להתנחלות יצהר וגילו כי כ-300 מ-500 העצים במטע נשרפו.  צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 29.10.13

בחלק מהמקומות הצבא אכן נערך למניעת פגיעות במוסקים וברכושם וייתכן שהיערכות זו אכן מנעה חבלות נוספות. אולם, 27 האירועים שתיעד בצלם מעידים כי היערכות הצבא לא היתה מספקת ושלא נעשה די כדי למנוע פגיעה ברכושם ובפרנסתם של החקלאים הפלסטינים. מחובתו של הצבא למנוע פגיעות אלה, לפני המסיק, במהלכו ולאחריו, בנוסף לחובה למנוע פגיעה במוסקים עצמם. מימושן של חובות אלה – ובעיקר ההיערכות מראש למניעת אירועי אלימות ופגיעה ברכוש – כרוך אמנם בהקצאת כוחות ומשאבים, אולם כל עוד המדינה מאפשרת ומעודדת הקמת התנחלויות, בניגוד למשפט הבינלאומי, מוטל על הצבא לשמור על ביטחונם של הפלסטינים, שהם האוכלוסייה המוגנת בשטח הכבוש, ובכלל זה למנוע גישת מתנחלים לשטחים חקלאיים פלסטיניים.

לפגיעה מאלימות המתנחלים מצטרפת הפגיעה בפרנסתם של החקלאים עקב ההגבלות שמטיל הצבא על גישתם לקרקע באזורים שבהם מטעי הזיתים נמצאים בתוך התנחלויות, בקרבתן או בשב"מים המקיפים אותן. הגבלות אלה מוטלות, לטענת הצבא, בשל הצורך לשמור על בטחונם של המתנחלים. אולם, מדיניות במסגרתה מוטלות הגבלות כה גורפות על פלסטינים בלבד אינה מאזנת באופן סביר בין צרכי ביטחון לבין זכויותיהם של החקלאים. על הצבא לאפשר לחקלאים הפלסטינים גישה בטוחה לאדמותיהם לאורך כל השנה, באופן שיאפשר להם לעבדן ולהתפרנס מהן בכבוד, ולמצוא פתרונות חלופיים שיענו על צרכי הביטחון העומדים בפניו.

פריטים מומלצים

חקלאות

פינוי-בינוי-ניצול

הדו"ח שמפרסם בצלם היום מתחקה אחר הדרך שבה ישראל משתלטת על המרחב הכפרי הפלסטיני, שוברת אותו לרסיסים, מנשלת את תושביו מקרקע ומים ומעבירה אותם לידי מתנחלים. מהלך ההשתלטות מתואר באמצעות שלושה כפרים במחוז שכם – עזמוט, דיר אל-חטב וסאלם – והתהליך שעברו מאז הקימה ישראל את ההתנחלות אלון מורה בסמוך אליהם. סיפורם של הכפרים ממחיש מדיניות רחבת היקף שמיישמת ישראל ברחבי הגדה המערבית זה עשרות שנים ושבה ממלאים המתנחלים תפקיד מרכזי.

5 דצמבר 2016

ח'רבת סוסיא, דרום הר חברון: כפר שלם בסכנת הריסה. צילום: אן פק, אקטיבסטילס, 15.6.2012

דרום הר חברון

ח'ירבת סוסיא – כפר בסכנת הריסה

רקע הכפר הפלסטיני ח'ירבת סוסיא שוכן בדרום הר חברון לפחות מאז שנות ה-30 של המאה ה-19. תושביו התפרנסו מרעיית צאן ומגידול עצי זית. בשנת 1983 הוקמה בסמוך לכפר ההתנחלות סוסיא, על קרקעות פלסטיניות שהוכרזו כאדמות מדינה. בשנת 1986 גרו בח'ירבת סוסיא, במערות ובמבנים, כ-25 משפחות. באותה שנה הכריז המינהל האזרחי על שטח הכפר "אתר ארכיאולוגי"; השטח הופקע "לצרכי ציבור" והצבא גירש את תושביו מבתיהם. בלית ברירה, עקרו המשפחות למערות אחרות באזור ולסוכות ואוהלים שהציבו על אדמות חקלאיות במרחק כמה מאות מטרים מדרום-מזרח לכפר המקורי ולאתר הארכיאולוגי. הצבא גירש את התושבים פעמים נוספות מבתיהם, האחרונה שבהם ביולי 2001, זמן קצר לאחר שפלסטינים הרגו את יאיר הר סיני, תושב ההתנחלות סוסיא. הגירוש בוצע ללא אזהרה ובמהלכו הרסו חיילים רכוש של התושבים, החריבו מערות וסתמו בורות מים. בעקבות עתירה לבג"ץ שהגישו תושבי הכפר נגד הגירוש באמצעות עו"ד שלמה לקר, הוציא בית המשפט בספטמבר 2001 צו ביניים, שאסר על המשך ההרס עד להכרעה בעתירה. בשנים שלאחר מכן, בעוד העתירה תלויה ועומדת, נאלצו התושבים להתמודד עם מצב בלתי אפשרי: מחד, הם נאלצו להקים מבנים למגורים ולצאן לאחר שהצבא הרס את המבנים ששימשו אותם. מאידך, סירב המינהל האזרחי להכין תוכנית מתאר לכפר, שתאפשר לתושבים לבנות את בתיהם באופן חוקי ולהתחבר לתשתיות של מים וחשמל, ובקשות להיתרי בניה שהגישו התושבים נדחו. בלית ברירה, נאלצו תושבי ח'ירבת סוסיא לבנות מבנים ארעיים ואוהלי מגורים, אז הוציא המינהל צווי הריסה למבנים חדשים אלו, בטענה שצו הביניים לא חל עליהם. ביוני 2007 מחק בג"ץ את העתירה, ללא הכרעה. המנהל האזרחי המשיך להוציא צווי הריסה לעשרות מבנים בח'ירבת סוסיא. במהלך השנים הגישו התושבים עתירות נוספות בניסיון למנוע את ההריסות ולאפשר את תכנון הכפר, אולם השופטים סירבו לאסור על הריסת המבנים. בשנת 2011 הרס המנהל האזרחי בכפר 10 מבני מגורים, שישה מבנים ששמשו לצרכי פרנסה, וארבע בארות מים. הריסת אוהל מגורים וצריף בח'ירבת סוסיא, 24.11.2011. צילום: נסר נוואג'עה, בצלם. חסימת ניסיונות התכנון של הכפר כיום חיים בח'ירבת סוסיא באופן קבוע כ-250 איש, וכמאה נוספים שוהים בו באופן עונתי לצרכי פרנסה. בסוף שנת 2012 הגיש ארגון שומרי משפט – רבנים לזכויות אדם למינהל האזרחי, בשם תושבי הכפר, תוכנית מתאר עבור הכפר. בינואר 2013 הודיעה המדינה לבג"ץ כי המינהל האזרחי דן בתכנית זו, וכי עד לקבלת החלטה לגביה, לא ייאכפו צווי ההריסה במקום. באוקטובר 2013 דחתה ועדת המשנה לתכנון ורישוי של מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי את תכנית המתאר המוצעת. בנימוקיהם לדחיית התכנית, שהתאפיינו בגישה לא עניינית ופטרונית, טענו נציגי המנהל, בין השאר, כי פיזורם הרב של הכפרים הקטנים באזור, ביניהם ח'ירבת סוסיא, אינו מאפשר לעיר יטא לספק להם שירותי חינוך, רווחה, דת ובריאות נאותים שכן הוא מכביד על הקופה הציבורית. זאת בעת שאותו גוף תכנוני עצמו עוסק בהכשרת עשרות מאחזים קטנים הפזורים בגדה המערבית ומסרב להסדיר תשתיות לכפר הפלסטיני. עוד נטען כי תכנון הכפר ינציח את המבנה החברתי המתבסס על שיוך משפחתי, ולכן יפגע בהזדמנות של היחיד, ושל האישה הפלסטינית בפרט, לזכות ביתרונות הגלומים בחיים עירוניים, כגון כלים לקידום חברתי, הזדמנויות פרנסה והעצמה תרבותית וחינוכית: "המבנה העירוני מפגיש אנשים, מקרב אותם, מכפיל הזדמנויות, מעשיר את האופקים של כל אחד ואחד בתוך משפחתו ובתוך שבטו וגם בתוך החברה הרחבה. על כן מבחינתנו התכנית הנוכחית מהווה עוד ניסיון למנוע מאוכלוסייה דלה וקשת יום את האפשרות להתקדם, את האפשרות לבחור בין פרנסה חלקית או מקורות אחרים, מונעת מהאשה הפלסטינית לצאת ממעגל העוני, מונעת ממנה הזדמנויות לחינוך ולעבודה. כנ"ל תכנית כזו מונעת מהילד הפלסטיני לראות את כל האפשרויות העומדות בפני כל אדם אחר בזה שהיא גוזרת את גורלו לחיים בתוך כפר קטן, מנוון, שאין לו את הכלים להתפתחות. אנו ממליצים לדחות את התוכנית על הסף." המנהל המליץ לאנשי ח'ירבת סוסיא ליזום תכנון חלופי במקום קרוב יותר לעיר יטא. מאחר שהכפר נמצא במרחק קילומטרים ספורים מהעיר יטא, שנמצאת בשטח A. בפועל, המליצה הוועדה להרחיק את תושבי ח'ירבת סוסיא משטח C. תושבת הכפר ח'ירבת סוסיא, 15.6.12. צילום: אן פק, אקטיבסטילס בפברואר 2014 עתר ארגון שומרי משפט לבג"ץ, בטענה כי החלטת ועדת המשנה לתכנון ורישוי לדחות את תכנית המתאר אינה סבירה. העותרים ביקשו מבית המשפט להוציא צו ביניים שיורה לרשויות להימנע מהריסת בתי הכפר, כל עוד לא הוכרעה העתירה. בסוף מארס 2015 הגישה המדינה את תגובתה לעתירה. בתגובה ביקשה המדינה מבית המשפט לדחות את העתירה, בטענה כי אין הצדקה להתערבות בהחלטה המוצדקת של מוסדות התכנון לדחות את התכנית. נציגי המדינה ציינו בתגובתם כי תושבי הכפר מוסיפים לבנות ללא היתר. בתחילת מאי 2015 דחה השופט סולברג את בקשת העותרים לצו ביניים שימנע את הריסת בתי הכפר עד לבירור העתירה, על רקע המשך הבנייה ללא היתר בכפר מאז הגשת העתירה, שאותה כינה "עשיית דין עצמית". השופט ציין כי "נרשמה נכונותן של רשויות האזור לפעול לבחינת אפשרות לקידום מקבץ תכנון חלופי". מאז התקיימו הליכי הידברות בין תושבי סוסיא למדינה, עד שהופסקו ביוזמת המדינה. בדיון שהתקיים בבג״ץ ב-1.8.16, הודיעו באי כוח המדינה כי ההידברות הופסקה כיוון ששר הביטחון החדש טרם גיבש עמדה בנושא. בג"ץ הקציב למדינה שבועיים לגבש את עמדתה. השופטות נאור, ברק ארז וחיות סירבו להורות למדינה לא להרוס את בתיהם של תושבי סוסיא עד לגיבוש עמדה זו, ובכך הותירו את התושבים בחוסר ודאות לגבי עתידם, כשהם תלויים בשרירות ליבן של הרשויות הישראליות. מאז הגישו תושבי ח'ירבת סוסיא את עתירתם האחרונה בשנת 2014, הודיעה המדינה כי בכוונתה להרוס כמה מבנים שנבנו בכפר לאחר הגשת העתירה – בהם מבנים ששופצו לאחר שניזוקו בסערה ומרפאה המשרתת את תושבי הכפר. ב-1.2.18 החליטה נשיאת בית המשפט העליון כי המדינה תוכל להרוס שבעה מבנים שבכפר, המשמשים 42 נפשות – מחציתם ילדים וחלקם חולים – באופן מיידי. השתלטות מתנחלים על אדמות סוסיא בשנים 2001 ו-2002 הקימו מתנחלים מספר מאחזים על חלק מהאדמות של התושבים הפלסטינים. מאז הרס ח'ירבת סוסיא בשנת 2001, מונעים תושבים מההתנחלות סוסיא וממאחזיה את גישתם הרציפה של תושביו לכ-3,000 דונם של קרקע מסביב להתנחלות, ובה כ-23 בורות מים. מניעת הגישה נעשית באמצעות איומים ומעשי אלימות, לרבות השחתת שטחי מרעה, שדות, עצים ובורות מים, והטרדת רועים. תושבים מההתנחלויות מנצלים את חוסר יכולתם של התושבים להגיע לאדמותיהם. בקיץ 2010 הם עיבדו כ-400 דונם, המהווים כ-15% מכלל השטח אליו נמנעת גישתם של הפלסטינים. מבנה בכפר ח'ירבת סוסיא על רקע ההתנחלות סוסיא. צילום: יואב גרוס, בצלם, 17.11.10 תיקים שנפתחו בעקבות תלונות שהגישו הפלסטינים נגד הפגיעה בהם, נסגרו ברוב המקרים בלא כלום. ממעקב שעורך ארגון שומרי משפט החל משנת 2007, מתוך 126 תלונות שהגישו תושבי ח'ירבת סוסיא למשטרת חברון בגין תקיפות, איומים, פלישות וגרימת נזק לרכוש מצד מתנחלים, נסגרו כמעט כל התיקים, מבלי שאיש יועמד לדין. החקירה ממשיכה להתנהל לגבי שלוש מהתלונות; בצלם עקב מאז שנת 2004 ועד סוף 2012 אחרי 15 תלונות למשטרה ביחס למעשי אלימות של מתנחלים נגד תושבי ח'ירבת סוסיא שכללו תקיפות פיזיות, הצתות אוהלי מגורים ורכוש, איומים, כריתת עצי זית, קצירת יבול ופגיעה אחרת ברכוש . מתוך 15 התלונות, ב-12 נסגר תיק החקירה בעילה של חוסר ראיות או של עבריין לא נודע. באוגוסט 2010 עתרו 55 מתושבי הכפר לבג"ץ באמצעות ארגון שומרי משפט, בדרישה לאפשר להם, בין היתר, גישה יומיומית לאדמות. בתגובה לעתירה, הודיעה המדינה לבג"ץ באוקטובר 2010 כי הצבא והמינהל האזרחי מתכוונים למפות את הבעלות על הקרקעות באזור, ובהתאם לכך להנחות את הכוחות בשטח כיצד להתמודד עם הצורך לאפשר גישה לאדמה חקלאית. עד אמצע מאי 2013 הוציא הצבא רק ארבעה צווים שסגרו בפני המתנחלים שטח של 417 דונם – כ-13% בלבד מהאדמות שמהן נמנעת הגישה לתושבים הפלסטינים – ופינה בפועל רק פלישה אחת של מתנחלים, מחלקה שגודלה כ-3.5 דונם. מניעת הגישה לכ-87% מהשטח נמשכת. בתחילת פברואר 2014 מחק בג"ץ את עתירת התושבים בעניין מניעת הגישה והפלישות לאדמותיהם, בטענה שמדובר בעתירה כוללנית שכורכת את ענייניהן השונים של עשר משפחות. השופטים התייחסו בפסק הדין לחובתו של המפקד הצבאי לשמור על הקניין הפרטי ולמנוע פלישות, אולם נמנעו מלפסוק בנושא, והמליצו לכל משפחה לפנות בעתירה פרטנית.

19 אוגוסט 2012

חקלאות

אדמה שדודה

מהדו"ח עולה כי רשויות המדינה ומתנחלים סיפחו בפועל להתנחלויות ממזרח לגדר ההפרדה רצועות קרקע ששטחן הכולל מגיע לעשרות אלפי דונם. ההשתלטות על הקרקעות נעשית בעיקר באמצעות מעשי תקיפה והתנכלויות של מתנחלים ואנשי כוחות הביטחון והקפה של שטחים סביב התנחלויות בגדרות ובאמצעים פיזיים ואלקטרוניים.

1 ספטמבר 2008