מ.א.

ב-14.12.24 פשט כוח של יחידה ישראלית מיוחדת על הבית שלי. הם הגיעו בכלי רכב עם לוחיות רישוי פלסטיניות, הקיפו את הבית ופרצו פנימה. הם הוציאו אותי מהבית, אזקו לי את הידיים וכיסו לי את העיניים בבד, דחפו אותי לתוך אחד מכלי הרכב וזרקו אותי על הרצפה שלו.

שברו לי שתי צלעות וגרמו לי לחתך עמוק מתחת לעין ימין, לחתך מעל לגבה השמאלית ולדימום מהאוזן. כשהתמוטטתי ארצה, אחד מהם לחץ לי עם היד שלו על הראש והפנים.

במהלך הנסיעה, החיילים דרכו לי על הבטן ועל שאר חלקי הגוף. לקחו אותי למחנה צבאי, לא יודע איזה, ושם עשו לי בדיקה רפואית ראשונית. בגלל סימני החבלה על החזה והבטן, פינו אותי באותו לילה לבית חולים, שגם את שמו אני לא יודע. עשו לי שם כמה בדיקות ואז העבירו אותי למרכז החקירות בג'למה. שם החלה תקופת החקירה שלי, שנמשכה 68 ימים. חקרו אותי בחשד לסיוע למבוקשים פלסטינים ועל זה שלא דיווחתי עליהם. החקירות שהיו אכזריות. הכו אותי, התעללו בי, השפילו וקיללו אותי.

במהלך 40 הימים הראשונים, החזיקו אותי בתא בידוד. אחר-כך, העבירו אותי לתא חשוך שאליו לא חדר אור. בתא הוחזקו עוד תשעה עצורים, כולם מרצועת עזה, והם סיפרו לי שמחזיקים אותם שם כבר קרוב ל-9 חודשים.

כמה ימים אחרי שהוכנסתי לשם, התפרצו לתא בערך 15 אנשי יחידה מיוחדת של שירות בתי הסוהר. הם ריססו אותנו בגז פלפל בלי שום אזהרה, הכו אותנו באלות ובמקלות, ונתנו לנו אגרופים עם כפפות קשיחות. בתקיפה הזו שברו לי שתי צלעות וגרמו לי לחתך עמוק מתחת לעין ימין, לחתך מעל לגבה השמאלית ולדימום מהאוזן. כשהתמוטטתי ארצה, אחד מהם לחץ לי עם היד שלו על הראש והפנים.

לקחו אותנו בידיים אזוקות ועיניים מכוסות, וטלטלו אותנו מכלא לכלא: מג'למה לכלא מגידו, ואז להדרים, רמלה, אוהלי קידר, ובסוף לנפחא. בכל תחנה החיילים הכו אותי מכות קשות.

עקב הדימום החזק מהאזניים ומאזור העיניים, פינו אותי לבית החולים בעפולה. בבית החולים תפרו את הפצעים מתחת לעין הימנית ומעל לגבה השמאלית ואחרי כמה שעות החזירו אותי לתא החשוך, שבו נמשכה ההתעללות.

הוחזקתי בתא החשוך 28 ימים, יחד עם העצורים מרצועת עזה. האוכל שסופק לנו היה מועט מאוד: לארוחת בוקר קיבלנו שתי כפות לַבַּנֶה, שתי פרוסות לחם וחתיכה קטנה של פלפל ירוק, לארוחת צהריים כוס אורז קטנה, 3 פרוסות לחם וחתיכת ירק, לארוחת ערב ביצה ישנה, שתי כפות חומוס, שתי פרוסות לחם וחתיכת ירק.

ב-19.2.25, העבירו אותי מג'למה לכלא נפחא. ההעברה ארכה יומיים וזו הייתה מסכת של עינויים: לקחו אותנו בידיים אזוקות ועיניים מכוסות, וטלטלו אותנו מכלא לכלא: מג'למה לכלא מגידו, ואז להדרים, רמלה, אוהלי קידר, ובסוף לנפחא. בכל תחנה החיילים הכו אותי מכות קשות.

כשהגעתי לכלא נפחא, הכריחו אותי להתפשט לגמרי ואז נתנו לי רק מכנסיים וחולצה ללבוש. כשביקשתי ציוד בסיסי (מגבת, מזרן, שמיכה, מברשת שיניים) הבקשות שלי נדחו והכו, השפילו וקיללו אותי. לאורך שלושה חודשים חלקתי מזרנים ושמיכות אסירים אחרים, עד שסופקו לי מזרן ושמיכה אישיים.

הטמפרטורה בכלא הייתה נמוכה מאוד, וב-35 הימים הראשונים שלי שם שום אסיר לא הורשה להתרחץ. אחרי זה, כשמחלות עור התפשטו בקרב האסירים, הרשו לנו להתרחץ פעם ביומיים.

הטמפרטורה בכלא הייתה נמוכה מאוד, וב-35 הימים הראשונים שלי שם שום אסיר לא הורשה להתרחץ. אחרי זה, כשמחלות עור התפשטו בקרב האסירים, הרשו לנו להתרחץ פעם ביומיים.

האוכל בכל בתי הכלא היה דל מאוד בכמות ובאיכות. במהלך המעצר ירדתי במשקל 12 קילו – כשנעצרתי המשקל שלי היה 73 קילו, וכשיצאתי מהכלא – 61 קילוגרם.

בכלא נפחא ספגתי מכות, השפלות, קללות והתעללות בלתי פוסקת. פעמיים בשבוע פשטו על התאים, ריססו גז מדמיע והכו את כל האסירים. שלוש פעמים ביום, במהלך הספירה, היו מכריחים אותנו לכרוע או להשתטח על הקרקע למשך 20-15 דקות, וכל האסירים נדרשו לציית להוראות.

ב-13.10.25, שוחררתי במסגרת עסקת חילופי האסירים בין תנועת חמאס לישראל. עבר חודש אבל אני עדיין סובל מכאבים בכל חלקי גופי.

* העדות נגבתה על ידי תחקירן בצלם עבד אל-כרים א-סעדי ב-11.11.25