ביום רביעי, 5.11.25, יצאו חקלאים מהעיירה יעבד, לאדמותיהם שבאזור אימריחה במחוז ג'נין על מנת למסוק זיתים באדמותיהם שממזרח לכפר, שממערב להן הוקם המאחז מעוז צבי, לאחר שהמת״ק הישראלי התיר להם להגיע למקום ליום מסיק בודד.
בעלי האדמות, הגרים בעיירה הסמוכה יעבד, נאלצו לעבור במחסום דותן, שהצבא הציב מדרום לעיירה, וכיום מתיר לפלסטינים לעבור במקום בשעות הבוקר רק בין 8:00 ל-10:00.
החיילים במחסום התמהמהו מאוד בבדיקת כלי הרכב העוברים בו וסגרו אותו בטרם הספיקו חלק מהמכוניות שהמתינו בתור לעבור, ובהם חקלאים שהחמיצו עקב כך את יום המסיק היחיד שהוקצב להם באדמותיהם.
בין החקלאים הללו היה סמיר אבו בכר, בן 60. אבו בכר ניסה להגיע לאדמתו גם כחודש לפני כן, ב-16.10.25, אך שומר של אחת ההתנחלויות בסביבה וחיילים עצרו אותו ואת בנו והחזיקו בהם במחסום דותן למשך כשש שעות, מבלי לתשאל אותם, ואז שחררו אותם.
ב-19.10.25, חיילים הגיעו אל אבו בכר בעת שמסק את אדמתו בחלקה קרובה יותר ליעבד מדרום, שבדרך אליה לא צריך לעבור במחסום, גרשו אותו, ומנעו ממנו לקחת איתו את יבול הזיתים שמסק.
סמיר אבו בכר, בן 60 ואב לשמונה, תושב יעבד, מסר בעדותו לתחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי, ב-16.11.25:
יש לי 37 דונם של מטעי זיתים מדרום ליעבד, בשטחי הכפר אימריחה. מדרום-מזרח לאדמה שלי הוקם מאחז, ליד התנחלות מבוא דותן. השנה, בעונת המסיק, לשכת התיאום הפלסטינית הודיעה לנו שהמת"ק הישראלי אישר לנו למסוק באדמות שלנו ביום אחד בלבד, ב-5.11.25, ורק בתנאי שהחקלאים ובעלי הקרקעות ייסעו לאדמות שלהם דרך מחסום דותן שמדרום לעיירה יעבד.
בסביבות השעה שמונה בבוקר יצאתי יחד עם אחיי ואחיותיי ברכב שלנו לכיוון מחסום דותן, שהצבא הישראלי פותח מדי יום רק בשעות 10:00-08:00 בבוקר. חיכינו בתור של המכוניות שנוסעות לכיוון אימריחה או מעבר ברטעה עד השעה תשע וחצי, והיו לפנינו עוד בערך 15 כלי רכב. החיילים עיכבו כל רכב ובדקו אותו ואת תעודות הזהות של הנוסעים באיטיות רבה וכל בדיקה נמשכה בין 15 ל-25 דקות.
בשלב הזה התייאשנו כי הבדיקה של כל מכונית לקחה הרבה מאוד זמן והיו לפנינו עוד הרבה מכוניות. ידעתי שהם ייסגרו את המחסום בעשר ואנחנו לא נספיק לעבור עד אז. לכן, לא הצלחנו להגיע לאדמה שלנו באותו יום. באמת אחר-כך נודע לי שבעשר הם החזירו את כל כלי הרכב שהמתינו למעבר במחסום.
יש לנו עוד מטע זיתים ממש ליד הכביש הראשי שמדרום לעיירה יעבד, שמוביל למחסום דותן. ב-17.10.25, יצאתי עם אחיי ואחיותיי לשטח הזה ונסענו דרך המטעים שמדרום ליעבד. הגענו לקרקע שלנו והספקנו למסוק זיתים במשך בערך שעה, עד שהגיע למקום קצין הביטחון של התנחלות דותן, שמוכר לי, מלווה ב-15 חיילים והם גירשו אותנו מהשטח ולא אפשרו לנו לקחת את הזיתים שמסקנו או את הסולמות. כשהתנגדתי ואמרתי שאנחנו עובדים באדמתנו ושבאזור הזה אין דרישה לתיאום או אישור מהרשויות הישראליות, החיילים עצרו אותי ואת הבן שלי עלאם, בן 21, קשרו לנו את הידיים, כיסו לנו את העיניים והוליכו אותנו בערך שני קילומטרים עד המחסום הצבאי בדותן. הם החזיקו שם במשך שש וחצי שעות בלי שום חקירה חקירה או שאלות מצד החיילים, ואז שחררו אותנו.
המקרה חזר על עצמו ביום ראשון, 19.10.25. באותו יום שוב יצאתי יחד עם אחיותיי ובני משפחתי לאדמה שלנו שליד הכביש הראשי מדרום ליעבד. אחרי שהגענו ומסקנו במשך שעה, הגיעו שלושה חיילים ישראלים, גירשו אותנו באיומי נשק מהשטח ואסרו עלינו לקחת איתנו את הזיתים שמסקנו או את כלי העבודה שלנו ואילצו אותנו לשוב לבתינו בתחושת כעס ועוול קשה.