ערב א-ג'האלין - עין איוב, מחוז רמאללה: קהילת רועים נוספת גורשה על ידי חיילים ומתנחלים

קהילת עין איוב (ערב אל-ג'האלין) שכנה מדרום-מזרח לכפר דיר עמאר, על אדמותיו וכללה 19 משפחות שמנו כ-130 נפשות, בהן כ-80 קטינים. תושבי הקהילה, שהשתייכו כולם לאותה משפחה מורחבת, התפרנסו מגידול צאן והחזיקו כ־550 כבשים. כחמישים מילדי הקהילה למדו בבית הספר בכפר דיר עמאר וצעדו לשם מדי יום – מרחק של כשני קילומטרים.

בחודש יולי 2025, החלו מתנחלים לסלול כביש חדש המחבר את כביש עוקף 463 לאזור ח'לת אל-בקרה, במרחק של כ־30 מטר מהבתים האחרונים בקהילה, ובהמשך הקימו מאחז חדש במרחק של כ־100 מטר בלבד משטחים חקלאיים סמוכים של תושבי הכפר דיר עמאר. מאז החלו, מתנחלים, לרוב חמושים ולעיתים רעולי פנים, להגיע מדי יום לקהילה, להתגרות בתושבים, לאיים עליהם, ולעיתים אף תקפו אותם.

תמונה

ב־8.8.25, הגיעו לקהילה שלושה כלי רכב ובהם 7–8 מתנחלים חמושים וארבעה חיילים. המתנחלים הודיעו לתושבים בערבית כי "יש לכם 24 שעות לאסוף את החפצים ולעזוב את המקום", וכשמוסטפא ג'האלין, בן 33 ואב לחמישה, מחה על הזמן הקצר שהוקצב להם, הכו אותו בגבו. בשלב זה התערבו החיילים וקבעו כי יש לתושבים שהות של שבוע להתפנות אך המתנחלים איימו על התושבים כי יהרגו את כל מי שימצאו במבנה קהילתי סמוך ואיומים נוספים.

כבר למחרת, 9.8.25, החלו חלק מהנשים לעבור עם ילדיהן לכפרים סמוכים – ג'מאלא, ביתיללו, דיר עמאר וח'רבתא בני חארת'. במקביל, החלו התושבים לפרק את האוהלים והמבנים בקהילה. באותו יום הצית מתנחל את אוהל המגורים של מוסטפא אל-ג'האלין, אשתו וחמשת ילדיהם. במהלך האירוע הטיסו המתנחלים רחפן מעל המתחם, צילמו את התושבים והשמיעו איומים ברמקול.

תמונה

ב־10.8.25 המשיכו התושבים בפירוק המבנים. בשעות הערב הגיעו לקהילה חיילים, הכריזו על האזור שטח צבאי סגור, הודיעו לתושבים שעליהם לעזוב מיד, ריכזו את הנשים והילדים שנותרו בקהילה באחד האוהלים ואת הגברים באוהל אחר ומנעו מפעילים ומכל מי שאינו תושב הקהילה להגיע למקום. למחרת, 11.8.25, עזבו אחרוני התושבים את הקהילה מבלי שהתאפשר להם לפרק את כל המבנים.

להלן עדויות שגבה תחקירן בצלם מוחמד רומאנה גבה ב-10.8.25 מתושב הקהילה ומבעל קרקע באזור:

עבדאללה ג'האלין, בן 40 ואב לחמישה, תושב הקהילה, מסר בעדותו:

ביום שישי, 8.8.25, בסביבות 18:30–19:00, הגיעו לקהילה שלושה כלי רכב, בהם רכב צבאי, ומתוכם ירדו 7–8 מתנחלים – כולם חמושים ורובם רעולי פנים, חוץ מגבר מזוקן בלונדיני בשנות ה־50 לחייו, שהיה במדי צבא וחמוש רובה, ומוכר לנו כמתנחל.

יחד איתם הגיעו ארבעה חיילים רעולי פנים עם ציוד צבאי מלא. המתנחלים והחיילים הסתובבו בין האוהלים והודיעו לנו בערבית: "יש לכם 24 שעות לאסוף את החפצים ולעזוב את המקום". אחי, מוסטפא ג'האלין, בן 33, ענה שזה לא מספיק זמן ואז המתנחלים תקפו אותו והכו אותו בגב בידיים שלהם. החיילים התערבו ואמרו שיש לנו שבוע לעזוב, ולא 24 שעות. התפתח ויכוח בין המתנחלים לחיילים בעניין פרק הזמן ותוך כדי ויכוח הם עזבו ביחד לכיוון המאחז. לפני שהם הסתלקו, אחד המתנחלים איים להרוג את כל מי שייכנס לאוהל שמשמש אותנו כבית הארחה קהילתי, ונמצא במרחק של בערך 15 מטר מהכביש שהם התחילו לסלול.

תמונה

למחרת, עם שחר, העברנו חלק גדול מהכבשים לכפר ג'מאלא הסמוך, מחשש שיפגעו בהם או יהרגו אותם, והתחלנו לפרק אוהלים כהכנה לעזיבה. בסביבות 15:00 הבחנתי שהאוהל של אחי מוסטפא עולה באש. הוא גר באוהל הזה עם אשתו וחמשת ילדיהם. שניים מהם פעוטות. אני בטוח שהמתנחלים הציתו אותו כדי להפחיד אותנו, שנעזוב מהר יותר. במהלך כל הזמן הזה רחפן של המתנחלים ריחף מעלינו, צילם אותנו, והם כרזו לנו ברמקול שלו והורו לנו לזרז את הפינוי. 

תמונה

המתנחלים המשיכו בעבודות סלילת הכביש, והתגרו בנו עם תנועות מגונות. הצבא נשאר במאחז לאורך כל הזמן הזה וסיפק למתנחלים שירותי אבטחה.

עזבנו מייד כשהורו לנו כי לא רצינו שיתקפו אותנו כמו שקרה לקהילות אחרות באזור. נאלצנו לעזוב באופן פתאומי לחלוטין, ואין לנו לאן ללכת. נולדתי, גדלתי והקמתי כאן את המשפחה שלי, אבל אפילו זה לא מקנה לי זכות לחיות כאן. המציאות היא שכיוון שבשטח C המתנחלים מקבלים עדיפות בחסות הצבא ומוסיפים שטחי קרקע נרחבים גם כשיש בעלות פלסטינית מתועדת. זה קורה מדי יום בכפרים ובעיירות פלסטיניות ברחבי הגדה. 

מוחמד טבטב, בן 38 ואב לארבעה, תושב דיר עמאר ובעל קרקע באזור, מסר בעדותו:

תמונה

לפני כחמש שנים רכשתי חלקת אדמה בשטח של דונם באזור ח'לת א-נג'אר, שבחלקו המערבי של הכפר דיר עמר, שמוגדר בהסכמי אוסלו כשטח C. הקרקע רשומה על שמי ועל שם אשתי, פאטמה טבטב. מיד אחרי הרכישה התחלתי לשקם ולטפח את השטח: בניתי חדר חקלאי קטן מעץ ופח, בשטח של 16 מ"ר, מבנים נפרדים של מטבח וחדר אמבטיה, ובריכת שחייה לילדים שלי. נטעתי עצי תאנה, שקד וזיתים וגפנים ושתלתי ירקות ופרחים, שכולם שימשו לצורכי הבית. 

עד 7.10.23 בילינו שם בסופי השבוע ובחגים. אבל מאז התחלת המלחמה, שומרים מההתנחלות סמוכה שנמצאת בערך במרחק של שלושה קילומטרים ממערב לקרקע שלי, התחילו להיכנס לשטח, להתפלל בתוכו, לאיים עליי ולדרוש שאעזוב. לפני בערך שנה הגיע כוח צבאי והחרים מכונית ששימשה אותי לעבודות חקלאיות בתואנה שאין לה רישיון.

בתחילת אוגוסט 2025 מתנחלים הקימו שני אוהלים ומכלאה לעדר של 30-10 פרות במרחק של בערך 100 מטרים מדרום למתקנים החקלאיים שלי.לפעמים נמצאים שם באוהל עד 30 מתנחלים, בהם נשים וילדים, וחלקם חמושים. 

תמונה

ביום שישי, 8.8.25, בסביבות 19:00, הייתי שם באזור עם שכן, עבדאללה א-נובאני, והגיעו כמה מתנחלים מלווים בשש חיילות מג"ב ושני שומרים מהתנחלות קרובה. המתנחלים התחילו לאיים עלינו ואחד מהם אמר לי בערבית: "אם תבואו לפה שוב אני אירה בכם ואהרוג את הבן שלך" – אני חושב שהוא התכוון לנווראס, הבן שלי בן השמונה, שבא איתי לשם הרבה פעמים. 

כשהתחלנו לחזור לרכב של עבדאללה, אחד המתנחלים היכה אותו בפנים עם בקבוק מים, ומתנחל אחר תפס אותו בצוואר, דחף אותו ואיים: "אני זוכר את הפרצוף שלך ואם אראה אותך פה שוב – אהרוג אותך". במקביל, כמה מתנחלים היכו אותי בידיים שלהם בחזה ובפנים. כשפתחתי את דלת הרכב, אחד המתנחלים טרק אותה על האצבעות שלי, וגרם לי לחבלות בשתיים מהן. הלכתי למרפאת הכפר והרופא קיבע אותן. היו לי גם חבורות ופצעים מהתקיפה.

תמונה

למחרת, שבת, 9.8.25, חזרתי עם נווראס כדי לבדוק את מצב הקרקע שלנו ובדרך לשם ראיתי שני גברים – אחד במדי צבא, חמוש ברובה, והשני בלבוש אזרחי. כשהם שזיהו אותי, החמוש כיוון אליי את הרובה שלו וצעק בערבית: "לא אמרתי לך לא לחזור או שאהרוג את הבן שלך? זו הפעם האחרונה שאני רוצה לראות אותך כאן". חששתי לחייו של בני ונאלצתי לחזור לכפר. 

מאוחר יותר תושבים שהגיעו לתמוך בקהילת הג'האלין – עין איוב, סיפרו לי שהם ראו מתנחלים נכנסים לקרקע שלי וגונבים ציוד מהחדר החקלאי. סיפרו גם שהמתנחלים הציתו אוהל מגורים בקהילת הג’האלין, ככל הנראה כדי לאלץ את התושבים לעזוב במהירות. עכשיו אני חושש שלא אוכל לשוב לקרקע ושאאבד אותה לחלוטין. 

תמונה