שוטרים עצרו באלימות עשרות מתפללים במסגד אל-אקצה, בהם בני נוער

ביום חמישי, 27.7.17 בערב, לאחר סיום תפילת הערב ב"מסגד אל-אקצה", נשארו במסגד כ-120 פלסטינים, חלקם אזרחי ישראל, שהתכוונו ללון במקום מחשש שלא יותר להם להיכנס למתחם לתפילת יום השישי. התפילה נערכה לאחר שכניסת מתפללים למתחם הוגבלה במשך כשבועיים ולאחר שהוסרו המגנומטרים שהוצבו בכניסה אליו בעקבות פיגוע שביצעו שלושה פלסטינים אזרחי ישראל, שירו למוות בשני שוטרים במתחם ב-14.7.17.

בסביבות השעה 20:45 התנתק החשמל במסגד ושוטרים ואנשי יס"מ רבים נכנסו לתוכו על אף שהיה נעול, כפי הנראה לאחר שפרצו את אחת הדלתות. השוטרים זרקו רימוני הלם, ירו כדורי ספוג ותקפו את המתפללים באלות ובבעיטות ואזקו אותם. לאחר כחצי שעה-שעה עצרו השוטרים את כל המתפללים, הובילו אולם יחפים אל אחד משערי המתחם שם כפו עליהם לכרוע על ברכיהם במשך כשעה. משם הובילו אותם השוטרים לשני אוטובוסים וכלי-רכב של שירות בתי הסוהר ("בוסטה") שהמתינו להם. באוטובוסים העמוסים שררה צפיפות רבה. בתחנת המשטרה שוב נכפה על העצירים לכרוע על ברכיהם למשך פרק זמן ממושך – ובחלק מהמקרים למשך שעות ארוכות שבמהלכן לא ניתנו להם אוכל או שתיה והסוהרים מנעו מהם ללכת לשירותים .

אירוע זה הוא חריג בחומרתו: עשרות שוטרים נכנסו למתחם דתי בשעות הערב, עצרו באלימות וללא סיבה יותר ממאה בני אדם, כפו עליהם לכרוע בתנוחה מכאיבה במשך שעות ארוכות והשפילו אותם בתחנת המשטרה. חלקם מהעצורים שוחררו בלא כלום לאחר פחות מיממה.

האירוע התרחש אמנם לפני כמה חודשים, אולם במסגרת פרויקט המתמקד במעצר בני נוער במזרח ירושלים, בחרנו לבחון את מעצרם של קטינים באותו לילה. מהעדויות עולה תמונת השגרה הקשה שעליה כבר דיווחו בצלם וארגוני זכויות אדם אחרים בהרחבה: במזרח ירושלים, מעצר בני נוער פלסטינים הוא כמעט תמיד האמצעי הראשון – ולא האחרון, בניגוד להוראות החוק, וזכויותיהם מופרות ונרמסות עד לשחרורם. הנערים הנעצרים נותרים לבד לגמרי לאורך כל מעצרם, ללא הגנת הוריהם או מבוגר אחר שעליו הם יכולים לסמוך, כשהם מנותקים באחת ממשפחותיהם ומשגרת חייהם ואינם יודעים מה יעלה בגורלם. כל זאת תוך היתלות פורמלית בלשון החוק ובחריגים שהוא מאפשר, באופן המרוקן אותו ממהותו ומההגנות שהוא אמור לספק לקטינים. התנהלות זו היא חלק ממדיניות שמטרתה לאפשר לרשויות הישראליות להוסיף ולנהוג כך בנערים פלסטינים, תוך מתן כסות פורמליסטית להפרה שיטתית, רחבה ומתועדת של זכויות אדם בסיסיות של מאות נערים בכל שנה, במשך עשרות שנים.

מציאות זו היא חלק מתשתית השליטה הישראלית באוכלוסייה הפלסטינית בירושלים המזרחית. כל עוד שליטה זו נמשכת, צפויות הרשויות הישראליות להוסיף ולהתייחס אל התושבים הפלסטינים כאל אוכלוסייה בלתי רצויה וכאל בני אדם שווים-פחות, על כל המשתמע מכך. שינוי אמיתי במצב זה מחייב את שינוי המציאות בירושלים מיסודה.

כל העדויות נמסרו לתחקירן השטח של בצלם עאמר עארורי.

נ.ע., בן 17, תושב בית חנינא, סיפר בעדות שמסר ב-6.9.17:

ביום חמישי, 27.7.17, הסירו את השערים האלקטרוניים שהוצבו בכניסות למסגד אל-אקצה. כמו הרבה אנשים אחרים נכנסתי למסגד להתפלל אבל אחרי התפילה לא עזבתי את המסגד כפי שנהוג לעשות, בדרך כלל בסביבות 20:15. הפעם חלק מהאנשים החליטו להישאר במסגד כי חשבו שאולי למחרת, ביום שישי, לא יאפשרו לכל שכבות הגיל להיכנס.

בערך חצי שעה אחרי שתפילת הערב נגמרה התנתק החשמל במסגד. החלטתי להתפלל והתחלתי את טקסי התפילה. תוך כדי תפילה שמעתי אנשים מדברים בעברית ואז ראיתי הרבה מאנשי כוחות הכיבוש (שוטרים ויס"מ) שפשטו על המסגד. אני לא יודע איך הם הצליחו להיכנס כי המתפללים נעלו את הדלת בפניהם לפני כן.

השוטרים ירו רימוני הלם בתוך המסגד. פחדתי. הם תקפו אנשים באלות, הפילו אותם לרצפה ועיקמו להם את הידיים. הפסקתי להתפלל ופשוט עמדתי במקום, לא ידעתי לאן ללכת. פתאום כמה שוטרי יס״מ זרקו אותי על הרצפה באלימות, תפסו לי את הידיים וגררו אותי לפינה של המסגד. הם לקחו את תעודת הזהות שלי וקשרו לי את הידיים מאחורי הגב עם אזיקון פלסטיק. שמעתי אנשים צועקים מכאבים. ניסיתי לא לצעוק כי חששתי שאם אצעק אחטוף יותר מכות.

כעבור בערך חצי שעה הוליכו את כולנו, עצורים, בשורה אל מחוץ למסגד. הייתי יחף, כמו כולם, כי לא הרשו לנו לנעול נעליים. הוציאו אותנו דרך שער המוגרבים (אל-מר'ארבה), והושיבו אותנו על הברכיים, למשך לא יותר משעה. אחר כך הם הובילו אותנו לשני אוטובוסים.

כשהגעתי לאוטובוס הכריחו אותי לפסק את הרגליים ועשו עלי חיפוש ובדיקה גופנית. אחר-כך לקחו ממני את החפצים האישיים ואת הטלפון הנייד, וצילמו אותי. השוטרים גררו אותי בכוח לאוטובוס וזרקו אותי על אחד הכיסאות בפנים. אחרי בערך עשרים דקות האוטובוס נסע ואחרי זמן קצר הוא נעצר.

השוטרים התחילו להוריד אותנו מהאוטובוס והכניסו אותנו למגרש הרוסים. כמה אנשי יס"מ משכו אותי בידיים והובילו אותי אל מחוץ לאוטובוס. הכניסו אותי לחדר שבו ישבו הרבה עצורים על הברכיים, עם הפנים לקיר, והכריחו אותי להצטרף אליהם ולשבת כמו השאר. נשארתי ככה, על הברכיים, בלי לשתות או לאכול ובלי שהרשו לי ללכת לשירותים הרבה זמן. כאב לי הגב ובכל פעם שניסיתי לעמוד כדי להרפות קצת את הגב ואת הרגליים מתנוחת ה"צפרדע" הם הכו אותי ובעטו לי ברגליים עד שנפלתי והתיישבתי בחזרה על הברכיים עם הפנים לקיר.

אחר כך הוציאו אותי מהחדר ומישהו שאמר שהוא עורך דין ביקש ממני את הפרטים האישיים שלי. שאלתי אותו מה השעה והוא ענה לי שעכשיו 4:00 לפנות בוקר. אחר כך הוא הלך ולקחו אותי לחדר שבו ישב אדם בבגדים אזרחיים. הוא אמר לי בערבית שאני מואשם בכך שסירבתי לציית להוראות המשטרה ולעזוב את מסגד אל-אקצה אחרי התפילה. אמרתי לו שכואבת לי היד בגלל האזיקון. אחר כך אמרתי לחוקר: "לא שמעתי אף שוטר מבקש מהמתפללים לעזוב את המסגד ולא ראיתי את השוטרים לפני שהם פשטו על המסגד והתחילו לעצור מתפללים".

נחקרתי במשך רבע שעה, ואחר כך חתמתי על מסמך כלשהו בעברית שהחוקר אמר שהוא העדות שלי. לקחו ממני טביעות אצבעות וכשיצאתי מחדר החקירות אמרתי לשוטר: "אם לא אלך עכשיו לשירותים אני אשתין על עצמי". השוטר הוציא אותי מהבניין, לקח אותי לעץ ואמר לי להשתין שם וכך עשיתי.

אחר-כך השוטר הכניס אותי לחדר שהיו בו בערך 30 אנשים על כסאות. אזקו את היד שלי באזיקי מתכת ליד של עצור אחר שלא הכרתי. השוטרים נתנו לכל שני עצירים, שהיו קשורים אחד לשנה, בקבוק מים, חתיכת לחם, חתיכת גבינה צהובה וגביע לבן קטן. לאחר שסיימתי לאכול ביקשתי שוב ללכת לשירותים. לקחו אותי לשירותים יחד עם העציר שאליו הייתי כבול, בלי להוריד את האזיקים, והשתנתי בנוכחותו, וכך גם הוא עשה. זה היה משפיל, להשתין לעיני אדם זר, אבל לא הייתה לי ברירה. השוטר סרב לשחרר את הידיים שלנו מהאזיקים.

בסביבות השעה 14:00 לקחו כל זוג עצורים קשורים לחדר שבו היו הרבה מאוד נעליים. כנראה שהביאו את הנעליים שלנו מהמסגד. השוטר נתן לכל עציר חמש דקות לחפש את הנעליים שלו. כמובן שהזמן לא הספיק אז בחרתי נעליים שהיו פחות או יותר במידה שלי ונעלתי אותן וגם מי שהיה קשור אלי עשה אותו דבר.

אחר כך הם שחררו כל אדם שמצא את הנעליים שלו. בחוץ חיכו לי בני משפחה. הם אמרו לי שיש הוראה של המשטרה שאוסרת עליי להגיע לאזור העיר העתיקה במשך 15 יום, ושמותר לי להיות רק בשכונות בית חנינא ושועפאט. אם אפר את תנאי השחרור שלי יקנסו את המשפחה שלי בסכום של 10,000 ש"ח.

ס.ש., בן 17, תושב העיר העתיקה, סיפר בעדות שמסר ב-13.9.17:

נבהלתי מאוד כשראיתי את השוטרים פושטים על המסגד, במיוחד בגלל שכבר נעצרתי בעבר ואני לא מעוניין לחזור על החוויה. הם התחילו לתקוף אותי, אחד מהם סטר לי ובעט בי ואז דחף אותי לרצפה ואזק את הידיים שלי מאחורי הגב באזיקון פלסטיק. אחר-כך הוא הושיב אותי על הברכיים. אחרי שעה בערך הם הצליחו להשתלט על כל מי שהיה במסגד ואזקו את כולם. הובילו אותי יחף לכיוון רחבת הכותל. בזמן שהלכתי דחפו אותי עם קת הרובה. היו שם שני אוטובוסים וכן רכב "בוסטה" להעברת עצורים. שמו אותי ב"בוסטה" ואז הסיעו אותי ביחד עם עצורים אחרים למגרש הרוסים.

כשהגענו למגרש הרוסים משכו אותי בכוח החוצה מהרכב וכמעט נפלתי על הפרצוף. בפנים הושיבו אותי על הרצפה על הברכיים, בחדר יחד עם עוד שני עצורים. השאירו אותי ככה שבע שעות, עד 5:00 לפנות בוקר, וזה הכאיב לי מאוד. היו לי כאבים בגב, בברכיים ובצוואר. ההזדמנות היחידה שהייתה לי להקל על הכאבים הייתה כשהלכתי לשירותים, אחרי בערך שלוש שעות, אז הורידו לי את האזיקונים ואחר כך אזקו אותי שוב מאחורי הגב. כשביקשתי ללכת שוב הם סרבו. ביקשתי לשתות מים אבל לא הביאו לי. למרות שהייתי רעב מאוד לא ביקשתי אוכל כי פחדתי מהשוטרים. בזמן שישבתי שם ראיתי עצורים אחרים חוטפים מכות, סטירות ובעיטות בגלל שניסו לעמוד או לשנות תנוחה כדי להקל על הכאב.

שוטר הוציא אותי מהחדר ועורך דין ערבי בא לדבר איתי. שאלתי אותו מה השעה והוא ענה לי ש-5:00 לפנות בוקר. הוא רשם את השם שלי ואת מספר הטלפון של אבא שלי. בזמן שדיברתי אתו בא שוטר ולקח אותי אל מול הכניסה לחדר שבו ישבתי קודם בתנוחת "צפרדע". הוא לא הרשה לי להמשיך לדבר עם עורך הדין. אחר-כך הוא הכניס אותי לחדר אחר שבו ישב חוקר בלבוש אזרחי. מיד כשנכנסתי לשם סירבתי לדבר עד שישחררו לי את הידיים והחוקר הסכים לשחרר אותן.

החוקר שאל אותי בערבית: "למה לא עזבת את מסגד אל-אקצה אחרי שהסתיימה התפילה, בערך בשעה 8:45?". עניתי לו: "בגלל שהאנשים נעלו את הדלת ולא אפשרו לי לצאת". החוקר אמר: "אתה מואשם בכך שלא נשמעת להוראות המשטרה שהורתה לאנשים לעזוב את המקום". אמרתי לו: "לא שמעתי את ההוראה הזו". נחקרתי במשך כחצי שעה. החוקר רצה שאודה בהפרה של הוראות המשטרה אבל לא הסכמתי. החוקר היה עצבני. הוא צעק ודפק על השולחן. כבר יש לי ניסיון עם מעצרים אז לא ויתרתי. בסוף החקירה חתמתי על העדות שלי, שהייתה כתובה בעברית ואחרי זה החזירו אותי לחדר שבו ישבתי קודם בתנוחת "צפרדע", ליד עצורים נוספים.

בשעה 6:30 בבוקר הגיע שוטר ולקח אותי לחדר אחר שבו היו הרבה נעליים. הוא אמר לי: "תבחר נעליים שמתאימות לך". בקושי הצלחתי למצוא זוג מתאים. אחר-כך השוטר אמר לי: "שחרור", כלומר, שהוחלט לשחרר אותי בלי תנאים או הגבלות.

אחרי שחזרתי הביתה סבלתי במשך שבועיים בערך מכאבים בצוואר, בגב וברגליים בגלל ישיבת ה"צפרדע" הממושכת. לקחתי כדורים נגד כאבים.

ב.ש., בן 17, תושב אל-עיסאוויה, מסר בעדותו ב-7.9.17:

ישבתי במסגד וראיתי את השוטרים יורים רימוני הלם וכדורי ספוג על אנשים. זה מסגד גדול, ואנשים ברחו ורצו בתוכו. למרות שניסיתי לברוח משם שוטרי היס״מ הגיעו אלי ותפסו אותי. הם הפילו אותי על הרצפה וקשרו לי את הידיים. אני לא זוכר כמה אנשים תקפו אותי. הם קשרו לי את הידיים מאחורי הגב באזיקון מפלסטיק ואחר-כך מדי פעם אחד מהשוטרים הכה אותי או בעט בי. נשארתי ככה בערך שעה עד שהשוטרים הצליחו להשתלט על המצב ולעצור את כל האנשים שהיו בתוך המסגד. אחר-כך הם הרימו אותי מהרצפה והובילו אותי יחף החוצה. ראיתי כמה מתפללים שנפצעו ודיממו מהראש או מהפנים. לקחו את כולנו דרך שער אל-מור׳ארבה (המוגרבים) לכיוון הרחבה של קיר ״אל-בוראכ״ (רחבת הכותל) ושם הושיבו אותנו על הברכיים ליד שער אל-מור׳ארבה. אחרי בערך שעה, לקחו אותנו לשני אוטובוסים שעמדו שם באזור. כשעליתי לאוטובוס לא מצאתי כיסא לשבת עליו אז עמדתי תקוע בין עצורים אחרים שנדחסו לתוך האוטובוס.

האוטובוס הגיע למגרש הרוסים ואחרי כמה דקות אנשי היס״מ גררו אותנו החוצה. שמו אותי בחדר במחלקת החקירות, שעצורים אחרים שהיו אתי אמרו לי שקוראים לו ״חדר מספר 4״. הידיים שלי כאבו מאוד בגלל האזיקים. ראיתי כמה בחורים מנסים לקרוע את אזיקוני הפלסטיק של עצורים אחרים באמצעות השיניים. בשלב כלשהו אנשי היס״מ שמו לב והכו אותם, בעטו בהם ונתנו להם סטירות.

אחר-כך אנשי היס״מ קשרו לכל העצורים גם את הרגליים. אזקו לי את הרגליים באזיקי מתכת. ביקשתי ללכת לשירותים אבל השוטרים לא הרשו לי. הייתי צמא ובכל פעם שביקשתי מים אנשי היס״מ אמרו לי "לך לאמא שלך תשתה אצלה". ישבתי שם על הברכיים עם הידיים קשורות בערך שעה ואז לקחו אותי ועוד שני אנשים לחדר שבו היו הרבה נעליים. אמרו לנו לבחור נעליים מתאימות. לא מצאתי את אלה שהשארתי בארון במסגד אז בחרתי זוג אקראי. ביקשתי מהשוטר שיתיר את הידיים והרגליים שלי כדי שאוכל לנעול את הנעליים והוא עשה את זה. אחר-כך הוא אזק אותי שוב בידיים וברגליים והוביל אותי ביחד עם שני הבחורים האחרים למכונית משטרה. המכונית הסיעה אותנו מתחנת המשטרה במגרש הרוסים למשטרת "הקישלה" (בעיר העתיקה).

כשהגענו לשם הכניסו אותנו לחדר שהיו בו ארבעה עצורים. היו שם גם שירותים. הביאו לנו ארוחה שכללה עוף ואורז אבל לאוכל היה ריח מגעיל ולא אכלתי. באותו לילה הורידו לי את האזיקים והלכתי לישון.

למחרת בבוקר, לפני שהביאו ארוחת בוקר, לקחו אותי לחדר אחר ושם אזקו לי את הידיים מקדימה באזיקי מתכת. משם העבירו אותי לעוד חדר שבו ישב אדם בבגדים אזרחיים. הוא אמר לי בערבית שאני מואשם בזריקת אבנים על כוחות הכיבוש. אמרתי לו שזה לא נכון ושהייתי במסגד בזמן שנעצרתי. הייתי בחקירה הרבה זמן והחוקר האשים אותי שהיה עליי סכין ושאיימתי על חיי אנשי כוחות הביטחון. הכחשתי את כל ההאשמות, וחתמתי על העדות שלי שהייתה כתובה בעברית. אחר כך החזירו אותי לחדר שבו ישנתי. לא אכלתי גם את ארוחת הצהריים שכללה את אותם אורז ועוף עם ריח מגעיל. רק שתיתי מים. למחרת בבוקר השוטר אמר לי שייקחו אותי לבית המשפט אבל זה לא קרה ונשארתי באותו חדר יחד עם שאר העצורים. יותר מאוחר הגיע שוטר, לקח אותי מהחדר ואז שחררו אותי. בני משפחה חכו לי בחוץ. זה היה בשבת אחר הצהריים, בשעה 15:00.

שחררו אותי עם תנאים מגבילים – הרחקה מהעיר העתיקה למשך חודש. בנוסף, אם איעצר שוב בחצי השנה הקרובה יכלאו אותי לשנתיים. אחרי ששוחררתי נסעתי לבית החולים הדסה הר הצופים בגלל שהיו לי כאבים בחלקים שונים של הגוף מהמכות שחטפתי ותשישות. סבלתי גם מכאבים בבטן אבל בבדיקות הרפואיות התגלה שאני סובל רק מחבורות שטחיות.