שגרה אלימה
ביום ראשון, 12.12.21, בסביבות השעה 1:00 לפנות בוקר, דפקו חיילים על דלת דירתם של מחמוד, בן 57, ונידאא, בת 55, סלהב וארבעת ילדיהם, הגרים בשכונת ח'ירבת קלקס בחברון. כשפתח מחמוד את הדלת נכנסו לביתו כעשרים חיילים ודרשו לדעת היכן בנו אנס, בן 24, סטודנט באוניברסיטת חברון. לאחר מכן הם כלאו את אנס בחדרו שבקומת הקרקע והובילו את מחמוד ושלושה מילדיו לחדר הצמוד לו, המשמש כמחסן. חיילים שהקיפו את הבית בו גרה משפחת סלהב הובילו למחסן קרובי משפחה נוספים הגרים באותו מתחם, עד שבסופו של דבר הם כלאו במחסן 21 מבני המשפחה, בהם שבעה קטינים. עשרה חיילים שמרו עליהם. מתוך המחסן שמעו בני המשפחה את צעקותיו של אנס, שחיילים הכו בחדר הסמוך. אחיו איבראהים, בן 16, ניסה למחות על המתרחש, אז התנפלו עליו כל החיילים והכו גם אותו. במהלך ויכוח שהתפתח לאחר מכן, גררו החיילים על רצפת המחסן את בן דודו אוסאמה סלהב, בן 24. ראשו נחבט באקווריום ריק שהתנפץ ופצע אותו. החיילים הזעיקו אמבולנס צבאי שפינה אותו לבית החולים סורוקה בבאר שבע. בסביבות השעה 2:30 עזבו החיילים את המקום ולקחו איתם את אנס, כשידיו אזוקות ועיניו מכוסות. הם הסיעו אותו במהלך כמה שעות, עד שבסביבות השעה 8:30 הגיעו למתקן הכליאה עציון, שם הוחזק בג'יפ עד לשעה 12:00. במשך כל השעות הללו הוחזק אנס ללא אוכל, מים או גישה לשירותים. אנס הוכנס לשיחה עם קצין שב"כ, שהזהיר אותו לבל ישתתף בפעילות של חמאס לציון יום השנה להקמת הארגון. השיחה ארכה פחות משעה ולאחריה הוא שוחרר ושב לביתו יחד עם סטודנטים נוספים, שזומנו גם הם לשיחת אזהרה דומה. לאחר שהחיילים עזבו, פונו חמישה מבני המשפחה לקבלת טיפול בבית חולים עאליה בחברון. על שלושה מהם אובחנו חבורות ושתיים היו במצב של הלם. בסביבות השעה 5:00 שוחררו כולם לביתם. אוסאמה סלהב שוחרר למחרת מבית החולים, נעצר והוגש נגדו כתב אישום בגין תקיפת חיילים באותו לילה. עשרות חיילים נכנסו באישון לילה למתחם מגורים בחברון שבו גרים כשלושים בני אדם, העירו את הדיירים, כלאו את רובם במחסן והתנפלו על חלקם במכות. התוצאה: שישה פונו לבית החולים ושני עצורים – אחד מהם עד היום. זהו אינו אירוע חריג אלא חלק משגרת החיים הבלתי נסבלת שכופה משטר האפרטהייד על תושבי הגדה הפלסטינים. תחקירני בצלם מנאל אל-ג'עברי ומוסא אבו השהש גבו עדויות מבני משפחת סלהב על ליל הביעותים שעבר עליהם. כאן עדויותיהם: אחד האחים, אחמד סלהב, בן 52 ואב לארבעה, סיפר בעדות שמסר ביום האירוע: ב-12.12.21, בסביבות השעה 1:00 לפנות בוקר, התעוררתי מרעשים וצעקות מכיוון הבית של אחי מחמוד. יצאתי מהר החוצה ואחריי יצא גם הבן שלי אוסאמה. בחוץ נתקלנו בחיילים שהובילו אותנו למחסן שבקומת הקרקע בבית של מחמוד. במחסן כבר היו אחי מוחמד והבן שלו, נור א-דין, בן 23, ויותר מעשרה חיילים, בהם קצין. חלק מהחיילים תקפו את איבראהים, הבן של מחמוד. בינתיים החיילים הביאו גם את האחיינים שלי, מרים, בת 20, שהיא הבת של מחמוד, וסלאח א-דין, בן 19, הבן של מוחמד. הם הביאו גם את הבן שלי אמג'ד, בן 27. התפתח ויכוח בינינו לבין החיילים שדחפו אותנו והורו לנו לשבת על הרצפה ולא לזוז, תוך שהם ממשיכים לתקוף את איבראהים. הוויכוח הפך להתגוששות ואז כמה חיילים התנפלו על הבן שלי, אוסאמה, הכו אותו בידיים ובקתות הרובים שלהם ובעטו בו. אני ומוחמד ניסינו לחלץ את אוסאמה מידי החיילים. הם דחפו אותנו. כמה מהם תקפו את מוחמד וחיילים אחרים המשיכו להכות את אוסאמה. הם סחבו אותו לפינת המחסן ושם נפל עליו אקווריום והתרסק לו על הראש. ראיתי את אוסאמה שוכב על הרצפה בלי לזוז. ראיתי שהוא נפגע קשה, חשבתי אפילו שאולי הוא מת. החיילים סחבו אותו החוצה ואני יצאתי אחריהם. בינתיים הגיעו שני אמבולנסים פלסטיניים והפרמדיקים הכניסו את אוסאמה לאחד מהם ונתנו לו עזרה ראשונה. לפני שהאמבולנס נסע הקצין הורה להעביר את אוסאמה לאמבולנס צבאי ושמעתי את אחד החיילים אומר שיפנו אותו לבית החולים סורוקה בבאר שבע. אוסאמה דימם מהראש והפנים שלו היו מכוסות בדם. אחרי שפינו את אוסאמה החיילים הובילו את אנס לג'יפ שחנה קרוב ועזבו איתו את המקום. היו לי כאבים בגב וביד שמאל מהמכות של החיילים אבל לא נזקקתי לטיפול. אחי מוחמד, האחיין שלי איבראהים והבן שלי אמג'ד פונו בשני האמבולנסים לבית החולים הממשלתי עאליה בחברון וקרוב משפחה שלנו הסיע לשם גם את האחייניות שלי מרים ואסמאא, בת 17, בתו של מוחמד, כי הן היו בהלם. כולם חזרו מבית חולים בסביבות השעה 6:00. למוחמד, אמג'ד ואיבראהים היו חבורות על הגוף. בבוקר הלכתי לתחנת המשטרה בקריית ארבע אחרי שקרוב משפחה שלי, שביקר את אוסאמה בבית החולים סורוקה, אמר שהוא הועבר לשם. כשהגעתי לשם חוקר גבה ממני עדות על מה שקרה ורק אחר כך נתן לי לראות את הבן שלי. אוסאמה ישב בכיסא ולא היה מסוגל לזוז. הראש שלו היה חבוש והיה לו פצע בפנים. השוטרים הודיעו לי שהם מעבירים אותו לבית המעצר בעציון. איבראהים סלהב, בן 16, בנם של מחמוד ונידאא ואחיו של אנס, סיפר בעדות שמסר ביום האירוע: התעוררתי מדפיקות חזקות בדלת שלנו. קמתי מהר והלכתי לכיוון הדלת וראיתי את אבא שלי פותח אותה. כמה חיילים נכנסו ושאלו את אבא שלי על אחי הגדול אנס. כשהחיילים ראו אותי, הם הובילו אותי למחסן בקומת הקרקע של הבית שלנו. תוך כמה רגעים הם הביאו לשם גם את דוד שלי מוחמד ואת הבנים שלו, ובהמשך גם את דוד שלי אחמד ואת הבנים שלו ועוד בני משפחה. הקצין הורה לי לשבת על הרצפה. לא צייתי מיד ושאלתי את הקצין על מה אני אמור לשבת ואז הוא ועוד בערך עשרה חיילים שהיו שם תקפו אותי. הם הכו אותי בידיים ובקתות רובים ובעטו בי ואז הפילו אותי על הרצפה. כל הזמן צעקתי וביקשתי שיפסיקו להרביץ לי, שאלתי אותם מה עשיתי להם. הם רק אמרו לי לשתוק והמשיכו להכות אותי. הדוד שלי מוחמד ניסה לחלץ אותי מידיהם והם דחפו אותו והושיבו אותו על הרצפה. אחרי שהם הפסיקו להרביץ לי ולדוד שלי, הקצין והחיילים עברו לבן דוד שלי אוסאמה ותקפו אותו. הם הפילו אותו על הרצפה וגררו אותו לאחת הפינות של המחסן ו אז נפל עליו אקווריום שעמד על שולחן קטן. הראש והפנים של אוסאמה היו מכוסים בדם והוא לא זז. כולם במחסן התחילו לצעוק והתחילה התגוששות בין הדודים שלי לחיילים. החיילים סחבו את אוסאמה החוצה ודוד שלי אחמד יצא איתם. אחריו יצאו גם כל שאר החיילים. אחמד חזר וסיפר לנו שפינו את אוסאמה באמבולנס ישראלי לבית החולים סורוקה. הייתי מותש והיו לי כאבים בכל הגוף מהמכות. ראיתי את דוד שלי מוחמד יושב על הרצפה, הוא לא היה מסוגל לקום. אז גיליתי שהחיילים עצרו את אח שלי אנס. שני אמבולנסים פלסטיניים פינו אותי, את בן דוד שלי אמג'ד ואת דוד שלי מוחמד לבית החולים הממשלתי עאליה בחברון. בחדר המיון פגשתי גם את שתי בנות הדוד שלי, מרים ואסמאא, שסבלו מהלם. עשו לי בדיקות וצילומי רנטגן ומצאו עליי חבורות בכל חלקי הגוף. חזרתי הביתה ונכנסתי מיד למיטה. אחי אוסאמה טופל בבית החולים סורוקה ואז הועבר לתחנת המשטרה בקריית ארבע ומשם לבית המעצר בעציון. אני לא יודע לאן לקחו את אחי אנס. ניסרין סלהב, בת 12, בתם של מוחמד ואינתיאסר, סיפרה בעדות שמסרה ב-27.12.21: באותו לילה צפיתי בסדרה תורכית בטלוויזיה. אימא שלי ואחותי אסמאא כבר ישנו. פתאום ראיתי פנסים מאירים דרך החלונות שלנו. ניגשתי לחלון וראיתי הרבה חיילים מסביב לבית. הערתי מהר את אימא שלי ואת אסמאא. אימא יצאה מהחדר והופתעה לגלות חמישה חיילים מחזיקים את האחים שלי, את נור א-דין, בן 23, וסלאח א-דין, בן 19. החיילים הובילו אותנו למחסן של הדוד שלי מחמוד, שם היו כבר דודים שלי וחלק מהילדים שלהם. כולם ישבו על הרצפה והחיילים כיוונו אליהם נשק. הם הורו גם לנו לשבת על הרצפה וכולנו התיישבנו. ישבתי ליד בת דוד שלי מרים, שבכתה. ראיתי את החיילים גוררים את בן דוד שלי אנס לחדר אחר. שמעתי את הקולות שלו ושל החיילים וזה נשמע כאילו הם מרביצים לו. פחדתי מאוד בגלל ההתנהגות הברברית של החיילים. בן דוד שלי איבראהים התווכח עם החיילים והם מיד התחילו להרביץ לו. נהייה שם בלגן גדול ואז ראיתי את בן דוד שלי אוסמה צועק על החיילים בעברית, לא הבנתי מה הוא אמר. אחד החיילים נגח לו במצח והתפתחה ביניהם קטטה ואז עוד לפחות עשרה חיילים התערבו ותקפו את אוסאמה. הם הרביצו לו עם קתות הרובים שלהם וגררו אותו. הראש שלו פגע באקווריום ישן, שהתרסק עליו. דם כיסה את הראש ואת הפנים של אוסמה. אני צעקתי, בכיתי ורעדתי מפחד. אבא והדודים שלי ניסו להגן על אוסאמה ואז החיילים תקפו גם אותם והרביצו להם. אני, מרים ואסמאא בכינו וצעקנו. החיילים הוציאו אותנו ואת שאר הילדים והנשים מהמחסן ולקחו אותנו לבית של דוד שלי מחמוד שבקומה השנייה. שמענו משם את הצעקות והבנו שהחיילים ממשיכים להרביץ לאבא שלי ולדודים שלי. חמישה חיילים שמרו על הכניסה לדירה ומנעו מאיתנו לצאת. אסמאא בכתה כל כך עד שלא יכלה כמעט לנשום. גם מרים המשיכה לבכות וגם אני בכיתי ורעדתי מפחד. נשארנו ככה עד שהחיילים עזבו.. ראינו מהמרפסת שהם לקחו איתם את אנס, שהיה כבול בידיים, ושפינו את אוסאמה באמבולנס ישראלי. אחרי שהחיילים עזבו ירדנו למחסן וראינו את אבא שלי שוכב על הרצפה וצועק מכאבים. היה דם על רצפת החדר ועל הקיר. אני ואסמאא ישבנו על הרצפה ליד אבא ובכינו. הגיעו שני אמבולנסים פלסטיניים והצוות שלהם פינה את אבא שלי ואת בני הדודים שלי, איבראהים ואמג'ד, לבית חולים. קרוב משפחה הסיע לשם במכונית הפרטית שלו גם את אסמאא ואת מרים. אסמאא התקשתה לנשום ומרים צעקה ולא הפסיקה לבכות. זה היה מחזה מחריד. החיילים התנהגו בצורה ברברית וחסרת רחמים. אני לא יכולה לשכוח את מה שראיתי באותו לילה. עכשיו אני מפחדת אפילו ללכת לשירותים בלילה ומעירה את אימא שלי כדי שתלווה אותי. אני חוששת שאתקל שוב בחיילים בתוך הבית שלי, בלי שאדע שהם נכנסו אליו. אנס סלהב, בן 24, בנם של מחמוד ונידאא סיפר בעדות שמסר ב-20.1.22: החיילים הכניסו אותי לחדר שליד המחסן וכל הזמן דרשו את הטלפון שלי. אמרתי להם שאין לי טלפון. הם דחפו אותי והכו אותי בידיים שלהם וגם בקתות רובים. שמעתי את בני המשפחה שלי צועקים מהמחסן שליד, אבל לא ידעתי מה קורה שם. אחרי שעה בערך הוציאו אותי החוצה והובילו אותי לג'יפ. בדרך ראיתי את בן דוד שלי אוסאמה שוכב על הקרקע בחצר, מול הבית ושמעתי את הדודים שלי צועקים שיתנו לו טיפול רפואי. ראיתי אמבולנסים חונים ברחוב. החיילים הכניסו אותי לג'יפ וכיסו לי את העיניים. הג'יפ נסע להתנחלות בית חגי. בדרך ביקשתי כדור נגד כאב ראש אבל הם לא נתנו לי כלום, גם לא מים או אוכל. אחר כך הג'יפ נסע למקום אחר, חזר לבית חגי ובסוף הוא נסע לעציון. הגענו לשם בסביבות 9:00-8:30. השאירו אותי בתוך הג'יפ עד 12:00 בלי מים, בלי אוכל ובלי אפשרות ללכת לשירותים. אז הכניסו אותי לחקירה אצל רכז השב"כ האזורי שקוראים לו תייסיר. הוא לא האשים אותי בכלום ורק הזהיר אותי מהשתתפות בפעילות של חמאס. אמרתי לו שהחיילים פלשו לבית שלנו ותקפו אותי ואת בני המשפחה שלי והוא אמר שזו יחידה של חיילים חסרי ניסיון והם לא יודעים איך להתנהג עם אנשים. אחרי פחות משעה שיחררו אותי. חיכיתי מחוץ לעציון עד שהם שיחררו עוד סטודנטים שראיתי בפנים, ונסענו ביחד לחברון וכל אחד לבית שלו. היו לי חבורות בכתף ובגב וסבלתי מכאבים במשך כמה ימים
3 פברואר 2022
