רצועת עזה - מחסור חמור בתרופות ובציוד והגבלת נגישותם של חולים לטיפולים מצילי חיים

מצבה של מערכת הבריאות ברצועת עזה הולך ומידרדר מאז הידקה ישראל את המצור על הרצועה ביוני 2007, בעקבות השתלטות חמאס על מנגנוני הביטחון. סגירת המעברים המקשרים בין עזה לעולם והצמצום באספקת הדלק הביאו למחסור חמור בתרופות ובציוד רפואי, להגבלת נגישותם של חולים לטיפולים שאינם זמינים ברצועה, ולירידה באיכות הטיפולים הניתנים בתוך הרצועה. לכך מתווספת העובדה כי סכסוכים פנימיים בקרב הפלסטינים הובילו להשבתות חוזרות של המערכת.

לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, בינואר 2008 חסרו בעזה 19% מהתרופות החיוניות ו-31% מהציוד הרפואי החיוני. בנוסף, קיים מחסור חמור בחלקי חילוף לציוד רפואי ובציוד רפואי מתכלה, כגון תחבושות, מזרקים חד-פעמיים וגבס. השיבושים באספקת הדלק לרצועה צמצמו מאוד את היקף פעילותם של אמבולנסים, מרפאות ותשתיות שפעולתן מבטיחה תנאים מקדימים לבריאות, כגון גישה למים ראויים לשתייה ופינוי פסולת מוצקה. לדוגמה, בתחילת 2008 הופסק מתן שירותי האבחון הרפואי ורפואת השיניים ב-32 מתוך 56 מרכזי הרפואה הדחופה של משרד הבריאות ברצועה, עקב מחסור בדלק להפעלת הגנראטורים. בסוף פברואר, 23 מתוך 56 האמבולנסים של משרד הבריאות ושבעה מתוך 40 האמבולנסים של הסהר האדום הפלסטיני נאלצו להפסיק את שירותיהם מסיבה דומה.

מאות חולים זקוקים להיכנס לישראל מדי חודש על מנת לקבל, בתחומה או במדינות שכנות, טיפולים מתקדמים שאינם זמינים כלל ברצועה. עם זאת, ישראל הקשיחה את מדיניותה בדבר מתן היתרים ואישור כניסה אליה ומאז השתלט חמאס על הרצועה, מספר החולים המנועים "מטעמים ביטחוניים" לצאת דרך מעבר ארז עלה בהתמדה. ארגון הבריאות העולמי דיווח כי בשלושת החודשים הראשונים של 2007, אחוז הבקשות שאושרו לטיפול רפואי בישראל עמד על 90%. לעומת זאת, בשלושת החודשים האחרונים של 2007, לאחר השתלטות חמאס, הוא צנח ל-69%. מעבר רפיח בין עזה למצרים, שהושבת לחלוטין מאז יוני 2007, נפתח לתקופה קצרה בתחילת חודש מארס 2008 למעבר סלקטיבי של חולים מהרצועה לבתי חולים במצרים, בהתאם לסיכום שהושג בין חמאס לשלטונות מצרים. פעולת המעבר הופסקה בתחילת אפריל 2008. בתחילת מאי 2008 המעבר נפתח שוב למספר ימים באותן נסיבות, וכיום הוא מושבת שנית.

ביוני 2007 דחה בג"ץ עתירה של הארגון הישראלי רופאים לזכויות אדם נגד מדיניותה הפסולה של מערכת הביטחון, המבחינה בין חולים המצויים בסכנת חיים מיידית, שמערכת הבריאות ברצועת עזה אינה יכולה לטפל בהם, לבין חולים המצויים, על פי הגדרת מערכת הביטחון, "בסכנה לפגיעה באיכות חייהם", כגון חולים שטיפול רפואי יכול למנוע את קטיעת גפיהם. החולים המשויכים לקטגוריה השנייה לרוב אינם מקבלים היתרים. פסק הדין, שנכתב על ידי השופט אליקים רובינשטיין, מתכחש לזכותם של תושבי הרצועה לבריאות, על אף שמדיניות זו נוגדת את כללי האתיקה הרפואית. '

עתירה נוספת שהוגשה לבג"ץ על ידי ארגון רופאים לזכויות אדם בדצמבר 2007 תוקפת את חוקיותו של נוהל חדש שקבעה לאחרונה ישראל, לפיו מתן כל היתר יציאה מעזה לטיפול רפואי מותנה בתחקור על ידי השב"כ. על פי הארגון, במספר מקרים השב"כ ניצל את התחקור להפעלת לחץ בלתי-ראוי על חולים במטרה להביאם למסור לאנשיו מידע, כתנאי לקבלת היתר מעבר.

לפי דיווחים של משרד הבריאות הפלסטיני וארגון הבריאות העולמי, כמה עשרות חולים פלסטינים נפטרו לאחר שישראל עיכבה או אסרה את יציאתם מעזה לצורך טיפול רפואי. מאחר שחלק מהחולים הללו היו במצב סופני, לא ניתן לייחס את מותם בהכרח לעיכוב מתן ההיתר או לסירוב מתן ההיתר. עם זאת, אין ספק כי זכותם של אותם חולים לטיפול רפואי מיטבי ומהיר הופרה.

אחריותה של ישראל

היקף שליטתה המתמשכת של ישראל בהיבטים רבים של החיים ברצועת עזה מטיל עליה לביטחונם ולרווחתם של תושבי הרצועה, על פי דיני הכיבוש המעוגנים באמנות האג וג'נבה. ללא קשר לשאלת מעמדה המשפטי של רצועת עזה, מחייבים המשפט ההומניטארי הבינלאומי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי את ישראל להגן על אזרחים בזמן סכסוך מזוין, לספק הגנה לפצועים ולחולים, למנוע הידרדרות במצב ההומניטארי ולאפשר מעבר של משלוחי תרופות חיוניים וקיום רמת בריאות נאותה. במכלול פעולותיה ביחס לרצועת עזה ותושביה, ישראל מפירה באופן חמור ועקבי את זכותם של תושבי הרצועה לטיפול רפואי מיטבי, זמין ונגיש.

בצלם קורא למדינת ישראל לקיים את חובותיה המשפטיות על פי הדין הבינלאומי ולאפשר לתושבי הרצועה לממש את זכותם לבריאות, על ידי מניעת קריסתה של מערכת הבריאות המקומית ומתן היתר לחולים הזקוקים לכך, לקבל טיפול רפואי הולם בישראל או במקומות אחרים.