נסר אל-ח'טיב, בן 35 ואב לשניים, תושב שכונת כפר עקב שבצפון ירושלים, סיפר כיצד מת אביו שלקה בשבץ לאחר שנאלץ להמתין זמן רב במחסום וכיצד ההגבלות על התנועה משבשות את חייו
אני גר בכפר עקב מילדות, לפני שהוקמו הגדר והמחסומים הצבאיים. אז היה לנו פה חופש תנועה והשכונה גם לא הייתה כל כך צפופה כמו היום. כשהוקמה הגדר, השכונה הופרדה משאר מזרח ירושלים למרות שהיא עדיין נחשבת לחלק מהשטח המוניציפאלי של העיר. עכשיו הרבה יותר קשה להגיע מהשכונה לשכונות אחרות בעיר ובחזרה, ולכן מחירי הדיור פה יותר זולים, אבל המעמד של השכונה מאפשר לתושבים לשמור על התושבות שלהם בירושלים ועל הזכויות הסוציאליות. לכן, בגלל השילוב של המחירים הזולים ושמירת המעמד, עברו לכאן הרבה מאוד אנשים ועכשיו יש פה צפיפות דיור רבה. לכן יש גם הרבה יותר פקקים כשמנסים לצאת מהשכונה או לחזור אליה, גם בנסיעה לירושלים וגם בנסיעה לרמאללה.
אני גר בכפר עקב מילדות, לפני שהוקמו הגדר והמחסומים הצבאיים. אז היה לנו פה חופש תנועה והשכונה גם לא הייתה כל כך צפופה כמו היום. כשהוקמה הגדר, השכונה הופרדה משאר מזרח ירושלים למרות שהיא עדיין נחשבת לחלק מהשטח המוניציפאלי של העיר. עכשיו הרבה יותר קשה להגיע מהשכונה לשכונות אחרות בעיר ובחזרה.
מאז אוקטובר 2023, המצב החמיר ועוד יותר קשה להגיע לחלקים האחרים של העיר. יש לנו שתי דרכים: דרך מחסום חיזמא או דרך מחסום קלנדיה. כדי לנסוע דרך מחסום חיזמא, צריך לעבור קודם במחסום ג'בע, שמאז אוקטובר 2023 נסגר בפני פלסטינים, כולל ירושלמים בשעות העומס, בין 9:00-5:00 בבוקר, ובין 18:00-16:00 אחר הצהריים או לפעמים בין 20:00-17:00, כדי להקל על מעבר המתנחלים שנוסעים מההתנחלויות במרכז ובצפון הגדה לירושלים, גם הם דרך מחסום חיזמא.
אני עובד כבר שלוש שנים בניקיון במערב ירושלים, ומתחיל את העבודה בשעה 8:00 בבוקר. כדי לתפוס מקום טוב בתור במחסום ג'בע, שסגור בשעות הבוקר המוקדמות, אני מגיע לשם כבר לפני חמש.
אני אפילו לא חושב לנסוע דרך מחסום קלנדיה כי בבוקר הוא מאוד עמוס, ושוטרי מג"ב שמוצבים שם בודקים את כלי הרכב מאוד מאוד לאט ויוצרים פקקים. צריך לשבת שם ברכב 40-30 דקות עד שמגיעים לשוטר שבודק את תעודות הזהות, פותח את תא המטען ומסתכל בתוך הרכב.
אבל גם במחסום ג'בע אני מבלה בערך ארבע שעות ברכב כל יום ומגיע לעבודה באיחור של שעתיים. לפעמים אני נאלץ להישאר בעבודה עד מאוחר כדי להשלים את השעות ובפעמים אחרות מקזזים לי אותן מהשכר, כי הוא שעתי.
עד עכשיו המצב בעבודה עדיין נסבל, כי הקבלן שדרכו אני מועסק מבין את סיבת האיחור בבוקר ומוכן לקבל את זה. אבל אם הקבלן יוחלף, אני לא יודע אם קבלן חדש יסכים לאיחורים האלה. החשש הגדול ביותר שלי הוא שהקבלן ימצא עובד שגר בשטח שבתוך הגדר, ולא צריך לעבור במחסומים, ויוותר עליי.
עד עכשיו המצב בעבודה עדיין נסבל, כי הקבלן שדרכו אני מועסק מבין את סיבת האיחור בבוקר ומוכן לקבל את זה. אבל אם הקבלן יוחלף, אני לא יודע אם קבלן חדש יסכים לאיחורים האלה. החשש הגדול ביותר שלי הוא שהקבלן ימצא עובד שגר בשטח שבתוך הגדר, ולא צריך לעבור במחסומים, ויוותר עליי.
בדרך חזרה מהעבודה אני לא נוסע דרך מחסום קלנדיה, וגם לא דרך מחסום ג'בע, שסגור בשעות אחר הצהריים והערב המוקדמות, כפי שציינתי. אני נוסע למחסום אל-ג'יב, ונכנס לרמאללה ומשם נוסע לבית שלי בכפר עקב – אני לא יכול לנסוע בדרך הזו בכיוון ההפוך, לכיוון ירושלים, היא חסומה בפנינו. אבל בדרך חזרה מירושלים לכפר עקב אפשר לעבור במחסום אל-ג'יב, שבו כמעט אין בידוק לנוסעים לכיוון רמאללה, למרות שלפעמים גם שם יש תור.
אבא שלי הרגיש לא טוב וחשדנו שזה שבץ. אח שלי הסיע אותו דרך מחסום ג'בע לבית החולים בירושלים כי מחסום קלנדיה היה עמוס מאוד באותו זמן. אבל אז גילה שהמחסום סגור. הם חיכו ברכב במשך בערך 40 דקות, וכשמצבו החמיר, הזמנו אמבולנס פלסטיני שהסיע את אבא שלנו לבית חולים ברמאללה. אבא שלי נפטר בדרך לבית החולים.
מאז שסוגרים את ג'בע בשעות אחר-הצהריים והערב, וזה גרם גם לעומסים במחסום קלנדיה, החיים החברתיים שלי נפגעו מאוד. אני לא הולך יותר לאירועים חברתיים מתקיימים בשעות הערב והלילה בתוך הגדר בירושלים, בבית חנינא, בבית צפאפא או אפילו באל-עיזרייה, כדי לא להיתקע במחסומים.
יש אופציה נוספת – נסיעה דרך מחסום DCO רמאללה. הוא נסגר בפני פלסטינים אחרי 7 באוקטובר 2023, ונשאר סגור הרבה זמן ועכשיו הוא נפתח לפעמים, אבל רק באופן רנדומלי, אז אי אפשר לסמוך על זה.
ב-27.12.25, בסביבות 6:00 בבוקר, אבא שלי, כאמל אל-ח'טיב, בן 57, הרגיש לא טוב וחשדנו שזה שבץ. אח שלי יזן, בן 26, הסיע אותו דרך מחסום ג'בע לבית החולים בירושלים, כי מחסום קלנדיה היה עמוס מאוד באותו זמן. אבל כשיזן הגיע לג'בע הוא גילה שהמחסום סגור. הם חיכו ברכב במשך בערך 40 דקות, וכשמצבו החמיר, הזמנו אמבולנס פלסטיני שהסיע את אבא שלנו לבית חולים ברמאללה. אבא שלי נפטר בדרך לבית החולים. אם לא היה המחסום אולי היינו מגיעים לבית החולים בזמן ויכולים להציל אותו. הוא היה עדיין צעיר יחסית ולא היו לו שום מחלות.
גם אחרי המוות של אבא שלי היה עוד סבל. האנשים לא יכלו להגיע לנחם אותנו בכפר עקב, ואלה שהגיעו חלקם השאירו את המכוניות שלהם באזור עטרות ועברו ברגל את המחסום בכדי שלא יתקעו בפקקים בחזרה לירושלים. חלק בכלל הגיעו ברגל מהמחסום כי הכיוון הזה גם היה פקוק.
- העדות נגבתה על ידי תחקירן בצלם עאמר אל-עארורי ב-23.4.26