מוחמד מטר, בן 56 ואב לחמישה, סיפר על תקיפתו בידי מתנחלים במהלך גירושה של קהילת ואדי א-סיק בידי מתנחלים וחיילים ועל מסכת ההתעללות שעבר, לרבות התעללות מינית
אני עובד כמנהל במחוזות אל-קודס, רמאללה, יריחו ומרכז הבקעה של ועדת ההתנגדות לגדר ולהתנחלויות. אני ומוחמד נדא, בן 27, היינו נוכחים מטעם הוועדה בקהילה הבדואית ואדי א-סיק שנמצאת באדמות של דיר דובוואן, ממזרח לעיר רמאללה ועזרנו לתושבים שם לתעד את ההתקפות של המתנחלים וגם להזעיק את המת"ק הפלסטיני שמערב את המת"ק הישראלי.
בפברואר 2023, מתנחלים הקימו את מאחז "חוות בן בז" על הגבעה שמול בית הספר של ואדי א-סיק, שנמצא במרכז הקהילה. גרים שם כמה מתנחלים והם מחזיקים שם בערך 200 כבשים. מאז שהם הקימו את המאחז הם תקפו את תושבי קהילת ואדי א-סיק כמה פעמים. הם חוסמים להם את הדרך לשטח המרעה שלהם וגם פגעו להם בכבשים וברכוש.
ביום רביעי, ב-11.10.23, בשעות אחר הצהריים, אני ומוחמד נדא, בן 27, היינו בקהילה עם עוד חמישה פעילים ישראלים ושניים זרים. המתנחלים פרסמו ברשתות באותו יום שהם יגיעו לקהילה למחרת כדי לתקוף את התושבים. הם כתבו: "שחרור ואדי א-סיק מהפלסטינים".
אחד המתנחלים שהיה רעול פנים צעק לנו בערבית במבטא של תושבי שכם, והורה לנו להוציא את כל מה שהיה לנו בכיסים. היו לי בכיס 1,800 שקלים ובארנק עוד 370 שקלים. הם לקחו לשנינו את כל הכסף ואיימו עלינו. הם אמרו: "נהרוג אתכם ולא נשאיר אף ערבי כאן!".
בשעות הלילה, הגיעו לקהילה ארבעה מתנחלים בטנדר. הם היו חמושים ברובים ובאקדחים ונכנסו לכמה בתים בחלק שמשקיף על המאחז שלהם. הם היו שם יותר משלוש שעות ומוחמד ואני תצפתנו על הבתים האלה עם הפעילים כל הלילה. אלו בתים שבנויים מפח ואוהלים והאנשים שגרו בהם כבר לא היו שם. הם עזבו את הקהילה לפני שהמתנחלים הגיעו. בשעות הבוקר הלכנו לבתים וראינו שהם גנבו משם לוחות סולאריים ושמונה סוללות של המערכת הסולארית. בני משפחת כעאבנה, שגרו בבתים שנפרצו, הגיעו גם הם ואמרו שגנבו להם גם תיק שהשאירו שם עם מסמכים ותמונות אישיות שלהם, וצמיד זהב. באותו בוקר עזבו גם שאר תושבים של הקהילה 28 משפחות שכוללות בערך 200 אנשים. כולם השאירו את אוהלי המגורים ואת המבנים החקלאיים שלהם כמו שהם, לקחו את הכבשים וחלק מהריהוט. אנחנו רצינו להישאר שם עם הפעילים עד שאחרון התושבים יעזוב.
המתנחלים לא הסתפקו בהפחדת התושבים ובזה שהצליחו ולגרום להם לעזוב, אלא עמדו בצומת עם כביש אלון ותקפו את התושבים בכל פעם שהם נכנסו או יצאו מאדמות הקהילה. בין השאר, הם תקפו את אחד הצעירים, הכו אותו וגנבו לו את הטלפון. בסביבות 8:30, הפעילים נסעו לצומת עם כביש אלון כדי לתעד את התקיפות של התושבים בידי מתנחלים שם, ואני ומוחמד התקשרנו למת"ק הפלסטיני כדי שיצרו קשר עם המת"ק הישראלי ויעזרו להרחיק את המתנחלים שעומדים בצומת, כדי שהתושבים יוכלו לעזוב בשלום.
בסביבות 10:30, רוב התושבים כבר עזבו ואני ומוחמד החלטנו גם לעזוב. לקחנו את הרכב של הוועדה ונסענו לכיוון הצומת. כשהתקרבנו, ראינו שלושה רכבים עם לוחיות זיהוי ישראליות שנסעו לכיוון הקהילה. מקדימה נסעה מכונית פרטית ואחריה היו שני טנדרים. פתאום ראינו שלושה מהפעילים ברכב הראשון שצעקו לנו לברוח, ואמרו שהם מנסים לעכב את שני הטנדרים שמאחוריהם, שיושבים בהם מתנחלים שמתכוונים לתקוף אותנו. נסעתי אחורה בערך שני קילומטר ואז הסתובבתי בחזרה לכיוון הקהילה עד שהגענו לבית שנשארו בו כמה נשים וילדים שעדיין ארזו.
בינתיים המתנחלים התקרבו עד אלינו. 12-10 ירדו מהטנדרים, כולם היו חמושים ו-3-2 מהם היו רעולי פנים. כולם לבשו מדי צבא עם בגדים רגילים, אבל אני בטוח שהם היו מתנחלים כי הם הגיעו ברכבים שלהם, וגם חלק מהם היו מוכרים לנו בפנים. אלה מתנחלים שבאו מהמאחזים החקלאיים באזור. הם הורו לי ולמוחמד לשכב עם הפנים לקרקע ואיימו עלינו עם הרובים שלהם. עשינו מה שהם אמרו ואז הם בעטו לנו בגב ובצלעות. קיבלתי כמה בעיטות חזקות גם בראש. חלק מהם נעלו מגפיים וחלק נעלי ספורט. אחד המתנחלים שהיה רעול פנים צעק לנו בערבית במבטא של תושבי שכם, והורה לנו להוציא את כל מה שהיה לנו בכיסים. היו לי בכיס 1,800 שקלים ובארנק עוד 370 שקלים. הם לקחו לשנינו את כל הכסף ואיימו עלינו. הם אמרו: "נהרוג אתכם ולא נשאיר אף ערבי כאן! נגרש את שאר הערבים לירדן".
הם לקחו לנו גם את הטלפון. אחד מהם שהיה רעול פנים הורה לי לפתוח אותו עם הקוד הסודי ואחרי שסירבתי הוא נתן לי לפחות חמש מכות עם הקנה של הרובה שלו בידיים ובכתפיים. לא הייתה לי ברירה וביקשתי שיביא לי את הטלפון כדי שאוכל לפתוח אותו עם זיהוי הפנים שלי. הוא העביר לי אותו אבל זה לא זיהה אותי אולי בגלל שהפנים שלי היו מכוסות בעפר. הוא נתן לי עוד מכה עם הקנה של הרובה שלו בראש והתחלתי לדמם הרבה מהראש. דם נזל לי על הפנים ונכנס לי לעיניים. ניסיתי שוב פעם לפתוח את הטלפון עם קוד והמתנחל חטף לי אותו מהיד. שאר המתנחלים המשיכו לבעוט בי כששכבתי עם הפנים לקרקע. מוחמד היה במרחק של כמה מטרים ממני. יכולתי לשמוע שהמתנחלים הרביצו לו.
מדי פעם ניסיתי להרים את הראש שלי כדי לנקות את הדם מהפנים, ובכל פעם המתנחלים דרכו לי על הראש ושפשפו את הפנים שלי בעפר. פתאום אחד מהם צעק: "יש לו סכין!", וברגע הזה הרגשתי שהם הולכים להרוג אותי ושאחרי זה הם יטענו שתכננתי לבצע פיגוע דקירה נגדם. צעקתי להם בעברית שאין לי סכין ושזאת סכין מטבח. כי יש פה כלי מטבח. זה היה ציוד פרטי של התושבים שארזנו מוקדם יותר ונשאר באוהלים של הקהילה והיו שם גם כלי מטבח. המתנחל אמר שוב: ״לא! רציתם לדקור אותנו בסכין הזאת״. שוב הרמתי את הראש וראיתי שהם פתחו את הדלתות של הרכב שלנו והוציא החוצה כל מה שהיה בפנים. אחד המתנחלים אמר: "יש לו גם מקל כדי להרביץ לנו". נזכרתי שהיה ברכב את חפירה. המתנחלים הביאו אותו והתחילו להרביץ לי ולמוחמד איתו בכל הגוף. בזמן שהם הכו אותנו הגיעו שני רכבים של המת"ק הישראלי ועוד רכב שירד ממנו המאבטח של ההתנחלות. מהרכב של המת"ק ירדו ארבעה אנשים לבושים במדי צבא וברגע שהם הגיעו המתנחלים עזבו אותנו.
אחד מאנשי המת"ק התקרב אליי והורה לי להביא לו את תעודת הזהות שלי. אמרתי לו שהמתנחלים לקחו לי אותה וגם את הפלאפונים ואת הכסף שלנו. אחד המתנחלים אמר להם שיש לנו סכין. איש המת"ק בדק את מספרי הזהות שלנו בטלפון שלו וכנראה ראה שם ששנינו כבר נעצרנו ונכלאנו בעבר ואז הוא אמר למתנחלים: ״אלה היו אסירים ביטחוניים! הם מחבלים!״. שאלתי אותו אם הם חיילים או מתנחלים, והוא ענה שהם חיילים, ופתאום המתנחלים אזקו לי ולמוחמד את הידיים מאחורי הגב עם חבלים. איש המת"ק העביר לאחד המתנחלים, שהיה רעול פנים, את תעודות הזהות שלנו ושמעתי את המתנחל אומר לו שאנחנו מבוקשים על-ידי השב"כ ושהשב"כ בדרך לפה. אנשי המת"ק הלכו ואז הבנו שהם נתנו למתנחלים אור ירוק לעשות מה שבא להם. אחרי כמה רגעים המתנחלים חזרו להרביץ לי ולמוחמד. זה נמשך לפחות שעתיים. ראיתי בשעון שלי שהשעה הייתה כבר 12:30.
הידיים של שנינו עדיין היו קשורות לאחור, ואז אחד המתנחלים דרך לי הראש ושפשף לי אותו בקרקע תוך כדי שהוא אמר לי: "תאכל, תאכל". הוא התייחס אליי כמו לבהמה, והורה לי לאכול את השעורה ואת המזון של הכבשים.
בינתיים הגיעו כמה ג'יפים צבאיים וכמה טנדרים. מישהו עם מדים התקרב אליי, בעט לי במותן שמאל ואז דרך לי על הראש ושפשף את הפנים שלי בעפר, ובעט בי שוב, הפעם באוזן ימין. הידיים שלי עדיין היו קשורות מאחורי הגב. הוא משך אותי בחולצה וגרר אותי אחורה ואז הורה לי לשבת ואז אמר: "אתה זוכר אותי?" אמרתי לו שאני לא זוכר והוא אמר שהוא רועה הבקר שמסתובב ליד בידייא. הוא אמר שלפני כמה זמן חסמתי לו את הכביש וקרא לי "אבו עלי". אמרתי לו שזה לא אני ושאני לא נמצא באזור הזה ושאני עובד רק באזור רמאללה, ואז הוא נתן לי בעיטה חזקה בחזה. הוא הוציא סכין וקרע לי את החולצה ואת הגופייה שמתחת ואז גם את המכנסיים. הוא עשה אותו דבר למוחמד ואז הוא הוריד לשנינו את הנעליים וכיסה לי את העיניים בבד שקרע מהבגדים שלי. עדיין יכולתי לראות מתחת לכיסוי.
אחר-כך הוא הוביל את שנינו לדיר שבקצה השני של הקהילה, יחסית רחוק מהתושבים שעדיין נשארו שם. חשבתי לעצמי באותו רגע שהמתנחלים יהרגו את שנינו ושהעילה שלהם כבר מוכנה ושהם פשוט יטענו שהיה לנו סכין. הם הכריחו אותנו לשכב עם הפנים לקרקע שהייתה מלאה בזבל של הצאן ובשאריות המזון שלהם. הידיים של שנינו עדיין היו קשורות לאחור, ואז אחד המתנחלים דרך לי הראש ושפשף לי אותו בקרקע תוך כדי שהוא אמר לי: "תאכל, תאכל". הוא התייחס אליי כמו לבהמה, והורה לי לאכול את השעורה ואת המזון של הכבשים. אני חושב שהוא עשה אותו הדבר למוחמד.
כבר הגעתי למצב של תשישות איומה. התחילו לי כאבים חזקים בחזה. זה היה מפחיד כי בעבר סבלתי מבעיות לב. אמרתי למתנחל בעברית שיש לי בעיות לב ושעברתי ניתוח לב ואז הוא הרים אותי ושאל איפה, אז הצבעתי על הלב, והוא בעט בי בחזה ואמר: "תמות, תמות!", הטיח את הראש שלי בקרקע, ואז קפץ לי על הגב עם כל הגוף שלו לפחות שלוש פעמים. באותו רגע הרגשתי שעמוד השדרה שלי נשבר ושהמתנחל מתכנן להפוך אותי לנכה לצמיתות. הוא המשיך לבעוט בי במותניים, איפה שהכליות ואמר: "אתה יודע שהיהודים השתגעו? אנחנו נהרוג את כולכם ונשלח אתכם לירדן!".
הוא יצא מהדיר ואז שמעתי שהם הביאו עוד צעיר בזמן שהם דיברו עליו ביניהם ואמרו: "תסתכל על המחבלים האלה... זה בחור בדואי". שמעתי אותו צועק ומיילל מכאבים, אבל לא יכולתי לראות אותו. מאוחר יותר הבנתי שזה היה מאג'ד כעאבנה. אחרי כמה דקות פתאום מישהו שפך עליי מים קרים ונתן לי מכות בכל הגוף עם איזה מקל. שמעתי גם את מוחמד ואת מאג'ד צועקים מכאבים והבנתי שמרביצים גם להם. המתנחלים הרביצו לי עם המקל לפחות שעה, ותוך כדי שהם צעקו עלינו: "מה אתם עושים פה?". אמרנו להם שבאנו לעזור לאנשים לעזוב, ואז המתנחלים צעקו כמה פעמים: "אתם מחבלים! אתם מחבלים!". אמרנו להם שאנחנו לא מחבלים ושאנחנו שייכים לרשות הפלסטינית ושאנחנו נגד המלחמה, ואז הם אמרו לנו: "כולכם ערבים זבל! אתם צריכים למות! אתם צריכים ללכת לעזה!", והמשיכו להרביץ לנו בסבבים. כל סיבוב לקח שעה ובין סיבוב לסיבוב הייתה הפסקה של כמה דקות.
בסיבוב האחרון, אחד המתנחלים השתין על הראש שלי ואז על כל הגוף, ותוך כדי הוא אמר: "אתם חייבים למות!", ואז הלך לעשר דקות. בשלב הזה צרחתי כבר מכאבים. הרגשתי שהדם הפסיק לזרום לי לידיים ושהן כבר התנפחו לגמרי ועוד רגע יקטעו. אחד המתנחלים בא ושחרר לי את החבלים מהידיים, וחשבתי שאולי הוא עושה לי טובה אבל במקום זה הוא קשר לי את הידיים שוב מאחורי הגב עם חוט ברזל של עבודות בנייה. זה היה עוד יותר כאב. אחרי שהוא סיים לקשור את החוט הוא נתן לי כמה מכות חזקות עם מקל עץ או פלסטיק, אני לא בטוח, וזה נמשך עשר דקות רצוף. אחר-כך הוא ניסה להכניס את המקל לפי הטבעת שלי בלי להוריד את התחתונים שלי. הוא דחף את המקל וניסיתי למנוע מהמקל לחדור פנימה ולחצתי, ואז המתנחל דחף בכוח עם כל המשקל והכוח שלו. הוא בעט לי בגב כדי שהגוף שלי ירפה אבל המשכתי להתנגד והוא עדיין המשיך לנסות. אחרי שתי דקות הצללתי להזיז את עצמי הצידה והוא המשיך להרביץ בצורה מטורפת. כבר נשברתי ורציתי לסיים את העניין הזה ואמרתי לו בבכי: "תירה לי בראש". הייתי שבור.
תוך כדי שמעתי את הצרחות של מוחמד ומאג'ד.
אחד המתנחלים השתין על הראש שלי ואז על כל הגוף, ותוך כדי הוא אמר: "אתם חייבים למות!", ואז הלך לעשר דקות. בשלב הזה צרחתי כבר מכאבים. הרגשתי שהדם הפסיק לזרום לי לידיים ושהן כבר התנפחו לגמרי ועוד רגע יקטעו.
השעה נהייתה מאוחרת. אני חושב שהיה בערך 19:00. הגיע עוד מישהו וחשבתי שזה כנראה עוד מתנחל שבא להתחיל סבב של מכות, אבל הוא שיחרר לי את הידיים מהחוט והוריד לי את הכיסוי מהעיניים ואז ראיתי שהוא כנראה רופא צבאי. הוא שחרר גם את מוחמד ואת מאג'ד ונתן לנו לשתות מים. ראיתי שהוא הזריק למאג'ד מזרק של גלוקוזה. אחר-כך הוא יצא מהדיר ודיבר עם המתנחלים ושמעתי את המשפט: ״הם ישוחררו״, וחשבתי שאולי זה סוף סוף נגמר.
אחר-כך, כמה קצינים של המת"ק הישראלי באו ושאלו מה קרה. הסברנו להם מה היה ואמרנו להם שקצין המת"ק השאיר אותנו עם המתנחלים. הקצינים של המת"ק התקשרו לאמבולנס צבאי כדי שייקח אתנו לבית החולים שערי צדק בירושלים, אבל אמרנו להם שאנחנו מפחדים שהמתנחלים יתקפו אותנו שוב אז הם קראו לג'יפ צבאי וכשהג'יפ הגיע קצין המת"ק אמר להם שאנחנו לא עצורים ושהכו אותנו בטעות. האמבולנס הישראלי בסוף לא הגיע ובינתיים הגיע אמבולנס פלסטיני שהזמנו ופינה אותנו לבית החולים ברמאללה.
הגענו לחדר מיון ואשפזו את שלושתנו. עשו לנו צילומי רנטגן ו-CT. לי היו חבלות בכל הגוף ולשלושתנו מצאו אנזימים גבוהים בשרירים, שזו תוצאה של המכות שקיבלנו, ונגרמו לנו נזקים בכליות ובכבד. קיבלנו נוזלים ומשככי כאבים ולי תפרו לי את הפצע בראש עם בארבעה תפרים. אותי שחררו למחרת, את מוחמד רק אחרי שלושה ימים ומאג'ד שוחרר אחרי ארבעה ימים. כמה ימים אחרי שהשתחררתי מבית החולים עדיין הרגשתי שאני מאבד את שיווי המשקל כשאני עומד והולך. הלכתי לרופא והתברר שנגרם לי חור בעור התוף באוזן ימין מהמכות שספגתי.
הגשתי תלונה במשטרה הפלסטינית ואני מתכוון להגיש גם תלונה במשטרה הישראלית. כל מה שקרה לנו דומה לפנטזיה אפלה. אם שמעת פעם על כלא אבו גרייב, הכלא האמריקאי שבו עינו את העיראקים, אז מה שקרה לי דומה. כל מיני גורמים ישראלים כמו צבא, שב"כ, ואפילו המת"ק הישראלי היו מעורבים בעינוי שלי.
העדות נגבתה על ידי תחקירן בצלם המנוח איאד חדאד ב-16.10.23
למידע נוסף על התקיפה בקהילת ואדי א-סיק הקליקו כאן.