עולא כרים

בת 51 ואם לחמישה, תושבת שכונת א-שיח' רדוואן בעיר עזה

אני ובעלי טלעת, בן 65, נשואים בערך 18 שנה וגרים כל השנים האלה בשכירות. יש לנו חמישה ילדים: פארס, בן 17, ג'ומעה, בן 16, סאלם, בן 14, מוחמד, בן 12, וחביב, בן 10. היום אנחנו משלמים 450 שקל בחודש עבור שכר הדירה. בעלי עבד כל השנים במכירת ירקות אבל ההכנסה שלו לא הספיקה אפילו לכיסוי ההוצאות של הבית ובטח שלא לבית משלנו, שעליו אני חולמת כל השנים. בשנים האחרונות הוא התחיל לסבול מיתר לחץ דם ומסוכרת, והיום הוא כבר לא יכול לעבוד. לפני בערך שבע שנים אני פתחתי דוכן של ירקות בשוק בשכונת א-שיח' רדוואן. כשהתחלתי חשבתי שהבן הבכור שלנו, פארס, יפעיל אותו, אבל בסוף החלטתי לעשות את זה בעצמי ומאז אני עובדת שם. אני מוכרת צנון, פטרוזיליה, נענע, ועוד כל מיני סוגים של עלים. אני מרוויחה מזה מעט מאוד וזה לא מספיק כדי לפרנס שבע נפשות.  

המצב הכלכלי שלנו רע. החיים שלי קשים מאוד. כבר שלושה חודשים בערך שאין לנו אפשרות לשלם שכר דירה. אני חולמת שנצליח לשלם את כל החובות שלנו שמגיעים לעשרות אלפי שקלים. עד לפני שנתיים קיבלנו סיוע של 1,600 שקל בחודש מהרווחה אבל הם הפסיקו להעביר סיוע למשפחות. אנחנו מקבלים מאונר"א סל מזון כל שלושה חודשים, וזה קצת עוזר לענות על הצרכים שלנו. ככה אנחנו יכולים להחזיר לשכנים שלנו קמח מתי שהם משאילים לנו.  

גם מכשירי החשמל בבית כבר ישנים מאוד וכמעט לא ראויים לשימוש. אני חולמת שנוכל לקנות מכשירים חדשים, מקרר, מכונת כביסה ואולי טלוויזיה. אבל לצערי זה לא אפשרי כרגע. הכול כל-כך יקר.  

אני סוחבת כל יום סחורה ועומדת כל היום על הרגליים בדוכן. בחורף, ברוח ובגשם, זה קשה מאוד. הלוואי שהייתה לי חנות מוגנת מפגעי מזג האוויר וטוקטוק [רכב תלת-גלגלי] שהיה מקל עליי להעביר את הסחורה.  

הבית שלנו לא מחובר לרשת החשמל והוא מאוד חשוך. אנחנו מחוברים בכבל לגנרטור של השכן ומשלמים לו על זה 30 שקלים לחודש. אני מקווה שאמצא דרך לשלם את שכר הדירה כי אני מפחדת שיגרשו אותנו לרחוב. 

אני חולמת שאוכל לתת לילדים שלי כל מה שהם צריכים, כולל דמי כיס שיאפשרו להם לקנות אוכל לבית הספר. הבגדים של כולנו כבר בלויים ואנחנו רוצים לקנות חדשים אבל לא יכולים להרשות לעצמנו.  

כל מה שאני שואפת אליו בחיים האלה הוא שאוכל לדאוג לצרכים של הילדים שלי. שיהיו להם קורת גג, אוכל ובגדים. החיים שלנו פה ברצועה קשים מאוד, ואני סובלת מהם כל החיים. אבל אני עדיין מודה לאלוהים על מה שיש ומקווה שהמצב ישתפר.

* העדות נגבתה על ידי תחקירנית בצלם אולפת אל-כורד ב-28.3.23.