יום האישה, 2023 - חולמות תחת מצור: ניהאיה ג׳ראדה

ניהאיה ג׳ראדה, בת 45, תושבת שכונת תופאח בעיר עזה, מספרת על חלומותיה לנסוע בעולם באופן חופשי. למרות שהיא סיימה לימודים אקדמאיים, כמו רבים מתושבי ותושבות הרצועה, גם היא לא הצליחה למצוא עבודה בשל המצב הכלכלי הקשה ברצועה

מאז שהייתי קטנה חלמתי שהחיים שלי יהיו מכובדים כמו של אנשים אחרים בעולם. אני אוהבת את החיים אבל פה ברצועה החירות שלי מוגבלת בגלל המצב המדיני והכלכלי. למדתי מזכירות ויחסי ציבור אבל היום אני רק מתנדבת. אני מובטלת אבל לא משלמים פה דמי אבטלה.

אני חולמת שתהיה לנו אספקת חשמל ביום ובלילה. אנחנו סובלים מהמשבר הזה כבר יותר מ-15 שנה. קשה לנו בלי חשמל, גם בקיץ וגם בחורף. כמה זמן זה ימשך? יש מדינה או עיר בעולם שסובלת ככה ממשבר חשמל כמונו? האם יעלה על הדעת שאנחנו חיים במאה ה-21 בלי חשמל?

מעולם לא יצאתי מהרצועה ומאז שאני קטנה אני חולמת לנסוע למקומות אחרים. יש לי חברים בגדה אבל אנחנו בקשר רק דרך הרשתות החברתיות בגלל המחסומים של הצבא הישראלי. אני חולמת לבקר אותם וגם להתפלל במסגד אל-אקצה, אבל אוסרים עליי לנסוע לחלק השני של המולדת שלי. זכותי לנסוע בתוך הארץ שלי, כמו אנשים במדינות אחרות. למה אני יכולה לראות את הערים הפלסטיניות בגדה רק בטלוויזיה ובאינטרנט? האם זה הוגן?

אפילו מהים אנחנו לא יכולים ליהנות כי הוא מזוהם ונמצא בשליטת הצבא הישראלי. במקומות אחרים בעולם אפשר להפליג בים, ולנו אסור. אני חולמת להפליג לארצות אחרות. אני מקווה שהעולם יראה את הסבל שלנו ויעזור לנו להתמודד אתו, אבל קשה לי להאמין בזה כי הכיבוש משתיק את הקולות של העם הפלסטיני. לפעמים אני חולמת לעזוב את הרצועה אבל אין לי אפילו דרכון. צריך נס בשביל שזה יקרה.

"לפעמים כשאני מחייכת בזמן שכולם שקועים בדיכאון, אני מתביישת בעצמי. אני חולמת להתעורר בבוקר ולראות את האנשים בעזה מחייכים".

החיים כאן מלאים בפחד ובחרדות. אין לנו ביטחון כאן והמצב לא יציב. לאנשים בעולם יש חלומות נורמליים ורק אנחנו ברצועה חולמים שהמצור והמלחמה יסתיימו ושהמנהיגים של ישראל יפסיקו לאיים עלינו. אנחנו כל הזמן מפחדים שתפרוץ עוד מלחמה.

אמא שלי, שחיה עם נכות, הייתה במצב נפשי גרוע בילדות שלי בגלל כל המלחמות שהיא עברה. בכל פעם שהייתה התקפה על הרצועה היינו נוטשים את הבית. היא חיה בחרדה ובכל פעם שהיא שומעת את מטוסי הקרב הישראליים היא נתקפת בהלה. קשה לי לראות את הדמעות שלה ולעזור לה כי גם אני מפחדת. אני חולמת על חיים בלי רעשי המטוסים. אני חולמת שהמלחמות יפסקו גם כדי שאמא שלי תוכל להרגיש בטוחה.

לפעמים כשאני מחייכת בזמן שכולם שקועים בדיכאון, אני מתביישת בעצמי. אני חולמת להתעורר בבוקר ולראות את האנשים בעזה מחייכים. איך אפשר ליהנות מחיים טובים כשהחלום הכי פשוט שלנו לא מתגשם? איזה חלומות בכלל אפשר להגשים פה? אני סובלת מאז שאני ילדה.

בגלל הכיבוש והסגר החופש שלנו מוגבל. הכיבוש הוא זה שהורס הכול ומגביל לנו את החלומות.

ראיון וצילום: ח'אלד אל-עזאייזה ואולפת אל-כורד, בצלם