גדר ההפרדה

בג"ץ פסל את תוואי מכשול ההפרדה מצפון-מערב לירושלים

שופטי בג"ץ הורו הבוקר למדינה לבטל שלושים ק"מ מתוך התוואי המתוכנן של מכשול ההפרדה באזור ירושלים. העתירה עסקה בארבעים ק"מ של המכשול בין מכבים להתנחלות גבעת זאב. בפסיקתם קבעו השופטים כי התוואי המתוכנן אינו מאזן באופן מידתי בין שיקולי הביטחון לבין זכויות הפלסטינים שגרים לאורכו. השופטים הדגישו כי על המדינה להתחשב במשפט הבינלאומי ההומניטארי (אמנת האג ואמנת ג'נבה הרביעית) ובכללי המשפט המינהלי הישראלי בבואה לקבוע את תוואי המכשול.

החלטת בג"ץ מעידה על הפגיעה הקשה מנשוא של תוואי המכשול הנוכחי בפלסטינים. לפי נתוני בצלם ייפגעו קרוב למיליון פלסטינים מהקמתו של המכשול בתוואי המתוכנן.

הפגיעה החמורה באוכלוסייה הפלסטינית אינה הכרחית ואינה חוקית, ומשקפת שיקולים זרים בבניית המכשול. בצלם שב וקורא לממשלת ישראל לפרק את קטעי מכשול ההפרדה הבנויים בתוך השטחים ולהימנע מבניית הקטעים המתוכננים של המכשול מעבר לקו הירוק.

פריטים מומלצים

קצה שכונת עין ג'ויזה באל-ולג'ה וגדר ההפרדה על אדמות הכפר על רקע שכונת גילה במזרח ירושלים. צילום: מתן גולן

מזרח ירושלים

הכפר אל-ולג'ה: נישול ואיום בהריסת עשרות בתים

הכפר אל-ולג'ה, בו גרים כמעט 3,000 תושבים, שוכן כיום על רכס המתנשא מדרום לנחל רפאים, בסמוך לבית ג'אלא. עד 1949 שכן הכפר מעברו השני של הנחל, סמוך למיקומם הנוכחי של המושבים אורה ועמינדב, ולרשותו עמדו קרקעות בהיקף של קרוב ל-18,000 דונם. במסגרת הסכמי שביתת הנשק שנחתמו עם ירדן בתום מלחמת 1948, עזבו התושבים את הכפר וחלקם עברו מזרחה והקימו את אל-ולג'ה "החדשה", על שטח של כ-6,000 דונם מאדמות הכפר, שנותרו מצידו השני של הקו הירוק. ב-1967, לאחר שכבשה את הגדה המערבית, סיפחה ישראל כשליש משטח הכפר החדש לשטחה המוניציפאלי של ירושלים. כמחצית מ-6,000 הדונם שנותרו לתושבי הכפר, נוצלו כבר בשנות השבעים על ידי ישראל לצרכיה שלה: חלקן הופקעו לטובת הקמת שכונת גילה, בתוך שטחה המוניציפלי של ירושלים, וחלקן נתפסו בצו תפיסה צבאי לטובת הקמת ההתנחלות הר גילה. מאז סיפוח חלקו של הכפר לתחום המוניציפלי של ירושלים, לא סיפקה לו העירייה שירותים עירוניים כלשהם, ובכלל זה סירבה לאשר עבורו תוכניות מתאר. בהעדר ברירה אחרת, בנו התושבים במהלך השנים את בתיהם ללא היתרים. בשכונת עין ג'ויזה, בחלק שסופח לירושלים, גרים כיום כאלף תושבים. ל-38 מתוך 60 הבתים בשכונה הוצאו צווי הריסה שהוציאה הרשות לאכיפה במקרקעין במשרד המשפטים. 22 הבתים הנותרים בשכונה נבנו גם הם ללא היתר וגורלם עלול להיות דומה. אם ימומשו הצווים יאבדו 380 בני אדם את בתיהם. צווי ההריסה מסתמכים על "חוק קמיניץ" המטיל קנסות גבוהים על מי שבנה ללא היתר או שלא הרס בעצמו את ביתו. ב-2018 עתרו תושבי הכפר לבג"ץ בדרישה למניעת ההריסות ולהכנת תוכנית מתאר בחלק של הכפר שנכלל בשטח המוניציפאלי של ירושלים. השופטים הוציאו צו ביניים עד להכרעה בעתירה. בדיון שהתקיים בסוף מארס 2022 החליטו השופטים להאריך את צו הביניים בחצי שנה נוספת כדי לאפשר לרשויות לבחון את האפשרות לקדם תוכנית מתאר במקום. במהלך השנים הכינו תושבי הכפר תוכניות מתאר בעצמם, בסיוע האדריכל קלוד רוזנקוביץ ולאחר מכן בסיוע העמותות במקום ועיר עמים. כל התוכניות נדחו על ידי ועדות התכנון העירונית והמחוזית. בינואר 2021 דחתה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תוכנית נוספת שהגישו תושבי הכפר בתואנה שאדמות הכפר הן בעלות "ערכיות נופית וסביבתית גבוהה, ברצף של שטחים פתוחים ובערכי תרבות חקלאית עתיקה ויוצאת דופן", ושהתוכנית פוגעת בערכים אלה. ה"ערכיות הנופית והסביבתית" מתייחסת לטראסות הייחודיות המשמשות את תושבי הכפר. אלא שטיעון זה משמש את הרשויות הישראליות רק כדי לעצור בנייה ופיתוח פלסטיניים. כאשר מדובר בפיתוח פרויקט ההתנחלות, ערכים אלה כלל אינם נלקחים בחשבון. כך, על אדמות הכפר שלא סופחו, סללה ישראל לפני 25 שנה את כביש עוקף אל-ולג'ה, ששימש ככביש גישה לירושלים עבור מתנחלי גוש עציון, עד לסלילתו של כביש המנהרות. האדמה נתפסה באמצעות צווים צבאיים וללא תוכנית מאושרת. לאחרונה, הגישה מועצת גוש עציון תוכנית ל"הכשרת" הכביש – תנאי מקדים להרחבת ההתנחלות הר גילה ב-560 בתים נוספים שיקיפו את אל-ולג'ה מצידו המערבי. הכביש החדש, הגולש גם לתחומי העיר ירושלים, מתואר בתוכנית כעורק תחבורה העתיד לשרת "את שתי האוכלוסיות", אך בפועל תושבי אל-ולג'ה לא יוכלו ליהנות ממנו שכן נאסר עליהם לנסוע בכביש הזה לירושלים. תוכנית זו הוגשה למועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי ללא תסקיר השפעה על הסביבה או סקרים גיאולוגיים והידרולוגיים, למרות הסכנה למפולות קרקע וסלעים באזור, ואף לקריסה של הכביש עצמו, כפי שצוין בחוות דעת שנכללו בהתנגדות לתוכנית שהגישה עמותת במקום בשם מועצת הכפר. הפגיעה בטראסות העתיקות, הייחודיות לאזור, לא הטרידה את הרשויות הישראליות גם כשהחלו העבודות להקמת גדר ההפרדה ב-2011, מצפון-מערב ומדרום לשכונת עין ג'ויזה ולאדמות שסביבה. במקרה זה, בצעד נדיר, הגישה החברה להגנת הטבע חוות דעת נגד תוואי הגדר באזור, בה תיארה את נוף הטראסות הקיימות עוד ממחצית האלף הראשון לספירה כנכס תרבותי המשמר את מסורות העיבוד החקלאי בטראסות. החברה הציעה לשמר אזור זה ולהכריז עליו כאתר מורשת עולמית. כמו כן הציעה החברה להעתיק את התוואי ולמקמו בסמוך לתוואי כביש עוקף אל-ולג'ה, ליד תוואי מסילת הרכבת הישנה לירושלים. באוגוסט 2011 דחה בג"ץ את עתירת תושבי ולג'ה נגד תוואי הגדר. גדר ההפרדה, רובה בצורת חומת בטון המתנשאת לגובה של תשעה מטרים, הוקמה על כ-500 דונם מאדמות אל-ולג'ה והותירה לתושבים נתיב יחיד לכניסה מהכפר וליציאה ממנו. הגדר ניתקה את הכפר מ-בחלקות חקלאיות. באדמות אלה גידלו התושבים עצי זית ושקדיות וכיום הם רשאים להגיע אליהן רק לאחר תיאום ורק בעונת המסיק, דרך שער יחיד הנמצא בבית ג'אלא הסמוכה. הגדר גם חיסלה את ענף גידול הצאן בכפר שכן הקמתה צמצמה מאוד את שטחי המרעה ומנעה גישה למעיינות הנמצאים באדמות הכפר שמעבר לה. נוסף על כל אלה, בעיות ניקוז קשות שנוצרו עקב הקמתה גרמו לפגיעה נוספת בטראסות החקלאיות העתיקות. הקמת הגדר גם אפשרה לרשות הטבע והגנים ולרשות לפיתוח ירושלים לקדם מצפון לאל-ולג'ה את תוכנית הגן הלאומי עמק רפאים, כפארק מטרופוליטני "לרווחת תושבי ירושלים". התוכנית אושרה ביולי 2013 על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. הגן נחנך בתחילת 2018 על שטח של כ-5,700 דונם, כאלף מהם הן אדמות הכפר. האטרקציה המרכזית בגן היא מעיין עין ח'ניה, שהיה בעבר מקור המים העיקרי של הכפר ושימש את התושבים להשקיית אדמותיהם החקלאיות ולפעילות פנאי. באל-ולג'ה נותרו כיום שני מעיינות, אך אלו מחייבים עבודות ניקוז מתמשכות ויקרות. התושבים לא יכלו עוד לעמוד בכך וחדלו להשתמש בהם. כיום מקבלים תושבי אל-ולג'ה אספקת מים ממאגר שהקימה הרשות הפלסטינית עבור בית ג'אלא, אל-ולג'ה ואל-חד'ר, הנמצא בסמוך למלון אוורסט בבית ג'אלה.

17 פברואר 2022

מדיניות התכנון בגדה

יום של הרס בגדה המערבית: 22 בני אדם, מתוכם 15 ילדים איבדו בית ביום אחד

אתמול (שלישי 23.11) ישראל יצאה למסע הרס ברחבי הגדה המערבית שבו החריבה והחרימה מבני מגורים, אוהלים, מכלאות צאן, מבנים בשלבי בנייה, כביש ואפילו מבנה שנועד לשמש לקבורה. 22 בני אדם, מתוכם 15 ילדים, איבדו בית ביום אחד. חלק ממעשי ההרס תועדו בווידיאו: צילום הווידיאו: נסר נוואג׳עה, חמדאן חמדאן, עיד הזאלין, עאמר עארורי איזור ירושלים: המנהל האזרחי הרס שלושה בתים של 6 בני אדם, מתוכם 3 קטינים בסביבות 6:00 בבוקר, הגיע צוות של אנשי המנהל האזרחי ושוטרי מג״ב לשכונת ואדי אל-חומוס, השלוחה המזרחית של צור באהר במזרח ירושלים. הכוחות הרסו שני בניינים באמצעות דחפור: בניין בן שתי קומות בו גרה משפחה בת 5 נפשות, בהן 3 קטינים, ובניין שבו גר אדם אחד. משם עברו הכוחות לצידה השני של חומת ההפרדה והרסו בניין מגורים בבנייה בן 4 קומות שכלל שלוש דירות. דרום הר חברון: המנהל האזרחי הרס בית בבנייה ותשתית לקבורה בסביבות השעה 10:00 הגיעו אנשי המנהל האזרחי, חיילים ושוטרי מג״ב לכפר ח'ירבת מעין שבדרום הר חברון. הכוחות הרסו באמצעות דחפור בית בבנייה שנועד למגורי משפחה המונה 8 נפשות, בהן 6 קטינים. בסביבות השעה 13:00 הגיעו הכוחות לכפר א-דיראת שממזרח ליטא והרסו מבנה מבלוקים שכלל שבעה חדרים ונועד לקבורה. איזור רמאללה: המנהל האזרחי הרס אוהל מגורים והחרים מבנים חקלאיים בהמשך היום, הגיעו אנשי המנהל עם חיילים לקהילת ראס א-תין שממזרח לרמאללה ופירקו והחרימו שלושה אוהלים ששימשו כדירי צאן. משם הם המשיכו לעין סאמיה, שם הרסו בסביבות השעה 14:30 אוהל מגורים של משפחה בת 8 נפשות, בהן 6 קטינים ופירקו והחרימו שתי מכלאות צאן. איזור שכם: המנהל האזרחי גרף קטע מדרך חקלאית ששופצה לאחרונה בעיירה עסירה א-שמאלייה בסביבות השעה 11:00 הגיעו אנשי המנהל האזרחי עם חיילים לדרך חקלאית קיימת באורך כשני קילומטרים שמשרד החקלאות הפלסטיני ועיריית העיירה החלו לסלול באספלט לפני כחודשיים. הכוחות גרפו כ-500 מטרים מהדרך והציבו שבע חסימות עפר בכניסה לדרך מכיוון שכם כדי למנוע את השימוש בה. הדרך משמשת את תושבי עסירה א-שמאלייה כדי להגיע לאדמותיהם החקלאיות וכן מחברת בין העיירה לבין שכם. גל ההריסות הוא ביטוי נוסף לתפיסת המשטר הישראלי לפיה קרקע היא משאב שנועד בעיקר לשימושה של האוכלוסיה היהודית. משטר זה משתמש בשלל כלים מנהליים, תכנוניים וביורוקרטיים כדי לממש תפיסה זו. ממשלה באה, ממשלה חולפת ומשטר האפרטהייד עומד על תילו.

24 נובמבר 2021

הגדר ליד בית בית סאחור. צילום: אייל הראובני, בצלם, 24.6.19. בתמונה הקטנה - עבאדללה ר'יית' (באדיבות המשפחה)

מדיניות הפתיחה באש

גיבוי מוחלט לעוד ירי נפשע: שוטרי מג"ב הרגו נער בן 15 ופצעו צעיר נוסף, כשניסו לעבור את הגדר

ביום השישי האחרון של חודש הרמדאן, 31.5.19, בסביבות השעה 7:30 בבוקר, יצאו שבעה מבני משפחת ר'יית' המורחבת במכונית מחברון לירושלים, בכוונה להשתתף בתפילה במסגד אל-אקצה. במכונית נהג לואאי ר'יית', בן 45, נשוי ואב לתשעה, בעל מפעל בחברון, ונסעו בה בנו עבדאללה, בן 15, שלוש בנותיו, שיימאא, בת 16, תרתיל, בת 14 ודאניה, בת 12, אחייניתו סירין בת ה-14 ואחיינו ע., בן 18. במהלך חודש הרמדאן ישראל התירה למספר גדול יותר של פלסטינים להגיע לתפילות בירושלים, ואולם כניסתם של נערים וגברים פלסטינים בגילאי 30-16 נותרה אסורה ולכן אחיינו של ר'יית', ע. ר., לא יכול היה לעבור את המחסום. לואאי ר'יית' נסע לכיוון מחסום מזמוריה/א-נועמאן המוצב מצפון-מזרח לעיירה בית סאחור, מתוך כוונה להוריד את ע.ר. ועבדאללה ליד גדר ההפרדה, במרחק של כ-700 מטרים מהמחסום, כדי שהם יטפסו עליה ויפגשו את שאר בני המשפחה מעברו השני, כפי שעושים פלסטינים רבים. גדר ההפרדה באזור זה מורכבת מתלתלית נמוכה ומגדר רשת ותיל בגובה כמה מטרים, כשביניהן מפריד שביל ברוחב כמה מטרים. מתחקיר בצלם עולה שבסביבות השעה 8:00 לואאי הוריד את עבדאללה וע.ר. בסמוך לגדר, בנקודה שבה כבר המתינו כעשרה צעירים אחרים להזדמנות לחצות את הגדר. עבדאללה וע.ר. לא ראו אנשי כוחות ביטחון באזור והחליטו לנסות לעבור את הגדר. אחרי שעברו את התלתלית והיו בינה לבין הגדר הראשית הבחין ע.ר. בשוטר מג"ב שעמד בצידה השני של הגדר. הוא קפץ בחזרה אחורה מעל התלתלית וקרא לבן דודו עבדאללה לברוח. בשלב זה ירו שוטרים שני כדורי "טוטו" לעבר עבדאללה, ואחד מהם פגע בחזהו. עבדאללה הצליח לחצות את התלתלית בריצה בחזרה למקום ממנו בא, ולאחר כמה מטרים נפל. לואאי ר'יית', שעדיין המתין במקום, הסיע את עבדאללה ואת ע.ר. לבית החולים אל-חוסיין שבבית ג'אלא, שם ניסו הרופאים להחיות את עבדאללה ללא הצלחה. האב השכול סיפר בעדות שמסר ב-1.6.19 לתחקירן בצלם מוסא אבו-השהש על תחושותיו: עד עכשיו אני לא מאמין שהבן שלי, שגידלתי במשך 15 שנים, נפל כשהיד תוך רגע. הוא לא עשה כלום, הוא רצה רק להגיע אל מסגד אל-אקצה כדי להתפלל בו ביום השישי האחרון של חודש הרמדאן. הוא היה נועז ונדמה לי שהאומץ שלו הוא זה שהרג אותו. הוא מיהר להגיע לאל-אקצה ולא המתין כמו יתר הצעירים. עבדאללה היה ילד טוב ושמח ואהוב על הבריות. הוא עזר לי בעבודה אחרי הלימודים, אהב את המשפחה ותמיד התלוצץ עם אחיותיו. אני עדיין זוכר אותו מתלוצץ עם בנות המשפחה כל הדרך באותו בוקר. הוא היה מאושר מאוד להגיע לאל-אקצה ולהתפלל שם את תפילת יום השישי האחרון ברמדאן. השוטר הישראלי שירה בו לא יודע את כל זה. הוא לא יודע גם איזה הלם ועצב הוא גרם לי, לאמו ולאחיותיו של עבדאללה, ושלא תהיה לנו נחמה. כחצי שעה-שעה קודם לכן ירו שוטרי מג"ב גם במ.ט. בן ה-20, תושב הכפר חדב אל-פוואר שמדרום לחברון, העובד בחנות ספרים וכלי כתיבה, ופצעו אותו. מ.ט. הגיע למקום בסביבות השעה 5:30, גם הוא מתוך כוונה לעבור את הגדר כדי להגיע למסגד אל-אקצה ולהתפלל בו. בעדות שמסר לבצלם סיפר כי המתין עד אחרי השעה 7:00 ואז ניסה לעבור. לאחר שעבר את גדר התלתלית שמע צליל שנשמע כמו ירי דרך משתיק קול. הוא קפץ בחזרה לאחור ורק לאחר שחזר לצדה השני של הגדר והתרחק ממנה הרגיש שנפצע בבטנו. מ.ט. פונה במכונית פרטית לבית סאחור, משם הועבר באמבולנס לבית החולים אל-חוסיין בבית ג'אלא, שם נותח בבטנו. לאחר שבוע הוא שוחרר לביתו. בשני המקרים ירו שוטרי מג"ב בפלג גופם העליון של אנשים רק משום שניסו לעבור את גדר ההפרדה כדי להתפלל במזרח ירושלים – עבדאללה ר'יית', בן ה-15, נהרג מהירי, ומ.ט. נפצע בבטנו. לירי כזה, שתוצאותיו הקטלניות כבר ידועות מראש, לא יכולה להיות כל הצדקה. ירי זה מעיד עד כמה מועט ערכם של חיי פלסטינים לא רק בעיני השוטרים שירו בהם אלא גם בעיני כל שרשרת הפיקוד האחראית לכך, המאפשרת למעשים כאלה להתרחש. בכלי התקשורת צוטט מפי גורמים במג"ב כי הירי לעבר ר'יית' ומ.ט. בוצע באמצעים לפיזור הפגנות. אולם, כדורי "טוטו" הם תחמושת חיה לכל דבר והם אינם יכולים להיחשב אמצעי לפיזור הפגנות. פורמלית, הצבא מכיר בעובדה זו. הפרקליט הצבאי הראשי כתב לבצלם כבר לפני עשר שנים כי ירי כדורי "טוטו" ייעשה רק במקרים שבהם מותרת אש חיה – כלומר, רק כאשר נשקפת סכנת חיים לאנשי כוחות הביטחון או לאדם אחר. אולם השימוש הקטלני בכדורי "טוטו" נמשך, כמו גם ההתייחסות אליהם כאל נשק לפיזור הפגנות. ניסיון העבר מלמד כי איש מהשוטרים שירו למוות בעבדאללה בן ה-15 ופצעו את מ.ט. בן ה-20, או משרשרת הפיקוד האחראית ובהם האחראים לניסוח ההוראות – לא ייתן את הדין על מעשים אלה. מעבר לכך, ישראל גם לא תידרש לשלם פיצויים בגין מקרים אלה, לאחר שחסמה בפני פלסטינים – בחוק שחוקקה לנוחותה – כל אפשרות אמיתית לתבוע אותם. עד כמה היה הירי בעבדאללה בן ה-15 ובמ.ט. בן ה-20 נפשע? לחלוטין. לא הייתה לו כל הצדקה: הם לא סיכנו איש ולא היו במצב שבו היו יכולים לסכן איש – לאור יום, בין הגדר התלתלית לבין גדר התיל הגבוהה, מול שוטרי מג"ב ערוכים, ממוגנים וחמושים. אלו אינן נסיבות של סכנת חיים או אפילו של סכנה כלשהי. השימוש בנסיבות כאלו בנשק היכול לגרום לפציעה חמורה ואף למוות, כפי שנעשה בעבר וכפי שעשו השוטרים גם הפעם – הוא חסר כל הצדקה חוקית או מוסרית. הפער בין התוצאות הקטלניות, הידועות מראש, של התנהלות נפשעת זו לבין האדישות הציבורית והגיבוי המוחלט שהתנהלות כזו מקבלת מכל הגורמים הרשמיים, מעיד עד כמה מועט היום ערכם של חיי פלסטינים.

24 יוני 2019