מדיניות הפתיחה באש
ביום השישי האחרון של חודש הרמדאן, 31.5.19, בסביבות השעה 7:30 בבוקר, יצאו שבעה מבני משפחת ר'יית' המורחבת במכונית מחברון לירושלים, בכוונה להשתתף בתפילה במסגד אל-אקצה. במכונית נהג לואאי ר'יית', בן 45, נשוי ואב לתשעה, בעל מפעל בחברון, ונסעו בה בנו עבדאללה, בן 15, שלוש בנותיו, שיימאא, בת 16, תרתיל, בת 14 ודאניה, בת 12, אחייניתו סירין בת ה-14 ואחיינו ע., בן 18. במהלך חודש הרמדאן ישראל התירה למספר גדול יותר של פלסטינים להגיע לתפילות בירושלים, ואולם כניסתם של נערים וגברים פלסטינים בגילאי 30-16 נותרה אסורה ולכן אחיינו של ר'יית', ע. ר., לא יכול היה לעבור את המחסום. לואאי ר'יית' נסע לכיוון מחסום מזמוריה/א-נועמאן המוצב מצפון-מזרח לעיירה בית סאחור, מתוך כוונה להוריד את ע.ר. ועבדאללה ליד גדר ההפרדה, במרחק של כ-700 מטרים מהמחסום, כדי שהם יטפסו עליה ויפגשו את שאר בני המשפחה מעברו השני, כפי שעושים פלסטינים רבים. גדר ההפרדה באזור זה מורכבת מתלתלית נמוכה ומגדר רשת ותיל בגובה כמה מטרים, כשביניהן מפריד שביל ברוחב כמה מטרים. מתחקיר בצלם עולה שבסביבות השעה 8:00 לואאי הוריד את עבדאללה וע.ר. בסמוך לגדר, בנקודה שבה כבר המתינו כעשרה צעירים אחרים להזדמנות לחצות את הגדר. עבדאללה וע.ר. לא ראו אנשי כוחות ביטחון באזור והחליטו לנסות לעבור את הגדר. אחרי שעברו את התלתלית והיו בינה לבין הגדר הראשית הבחין ע.ר. בשוטר מג"ב שעמד בצידה השני של הגדר. הוא קפץ בחזרה אחורה מעל התלתלית וקרא לבן דודו עבדאללה לברוח. בשלב זה ירו שוטרים שני כדורי "טוטו" לעבר עבדאללה, ואחד מהם פגע בחזהו. עבדאללה הצליח לחצות את התלתלית בריצה בחזרה למקום ממנו בא, ולאחר כמה מטרים נפל. לואאי ר'יית', שעדיין המתין במקום, הסיע את עבדאללה ואת ע.ר. לבית החולים אל-חוסיין שבבית ג'אלא, שם ניסו הרופאים להחיות את עבדאללה ללא הצלחה. האב השכול סיפר בעדות שמסר ב-1.6.19 לתחקירן בצלם מוסא אבו-השהש על תחושותיו: עד עכשיו אני לא מאמין שהבן שלי, שגידלתי במשך 15 שנים, נפל כשהיד תוך רגע. הוא לא עשה כלום, הוא רצה רק להגיע אל מסגד אל-אקצה כדי להתפלל בו ביום השישי האחרון של חודש הרמדאן. הוא היה נועז ונדמה לי שהאומץ שלו הוא זה שהרג אותו. הוא מיהר להגיע לאל-אקצה ולא המתין כמו יתר הצעירים. עבדאללה היה ילד טוב ושמח ואהוב על הבריות. הוא עזר לי בעבודה אחרי הלימודים, אהב את המשפחה ותמיד התלוצץ עם אחיותיו. אני עדיין זוכר אותו מתלוצץ עם בנות המשפחה כל הדרך באותו בוקר. הוא היה מאושר מאוד להגיע לאל-אקצה ולהתפלל שם את תפילת יום השישי האחרון ברמדאן. השוטר הישראלי שירה בו לא יודע את כל זה. הוא לא יודע גם איזה הלם ועצב הוא גרם לי, לאמו ולאחיותיו של עבדאללה, ושלא תהיה לנו נחמה. כחצי שעה-שעה קודם לכן ירו שוטרי מג"ב גם במ.ט. בן ה-20, תושב הכפר חדב אל-פוואר שמדרום לחברון, העובד בחנות ספרים וכלי כתיבה, ופצעו אותו. מ.ט. הגיע למקום בסביבות השעה 5:30, גם הוא מתוך כוונה לעבור את הגדר כדי להגיע למסגד אל-אקצה ולהתפלל בו. בעדות שמסר לבצלם סיפר כי המתין עד אחרי השעה 7:00 ואז ניסה לעבור. לאחר שעבר את גדר התלתלית שמע צליל שנשמע כמו ירי דרך משתיק קול. הוא קפץ בחזרה לאחור ורק לאחר שחזר לצדה השני של הגדר והתרחק ממנה הרגיש שנפצע בבטנו. מ.ט. פונה במכונית פרטית לבית סאחור, משם הועבר באמבולנס לבית החולים אל-חוסיין בבית ג'אלא, שם נותח בבטנו. לאחר שבוע הוא שוחרר לביתו. בשני המקרים ירו שוטרי מג"ב בפלג גופם העליון של אנשים רק משום שניסו לעבור את גדר ההפרדה כדי להתפלל במזרח ירושלים – עבדאללה ר'יית', בן ה-15, נהרג מהירי, ומ.ט. נפצע בבטנו. לירי כזה, שתוצאותיו הקטלניות כבר ידועות מראש, לא יכולה להיות כל הצדקה. ירי זה מעיד עד כמה מועט ערכם של חיי פלסטינים לא רק בעיני השוטרים שירו בהם אלא גם בעיני כל שרשרת הפיקוד האחראית לכך, המאפשרת למעשים כאלה להתרחש. בכלי התקשורת צוטט מפי גורמים במג"ב כי הירי לעבר ר'יית' ומ.ט. בוצע באמצעים לפיזור הפגנות. אולם, כדורי "טוטו" הם תחמושת חיה לכל דבר והם אינם יכולים להיחשב אמצעי לפיזור הפגנות. פורמלית, הצבא מכיר בעובדה זו. הפרקליט הצבאי הראשי כתב לבצלם כבר לפני עשר שנים כי ירי כדורי "טוטו" ייעשה רק במקרים שבהם מותרת אש חיה – כלומר, רק כאשר נשקפת סכנת חיים לאנשי כוחות הביטחון או לאדם אחר. אולם השימוש הקטלני בכדורי "טוטו" נמשך, כמו גם ההתייחסות אליהם כאל נשק לפיזור הפגנות. ניסיון העבר מלמד כי איש מהשוטרים שירו למוות בעבדאללה בן ה-15 ופצעו את מ.ט. בן ה-20, או משרשרת הפיקוד האחראית ובהם האחראים לניסוח ההוראות – לא ייתן את הדין על מעשים אלה. מעבר לכך, ישראל גם לא תידרש לשלם פיצויים בגין מקרים אלה, לאחר שחסמה בפני פלסטינים – בחוק שחוקקה לנוחותה – כל אפשרות אמיתית לתבוע אותם. עד כמה היה הירי בעבדאללה בן ה-15 ובמ.ט. בן ה-20 נפשע? לחלוטין. לא הייתה לו כל הצדקה: הם לא סיכנו איש ולא היו במצב שבו היו יכולים לסכן איש – לאור יום, בין הגדר התלתלית לבין גדר התיל הגבוהה, מול שוטרי מג"ב ערוכים, ממוגנים וחמושים. אלו אינן נסיבות של סכנת חיים או אפילו של סכנה כלשהי. השימוש בנסיבות כאלו בנשק היכול לגרום לפציעה חמורה ואף למוות, כפי שנעשה בעבר וכפי שעשו השוטרים גם הפעם – הוא חסר כל הצדקה חוקית או מוסרית. הפער בין התוצאות הקטלניות, הידועות מראש, של התנהלות נפשעת זו לבין האדישות הציבורית והגיבוי המוחלט שהתנהלות כזו מקבלת מכל הגורמים הרשמיים, מעיד עד כמה מועט היום ערכם של חיי פלסטינים.
24 יוני 2019
