עדות: החיים בבית לאהיה בצל הלחימה: עדותה של סנאא זעאנין, אם לשלושה

סנאא זעאנין, אם לשלושה

אני גרה במרכז בית לאהייא עם שלושת הילדים שלי, בן 5, בת 6 ובן 9, ובעלי סאבר זעאנין. כמו כל האנשים ברצועה, אנחנו סובלים מההשלכות של התקיפה הישראלית שהתחילה לפני שלושה ימים. התקיפה הפתיעה אותנו כי היו דיבורים על הפוגה.

בעלי עובד כפקיד ברשות, והכסף מספיק לנו בקושי למצרכים היומיומיים. החודש, בגלל שהמשכורת התעכבה, לא יכלנו לקנות את האספקה הנדרשת. לא היינו מוכנים להתקפה ולא הצטיידנו, וחסרים לנו בבית הרבה מצרכים בסיסיים. אתמול בערב, כשהייתה רגיעה, אחת החנויות הקטנות נפתחה לזמן קצר, יצאתי וקניתי כמה מצרכים ועכשיו יש לנו אספקה לכמה ימים.

כרגע כבר שלוש שעות אין לנו חשמל. אני לא יודעת אם זה בגלל ההפצצות באזור או בגלל מדיניות ההקצבה של החשמל שנובעת ממחסור בדלק. עכשיו יש לנו רק מנורה נטענת ואנחנו מחכים שהחשמל יחזור, אם בכלל. בעלי לא בבית מאז תחילת ההתקפות, כמו הרבה גברים אחרים הוא עוזר בחילוץ של פצועים.

המצב עצוב ומפחיד נורא. הילדים מפוחדים ומתוחים, במיוחד הבת שלי רג'ד, בת שש. בכל פעם שיש הפצצה היא כמעט מתעלפת מרוב פחד, במיוחד כשזה קרוב לבית. זה קרה כבר כמה פעמים. בפעם האחרונה, הפציצו את השכונה שלנו מכמה כיוונים והיה רעש חזק מאוד. אני מנסה כל הזמן להרגיע את הילדים, לגרום להם לחשוב שהפיצוצים רחוקים ושהם לא ישפיעו עלינו. אבל בתוך תוכי אני מתה מפחד, במיוחד בגלל שבעלי לא איתנו. אני חוששת מאוד לשלום הילדים ולשלומו של בעלי. אני מפחדת שיקרה משהו רע כשאנחנו לא ביחד.

אני מנסה לתת לילדים כל מה שהם מבקשים כי אני מרגישה שיש עליי אחריות כפולה בגלל שבעלי לא נמצא. אני לא זזה לשום מקום בלי לקחת איתי את הילדים, למרות שזה מסוכן שיקרה לכולנו משהו. זה עדיף מאשר להשאיר אותם לבד מפוחדים ומבוהלים. אם היה קורה משהו כשאני לא לידם, לא הייתי סולחת לעצמי.

הלילות עכשיו ארוכים ואיומים. אני נשארת ערה כל הלילה. איך אני יכולה לישון כשהילדים שלי פוחדים? כשאני שומעת את הפיצוצים? כל הלילה אני מנסה להרגיע את הילדים ושומרת עליהם.

אנשים נזהרים לא להתכנס בקבוצות, כי הם מפחדים שישראל תתקוף כל התקהלות, כמו במלחמה הקודמת. כולם מעדיפים להישאר בבתים שלהם עד כמה שאפשר. בגלל זה, אני כמעט לא הולכת לבתים של השכנים. הרחובות כמעט ריקים, כאילו שיש עוצר. כל פעם שיש הפצצה אנשים דואגים לקרובי המשפחה שלהם ומוודאים שהם בסדר.

אני מסתירה את הפחדים בגלל הילדים, אבל בלילות הארוכים הפחדים והדאגה לילדים לבעלי ולהורים שלי מתגברים.

סנאא זעאנין, בת 28, נשואה ואם לשלושה, היא תושבת בית לאהייא. את עדותה גבה עאטף אבו א-רוב ב-16.11.12 באמצעות הטלפון.

על עדויות מבצע "עמוד ענן"

בצלם גובה עדויות מתושבי עזה תוך כדי התנהלות המבצע. בשל הנסיבות, רוב העדויות נגבות טלפונית. בצלם מוודא ככל יכולתו כי המידע הנמסר לו אמין ומדוייק, אולם מטבע הדברים עלולות ליפול טעויות. למרות חשש זה, החליט בצלם לפרסם את המידע, מתוך אמונה שחיוני להביא לידיעת הציבור את המתרחש ברצועה. לאחר המבצע, ישלים בצלם את התחקירים.