ר'סאן יוסף, סדרן במעבר רפיח
מזה שנה אני עובד כסדרן במעבר רפיח. התפקיד שלי הוא להסדיר את כניסת הנוסעים מהרצועה אל הצד הפלסטיני של המעבר.
ב-8.3.07, בשעה 7:00 בבוקר, חמי, עומר קזאער, הגיע למעבר רפיח. הוא היה בדרכו לרבת עמון כדי לבקר את הבת שלו, נדיה, שנולד לה תינוק. חמי היה אדם בריא, ולא סבל משום בעיה רפואית באותו יום המעבר נפתח אחרי שהיה סגור כמה ימים, והגיעו יותר משלושת אלפים נוסעים.
בשעה 8:00 בבוקר, חמי התקשר אלי ואמר לי שהוא נדחק בין הנוסעים ושהוא נמצא בשער הראשון של המעבר ולא מצליח להיכנס לתוך המעבר. באותו רגע אני הייתי בשער השני. ניגשתי מידלשער הראשון וראיתי שהוא הצליח בסוף לעבור אותו, אבל בגלל הצפיפות הוא לא הצליח להתקדם אל השער השני. ניסיתי לעזור לו, אבל לא הצלחתי. אני מעריך שהיו כאלפיים איש בין השער הראשון לשני וכולם נדחקו ורצו לעבור דרך השער, שרוחבו שבעה מטרים בלבד.
כשחמי עמד מול השער השני, ראיתי שהמוני נוסעים נדחפים מעליו והוא נפל על הקרקע. הוא קרא לי לעזרה ואמר "אני לא יכול לנשום, תעזור לי". בקושי הצלחתי להגיע אליו. הרמתי אותו מהקרקע ולקחתי אותו לצד למקום פחות צפוף. הוא נשם בכבדות וביקש ממני מים. הבאתי לו מים ואחרי שהוא שתה הוא התמוטט ונפל על הקרקע. במקרה, היה אמבולנס קרוב למעבר. רצתי וקראתי לחובש ושנינו הרמנו אותו לאמבולנס. באמבולנס החובש שם לו מסכת חמצן ואת מכשיר בדיקת הדופק על היד. נסענו לבית החולים אבו יוסף א-נג'אר. השעה הייתה 8:20 בבוקר.
בדרך לבית החולים מכשיר הדופק אותת שהדופק נעצר. החובש ביצע החייאה והדופק חזר לחמש דקות בערך ושוב עצר. כשהגענו לפתח בית החולים, חמי היה ללא דופק. הרופאים בבית החולים עשו לו החייאה במקום, אבל ללא הצלחה.
חמי מת בגלל השליטה הישראלית במעבר רפיח. בגלל שהישראלים כל הזמן סוגרים את המעבר, נוצר עומס גדול מאוד של אנשים שצריכים לנסוע, ביום שפותחים אותו. הצפיפות הרבה והדוחק גרמו למוות של חמי. אם המעבר היה נפתח כל יום באופן סדיר לא היה נוצר לחץ כזה. במעבר צריכים לעבור בממוצע כחמש מאות נוסעים ביום ולא אלפיים או שלושת אלפים איש.
ר'סאן אנוור מחמוד א-שיח' יוסף, בן 37, נשוי ואב לחמישה, הוא סדרן במעבר רפיח ותושב העיר עזה. את עדותו גבה זכי כחיל, בביתו של עומר קזעאר בעזה, ב-13.03.07.