מוחמד בדואן, בן 13
ביום חמישי, 18.4.04, הלכתי בדרך נווה שמואל כדי לצפות על הפגנה שהתקיימה באזור הגדר. כשהייתי במרחק של כמאתיים מטרים מההפגנה, ראיתי שהמפגינים בורחים וחשבתי שהסיבה היא שהצבא מתקדם לכיוונם. החלטתי גם אני להתרחק מהמקום. פתאום הופיע מולי טרקטורון והיו בו שני שוטרים לבושים במדים של יס"מ בצבע חאקי. הטרקטורון התקדם לעברי ואני ברחתי. אחד מהשוטרים שהיו בטרקטורון זרק רימון הלם לכיוון שלי. הרימון נחת במרחק של כשלושה מטרים ממני. המשכתי לרוץ והגעתי לגדר תיל. ניסיתי לטפס עליה אבל החולצה שלי נתפסה בתיל. שני השוטרים ירדו מהטרקטורון, תפסו אותי וגררו אותי על האדמה והאבנים עד לטרקטורון, שהיה במרחק של כעשרים מטרים ממני.
שני השוטרים התיישבו בטרקטורון והושיבו אותי ביניהם. אחד מהם נהג והשני ישב מאחורי. זה שישב מאחורי תפס אותי בצוואר וחנק אותי. היכיתי אותו עם הידיים כדי שיעזוב אותי כי הרגשתי שאני נחנק, אבל הוא לא עזב את הצוואר שלי וגם היכה אותי על הראש, עד שהגענו למקום שבו חנו ג'יפים. הנסיעה נמשכה בערך עשר דקות.
כשהגענו לג'יפים, באו ארבעה שוטרים של משמר הגבול והתחילו להכות אותי. הם נתנו לי סטירות ואגרופים ובעטו בי על כל הגוף. אם אני אראה את השוטרים האלה, אני אוכל לזהות אותם. לאחד מהם היה מבנה גוף מלא, הוא היה בגובה של כ190- ס"מ, והיה לו גוון עור בהיר. השוטר הזה הרים אותי, זרק אותי על החלק הקדמי של הג'יפ, נתן לי סטירות לי וקילל אותי. אחר כך הוא קשר אותי לג'יפ. הוא הושיב אותי על מכסה המנוע כשהזרועות שלי פרושות לרוחב השמשה הקדמית. הוא קשר את יד שמאל שלי עם החגורה שלי ואת הימנית, עם אזיקים מפלסטיק.
בכל הזמן שהייתי קשור השוטרים עברו לידי ונתנו לי סטירות ואגרופים. לפעמים בכיתי מהמכות האלה. כאב לי מאוד. אני זוכר שקיבלתי אגרוף אחד באף. הוא היה כואב מאוד ובכיתי. הם גם אסרו עלי לשים רגל אחת על השניה, וכל פעם שעשיתי את זה, הם הזיזו אותה.
הג'יפים עמדו למטה והצעירים היו על ההר וזרקו עליהם אבנים. אבנים פגעו בג'יפ ופחדתי מאוד. השוטרים ירו גז ובגלל הרוח הגז חזר לשוטרים ולמקום שבו הייתי גם אני. ביקשתי מהשוטרים שיכניסו אותי לתוך הג'יפ בגלל הגז, אבל הם קיללו אותי וסירבו. בשלב מסוים אחת מהידיים שלי השתחררה ואז אחד השוטרים נתן לי עליה מכה בקת הרובה שלו. צעקתי מרוב כאב אבל הם לא התייחסו אלי. כשהייתי קשור, הגיע למקום בחור מהכפר שלנו, ששמו עאדל חוסיין מחמוד סעאדה וביקש מהשוטרים לשחרר אותי. הוא עמד במרחק של כשלושים מטרים מהשוטרים והם דיברו איתו ברמקול ודרשו ממנו להרים את החולצה ולהסתובב. אחר כך, השוטרים אמרו לו להתקרב. כשהוא הגיע אל השוטרים, הם תפסו אותו, קשרו את הידיים שלו והעמידו אותו ליד הג'יפ שאליו הייתי קשור.
אחר כך, הגיע גבר עם כיפה. מאוחר יותר הוא אמר לי שקוראים לו אריק ושהוא מהרבנים לזכויות האדם. הוא הגיע עד לשוטרים והם לא ביקשו ממנו להרים את הבגדים שלו, אבל הם עצרו אותו, קשרו לו את הידיים והעמידו אותו ליד עאדל. אריק דיבר אתי בערבית לא טובה וניסה להרגיע אותי. הוא אמר לי לא לפחד.
נשארתי קשור על הג'יפ כמה שעות רצוף. בסביבות 16:00, בא אלי שוטר ואמר לי לרדת מהג'יפ. אמרתי לו בערבית שאני קשור ואז הוא התיר את האזיקים והחגורה. ירדתי וחשבתי שהוא משחרר אותי אבל הוא הלך לדלת האחורית של הג'יפ וסימן לי לעלות לג'יפ. אני סירבתי ואז שני שוטרים תפסו אותי בידיים וזרקו אותי לתוך הג'יפ. בג'יפ היו איתי עאדל, אריק ועוד בחור מחו"ל שעצרו אותו בערך רבע שעה אחרי שאריק נעצר.
הם העלו אותנו לאזור שבו עבדו הדחפורים, ואז בא ג'יפ אחר ולקח אותנו לגבעון החדשה. שם הושיבו אותנו בתחנת המשטרה ושוטרים שמרו עלינו. אחד השוטרים נתן לי סטירה מול עאדל, אריק והבחור מחו"ל.
בסביבות 19:00, בא קצין ואמר לי "לך הביתה" בעברית. נראה לי שהיה קצין בגלל שהוא נראה מבוגר והיו לו דרגות עם פסים על הכתף. הוא שיחרר רק אותי. אמרתי לו: "אני לא יודע לחזור". היה חושך, היו חיילים באזור ואני פחדתי. היה גם קר מאוד. הלכתי לכיוון בתים של תושבים ערבים שנמצאים בין גבעון החדשה לגבעת זאב.
ראיתי אנשים שישבו מחוץ לאחד הבתים וסיפרתי להם מה קרה לי. אמרתי להם שאני מפחד לחזור בגלל שיש חיילים בדרך לגבעון. בעל הבית נתן לי את הטלפון הנייד שלו והתקשרתי לאבא שלי, שביקש ממני להישאר ואמר שהוא יבוא לקחת אותי.
מאוחר יותר, חבר של דוד שלי בא ולקח אותי לבית שלו. קוראים לו סמיר והוא גר באזור. סמיר סיפר לי שדוד שלי התקשר אליו וביקש ממנו לחפש אותי. סמיר לקח אותי לבית שלו ואז דודה שלי באה בסביבות 20:00 ולקחה אותי לבית שלנו בבידו.
מוחמד סעיד עיסא בדואן, בן 13, הוא תלמיד תושב בידו שבמחוז אל-קודס. עדותו נגבתה על ידי נידאל כנאענה בבית העד ביום 21.4.04