ניבראס רימאווי, סטודנט
אני ובני משפחתי מתגוררים בבית רימא. אני לומד זו השנה השלישית באוניברסיטת א-נג'אח בשכם. כיוון שאני לא יכול לנסוע מדי יום מבית רימא לשכם, בשל המחסומים, אני גר במעונות הסטודנטים של האוניברסיטה בשכם. אני מבקר את ההורים שלי רק אחת לחודשיים, וגם זאת בגלל המחסומים.
היום, יום שני, 21.7.03, בסביבות השעה 6:00, יצאתי מביתי, שבכפר בית רימא, הנמצא כעשרה קילומטרים מצפון לרמאללה. רציתי להגיע לאוניברסיטה בשכם. בדרך עברתי במחסום יאסוף, שנמצא במרחק של כעשרים קילומטרים מבית רימא. במחסום, החיילים בדקו את תעודת הזהות שלי ונתנו לי לעבור. ממחסום יאסוף המשכתי לנסוע במונית למחסום זעתרה. במחסום זעתרה החיילים היו מאד איטיים. לקח להם רבע שעה להעביר מונית אחת לכיוון שכם. לכן התעכבתי שם כשעתיים עד שעברתי.
בסביבות השעה 9:00, הגעתי למחסום חווארה. המתנתי בתור ארוך כשעה. כשהגיע תורי, החייל שבדק את תעודות הזהות במחסום הורה לי להוציא את תעודת הזהות שלי. התעודה שלי הייתה כבר מוכנה בידי. החייל הסתכל עלי ואז אמר לי בערבית: "חזור אחורה". אמרתי לו שאני סטודנט באוניברסיטת א-נג'אח ושאני צריך להיכנס לשכם כדי להגיע לאוניברסיטה. החייל אמר לי: "אסור לסטודנטים של האוניברסיטה לעבור במחסום היום". אמרתי לו שבאתי מכפר מרוחק ושאני גר במעונות הסטודנטים בשכם. החייל חזר ואמר שאסור לסטודנטים ולכל מי שהוא מתחת לגיל 35 לעבור במחסום. הוא הורה לי שוב לחזור אחורה ולהפסיק לדבר אתי.
כרגע, אני עדיין ממתין שהחייל ישנה את דעתו וירשה לי לעבור במחסום. אני נמצא כאן (במחסום) כבר שעתיים ואני לא יודע עד מתי אמתין עד שייתנו לי לעבור, אם בכלל ייתנו לי.
ניבראס עבד אל-כרים חוסין רימאווי, בן 19, רווק, הוא סטודנט תושב הכפר בית רימא. את עדותו גבה עלי דראר'מה, במחסום חווארה ב-21.7.03