מוחמד עארדה, בן 19
אני תושב הכפר עראבה שליד ג'נין. היום, 14.5.03, נסעתי עם בן דודי אחמד עארדה למחנה הפליטים ג'נין כדי להביא את אמו, אחותו ובנה בן השנה וחצי. הן היו בביקור אצל אחותו הנשואה של אחמד, המתגוררת במחנה. אחרי שאספנו אותן, ניסינו לחזור לעראבה. כשהגענו ליציאה המזרחית של המחנה, ראיתי שלושה אנשים חמושים, לבושים בגדים אזרחיים ורעולי פנים. חשבתי שהם צעירים פלסטינים. הם ירו על המכונית שלנו. כדור אחד פגע בשמשה הקדמית וחדר למכונית, רק בנס איש מאיתנו לא נפגע.
אחמד עצר את המכונית. אני ירדתי בידיים מורמות. המרחק בינינו לבין החמושים היה כעשרה מטרים. בשלב הזה ראיתי לצד רעולי הפנים גם חיילים ישראלים במדים ואז הבנתי שלובשי הבגדים האזרחיים הם חיילים ישראלים. שניים או שלושה מהישראלים שלבשו בגדים אזרחיים התקרבו אלינו. הם הובילו אותי ואת אחמד לכניסה לאחד הבתים ברחוב, שסביבו היו חיילים רבים. שתי הנשים והתינוק נשארו באוטו. החיילים הורו לאחמד להעמיד את המכונית מול דלת הכניסה לבית. כשאחמד חזר, החיילים הורו לי ולאחמד לכרוע מול הכניסה לבית וכיסו את העיניים שלנו בחתיכות בד.
באותו זמן שמעתי קולות ירי, שלדעתי כוון לעבר החיילים הישראלים. לא יכולתי לראות מי יורה ומאיפה יורים. שמעתי את החיילים יורים חזרה. אחד החיילים אמר לי לכרוע. הוא כרע מאחוריי וירה מעל ראשי שנים-שלושה כדורים. אחרי זה הוא לקח אותי למקום אחר. מאוחר יותר הבנתי שהוא לקח אותי מאחורי החומה שמקיפה את הבית. החייל שוב כרע מאחוריי. הוא לא ירה.
במשך כל הזמן הזה החיילים מסביב המשיכו לירות. אני חושב שהחיילים ירו גם ממקלעים כי הירי הזה נשמע חזק יותר. כל הזמן שמעתי את החיילים קוראים לאנשים שהיו בתוך הבית לצאת החוצה. שמעתי אנשים צועקים ואת החיילים שואלים אותם איך קוראים להם.
האירוע נמשך כשעתיים, הוא התחיל בסביבות השעה 14:45- 14:30 והסתיים בסביבות השעה 16:30. במשך השעתיים האלה החיילים העבירו אותי ממקום למקום.
בשלב מסויים אחד החיילים הסיר ממני את כיסוי העיניים ודרש ממני להיכנס לתוך הבית. הוא הצביע על דלת של חדר בתוך הבית ואמר לי בערבית להיכנס ולהוציא את הילדים הקטנים מתוך הבית. אמרתי לו שאני לא מכיר את האנשים בבית ושאני לא מסכים להיכנס פנימה. אז הגיעה למקום עיתונאית פלסטינית ששמה סאוסן. היא אמרה לחייל: "אני אכנס". יחד עם העיתונאית היתה אזרחית זרה. החייל צעק עליה לשכב על הרצפה.
אחר כך החייל דחף אותי והעמיד אותי ליד החומה שמקיפה את הבית. חייל אחר הגיע וכיסה לי את העיניים שוב.
כשהפעולה של החיילים הסתיימה, הם החזירו לי את המפתחות של המכונית ואמרו לי לעזוב את המקום עם שתי הנשים והתינוק, שכל הזמן הזה נשארו בתוך המכונית. אחמד נעצר יחד עם אנשים אחרים שנעצרו במקום. הסעתי אותן לבית החולים בג'נין.
מוחמד עארדה, בן 19, הוא תושב הכפר עארבה שבמחוז ג'נין. את עדותו גבה נג'יב אבו רקייה בטלפון ב-14.5.03