התנחלויות

חטא על פשע: לאחר שאפשרה למתנחלי חוות גלעד להשתלט על אדמות פרטיות ולפרוע בתושבי הכפרים הסמוכים במשך 15 שנה החליטה הממשלה להעניק להתנחלות מעמד רשמי

27 פברואר 2018

עצים בבעלות פלסטינית שהושחתו על-ידי מתנחלים על רקע נקודת ההתנחלות חוות גלעד. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 13.10.13

ב-31.1.18 אישרה הממשלה את הקמתו של מה שהגדירה כ"יישוב חדש" על חלק מהאדמות עליהן השתלטו בכוח מתנחלי "חוות גלעד". זאת לאחר שהמתנחלים התגוררו במשך שנים בנקודת ההתנחלות ("מאחז") בתמיכתן של הרשויות, מבלי שאושרה רשמית.

"חוות גלעד" הוקמה כבר לפני למעלה מ-15 שנה, באפריל 2002 ומוקמה כקילומטר מזרחית להתנחלות קדומים כחלק מטבעת התנחלויות החונקת את העיר שכם ומגבילה את תנועת הפלסטינים באזור, וכוללת את ההתנחלויות יצהר, הר ברכה, איתמר, אלון מורה ושבי שומרון.

בשלב הראשון בנו מתנחלים ארבעה מבנים על אדמתם הפרטית של תושבי הכפר פרעתא. המנהל האזרחי הוציא צווי הריסה למבנים אלה ובשנתה הראשונה של נקודת ההתנחלות הרסו כוחות הביטחון שוב ושוב את המבנים, כשהמתנחלים שבים ומקימים אותם בכל פעם. בסוף יולי 2003 עמדו כל המבנים על תילם.

מאז, למעט הריסות נקודתיות במהלך השנים, לא ניסו עוד הרשויות לפנות את נקודת ההתנחלות והעלימו עין מהמשך הבנייה במקום. תחת עינם הפקוחה של כוחות הביטחון הלכה נקודת ההתנחלות והתרחבה, וכיום היא משתרעת על פני כ-450 דונם של אדמות חקלאיות ואדמות מרעה בבעלות פרטית של תושבי הכפרים פרעתא, תל וג'ית. נכון ליולי 2017 עמדו במקום 75 מבנים, המשמשים ברובם למגורים. כל תושבי חוות גלעד נהנים מאבטחה צבאית צמודה.

ח'יראללה עבדאללה.

אני יכול רק להשקיף על האדמה שלי. היא מול העניים שלי, אבל אני לא יכול להגיע אליה. אני רואה את המתנחלים מסתובבים שם בלי הפרעה, מעבדים את האדמות שלנו, סוללים עליהן כבישים, כשהחיילים מגנים עליהם. הצבא הישראלי כולו עומד לרשותם ולנו לא נותנים להתקרב לשם. זה כואב לי מאוד. אני מתגעגע לימים שבהם יכולתי לעבד את האדמה שלי, לטפל בעצים. זה אזור יפהפה, שהיה יכול להפוך לפארק עבור כל תושבי שכם וצפון הגדה. אבל המתנחלים גזלו מאתנו הכל, אפילו את הזכות לגשת לאדמות שלנו. מאוד הייתי רוצה להגיע לאדמה שלי ושל אבי וסבי עם הילדים שלי ולאכול ארוחה בחיק הטבע.

מתוך עדותו של ח'יראללה עבדאללה, בן 40, תושב הכפר סרה שבמחוז שכם, שנגבתה ב-8.2.18 על-ידי תחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי

נוכחות המתנחלים במקום והשתלטותם על אדמות הכפרים לוותה מראשיתה בשגרת אלימות נגד תושביהם הפלסטינים. מערכת אכיפת החוק הישראלית נמנעת באופן עקבי מנקיטת צעדים נגד התוקפים הישראלים – מחוות גלעד וברחבי הגדה – וגם כאשר חיילים נוכחים בעת תקיפה, הם לא פעם עומדים מנגד ובחלק מהמקרים אף נוטלים בעצמם חלק בתקיפות.

שיטת הפעולה המתוארת לעיל – במסגרתה מתנחלים קובעים עובדות בשטח לכאורה בניגוד לרצונם של מנגנוני המדינה הרשמיים – אינה ייחודית לחוות גלעד. זהו מנגנון השתלטות מופרט, עצמאי לכאורה, המיושם בכל רחבי הגדה והוא איפשר למדינה לאורך השנים להקים עשרות התנחלויות ולהרחיבן בהדרגה, כשהיא ממשיכה להתנהל בזירה הבינלאומית כאילו חדלה מהקמת התנחלויות חדשות. כך מצליחה המדינה לקדם את מהלכי ההתנחלות והנישול– ובאותו הזמן ממש, בעת הצורך, להתנער ממעשים אלה בדיוק.

הלבנה בדיעבד של התנחלויות בטיעונים שונים – הריגתו של תושב המקום הרב רזיאל שבח במקרה של חוות גלעד או תירוצים אחרים בנוגע להתנחלויות אחרות – אינה משנה כלל את אי-חוקיותן. כל התנחלות, בין אם היא מוכרת או בלתי-רשמית, מגובה בהחלטת ממשלה על השולחן או זוכה לגיבוי בפועל מתחתיו, מפרה את הוראות המשפט הבינלאומי, מקדמת את מפעל הנישול, ופוגעת פגיעה קשה בזכויות האדם של תושבי הגדה הפלסטינים.

מתנחלים תוקפים פלסטינים במטע זיתים של הכפר פרעתא. צילום: עלאא א-דין א-טוויל, פרעתא, 28.2.12

פריטים מומלצים

מדיניות הפתיחה באש

דו״ח חדש של בצלם: ישראל מבצעת פרויקט מחיקה בגדה המערבית

הדו״ח המקיף ביותר שפרסם בצלם עד כה על המדיניות הישראלית בגדה המערבית מראה כיצד ישראל מפעילה חמישה מנגנונים המחזקים זה את זה כדי לפרק את הקיום הפלסטיני הקולקטיבי, ובמקביל לעצב מחדש בכוח את הגדה ולבסס בה נוכחות וריבונות יהודית־ישראלית קבועות ורציפות.מאז סוף 2022, וביתר שאת מאז אוקטובר 2023, נכנסה המדיניות הישראלית בגדה המערבית לשלב חדש. ישראל החריפה באופן דרמטי מדיניות ארוכת שנים של שליטה, אלימות ונישול, והיא מפעילה אותה כיום באופן גלוי ואלים יותר ובקצב מהיר יותר. צעדים אלה הופכים יותר ויותר לחלק ממדיניות הממשלה ומפעולת מוסדות המדינה.על רקע ההחרפה הנמשכת מדי יום, מפרסם בצלם את ״פרויקט המחיקה״, דו״ח בן 200 עמודים המבוסס על ניתוח של כ־2,000 עדויות של פלסטינים מהגדה המערבית, על עבודת שטח ועל עשרות שנים של תיעוד. הדו״ח בוחן כיצד מדיניות ופרקטיקות שישראל מפעילה זה עשרות שנים הואצו והתרחבו בשנים האחרונות.״מה שקורה בגדה מוצג שוב ושוב כאוסף של אירועים נפרדים – אלימות של מתנחלים קיצוניים, פעולה צבאית, מחסומים או הריסות״, אמרה מנכ״לית בצלם, יולי נובק. ״כשמסתכלים על המערכת ומחברים את הדברים רואים שמדובר בפרויקט פוליטי אחד שמכוון להרס של כל תחומי החיים בגדה. קהילות מגורשות, הכלכלה נדחקת לסף קריסה, ומיליוני פלסטינים חיים בפחד מתמיד מפני אלימות של הצבא ושל מתנחלים. כל המנגנונים האלה מפרקים את הקיום הפלסטיני הקולקטיבי בגדה ומבססים בה משטר קבוע של עליונות יהודית״.כך פועל פרויקט המחיקההדו״ח מזהה חמישה מנגנונים הקשורים זה בזה, שבאמצעותם ישראל מקדמת את הפרויקט ברחבי הגדה המערבית:אלימות והטלת אימה: ישראל משתמשת בכוחות הצבא ובמיליציות מתנחלים חמושות כדי להפעיל אלימות וכפייה ולהטיל אימה. מ־7 באוקטובר 2023 ועד 31 באוגוסט 2026 ישראל הרגה 1,107 פלסטינים בגדה המערבית, בהם 245 ילדים.טיהור אתני והשתלטות על המרחב: ישראל משתמשת בפעולות צבאיות, בהריסות בתים ובהקמת מאחזים וחוות של מתנחלים בתמיכת המדינה כדי לגרש פלסטינים מאדמתם ולהרחיב את הנוכחות היהודית בשטחים אלה. נכון להיום ישראל עקרה ממקומן 75 קהילות פלסטיניות; חוות ומאחזי מתנחלים השתלטו על 1.07 מיליון דונם (18% משטח הגדה המערבית); וכ־33,000 פלסטינים נעקרו בכפייה ממחנות הפליטים בצפון הגדה המערבית.הגבלות תנועה: ישראל מפצלת את המרחב הפלסטיני באמצעות מחסומים, שערים וחסימות כבישים. עד סוף 2025 תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) 925 חסמי תנועה ברחבי הגדה המערבית.חנק כלכלי: ישראל משתמשת בשליטתה בתעסוקה, בהכנסות הפלסטיניות ממסים, במערכת הפיננסית ובתשתיות כדי להעמיק את המשבר הכלכלי ואת תלותה של הכלכלה הפלסטינית בישראל. שיעור האבטלה עלה מ־13.1% בשנת 2022 ליותר מ־31% בשנת 2024, על רקע ביטול המוני של היתרי עבודה בישראל ועיכוב הולך וגובר של כספי המסים הפלסטיניים.הרס חברתי ופוליטי: ישראל מפלילה התארגנות פוליטית, פושטת על משרדי ארגוני חברה אזרחית, מדכאת מחאות ועוצרת פעילים, סטודנטים ועיתונאים. מאז אוקטובר 2023 עצרה ישראל לפחות 60 עיתונאים פלסטינים מהגדה המערבית.תוכנית ההכרעה: הדו״ח מזהה את ״תוכנית ההכרעה״ של בצלאל סמוטריץ׳ משנת 2017 כמסמך מרכזי להבנת ההסלמה הנוכחית. האסטרטגיה של התכנית ״הכרעה התיישבותית״, מכוונת להפוך את הריבונות היהודית לבלתי הפיכה באמצעות הרחבת התנחלויות, השתלטות על קרקעות וגירוש פלסטינים, ולהותיר לפלסטינים שלוש אפשרויות: להיכנע לעליונות יהודית, לעזוב או לעמוד בפני דיכוי צבאי. אף שהתוכנית מעולם לא אומצה רשמית כמדיניות ממשלתית, סמוטריץ׳ מחזיק כיום בסמכויות נרחבות בתחומי התכנון, הקרקעות והאכיפה בגדה המערבית, ועקרונות מרכזיים בהיגיון שבבסיסה באים לידי ביטוי הולך וגובר במדיניות המדינה ובפעולותיה.פרוייקט ארוך שנים, שלב חדש: פרויקט המחיקה אינו יצירה של הממשלה הנוכחית או של תוכנית ההכרעה של סמוטריץ׳. הוא נשען על מדיניות ומנגנונים של שליטה, נישול ופיצול שישראל מפעילה זה עשרות שנים. הממשלה הנוכחית האיצה את הפרויקט, העמיקה את מיסודו והפכה את מנגנוניו ואת יעדיו לגלויים יותר. הדו״ח ממקם את המתקפה הנוכחית על החיים הפלסטיניים בתוך פרויקט קולוניאלי־התיישבותי ארוך שנים, שבמסגרתו ישראל מבססת עליונות וריבונות יהודית במרחב באמצעות משטר האפרטהייד, תוך פירוק הקיום הפלסטיני הקולקטיבי. ברצועת עזה הגיע היגיון המחיקה לצורתו הקיצונית ביותר: ג׳נוסייד; בגדה המערבית הוא מתממש באמצעות חמשת המנגנונים המתוארים בדו״ח.אחריות בינלאומית: בצלם קורא לממשלות ולמוסדות בינלאומיים להפסיק לאפשר לישראל להמשיך בפשעיה, להגן על הפלסטינים ולפעול לסיום משטר האפרטהייד והשלטון הצבאי על הפלסטינים. עתיד צודק מחייב סדר פוליטי המבוסס על חירות, צדק, שוויון ודמוקרטיה לכל בני האדם החיים במרחב שבין נהר הירדן לים התיכון, תוך מימוש מלא של הזכויות האישיות והקולקטיביות והשתתפות פוליטית שווה.לדברי מנכ״לית בצלם, יולי נובק: ״פלסטינים נותרים חשופים לאלימות ההולכת ומסלימה, בזמן שישראל מקדמת את פרויקט המחיקה שלה בגדה המערבית. ממשלות אינן יכולות לגנות את הפשעים האלה ובה בעת להעניק לישראל חסינות המאפשרת לה להמשיך בביצועם. יחד עם מוסדות בינלאומיים, עליהן להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותן על פי המשפט הבינלאומי כדי לעצור את פשעיה של ישראל״.הדו״ח המלא, תקציר המנהלים, המפות והגרפים זמינים בכתובת:: https://www.btselem.org/elimination/?lang=he

14 ספטמבר 2026

פרויקט המחיקה: פירוק הקיום הפלסטיני בגדה המערבית בידי ישראל

מדיניות הפתיחה באש

פרויקט המחיקה

מאז כניסתה של ממשלת ישראל הנוכחית לתפקידה בסוף שנת 2022, וביתר שאת מאז אוקטובר 2023, החריפה ישראל באופן דרמטי את הפגיעה בכל תחומי החיים של התושבים הפלסטינים בגדה המערבית.בכל רגע יכול פלסטיני למצוא את עצמו חשוף לאלימות מצד חיילים ומיליציות מתנחלים חמושות, להיעצר ולהיכלא, ליפול קורבן להתעללות והשפלה, ולעיתים גם לאבד את חייו.דו"ח "פרויקט המחיקה" מבוסס על למעלה מאלפיים עדויות של תושבים פלסטינים שבצלם גבה מאז אוקטובר 2023, ועל למעלה משלושה עשורים של תיעוד הפרות זכויות האדם שמבצע משטר האפרטהייד הישראלי בגדה המערבית. הדו״ח בוחן את המציאות הנוכחית לא כאוסף של אירועים נקודתיים או פגיעות קונקרטיות, אלא כחלק ממנגנון מחיקה כולל הפועל לפירוק התנאים המאפשרים את המשך הקיום הפלסטיני בגדה המערבית, ובמקביל מעמיקים את השליטה והעליונות היהודית בו באופן בלתי הפיך. בחינת מציאות החיים הנוכחית בגדה מגלה כי פרויקט המחיקה מיושם כיום באופן גלוי, ישיר ואלים יותר מבעבר, ומבוסס על שיתוף פעולה הולך וגובר בין רשויות המדינה הרשמיות למיליציות מתנחלים שפועלות בגדה בגיבוי ובתמיכת הרשויות.

14 ספטמבר 2026

המאחז "חוות לכתחילה". צילום: פאיז אבו רמילה, בצלם, 22.7.24

אלימות מתנחלים = אלימות מדינה

"חוות לכתחילה" – דחיקת קהילת ואדי קלט על ידי מתנחלים ובסיוע המדינה

בעשור האחרון, הפכו מאחזים ו"חוות חקלאיות" לאחת השיטות המרכזיות שנוקטת ישראל להשתלטות על שטחים בגדה המערבית ולגירוש קהילות פלסטיניות החיות בהם. בניגוד למהלכים פורמליים של הקמת התנחלויות, הקמת המאחזים יכולה להתבצע במהירות ודורשת משאבים וכוח אדם מעטים יחסית. השתלטות על שטחים חקלאיים באמצעות מאחזים וחוות גם מאפשרת למדינה להתנער מאחריות להשתלטות על הקרקע ולפעולות האלימות והבלתי חוקיות של המתנחלים, על אף שהיא תומכת במאחזים בדרכים שונות. בכך היא מצליחה למסגר את מעשיהם של המתנחלים, שלוחיה, כסוגיה של אכיפת חוק במקום כסוגיה של מדיניות.המאחזים מוקמים במהירות באזורי מפתח והמתנחלים מצליחים להשתלט תוך זמן קצר על שטחים נרחבים ולקבוע עובדות בשטח באמצעות פלישה עם עדרי צאן ובקר למרחב הפלסטיני, התעמתות מכוונת עם התושבים הפלסטינים ותקיפתם האלימה. בחלק מהמקרים המאחזים מוקמים ללא אישור פורמלי מצד הרשויות הישראליות, ובחלקם בשיתוף פעולה עם הרשויות, תוך הישענות על הסכמי הקצאה לצרכים חקלאיים, דוגמת מרעה ועיבוד חקלאי. גם במקרים בהם קיימת הקצאת שטח מטעם המדינה, המתנחלים חורגים לא פעם משטח ההקצאה, וכך מרחיבים את השטח הנמצא בשליטתם. פעילות המתנחלים זוכה במקרים רבים גם לשיתוף פעולה מצד הצבא, הנמנע מהריסת המבנים הבלתי-חוקיים שהקימו, מספק למתנחלים שירותי אבטחה ומשתתף לעיתים קרובות באופן פעיל בגירושם האלים של התושבים הפלסטינים. מאז ה-7 באוקטובר התגברה מאוד פעילות המתנחלים להשתלטות על קרקע, הן מבחינת היקפה ועקביותה, הן מבחינת רמת האלימות שהמתנחלים נוקטים והן מבחינת מעורבותו הפעילה של הצבא באלימות. במסגרת זו גורשו ממקום מושבן באמצעים אלה לפחות 19 קהילות פלסטיניות, ולקהילות רבות נוספות נשקף איום חמור.קהילת ואדי קלט (אל-כעאבנה), שבה 15 משפחות המונות 80 נפשות, בהן 40 קטינים, שוכנת באזור ואדי קלט, המכונה גם אל-עראערה-אל-חת'רורה, מאז שנת 1983 ולאורך השנים התפרנסו תושביה בעיקר מרעיית צאן. תושבי הקהילה, בני שבט אל-כעאבנה, גורשו מהנגב לאחר הקמת המדינה ועברו תחילה לאזור חברון, ומשם לאזור שממזרח לירושלים. מאז התיישבו באזור ואדי קלט הם גורשו פעמיים: בפעם הראשונה, בעקבות הקמת ההתנחלות כפר אדומים; בפעם השנייה, עם הקמת ההתנחלות מצפה יריחו.בשנת 2018 הוקם בשטחן המוניציפאלי של ההתנחלויות מצפה יריחו ומעלה אדומים המאחז "חוות לכתחילה", במרחק של כ-150 מטרים ממזרח לקהילת ואדי קלט. במאחז לכתחילה פועלת ישיבה לנוער חרדי שנשר ממסגרות אחרות, הנתמכת כספית על-ידי קק"ל ומשלבת לימודים עם עבודה חקלאית ורעיית צאן. במקום נערכים גם אירועים. לבצלם נודע כי בין החטיבה להתיישבות, לה הוקצתה הקרקע על ידי הממונה על הרכוש הממשלתי במנהל האזרחי, לאנשי המאחז נחתם חוזה הקצאת שטח למרעה ונטיעות באזור הנמצא מצפון מזרח למאחז. חוזה ההקצאה מתיר שימוש בקרקע למרעה אולם למיטב ידיעת בצלם החוזה וגם המצב התכנוני לא מאפשרים בניה ולכן ככל הנראה המבנים בחווה אינם חוקיים, ובכל מקרה לא כוללים את שטח הקהילה.בשנת 2022 הוקם ממערב לקהילה מאחז נוסף, וכך היא נותרה דחוקה בין שני המאחזים ממזרח ומערב, כביש מספר 1 מדרום ושמורת הטבע ואדי קלט מצפון. עקב כך, ובשל אלימות שמפעילים המתנחלים, הצטמצמו מאוד שטחי המרעה העומדים לרשות הקהילה.תושבי הקהילה מעידים כי מאז הקמת "חוות לכתחילה", הם חווים התנכלויות בהיקף שלא הכירו בעבר. הם מדווחים על תקיפת רועים שיצאו עם הצאן ופלישות לקהילה עצמה. לדברי תושבי הקהילה, במהלך פלישות אלה מתנחלים שהגיעו מכיוון המאחז תקפו תושבים, יידו עליהם אבנים ואיימו עליהם. על אף שהאירועים חזרו על עצמם, כאשר פנו התושבים למשטרת ישראל זו לא עשתה דבר להפסקת התקיפות וההטרדות, ולעומת זאת עצרה תושבים מהקהילה, לרבות קטינים.יצירתם המכוונת של "חיכוכים" מסוג זה מדגימה היטב את המטרה שלשמה מוקמים מאחזי החוות ואת האופן שבו יושביהם מבססים את אחיזתם בקרקע. ההתנכלות המכוונת של מתנחלי המאחזים לחקלאים הפלסטינים יוצרת מצג שווא של "עימות" סימטרי בין המתנחלים לחקלאים, שאותו מנצל הצבא להרחקת הפלסטינים בעילה של "צורך ביטחוני", לא פעם בכוח. כאשר אירועים כאלה מתרחשים שוב ושוב, נחסמת גישתם של החקלאים לאדמות המשמשות אותם למרעה, וכך נפגעת קשות יכולתם להתפרנס מרעיית צאן. ההתנכלות לאנשי הקהילה לא מסתכמת בניסיון לדחוק אותם משטחי המרעה, אלא כוללת גם את הגבלת התנועה של אנשי הקהילה. עוד לפני המלחמה סגרו המנהל האזרחי והצבא שער חשמלי שהציבו על הדרך המובילה לקהילה. בכך מנעו מהתושבים לצאת ולהיכנס דרך כביש הגישה שמול הכניסה להתנחלות והמתנחלים החלו לערוך סיורים באזור. במהלך המלחמה חסם הצבא גם את הכביש ההררי והמפותל לכיוון יריחו, ובכך הקשה עוד יותר על התנועה מהקהילה ואליה ועל הגעת התושבים לעיר, שבה הם מקבלים שירותים. לאחרונה נפתח המחסום על כביש הגישה במהלך שעות היום, אך הצבא שב וסוגר אותו מדי לילה, ובכל אופן היציאה מהכביש לכיוון יריחו חסומה והוא אינו יכול לשרת את תושבי הקהילה.מאז החלה המלחמה התגברו עוד יותר התקפות מתנחלים על הקהילה. ההתקפות כללו מספר פלישות בשעות הלילה, כאשר חלק מהתוקפים לבשו מדים או היו רעולי פנים והגיעו מכיוון המאחז. הם נכנסו לבתים, איימו על התושבים, דרשו מהם לעזוב את בתיהם והסבו נזקים לבתים ולרכוש. מתנחלים גם פגעו כמה פעמים בתשתיות המים של הקהילה, שאספקת המים שלה מגיעה מחברת מקורות. בדצמבר 2023 ירדה תדירות התקיפות בעקבות התערבות המנהל האזרחי בלחץ ארגונים הומניטריים. עם זאת, מתנחלים המשיכו למנוע את הגישה לשטחי המרעה, מה שפגע קשות בפרנסת התושבים. בעקבות זאת נאלצו רוב הרועים למכור את מרבית הכבשים שלהם לאחר שלא יכלו להרשות לעצמם לקנות מספוא להאכלתן. חלקם נאלצו לעבור לעבוד כפועלים ולוותר על אורח חייהם המסורתי.עדויות שגבה בצלם מכמה מתושבי הקהילה ממחישות את השפעת המאחז על חיי התושבים הפלסטינים הגרים ורועים בסמוך אליו ואת ההתעמרות בהם מצד המתנחלים והצבא.תחקירן בצלם עאמר עארורי גבה עדויות משניים מתושבי הקהילה:טאייל כעאבנה, בן 41 ואב לשישה, סיפר בעדות שמסר ב-13.5.24:יש לי שישה ילדים והבן הגדול שלי, מוחמד, בן 23, כבר נשוי. הקהילה שלי גרה בעבר במקום שבו הוקמה התנחלות מצפה יריחו, וגורשה משם בשנת 1983. משם הקהילה עברה למיקום שבו היא נמצאת עכשיו ושם אני נולדתי, באותה שנה. מאז שהוקם המאחז, לפני חמש שנים, אנחנו סובלים מהתקפות מצד המתנחלים שמגיעים מכיוון מאחז הרועים.במאי ויוני 2023, היו כמה תקיפות רצופות מצד מתנחלים שהגיעו מכיוון המאחז. באחד המקרים, מתנחלים נכנסו עם הכבשים שלהם ונתנו להן לרעות באמצע הקהילה. התושבים גירשו את הצאן, ואז המתנחלים הזעיקו לעזרתם מתנחלים נוספים שהגיעו מכיוון המאחז, חלקם חמושים באלות ומקלות וחלקם היו רעולי פנים. הם תקפו אותי ועוד כמה מבני המשפחה שלי, כולל הבן שלי, בן 14, האחיין שלי, בן 16, ובן דוד שלי מוחמד איבראהים, בן 60.הזעקנו את המשטרה אבל השוטרים שהגיעו עצרו דווקא אותנו. הם אזקו לנו את הידיים ולקחו אותנו לתחנת המשטרה בהתנחלות מעלה אדומים, ושם השאירו אותנו אזוקים על ספסל עם עיניים מכוסות בחתיכת בד במשך 24 שעות. חקרו אותנו והאשימו אותנו בתקיפת אנשי צבא, למרות שהעימות היה בכלל עם מתנחלים. הבן שלי והאחיין שלי שוחררו ללא ערבות, ואני ובן דוד שלי נאלצנו להפקיד כל אחד ערבות של 1,500 ש״ח.אחרי ה-7 באוקטובר ראינו מחפר גדול של המנהל האזרחי עם חיילים, שחסמו בתלוליות עפר את הכביש שמוביל לחלק מבתי הקהילה. בעקבות הסגירה של הדרך הזו ודרכים אחרות לקהילה שנחסמו עוד לפני המלחמה, אנחנו נאלצים לנסוע בדרך עוקפת משובשת שמאריכה מאוד את הנסיעה ליריחו. לפני כן יכולנו להגיע לכביש הראשי, כביש יריחו-ירושלים, בתוך 5 דקות.בערך 30-20 יום אחרי ה-7 באוקטובר, אני זוכר ששמעתי בלילה תנועה בחוץ וכשיצאתי לבדוק ראיתי כמה מתנחלים מתקדמים לכיוון הבית שלי. פחדתי, לכן אמרתי לנשים ולילדים לברוח לבית של קרובי משפחה שנמצא גבוה יותר, ואני ושניים מהבנים שלי ברחנו לכביש הראשי. המתנחלים הרסו ארבעה פאנלים סולאריים שהשגתי בעזרת האיחוד האירופי, ומחסן שבו אני שומר מספוא בשטח של 4x4 מטר. לאחר מכן ראיתי שהם חזרו לכיוון המאחז. באותו לילה רק המשפחה שלנו הותקפה.מאז 7.10.23, ההתקפות התגברו. מתנחלים התחילו להגיע כמעט כל יום לקהילה, חלקם הגיעו במדים. הם הסתערו על הבתים, האירו על הדיירים הישנים עם פנסים, שוטטו בין הבתים ואמרו לנו שאנחנו צריכים לעזוב את המקום - או שיכריחו אותנו לעזוב בכוח.ב-27.11.23, בשעה מאוחרת בלילה, הגיעו ארבעה אנשים לבית שלי, עם מסכות על הפנים, ואמרו שאני גונב מים מחברת מקורות . אמרתי להם שזה לא נכון, שאני מקבל מים כחוק, ושהרשות הפלסטינית כבר שנים משלמת את חשבונות המים עבור כל היישובים הבדואים באזור. הם דרשו לראות חשבוניות ואז אחד מהם אמר לי שהם כבר הורו לנו לעזוב ושיש לנו שתי אפשרויות: או שנעזוב מרצון והם ייתנו לנו כסף שיעזור לנו לעבור למקום אחר, או שבפעם הבאה שהם יבואו הם יכריחו אותנו בכוח לעזוב. אמרתי להם שלא אעזוב את המקום הזה.המתנחלים גם ניסו לגנוב 20 כבשים ששייכות לי. הם באו לשטח הקהילה והתחילו להוביל אותן לכיוון המאחז, אבל התקשרנו למשטרה, שהגיעה למקום והחזירה את הכבשים.בערך 40 יום אחרי 7.10.23, גילינו שהצינורות של חברת מקורות שמספקים מים לקהילה, נחתכו. אלה צינורות של חברת מקורות הישראלית. נשארנו כמה ימים בלי אספקת מים. לאף אחד חוץ מאשר למתנחלים אין אינטרס לעשות את זה. מאז זה קרה עוד כמה פעמים. הם רוצים להטריד אותנו בכל דרך כדי לגרש אותנו מהשטח ולהשתלט עליו.בהתחלת המלחמה, כשהתקפות המתנחלים התגברו, כמה מהאחים שלי כבר חשבו לעזוב את הקהילה אחד מהם אפילו התחיל לפרק את המבנים שלו, אבל בסוף הוא השתכנע להישאר. בדצמבר 2023, אחרי שארגונים הומניטריים לחצו על המנהל האזרחי, התקיפות נפסקו.מתנחלים גם מונעים מאיתנו גישה לשטחי המרעה. אם אנחנו מתקרבים עם הכבשים למאחז הם יוצאים ומיידים עלינו אבנים. המצב החמיר כשהקימו פה עוד מאחז לפני שנה, במרחק של בערך שני קילומטרים ממערב לקהילה. לפני יומיים למשל, מתנחלים שהגיעו מכיוון המאחז המערבי תקפו את הכבשים של אחי מוחמד, בזמן שהן רעו ליד הקהילה וזרקו עליהן אבנים. הם שברו את הרגל של אחת הכבשים.עד להקמה של מצפה יריחו והמאחז היו לנו מספיק שטחי מרעה זמינים, והסתמכנו על מספוא להאכלת הצאן רק במשך 5 חודשים בשנה. אבל בעקבות הקמת ההתנחלויות, הלחץ של המתנחלים וצמצום שטחי המרעה נאלצנו לקנות מספוא במשך כל השנה, בעלות של 1,200 שקלים בחודש. לא יכולנו לעמוד במחיר, ולכן צמצמתי את מספר הכבשים שלי מ-120 ל-20. רובם הגדול של תושבי הקהילה מכרו בהדרגה את רוב הכבשים שלהם. הרבה מהתושבים נאלצו להתחיל לעבוד כפועלים באזור התעשייה מישור אדומים, במפעלים בים המלח ובמטעי התמרים הפלסטיניים.אנחנו לא יודעים מה צופן לנו העתיד, כי הנוכחות של ההתנחלויות והמאחזים מאיימת על קיום הקהילה שלנו. לדעתי, המטרה של המתנחלים היא לעקור אותנו מהבית שלנו.מוחמד כעאבנה, בן 51 ואב לשבעה, סיפר בעדות שמסר ב-13.5.24:שני הבנים שלי גרים לידי: ג'יהאד, בן 28, נשוי ואב לשלושה, ומוסא, בן 24, גם הוא נשוי ואב לשלושה. אני עובד במטע תמרים ביריחו. עד 7 באוקטובר ג'יהאד, עבד במישור אדומים ומוסא באזור ים המלח, אבל בתחילת המלחמה היתרי העבודה שלהם בוטלו.ב-21.6.20 נכנסו מתנחלים שהגיעו מכיוון המאחז לקהילה ואחד מהם הכה כבשים עם מוט ברזל. כשהתקרבתי אליו הוא הכה אותי בראש עם המוט ונמלט עם שאר המתנחלים. פינו אותי לטיפול בבית חולים ביריחו.מאז פרוץ המלחמה בעזה הצבא הישראלי סגר שער חשמלי שמונע מאיתנו להגיע לכביש ירושלים-יריחו וזה מאלץ אותנו לנסוע בדרך חלופית משובשת שמאריכה מאוד את הנסיעה.בשנים האחרונות הוקמו פה שני מאחזים שמאיימים על הבטחון והחיים של תושבי הקהילה: אחד הוקם לפני 5 שנים בערך, "חוות לכתחילה", ממזרח לקהילה שלנו, ולפני שנה בערך, הוקם עוד מאחז ממערב לקהילה.מאז שהתחילה המלחמה באוקטובר 2023, מתנחלים התחילו לפלוש לקהילה בין אחת לשלוש לפנות בוקר, חלקם במדים, רעולי פנים, בזמן שאנשים ישנו . זה הפך לדבר קבוע והפעם האחרונה הייתה ב-29.11.23. הם נשארו הרבה זמן בקהילה, לפעמים נכנסים לבתים ומאירים על הפנים של בני משפחות שישנו. לפעמים הם סתם עמדו, פטפטו וצחקו בינם לבין עצמם, צמוד לבתים שלנו. פעם אחת, אחד המתנחלים שהגיע מכיוון המאחז אמר לי שיהיה לנו יותר טוב אם נעזוב את הבית עכשיו, כי בפעם הבאה הם ישרפו ויהרסו את הבית, ויאלצו אותנו לעזוב.ב-29.11.23, בסביבות שלוש לפנות בוקר, התעוררתי בבהלה כש-6 אנשים לבושים במדים צבאיים נכנסו לבית שלי והאירו לי עם פנס על הפנים. הם היו עם מסכות על הפנים, דרשו את תעודת הזהות שלי, ואחד מהם שאל אותי כמה זמן אני גר כאן. אמרתי לו שגם סבא ואבא שלי גרו כאן מזה עשרות שנים; הוא אמר שאצלו רשום שאני גר פה רק 10 שנים, ושאל למה אני לא עוזב. עניתי שאני לא רוצה לעזוב והוא שאל כמה כסף אני רוצה כדי שאסכים לעזוב. אמרתי שאני לא רוצה כסף, ושאין לי מקום אחר ללכת אליו; והוא הציע שאעזוב לירדן או לקטאר. אני חושב שהם היו מתנחלים מחוות לכתחילה כי ראיתי אותם חוזרים לכיוון המאחז.המתנחלים מחוות לכתחילה ומהמאחז השני, שהוקם לפני שנה ממערב לקהילה, מגבילים את הגישה שלנו לשטחי המרעה. הם זורקים עלינו אבנים ומאיימים עלינו בנשק חם כדי למנוע מאיתנו לרעות ולכן בחמש השנים האחרונות אנחנו יכולים לצאת עם הצאן רק עד למרחק של 400 מטרים מהבתים. אנחנו מפחדים להתקרב למאחז. בנוסף לזה, המתנחלים שמגיעים מכיוון המאחז רועים את הצאן שלהם מול הבתים של הקהילה, ואף אחד מאיתנו לא מעז לדבר איתם כי אנחנו מפחדים שהם יתקפו אותנו כמו שהם עשו בעבר. למשל אתמול, 12.5.24, בסביבות 17:30, מתנחל אחד מהמאחז שממערב לקהילה התקדם אל הקהילה ויידה אבנים על הכבשים שלנו, ובעקבות זה הרגל של אחת הכבשים נשברה. הדבר המרגיז ביותר הוא שלמתנחלים הרועים מותר לשוטט עם הכבשים שלהם בתוך שטח הקהילה ובוואדי אל-קלט, בעוד שלתושבים ילידי המקום - הבדואים - אסור לעשות את זה.היו לי בעבר 80 כבשים, אבל בגלל ההתנחלויות והמאחזים שמקיפים אותנו ומניעת הגישה לשטחי המרעה, נאלצתי למכור 60 מהן ונשארתי עם 20. אני אדם עני, אני עובד במטעי התמרים הפלסטיניים בשכר יומי של 80 שקל. זו עבודה עונתית, רק שמונה חודשים בשנה, והכסף לא מספיק לי לקנות מספוא לכבשים שלי.זה פגע קשה במצב הכלכלי של הקהילה שלנו, שהתבססה על גידול צאן וסחר בצאן ובמוצרי חלב שהכנו. העבודה במרעה והסחר בצאן הפכו ללא כדאיים כלכלית בשבילנו ורבים נטשו את התחום והפכו להיות פועלים. ההתנחלויות והמאחזים שמסביב לקהילה הרסו את אורח החיים הבדואי שלנו.

13 אוקטובר 2024