מוחמד א-נתשה, בן 22, תושב שכונת תל רומיידה במרכז העיר חברון, הותקף בידי חיילים ב-14.7.24
אני פעיל בקבוצת "צעירים נגד ההתנחלויות". אנחנו תומכים בתושבים שגרים בשכונות במרכז העיר וסובלים מהגבלות תנועה.
ב-14.7.24, בסביבות 18:00, אני ועוד שלושה מתנדבים, אחד מהם פעיל בינלאומי, סחבנו קצת עצים שנועדו לשיפוץ בית באזור והתכוונו ללכת בדרכים עוקפות, כי החיילים לא מאפשרים להעביר חומרים כאלה במחסומים. עברנו בסמטה שבין הבתים שקרובים למחסום הצבאי ״56״ שהוקם בכניסה לרחוב א-שוהדאא.
מול הסמטה הזאת נמצא בית משפחת אבו מרח׳יה, שהצבא התקין סביבו מצלמות אבטחה ועמדת התצפית שהצבא הציב שם מאז החלה המלחמה בעזה.
כשהגעתי אל החיילים, אחד מהם דחף אותי ונפלתי על הפנים על הרצפה. חייל אחר תקף אותי ולחץ את הברך שלו על הגב שלי
עברנו בסמטה ופתאום הפעילים שהיו איתי עצרו. באותו רגע התפוצץ ליד הרגליים שלי רימון הלם. הייתי בשוק וזרקתי את העצים על הרצפה. אחרי כמה שניות שני חיילים שעמדו על הגג של בית משפחת אבו מרח׳יה ירו כמה יריות ואז התחילו לצרוח עלינו. הם כיוונו אלי את הרובים והורו לי להתקרב. עניתי להם באנגלית שאני בא והתחלתי להתקרב. כשהייתי כבר קרוב לבניין, פתאום אחד מהם ירה באוויר.
בינתיים הגיעו לסמטה עוד שני חיילים וגם הפעיל עיסא עמרו.
אחד החיילים הורה לי לטפס בסולם ברזל שמוביל לגג של הבית. טיפסתי. כשהגעתי אל החיילים, אחד מהם דחף אותי ונפלתי על הפנים על הרצפה. חייל אחר תקף אותי ולחץ את הברך שלו על הגב שלי. הוא אזק לי את הידיים לאחור באזיקוני פלסטיק בזמן שהחייל השני הצמיד את קנה הנשק שלו לראש שלי.
אחד החיילים שאל אותי מה התכוונתי לעשות עם העצים, ועניתי להם שהם בשביל שיפוץ באחד הבתים.
נשארתי שוכב שם ואחד החייל דרש את תעודת הזהות שלי. היא לא הייתה עליי ורציתי לומר להם את המספר אבל הם לא רצו לשמוע.
הם השאירו אותי שוכב שם בערך עשר דקות ובינתיים עיסא עמרו הלך והביא את תעודת הזהות שלי. החיילים לקחו לי את הטלפון הנייד והורידו לי את האזיקונים. הם הורו לי לרדת בחזרה בסולם וכשהגעתי למטה הם שוב אזקו לי את הידיים באזיקוני פלסטיק ואז גם כיסו לי את העיניים בחתיכת בד. הם הובילו אותי משם וראיתי מתחת לכיסוי שהם לקחו אותי לבסיס הצבאי שליד המאחז ״רמת ישי״.
החיילים הושיבו אותי על הרצפה וזמן קצר אחר-כך הקימו אותי והוליכו אותי עוד מרחק קצר, ושוב הושיבו אותי על הרצפה, נשענתי עם הגב על קיר והרגליים מתוחות לפני. החיילים קיללו אותי בצורה משפילה. חלק מהם דרכו לי על הרגליים. זה כאב לי מאוד ולא יכולתי להגיד להם כלום. אחד מהם הביא כיסא משרדי, שם אותו על הרגליים שלי ומדי פעם התיישב עליו. גם זה כאב מאוד. לאורך כל הזמן הם המשיכו לקלל אותי. אחד מהם גם ירק עליי.
אחד החיילים אמר לי בערבית: ״אנחנו נאנוס אותך״. אחד מהם תפס לי את הראש וחייל אחר ניסה לפתוח לי את הפה ולדחוף פנימה חפץ מגומי. התאמצתי ולא פתחתי את הפה
זה נמשך ככה בערך שעה עד שאחד החיילים אמר לי בערבית: ״אנחנו נאנוס אותך״. אחד מהם תפס לי את הראש וחייל אחר ניסה לפתוח לי את הפה ולדחוף פנימה חפץ מגומי. התאמצתי ולא פתחתי את הפה. שמעתי אותו אומר בעברית: ״תצלמו אותו, תצלמו אותו״. באותו זמן אחד החיילים התקרב אליי וכיבה את הסיגריה שלו על רגל ימין שלי. הוא כיבה אותה באיטיות, כדי שיכאב יותר. אחד מהם שאל אותי: ״זה כואב לך?״ כשעניתי שכן הוא נתן לי אגרוף בראש מאחורה ודרך לי בחוזקה על הרגליים.
אחר-כך חייל אחד שאל אותי: ״אתה חמאס? אתה פתח?״ וכשעניתי שלא הוא התחיל לבעוט בי חזק במותניים. כאב לי מאוד והם כל הזמן המשיכו לדרוך לי על הרגליים. זה נמשך ככה בערך עוד שעה, כשהם מכים ומקללים לסירוגין.
אחר-כך הגיע חייל דובר ערבית. הוא התקרב אליי והורה לי לקום אבל לא הייתי מסוגל. הוא תפס אותי בצוואר, הקים אותי, העמיד אותי מול הקיר ואז התחיל לדחוף את הראש שלי ימינה ושמאלה באלימות. הוא אמר לי: ״אם אני אראה אותך עוד פעם במקום הזה, אני אאנוס אותך ואהרוג אותך. כל אחד אחר שאראה פה, אעשה לו אותו דבר״.
הם השאירו אותי עומד ככה כמה זמן וקיללו אותי ואחר-כך לקחו אותי ברגל והוציאו אותי מהבסיס הצבאי. אחד החיילים הידק כל הזמן את האזיקונים שלי בכוח, ולחץ לי פעם על כתף ימין ופעם על כתף שמאל.
החייל שדיבר ערבית אמר לשאר החיילים לקלל אותי. הוא שפך לי איזה נוזל על הגב ואז הם התחילו להכות אותי באגרופים בראש ובבטן. הם ניסו להפיל אותי על הרצפה, אבל הצלחתי להישאר עומד.
אחר-כך הם הוליכו אותי מרחק של בערך 200 מטר וראיתי מתחת לכיסוי העיניים שאנחנו בחצר ריקה עם כלבים. החיילים איימו לשסות בי את הכלבים ופחדתי מאוד.
אחרי זמן קצר הם שוב הוליכו אותי משם לרחוב שיש בו שער ברזל ושם הם הושיבו אותי על הברכיים והורו לי לזחול מתחת לשער וקצת דחפו אותי ברגליים ואז הם הורידו לי את האזיקונים. נשארתי שם עד שהגיע אמבולנס של הסהר האדום הפלסטיני שפינה אותי לבית החולים הממשלתי בחברון. עשו לי בדיקות והיו לי חבורות בגוף. טיפלו בי ושחררו אותי.
* העדות נגבתה על-ידי תחקירנית בצלם מנאל אל-ג׳עברי ב-24.7.24