הריסת בתיהם של החשודים בחטיפה ובהרג של שלושת תלמידי הישיבה פוגעת בחפים מפשע. מדיניות הריסת הבתים פסולה מהיסוד ואף לא הוכחה כיעילה

ילד מנסה לחלץ רכוש מביתו בבית לחם שנהרס כצעד של ענישה על מעשה של בן משפחה. צילום: מגנוס יוהנסון, רויטרס, 15.6.04.

בלילה שבין ראשון לשני, 18.8.14, הרס הצבא את בתיהם של שניים מהחשודים בחטיפה ובהרג של שלושת תלמידי הישיבה גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח בסמוך לגוש עציון לפני כחודשיים. ביתו של חשוד שלישי בחטיפה ובהרג נאטם.

ב-16.7.2014 הגיעו כוחות צבא לבתי משפחותיהם של שני המבוקשים מחברון, מרוואן קוואסמה ועאמר אבו עיישה, החשודים בחטיפה ובהרג של שלושת תלמידי הישיבה, והודיעו על הכוונה להרוס אותם. צו הריסה נוסף הוצא לבית משפחתו של החשוד בסיוע לשניים, חוסאם קוואסמה. בתגובה, הגיש המוקד להגנת הפרט שלוש השגות כנגד הכוונה להרוס את הבתים, ולאחר שההשגות נדחו עתר לבג"ץ לגבי כל אחד מהבתים. כל העתירות נדחו על ידי שופטי בג"ץ ב-11.8.14. פסיקתם אינה מפתיעה: במהלך עשרות שנים דחה בג"ץ את רוב רובן של העתירות נגד הריסת בתים לשם ענישה וסירב בעקביות להכיר בכך שאינה חוקית.

ההריסה הותירה 11 בני אדם, בהם 8 קטינים, ללא קורת גג על לא עוול בכפם. בבית משפחתו של עאמר אבו עיישה גרו בנוסף אליו 4 נפשות, מתוכן 3 קטינים. בבית משפחתו של חוסאם קוואסמה גרו מלבדו 6 נפשות, מתוכן חמישה קטינים. בבניין שבו גר מרוואן קוואסמה נאטמה הקומה הראשונה, שבה גרו הוא ואשתו ההרה. [הנתונים עודכנו ב-19.11.14]

מאז כיבוש השטחים הרס הצבא מאות בתים כאמצעי להענשת בני משפחה של פלסטינים שפגעו בישראלים או שנחשדו בכך. כתוצאה ממדיניות זו אלפי אנשים נותרו חסרי בית, על אף שהם עצמם לא נאשמו בכל עבירה. ב-2005 הפסיק הצבא לנקוט במדיניות זו, לאחר שמערכת הביטחון הגיעה למסקנה שחסרונותיה עולים על יתרונותיה. הריסת הבתים חודשה לאחרונה, לאחר החטיפה וההרג של תלמידי הישיבה, בטענה כי הצעד מוצדק עקב שינוי קיצוני בנסיבות. בצלם סבור כי טענה זו אינה סבירה והיא רק נועדה לתת גושפנקא חוקית לרצונה של ממשלת ישראל לנקוט בצעדים דרקוניים, כולל צעדים של ענישה קולקטיבית, כדי לתת מענה לאווירה הציבורית הקשה שנוצרה סביב חטיפתם והריגתם של שלושת תלמידי הישיבה.. צעדים כאלה, למרות קיצוניותם, מקבלים כמעט תמיד אור ירוק מבג"ץ.

מדיניות הריסת הבתים לשם ענישה היא פסולה מן היסוד, בלי קשר לשאלת יעילותה; היא מענישה אנשים על מעשיהם של אחרים, בניגוד לכל אמת מידה מוסרית.