שטח C

סופרים סיירו בדרום הר חברון בקריאה למנוע את גירוש התושבים הפלסטיניים משטח אש 918

25 יוני 2013

מימין לשמאל: הסופרים אלונה קמחי, צרויה שלו ואייל מגד במערת מגורים בכפר ח'ירבת ג'ינבה שבשטח האש 918 בדרום הר חברון. צילום גיא בוטביה

הסופרים צרויה שלו, אייל מגד, סייד קשוע ואלונה קמחי סיירו היום בכפר ג'ינבה בדרום הר חברון. הסופרים נפגשו עם תושבי האיזור ושמעו מהם על מציאות חייהם, ועל הסכנה לגירושם מהמקום, שהוכרז כ"שטח אש 918".

הסופרת צרויה שלו אמרה לאחר הביקור: 

אין כמו מראה עיניים לראות את גודל העוול שנעשה למשפחות חקלאים עניות שלא מסכנות איש והדרישות שלהן כל כך צנועות. אני מאוד מקווה שבית המשפט בחמישה עשר ביולי יחליט להשאיר אותן במקום, ירחיק מהן את שטח האש וידאג לאפשר להן חיים אנושיים שראויים לכל אחד. על רקע הנוף התנ"כי הזה וצורת החיים התנ"כית הזאת אני נזכרת בשני סיפורי עוולות מפורסמים, של כרם נבות היזרעאלי וכבשת הרש. זה נשמע מאוד דומה, כשהמדינה לא מאפשרת להם אפילו את הכרם הזה ואת כבשת הרש הזו.

הסופר סייד קשוע על רקע בית ספר בכפר ח'ירבת ג'ינבה. צילום: גיא בוטביה

באמצע יולי ידון בג"ץ בעתירתם של מאות מתושבי איזור מסאפר יטא שבדרום הר חברון נגד גירושם מבתיהם בשל הכרזתו כשטח אש. הסופרים שהשתתפו בסיור הם בין 24 חותמי גילוי דעת הקורא לעצור את הגירוש.

הסופרים החתומים: דויד גרוסמן, סלמאן מצאלחה, עמוס עוז, חביבה פדיה, א.ב. יהושע, רונית מטלון, נתן זך, אגי משעול, מאיר שלו, יהושע סובול, אייל מגד, אתגר קרת, צרויה שלו, סלמן נטור, ניר ברעם, סמי מיכאל, דורית רביניאן, שמעון אדף, אלון חילו, אלונה קמחי, סייד קשוע, יהושע קנז, אסף גברון.

יורם קניוק ז"ל חתם על גילוי הדעת לפני פטירתו.

נוסח גילוי הדעת:

לא באסונם של חסרי ישע ביטחוננו
 

מזה 20 שנה פועלת ישראל לגירוש ולעקירה של תושבים מכפרים בדרום הר חברון, לתושבי הכפרים האלה אורח חיים ייחודי: רובם גרים במערות, ועוסקים לפרנסתם ברעיית צאן ובחקלאות.

במשך השנים האלה הם סובלים מהתעללות לא נפסקת של הצבא והמתנחלים. מגוריהם נהרסים שוב ושוב, בורות המים שלהם נסתמים ויבוליהם מושמדים.

1000 איש, מבוגרים וילדים, המתגוררים בשמונה כפרים באזור שהוגדר בשנת 1980 כשטח אש מס. 918, מאוימים עתה בגירוש מיידי מכפריהם.

הם חיים כך בחרדה מתמדת, חסרי ישע מול כוח חסר מעצורים, שעושה הכול לעקור אותם מהמקום שבו הם מתגוררים כבר מאות שנים.

כעת עומד עניינם לדיון אחרון בבג"ץ.

אנחנו פונים אל אלה שעדיין יכולים להקשיב:

את השלום אנחנו לא יכולים להביא היום.

אבל לפחות, את מעשי הנבלה ה"קטנים", המקומיים, אותם אנחנו יכולים לחשוף, להוקיע. בתוך מציאות של כיבוש מתמשך שכולה רשע וציניות, על כל אחד מאיתנו מוטלת חובה מוסרית לנסות להיטיב מעט, להקל על הסבל, לכופף קצת לאחור את יד הענקים הזדונה והבוטחת של הכיבוש.

גם במקום שאין בו איש - אפשר להיות בן-אדם.

האם לא נעשה ולו את המעט הזה?

פריטים מומלצים

סיור הדיפלומטים היום. בצלם/שוברים שתיקה

קהילות בסכנת גירוש

דיפלומטים בכירים מ-17 מדינות מסיירים בכפרים פלסטינים בדרום הר חברון שישראל מבקשת לגרש את יושביהם

נציגי 17 מדינות הכוללות חברות באיחוד האירופי ומדינות נוספות, מסיירים בשעה זו בכפרים פלסטיניים בדרום הר חברון שישראל מבקשת לגרש את תושביהם. מאז שנת 2000 מנהלים התושבים מאבק משפטי בבג"ץ. באוגוסט האחרון, לפני הדיון האחרון בעניינם, חשף מכון עקבות מסמך המוכיח את שכבר היה ברור: ההכרזה על שטח האש נועדה להקל על המדינה לגרש את התושבים. השופטים התעלמו ממידע זה וכעת ממתינים התושבים לפסק הדין. בשעה זו מתקיים סיור של ראשי המשלחות ודיפלומטים בכירים נוספים בקהילות פלסטיניות באזור מסאפר יטא בדרום הר חברון, שישראל הכריזה על מקום מושבן כעל "שטח אש 918", במאמץ לגרש את כאלף התושבים המתגוררים בהן מבתיהם. זאת, לקראת ההכרעה הצפויה בבג"ץ בנוגע למאבקם המשפטי ארוך השנים של תושבי הכפרים. בסיור משתתפים נציגי האיחוד האירופי, והמדינות החברות גרמניה, צרפת, ספרד, איטליה, הולנד, שוודיה, פינלנד, דנמרק, בלגיה, אוסטריה, פולין, הונגריה ואירלנד, וכן בריטניה, נורבגיה, שוויץ וקנדה, שאינן חברות באיחוד האירופי אבל מחזיקות באותן עמדות, השוללות את חוקיותן של ההתנחלויות, ומתנגדות למדיניות הישראלית של גירוש קהילות פלסטיניות. נציגי המדינות מסיירים בכפר ח'ירבת אל-מג'אז, שבית הספר שלו נבנה במימון האיחוד האירופי ונפגשים עם נציגי הקהילה המקומית, וכן עם ראש המועצה המקומית של מסאפר יטא, נידאל יונס, ותושב סוסיא ותחקירן השטח של בצלם, נסר נוואג'עה. הסיור, אשר מתקיים בכפוף להנחיות הקורונה, אורגן על ידי שוברים שתיקה ובצלם. מנכ"ל שוברים שתיקה, אבנר גבריהו, אמר כי "הגענו לכאן היום כדי להודיע שלא נשתוק כשמדינת ישראל מכריזה על מאות אנשים כבלתי חוקיים בבתיהם. לא נשתוק כשחיילים נשלחים כדי לגרש בני אדם מבתים שבהם הם חיו הרבה לפני שרגלו של החייל הישראלי הראשון דרכה בשטחים. אנחנו מזמינים את כולם להגיע איתנו לשטח, להסתכל בעיניים של האנשים האלה, שחיים בסכנת גירוש תמידית, מה שמקבלי ההחלטות מעולם לא טרחו לעשות. ככה נראה גירוש וככה נראה כיבוש". מנכ"ל בצלם, חגי אלעד, הוסיף כי "ישראל לוטשת עיניים למרחב מסאפר יטא כבר שנים ארוכות. מבחינתה זהו שטח בשל לניצול, להוציא עניין אחד: גרים בו בני אדם לא רצויים – פלסטינים. יש לגרשם כולם, להרוס את בתיהם ומקורות מחייתם, בתירוץ כזה או אחר. שטח האש הוא התירוץ, טיהור השטח מפלסטינים הוא הכוונה. את המהלך הנפשע הזה חייבים לעצור." רקע: בתחילת שנות השמונים הכריז צה"ל על שטח של כ-30 אלף דונם באזור דרום הר חברון, המכונה מסאפר יטא, "שטח אש 918". בעת ההכרזה, גרו כבר בשטח מזה שנים ארוכות עשרות משפחות בכ-12 כפרים קטנים. משפחות אלה גרו במסאפר יטא עוד לפני שישראל כבשה את הגדה המערבית, והתפרנסו מחקלאות ומרעיית צאן. באוקטובר ונובמבר 1999 גירש הצבא כ-700 תושבים מכפרים אלה. בעקבות הגירוש עתרו לבג"ץ כמאתיים משפחות מתושבי הכפרים, באמצעות האגודה לזכויות האזרח ועו"ד שלמה לקר. בית המשפט הוציא צו ביניים שנותר בתוקף במהלך כל השנים האלה ואסר אמנם על המדינה לגרש את התושבים, אך גם הקפיא את חייהם. הם המשיכו לחיות בבתיהם ולעבד את אדמתם אך האיום בהריסה, פינוי ונישול המשיך לרחף על ראשיהם. במקביל, נאסרו עליהם כל פיתוח או בנייה חדשה. בהעדר ברירה, בנו התושבים ללא היתר מבנים חדשים למגורים ואת התשתיות שנדרשו להם – כולל תשתיות של מים וחשמל. המנהל האזרחי הוציא צווי הריסה למבנים ותשתיות אלה, וכיום עומדים ותלויים צווים אלה נגד מבנים שבנו תושבי הקהילה. בהרבה מהמקרים המנהל האזרחי הרס את המבנים והחרים את התשתיות. מאז שנת 2006 ועד לסוף ספטמבר 2020, תיעד בצלם הריסה של 66 מבני מגורים בקהילות אלה, שבהם גרו 358 בני אדם, בהם 163 קטינים. בנוסף תיעד בצלם מתחילת 2012 הריסה של 21 מבנים שלא למגורים בקהילות אלה. ההכרעה בהליכים המשפטיים המתנהלים מזה שני עשורים צפויה בתקופה הקרובה. במהלך הדיון האחרון אשר התקיים בבית המשפט העליון ב-10.8.20, טענה המדינה כי העותרים לא היו תושבי קבע בשטח בעת שהוא הוכרז "שטח אש" ולכן אין להם זכות להמשיך ולגור בבתיהם. כן טענה המדינה שהתושבים מנצלים את צו הביניים – אנשים נוספים שאינם כלולים בצו עוברים לגור באזור והתושבים בונים ללא היתרים. נציג הפרקליטות גם טען שהמדינה הייתה מוכנה "להתפשר" עם התושבים ולאפשר להם, למשל, לשהות בבתיהם חודשיים בשנה בתיאום מראש, או בסופי שבוע וחגים כאשר הצבא אינו מתאמן שם – אך העותרים דחו הצעות אלו, שמשמעותן בפועל הרס חייהם וגירוש קהילותיהם. השופטים נתלו בדברים אלה והבהירו לעותרים שעליהם לבחון פתרונות שונים, כאלה שיאפשרו לצבא להתאמן בשטח מגוריהם, וכי "התשובה נמצאת באיזון כזה או אחר." זאת, על אף ותוך התעלמות מחשיפתו של מכון עקבות מאוגוסט האחרון, כי ההכרזה על שטח האש נועדה מלכתחילה כדי להקל על גירוש התושבים הפלסטיניים, ולא בשל צרכים צבאיים.

19 אוקטובר 2020

מכונית פלסטינית מתרחקת מתעלה שחפר הצבא בדרך המובילה למסאפר יאטא. צילום: נסר נוואג'עה, בצלם, 26.12.17

קהילות בסכנת גירוש

הצבא החמיר את הגבלות התנועה במסאפר יטא במסגרת המאמצים לגרש את תושבי האזור

מתחילת נובמבר 2017 מטיל הצבא הגבלות חמורות על תנועת תושבי הקהילות הפלסטיניות במסאפר יטא שבדרום הר חברון. תחילה חסם הצבא כמה דרכים באזור באמצעות ערימות עפר וסלעים. בהמשך, לאחר שהתושבים פתחו חלק מהן, חפר הצבא תעלות עמוקות ורחבות כדי לחסום את דרכם. תושבי קהילות מסאפר יאטא סובלים כבר עשרות שנים מהתנכלויות בלתי פוסקות של ישראל, שאינה מאפשרת להם להתחבר לתשתיות והורסת שוב ושוב את בתיהם בניסיון לגרשם ממקום מושבם. העברה בכפייה של תושבים מהווה פשע מלחמה. זאת, גם אם יאלצו לעזוב את בתיהם, לכאורה מרצונם, לאחר ששמדיניותה של ישראל תיצור עבורם מציאות חיים מייאשת וקשה מנשוא. דחפור של הצבא משחית דרך המובילה למסאפר יאטא. צילום: נסר נוואג'עה, בצלם, 26.12.17 ב 9.11.17 חסם הצבא באמצעות ערימות עפר וסלעים את הגישה ברכב לשלוש קהילות באזור: ח'ירבת אל-חלאווה, ח'ירבת ג'ינבה, ח'ירבת אל-פח'ית. תושבים שרצו לצאת מהאזור נאלצו לנסוע עד לחסימה ולהותיר שם את כלי-רכבם, להמשיך ברגל מרחק של מאות מטרים, עד לכביש הראשי באזור, ומשם לנסות לתפוס מונית ליעדם. כמה ימים לאחר החסימה פתחו התושבים חלקית את הדרכים אולם ב-15.11.17, שב הצבא וחסם את הדרכים ובנוסף חסם גם את דרך היציאה מח'ירבת אל-מרכז. ב-19.11.17 וב-20.11.17 חסם הצבא שוב את הדרכים לקהילות ח'ירבת אל-חלאווה וח'ירבת אל-פח'ית, שהתושבים פתחו בעצמם. התושבים שוב פתחו, באופן חלקי בלבד, חלק מהדרכים אך ב-26.12.17 הציב הצבא סלעים וחפר באמצעות דחפור שלוש תעלות עמוקות ורחבות המונעות את הגישה לשלוש דרכים ראשיות שמובילות לכביש 317: ח'שם אל-בטם, ביר אל-עד ודרך א-תוואני. בכך, חסם הצבא את תנועתם של תושבי מסאפר יטא כמעט לחלוטין והותיר אותם כלואים באזור. חמישה ימים לאחר מכן הצליחו התושבים לפתוח מחדש את דרך ח'שם אל-בטם למעבר מכוניות פרטיות וטרקטורים, וב-30.1.18 פתחו באותו אופן גם את דרך ביר אל-עיד, אך תנאי הדרך אינם מאפשרים העברת עגלה נגררת עם מים, מספוא או מצרכים ליישובים מבודדים אלה. כבר שלושה חודשים שתושבי מסאפר יטא סובלים מהגבלות חמורות על תנועתם, ונאלצים לכת ברגל למרחקים ניכרים, לעיתים בתנאי מזג אוויר קשים, או לעבור ברכב בדרך לא דרך המזיקה למכוניות ואינה מאפשרת העברת משאות. הגבלות אלה אינן אלא צעד נוסף בשורה של התנכלויות והתעמרויות של הרשויות בתושבי האזור, במסגרת מאמציהן לגרשם מבתיהם ומאזור מגוריהם. להלן עדויות שגבו תחקירני השטח מוסא אבו השהש ומנאל אל-ג'עברי ב-27.12.17: עדותו של חמזה אבו עראם, בן 29, נשוי ואב לילד, חקלאי, תושב ח'ירבת אל-מג'אז שבמסאפר יטא: לי ולאבא שלי יש יותר מ-150 ראשי צאן. כשלא יורד גשם אני נאלץ, כמעט מדי יום, לנסוע עד יטא כדי לקנות לצאן מים ומספוא וגם להצטייד מצרכים לבית. אני נוסע בטרקטור שמחובר אליו מכל מים נגרר, שאני ממלא שם. עד החסימות בחודש נובמבר הנסיעה מאל-מג'אז ליטא לקחה לי בערך שעה לכל כיוון. נסעתי בדרכי עפר חקלאיות דרך ביר אל-עד או שעב אל-בטם או א-תוואני. בדרך כלל העדפתי לנסוע דרך א-תוואני כי זו הדרך הכי קצרה - 12 ק"מ. בחודש נובמבר, הצבא הציב חסימות עפר על שלוש הדרכים המובילות החוצה ממסאפר יאטא, אבל התושבים פתחו אותן חלקית והמשכנו לעבור איכשהו. אתמול הגיעו שוב כוחות של הצבא וחפרו תעלות בשלושת הדרכים. כשראיתי את התעלות הייתי בהלם. הן ברוחב של כשלושה מטרים ובעומק של יותר משני מטרים. הבנתי שאף אחד מאיתנו לא יוכל לעבור בדרכים האלה במכוניות או עם טרקטורים. אתמול לא ניסיתי אפילו לנסוע ליטא, בגלל התעלות. אבל היום אני הייתי חייב לנסוע לקנות מספוא לצאן ולהסדיר את התשלום לסוחר המספוא. רכבתי על חמור עד א-תוואני. יצאתי מהבית שלי ב-8:30 והגעתי ליטא ב-11:00. אני מאוד מודאג ולא יודעת איך אוכל להביא באופן שוטף אוכל ומים לצאן ומצרכים לבית. החמור לא יוכל לסחוב את כל זה. ואם מישהו מבני המשפחה שלי יחלה, איך נוכל לקחת אותו למרפאה ביטא? סגירת הדרכים נועדה להקשות עלינו ולהכריח אותנו לעזוב את האזור אבל זה לא בא בחשבון. אני מאוד מקווה שהסבל שלנו ייגמר. הריסת מבנה בח'ירבת ג'ינבה, 2.2.16. תיעוד וידיאו: נסר נוואג'עה, בצלם עדותה של מאג'דה רבעי, בת 36, נשואה ואם לארבעה, מזכירה במועצה המקומית יטא, תושבת ח'ירבת ג'ינבה שבמסאפר יטא: אני נשואה לג'ברין רבעי ויש לנו ארבעה ילדים, הבכור בן 15 והכי קטן בן תשעה חודשים. אני עובדת בכל ימי השבוע. עד אתמול, כל בוקר הגיע רכב של המועצה ואסף את העובדים. היינו נוסעים דרך ביר אל-עיד ולפעמים דרך שעב אל-בטם. הנסיעה לקחה בערך חצי שעה. בסוף נובמבר ובמהלך דצמבר הצבא חסם כמה דרכים שמובילות למסאפר יטא באמצעות ערימות עפר אבל החקלאים והתושבים פתחו אותן חלקית ויכולנו להמשיך לנסוע. אתמול בבוקר נסעתי כרגיל לעבודה, ומאוחר יותר נודע לי שהצבא סגר את שלוש הדרכים למסאפר יאטא – דרך ביר אל-עיד, שעב אל-בטם וא-תוואני. מאוד נלחצתי. לא יכולתי לחזור הביתה ונאלצתי לישון אצל קרובי משפחה שלי ביטא. היום אני חייבת לחזור הביתה כי יש לי ילדים קטנים. אחרי שאסיים את העבודה אסע ברכב העבודה עד התעלה בביר אל-עיד ומשם לא תהיה לי ברירה אלא להמשיך ברגל, לפחות שני קילומטר. מזג האוויר לא נעים וזה יהיה קשה. לא נוכל להמשיך ככה הרבה זמן, במיוחד עם הגשמים והבוץ בדרכים הלא סלולות. הבנתי מבעלי ששום סוג של רכב לא יכול לעבור כרגע. אם זה יימשך לא אוכל להגיע למקום העבודה שלי. לא רק אני אסבול מהחסימות אלה, אלא גם הילדים שלי וקרובי משפחה. אי אפשר יהיה לקחת את הילדים למרפאה ביטא וגם בשביל חמי, שצריך לקנות לצאן שלו מספוא ומים זו תהיה בעיה גדולה. סגירת הדרכים היא בעצם מצור חמור על התושבים ופגיעה בחיים של כל התושבים במסאפר. המטרה היא להפעיל עלינו לחץ כדי שנתפנה מהאזור. זו הפרה של הזכויות האנושיות הכי בסיסיות שלנו. עדותו של נביל אבו עראם, בן 33, נשוי ואב לשניים, מורה בבית ספר בג'ינבה, תושב יטא: אני מורה למתמטיקה ועובד כבר חמש שנים בבית הספר היסודי המעורב בג'ינבה שבמסאפר יטא. אני מגיע לבית הספר במכונית הפרטית שלי ויחד איתי נוסעים עוד כמה מורים. אנחנו נוסעים דרך ביר אל-עיד כי זו הדרך הכי קצרה. לפעמים אנחנו נוסעים בדרכים האחרות, דרך שעב אל-בטם או א-תוואני, כי יש מורים שמגיעים לבית ספר באל-פח'ית. כל הדרכים האלה הן חקלאיות לא סלולות. בחודש נובמבר הצבא הציב מכשולי עפר בשלושת הדרכים וחסם אותן למעבר כלי רכב. החקלאים והתושבים פתחו אותן באופן חלקי במהלך החודש, והמשיכו לנסוע בהן. אבל אתמול דחפורים של הצבא חפרו תעלות עמוקות בשלושת הדרכים האלה ועכשיו אף כלי רכב לא יכול לנסוע בהן. לכן אני ושאר המורים נסענו הבוקר במכונית שלי עד התעלה שנחפרה בביר אל-עיד, ושם חניתי והמשכנו ברגל עד בית הספר. הלכנו שני ק"מ בערך וזה לקח לנו בערך חצי שעה. בסוף יום הלימודים עשינו אותו דבר וזה לקח לנו יותר, בסביבות 45 דקות כי זה עליה ודרך קשה להליכה. בעבר, הנסיעה מיטא לקחה לי כ-20 דקות. אנחנו סובלים מאוד מחסימת הדרכים, במיוחד בימי קור וגשם. אם זה ימשך יהיה לי קשה להמשיך ללמד בבית הספר הזה. הכפר ח'ירבת א-תבאן במסאפר יאטא. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס, 30.1.13 הכפר ח'ירבת אל-מרכז במסאפר יאטא. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס, 30.1.13

4 פברואר 2018

חקלאות

כבתוך שלה

כ-60% מאדמות הגדה המערבית מוגדרות כשטח C וישראל שולטת בהן בלעדית. בשטח זה חיים כ-180,000 פלסטינים, ובו עיקר עתודות הקרקע להתיישבות ולפיתוח של כלל הגדה. ברובן מונעת ישראל בנייה ופיתוח פלסטיניים בעילות שונות, כמו היותן "אדמות מדינה" או "שטחי אש". מדיניות התכנון הישראלית מתעלמת מצורכי האוכלוסייה: מסרבת להכיר בכפרים שבשטח זה ולתכננם, מונעת פיתוח וחיבור לתשתיות והורסת בתים. לאלפי תושבים נשקף איום בגירוש מבתיהם בעילת מגורים בשטחי אש או ביישובים "בלתי חוקיים". בנוסף, ישראל השתלטה על רוב מקורות המים והיא מגבילה את גישת הפלסטינים אליהם.

4 יוני 2013