גבולות שלטון החוק

16 מאי 2004

פסיקת בג"ץ מהבוקר נותנת אור ירוק להמשך הריסת הבתים הסיטונאית ברפיח, ואף מותירה את ההחלטה על זכות השימוע בידי צה"ל. בכך מועל בג"ץ במכוון בחובתו לאזן בין שיקולי הביטחון לבין זכויות האזרחים הפלסטינים, שאינם משתתפים בלחימה.

בפסיקותיו הנוגעות למתרחש מעבר לגבולות 4.6.67 מועל בג"ץ, באופן עקבי, במחויבותו למשפט הבינלאומי ולזכויות האדם, ומבטל את שיקול דעתו בפני מערכת הביטחון.

מאז תחילת האינתיפאדה הרס צה"ל ברפיח למעלה מ-1,800 בתי-מגורים.

מתחילת שנת 2004 הותירו הריסות הבתים 2,185 מאזרחי רפיח ללא קורת-גג.

הרס בקנה-מידה נרחב כל-כך, אינו יכול להיות מוצדק כ"צורך צבאי מיידי".

בצלם קורא לראש הממשלה לבטל לאלתר את תוכניות ההריסה, עליה דיברו הוא והרמטכ"ל בישיבת הממשלה הבוקר, לספק מגורים חלופיים לכל המשפחות שאיבדו את ביתן ולפצות אותן.

פריטים מומלצים

מבנים שהחריבה ישראל בצפון הרצועה, בסמוך לגדר שבין הרצועה לישראל. צילום: סוזאנה ורה, רויטרס, 18.2.24

רצועת עזה

הקמתה של רצועת "הביטחון" ברצועת עזה היא פשע מלחמה

בתחילת נובמבר 2023, כבר בחודש הראשון של המלחמה, החלה ישראל לפעול להקמת רצועת "ביטחון" בתוך שטח רצועת עזה. על פי פרסומים בתקשורת, רצועה זו אמורה להיות ברוחב של כקילומטר, להתפרס לאורך כל הגבול עם ישראל שאורכו כשישים ק"מ ולכלול עמדות צבאיות, דרכים סלולות ואמצעי תצפית. פלסטינים לא יוכלו להיכנס לשטחה – כולל לא אלה שגרו בשטח זה לפני המלחמה או שעיבדו שם שטחים חקלאיים.לצורך השגת מטרה זו ישראל הורסת כעת את מה שקיים בשטח המיועד לרצועת "הביטחון": מבני מגורים, מבני ציבור – כולל בתי ספר, מרפאות ומסגדים, שדות חקלאיים, מטעים וחממות. אחד החיילים שהיה מעורב בפעולות אלה תיאר כיצד "הכל עבר שיטוח". על פי עדויות של חיילי מילואים, ההריסות לא נעשו בעקבות מידע מודיעיני או ממצאים שנמצאו במקום אלא במטרה לפנות את השטח לצורך הקמת רצועת "הביטחון". רק מבנים של אונר"א או מבנים שנתרמו על ידי האיחוד האירופי – כמו למשל מאגרי מים או מתקנים לטיהור שפכים – לא נהרסים.תמונות לווין שפורסמובכלי התקשורת חושפות את הנזק העצום שגרם הצבא. ניתוח של תמונות אלה ממחישות כיצד באזורים הנמצאים במרחק של מאות מטרים מהגבול הרס הצבא שכונות מגורים שלמות ומבני ציבור. באזורים אחרים נהרסו שטחים חקלאיים נרחבים. עדי בן נון מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית קבע על פי ניתוח של תמונות הלוויין כי עד ל-17.1.24 הרסה ישראל 1,072 מבנים מתוך 2,824 הנמצאים במרחק של קילומטר אחד או פחות מהגבול – רובם מבני מגורים. על פי בן נון, האזור הצפוף ביותר נמצא קרוב לח'אן יונס, שם נהרסו 704 מתוך 1,048 המבנים בטווח זה – כמעט 70%. קורי שר מאוניברסיטת העיר ניו יורק וג'יימון ון דן הוק מאוניברסיטת אורגון, קבעו שהנתונים גבוהים אף יותר וכי באזור המיועד לרצועת "הביטחון" נהרסו לפחות 1,329 מבנים.ההרס בבית חאנון ממחיש את מדיניותה זו של ישראל. בתמונות הלוויין ניתן לראות את ההרס של שכונת מגורים שלמה, בה היו למעלה מ-150 בנייני מגורים, בתי ספר ושני בתי חולים. האזור היה מוקף בשטחים חקלאיים – שכולם נהרסו. דוגמה נוספת למדיניות זו היא ההרס בעיירה ח'וזעה, הנמצאת מול קיבוץ ניר עוז ובתיה היו הסמוכים ביותר לגבול. הצבא הרס את כל המבנים שהיו בה, כולל בתי מגורים ומסגד, וכן את החממות ואת השטחים החקלאיים שהקיפו אותה.באופן רשמי ישראל לא מודה בכוונתה להקים רצועת "ביטחון" לאורך הגבול. במקום זאת, דובר צה"ל וגורמים רשמיים אחרים שבים וטוענים כי ההריסות הנרחבות נעשו בכלל בשל התנהלותו של חמאס ושכל הריסות הבתים, הדרכים והשטחים החקלאיים הן פגיעה ב"תשתיות טרור". כך, למשל, בתגובה לכתבה שעסקה בהקמת הרצועה, מסר דובר צה"ל כי חמאס "הטמיע את הנכסים הצבאיים שלא כדין באזורים אזרחיים מאוכלסים בצפיפות... צה"ל מאתר ומשמיד תשתיות טרור הנמצאות בין היתר בתוך מבנים בשטחים אלו. במקרים מסוימים, שכונות שלמות ברצועת עזה הופכות למתחמי לחימה שמנוצלים למארבים, פיקוד, מרכזי שליטה ומחסני נשק, מנהרות לחימה, עמדות תצפית, עמדות ירי, בתים ממולכדים והצבת חומרי נפץ ברחובות".אלא שהתבטאויות רשמיות אחרות מבהירות שמבחינת ישראל, הקמתה של רצועת "ביטחון" היא חלק ממערך ההגנה על יישובי הדרום והיא חיונית כדי לאפשר את שובם של התושבים לבתיהם. כך, הרמטכ"ל הרצל הלוי מסר כי פעילות זו נועדה "לייצר את התנאים הביטחוניים לשובם של תושבי עוטף עזה בביטחון" ודובר צה"ל הבהיר כי "הרס המבנים נועד לספק את התנאים הביטחוניים הדרושים כדי לאפשר לתושבי הדרום לחזור לבתיהם".אלא שאין בכוונה זו כדי להצדיק את ההרס הנרחב בתוך רצועת עזה ואת יצירתה של רצועת "ביטחון". ההריסות שישראל מבצעת לצורך כך הן אסורות ומהוות פשע מלחמה: הן נעשות כאמצעי מניעתי, שמטרתו להתמודד עם סכנה עתידית והריסות מטעם זה הן אסורות לחלוטין.המשפט ההומניטארי הבינלאומי, הקובע את המותר – ובעיקר את האסור – מתיר לצדדים הלוחמים לפגוע רק במטרות שהוגדרו כצבאיות. המבחן לקיומה של "מטרה צבאית" הוא כפול: עליה לתרום תרומה אפקטיבית לפעולה צבאית והפגיעה בה חייבת להעניק יתרון צבאי מובהק לצד המתקיף. מכאן שיש לבחון את השימוש הקונקרטי שנעשה במבנים ובשטחים שנהרסו, לא את זה שייתכן שייעשה בהם בעתיד.הריסה של רכוש פרטי מותרת רק במקרים חריגים ביותר. בין השאר, קיים איסור מפורש על הריסתו במטרה להרתיע, להפחיד או לנקום באוכלוסייה האזרחית או בכוונה לגרום לנזק קבוע או ממושך. נוסף על כך, ההיקף הנרחב של ההרס שמבצעת ישראל מפר את אחד העקרונות הבסיסיים של המשפט ההומניטארי הבינלאומי – עקרון הפרופורציונליות, האוסר על פעולות שייגרמו לפגיעה מוגזמת באנשים שאינם משתתפים בלחימה וברכושם ביחס ליתרון הצבאי הצפוי מאותה פעולה.יצירתה של רצועת "ביטחון" בעזה אינה רעיון חדש של ישראל. גם לפני המלחמה הגביל הצבא כניסה של פלסטינים לשטחים הנמצאים במרחק של כ-300 מטרים מהגדר והגדיר אותם כאזורים "אסורים לכניסה". אמנם, ישראל מעולם לא הודיעה על מדיניות זו באופן רשמי וגם לא טרחה להבהיר לפלסטינים לאיזה שטחים בדיוק נאסר עליהם להגיע. אך הצבא אכף איסור זה באמצעות הוראות פתיחה באש שהתירו ירי בפלסטינים שנכחו בשטחים אלה – גם אם לא סיכנו איש; מאז יישום "תכנית ההתנתקות" בספטמבר 2005 ועד ה-6.10.23 (לא כולל סבבי הלחימה) נהרגו באזורים אלה לפחות 88 פלסטינים שלא השתתפו בלחימה. אכיפת האיסור נאכפה גם באמצעות ריסוס של גידולים הסמוכים לגדר בידי הצבא.מדיניות זו של ישראל שינתה את אופי האזור: לפני הטלת האיסור, התושבים גידלו בשטחים אלה עצי פרי וחלקם אף שימשו לרעיית צאן ובקר. ואולם בשל מדיניות ישראלית זו עברו החקלאים באזור זה לגידולים המחייבים פחות טיפול ושהצבא לא יוכל לטעון לגביהם שהם חוסמים את שדה הראיה שלו. כיום נפוצים באזורים אלה גידולי בעל, שאינם מחייבים השקיה, ביניהם חיטה, שעורה, שעועית וירקות.הקמת רצועת "ביטחון" בתוך שטח הרצועה תשנה את המציאות שנוצרה באזור לבלי הכר והיא בעלת השלכות ארוכות טווח. הכרזה על רצועה כזו תקטין את שטחה של הרצועה, שכבר כיום היא מהאזורים הצפופים בעולם. אלפי תושבים לא יוכלו לשוב לבתיהם, קהילות ייחרבו וחיים שלמים שנבנו שם במהלך שנים ייהרסו. הפגיעה הנרחבת בשטחים החקלאיים תפגע גם ביכולתם של תושבי הרצועה לייצר מזון עבור עצמם, בפרנסתם של החקלאים ובעתיד התזונתי של תושבי הרצועה.נזיה אבו רביע, בן 50 ואב לשבעה ילדים גר לפני המלחמה במרחק של כקילומטר מהגבול. כשהתחילה המלחמה הוא נמלט מביתו וכיום הוא נמצא בדיר אל-בלח. בסוף ינואר נודע לו מקרוב משפחה שהצבא הרס את ביתו ואת מטע הזיתים שלו, כמו גם כעשרים בתים של שכניו. דבריו לתחקירן בצלם, ח'אלד עזאייזה, ממחישים את ההשלכות של המדיניות הישראלית:לא הופתעתי כשבן אחי סיפר לי אבל הרגשתי צער עמוק כי איבדתי את כל הרכוש שלי, במיוחד אחרי כל הטרחה במשך כל השנים ואחרי שהשקעתי את כל ההכנסות שלי בבניית הבית, שנהרס תוך כמה רגעים. תכננתי לבנות בעתיד עוד קומה לאחד הבנים שלי ולבנות עוד בית בחלקת קרקע שלי. אני מודאג מאוד, אני לא יודע אם נוכל לחזור אל האדמה שלנו, אם נוכל לבנות עליה עוד פעם. אני נולדתי באדמה הזו וגדלתי שם, לפני היו שם אבא שלי וסבא שלי. אין לי מקום אחר.

21 פברואר 2024

מחנה הפליטים ג'נין היום. צילום: והאב בני מופלח, אקטיבטילס

מדיניות הפתיחה באש

מחנה הפליטים ג'נין אינו שדה קרב אלא ביתם של אלפי בני אדם

כבר יותר מיממה שהצבא פועל במחנה הפליטים ג'נין הצפוף כאילו היה שדה קרב ולא מקום שבו חיים, עובדים, לומדים וחולמים בני אדם. עד עכשיו דווח על הפצצות מהאוויר ועל כניסת טנקים, נגמ"שים, דחפורים ומאות חיילים למחנה. דווח על לפחות עשרה הרוגים ועל מאות פצועים, חלקם אנוש, ועל קושי לפנותם לאחר שהצבא הרס דרכים בתוך המחנה ואת דרכי הגישה אליו. בתי החולים קורסים ומתקשים להעניק לפצועים שפונו את הטיפול הנדרש. דווח על ניתוק של רשתות המים, החשמל והאינטרנט ועל פגיעה במרכזי טיפול רפואי. ודווח על הרס נרחב של בתי מגורים ורכוש פרטי של התושבים. אלפי אזרחים – ילדים, נשים, גברים וקשישים – נאלצו להימלט מבתיהם, חלקם מבלי לדעת לאן ילכו. מבחינת ממשלת ישראל, פעולות אלה הן הכרחיות כחלק מ"המאבק בטרור". הנחה זו התקבלה ללא עוררין על ידי כמעט כל הקשת הפוליטית בישראל, שמיהרה להתייצב לימין הממשלה, ועל ידי חלקים נרחבים בקהילה הבינלאומית. אלא שהלחימה במחנה הפליטים אינה מנותקת ממטרותיו של משטר האפרטהייד, הפועל מזה שנים לקידום העליונות היהודית בכל השטח שבין הים לירדן והשליטה הצבאית על הפלסטינים בשטחים הכבושים. הפגיעה הגורפת בזכויות האדם, תוך התעלמות מאנושיותם של הפלסטינים, משקפת את תפיסת עולמו של המשטר. בניגוד לעמדתם של קובעי המדיניות בדרג המדיני והצבאי, פגיעה מכוונת כה נרחבת באזרחים היא בלתי חוקית וסותרת נורמות מוסריות ואנושיות בסיסיות. ישנם פעולות ומעשים שלמדינה אסור לעשות – אפילו היה מדובר ב"מלחמה בטרור", בוודאי כאשר מדובר בקידום מטרות פוליטיות גזעניות ואלימות. קובעי המדיניות מסרבים להבחין בין מותר לאסור, בין לגיטימי לנפשע ובין אנושי לאכזרי. עבור הציבור הישראלי, שחלקים נרחבים ממנו לוקחים חלק בחודשים האחרונים במאבק נגד מהלכי הממשלה המבקשים לפגוע בזכויותיהם, זוהי הזדמנות להתנגד לפגיעה של אותה ממשלה בזכויות האדם ברגעים אלו ממש. לקהילה הבינלאומית יש חובה להציב לישראל גבולות ולפעול בנחישות להפסקת ההתקפה הישראלית במחנה הפליטים ג'נין.

4 יולי 2023

משפחה ליד שיירי רכושה לאחר ההריסה האחרונה. מתוך תיעוד הווידיאו

קהילות בסכנת גירוש

ההריסות החוזרות בחומסה הן מקרה מבחן לקהילה הבינלאומית

אתמול שבה ישראל והרסה את קהילת ח'ירבת חומסה, לאחר שכבר הרסה אותה שלוש פעמים: פעמיים בשבוע שעבר ופעם בתחילת נובמבר בשנה שעברה. פעולות אלה – הנעשות על רקע המשבר ההומניטרי של מגפת הקורונה – הן חלק ממאמציה של ישראל להעביר בכפייה את תושבי הקהילה, תוך הסתתרות מאחורי תירוצים מופרכים של ״אימונים צבאיים״ ו״אכיפת חוק״. אתמול, יום שני, 8.2.21, שוב החרימה ישראל את רוב מבני המגורים ודירי הצאן של קהילת ח'ירבת חומסה אל-פוקא. אנשי המנהל האזרחי פרקו והחרימו 9 אוהלים למגורים, בהם גרו 61 תושבים – כולל 33 קטינים. כמו כן, הם פירקו והחרימו 12 מבנים נוספים שכללו צילונים, צריפים ששימשו לאחסון ומכל מים, והרסו 5 דירי צאן. בנוסף החרימו הכוחות שלושה כלי רכב שאינם שייכים לקהילה (טרקטור השייך למועצה, מכונית של רשת הטלוויזיה הפלסטינית וכלי-רכב נוסף של המשרד למאבק בגדר ובהתנחלויות של הרשות הפלסטינית). גם בשבוע שעבר, בימים שני (1.2.21) ורביעי (3.2.21), החרימה ישראל את רוב מבני המגורים ודירי הצאן של הקהילה בשתי פעולות מסיביות. ביום שני פורקו והוחרמו: 13 אוהלי מגורים השייכים ל-11 משפחות, המונות 74 נפשות בהן 41 קטינים; שתיים מהמשפחות הללו עברו באופן זמני לאזור פורוש בית דג'ן לאחר שבתיהן נהרסו בנובמבר האחרון; חמישה צריפים, שאחד מהם טרם הוקם, ושמונה אוהלים ששימשו כולם לגידול צאן. ביום רביעי חזרו הכוחות והרסו מבנים שלא נהרסו ביום שני: פרקו והחרימו 7 אוהלי מגורים נוספים אשר שימשו תשע משפחות, המונות 61 נפשות, בהן 33 קטינים (אותן משפחות שאוהלי מגוריהן נהרסו ביום שני); פרקו והחרימו 5 אוהלים ו-2 צריפים ששימשו כדירי צאן ו-3 מכלאות צאן. החרימו 4 מבני שירותים ניידים והרסו שניים נוספים, החרימו שלושה אוהלים מפורקים, והרסו 2 אוהלים ששימשו כטאבון. החרימו כלי-רכב של פעיל זכויות אדם פלסטיני וכלי-רכב של המשרד למאבק בגדר ובהתנחלויות של הרשות הפלסטינית. באותו ערב (רביעי) שב הצבא לחומסה, הכריז על שטח צבאי סגור, וניסה למנוע את הקמתם המחודשת של המבנים שנהרסו. ההריסות הן חלק ממדיניות ישראלית המיושמת ברחבי הגדה המערבית, שמכוונת ליצור תנאי חיים בלתי נסבלים במטרה לגרום לפלסטינים לעזוב את בתיהם, לרכזם במובלעות ולהשתלט על אדמתם. מדיניות זו מהווה ניסיון להעברה בכפייה של התושבים – המוגדרת כפשע מלחמה במשפט ההומניטארי הבינלאומי. האחריות לביצוע מדיניות זו מוטלת בראש ובראשונה על הדרג המדיני שמוביל אותה, על הפיקוד הצבאי הבכיר המבצע אותה ועל שופטי בית המשפט העליון המעניקים לה חותמת של כשרות משפטית. עד כה, הקהילה הבינלאומית פטרה עצמה מחובתה לחייב את ישראל לשמור על זכויות האדם של הפלסטינים הנתונים לשליטתה והסתפקה בגינויים רפים, אך מעשי ההרס הנוכחיים הם מבחן למחויבותה לחוקים שהיא עצמה חוקקה ולערכים שבהם היא לטענתה דוגלת. במיוחד, הריסות אלה הן מבחן עבור הממשל החדש בוושינגטון, שההריסות החוזרות ונשנות של ח'ירבת חומסה מתרחשות בימי כהונתו הראשונים. בשתיקתו, הממשל האמריקאי החדש ממשיך להעניק לישראל את האור הירוק שקיבלה מממשל טראמפ, להוסיף ולקדם מדיניות אלימה של גזל ונישול. ביום שישי האחרון, 5.2.21, קבע בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג כי סמכות השיפוט שלו חלה גם על שטחי הגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) ועל רצועת עזה. בכך אפשרו השופטים לתובעת של בית הדין לפתוח בחקירה, בין השאר נגד ישראלים החשודים בביצוע פשעי מלחמה בשטחים אלה. יש לקוות כי החלטה זו של בית הדין תרסן את ישראל ותרתיע אותה מהמשך יישומה של מדיניות זו.

9 פברואר 2021