ביום ראשון, 6.3.22, בסביבות השעה 13:30, עיכבו שוטרי מג"ב שני ילדים – מוחמד סנוקרוט, בן 9, ודאווד חיג'אזי, בן 12 – תושבי שכונת אל-עיסאוויה שבמזרח ירושלים. השוטרים, שאחזו בכוח בידיהם של הילדים, טענו שהם יידו אבנים לעבר מכוניות שנסעו בכביש מס' 1.
ר.מ., שעבד אותה שעה בחלקת האדמה שלו בסמוך למקום, שמע את הילדים בוכים וניסה לשכנע את השוטרים לשחררם, אך לשווא. אחד מילדי השכונה הזעיק את אימהותיהם של שני הילדים, שניסו גם הן לשכנע את השוטרים לשחררם. לאחר דין ודברים הציע ר.מ. כי הוא יסיע את הילדים, את אימותיהם ושלושה שוטרים לתחנת המשטרה, והשוטרים קיבלו את הצעתו.
דאווד חיג'אזי בן ה-12 נחקר במשך כחצי שעה. השוטרים אפשרו לו לדבר עם עורך דין לפני החקירה, אך סירבו לאפשר לאימו להיכנס וכפו עליו להיכנס לבדו, למרות שחשש לעשות כן. לאחר כשלוש שעות, ולאחר שאמו חתמה על ערבות, הוא שוחרר למעצר בית של חמישה ימים.
מוחמד סנוקרוט לא נחקר אך קצין משטרה אמר לאמו, מונא א-רג'בי, שאסור לו להגיע לגבעה ממנו נזרקו אבנים והוא אף איים עליה שאם הוא ייעצר שוב המשטרה תפנה לשירותי הרווחה שיעבירו אותו למסגרת טיפולית. א-רג'בי נדרשה לחתום על מסמך בעברית, אותו לא הבינה. לדבריה נאמר לה כי בחתימתה עליו היא מתחייבת שבנה לא יזרוק אבנים ושהיא מסכימה שהוא יילקח ממנה אם יעשה כך. לאחר כחצי שעה שחררו אותם השוטרים והם שבו לביתם. בעדות שמסרה כעבור יומיים אמרה א-רג'בי כי מאז מעצרו בנה חושש כל הזמן שכן שוטרת אמרה לו שהמשטרה עוקבת אחרי כל הילדים באל-עיסאוויה.
למחרת האירוע, ובתגובה להפצת הסרטון המתעד את עיכוב הילדים ברשתות החברתיות, פרסמה המשטרה סרטון, בו נראית קבוצת ילדים מיידה אבנים על כביש. מובן שאין בהפצתו כדי להצדיק את התנהלות המשטרה באירוע זה: לא את עיכוב הילדים – בהם ילד מתחת לגיל האחריות הפלילית, לא את לקיחתם לתחנת המשטרה, לא את חקירתו של קטין ללא מבוגר מטעמו ולא את האיומים על אמו של קטין בן 9.
להלן עדויות שגבה תחקירן בצלם עאמר עארורי:
ר.מ. בן 33, סיפר על מעצר הילדים בעדות שמסר ביום 8.3.22:
בסביבות השעה 13:30, עבדתי בחלקת אדמה שלי ופתאום ראיתי שוטרים מוליכים שני ילדים שבכו ופחדו מאוד, ומושיבים אותם על סלע. הילד הגדול שאל אותי מה יעשו להם ואם ייקחו אותם ואני ניסיתי להרגיע אותם. אחד השוטרים אמר לי שאם אני לא ההורה שלהם אני להתרחק משם ולקרוא להורים. התחלתי לצלם, כי רציתי לתעד את התקרית ולמנוע פגיעה בילדים.
שאלתי את הילדים מה שמות המשפחה שלהם, אבל הם היו מבולבלים מרוב פחד ולא היו מסוגלים לומר. הרגעתי אותם ואמרתי להם לא לפחד. אחרי זמן קצר הם אמרו לי שהם מהמשפחות סנוקרוט וחיג'אזי. היה שם ילד קטן שאמר לי שהוא יקרא להורים שלהם.
אחרי זמן קצר הגיעו האימהות. הן צעקו ודרשו לשחרר את הילדים. אחת מהן צילמה בווידיאו את מה שקורה. הגיעו גם שוטרת ושלושה מסתערבים. השוטרת ניסתה למנוע מאחת האימהות לצלם, אבל היא הספיקה לצלם עוד קצת. התפתח וויכוח עם הכוחות שרצו לקחת את הילדים ברכב משטרה בלי האימהות. שכנעתי את הקצין האחראי שאני אקח את הילדים עם האימהות ברכב הפרטי שלי למשטרה, והוא הסכים בתנאי המסתערבים ייסעו איתנו. לקחתי אותם לתחנה ואז חזרתי לאל-עיסאווייה.
מאוד התרגשתי ונלחצתי ממה שעברו הילדים. כי כשהייתי בגיל שלהם, בערך 12, שוטרים עצרו אותי והיכו אותי. הזיכרונות עברו לי במוח כמו סרט כשראיתי את שני הילדים רועדים מפחד. לכן החלטתי להישאר איתם עד הסוף.
דאווד חיג'אזי, בן 12, סיפר על מה שאירע באותו יום בעדות שמסר למחרת:
תמונה
דאווד חיג'אזי. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 8.3.2022
ביום 6.3.22, בסביבות השעה 13:30, הייתי בדרך הביתה עם חבר ושכן שלי, מוחמד סנוקרוט. פתאום ראיתי שוטרי מג"ב רצים לכיוון שלנו. לא ידעתי מאיפה הם באו. אחד מהם תפס אותי ביד ולחץ עליה. היד שלי נשברה בעבר ויש בה שתלי פלטינה. צעקתי מכאבים ובקשתי שישחרר אותה, ואז הוא תפס את היד השנייה. הוא הושיבו אותי על סלע, וגם את מוחמד הושיבו.
הגיע גבר זר והתחיל לצלם ולדבר עם השוטרים. היד כאבה לי, כי אחד השוטרים לחץ על הידיים שלי ושל מוחמד בכוח ומשך אותן למעלה. הגיעו אימא והשכנה שלנו, אמא של מוחמד. אימא שלי צילמה, והתווכחה עם השוטרים שלא רצו שהיא תצלם. הגיעו עוד שוטרים, חלק מהם מסתערבים, ואמא שלי התווכחה איתם כי הם רצו להסיע אותנו בניידת משטרה לתחנת המשטרה, והיא סירבה. ובסוף נסענו ברכב של האיש שצילם את האירוע, עם האמהות שלנו ושלושה מסתערבים.
נשארנו בתחנת המשטרה בגבעה הצרפתית בערך 3 שעות. מוחמד ואמא שלו הלכו אחרי חצי שעה בערך כי לא חקרו אותו. הגיע כמובן עורך דין ודיבר איתי לפני שנכנסתי לחקירה. בתוך החדר הייתה שוטרת בבגדים אזרחיים. הייתי שם לבד. השוטרת שאלה אותי בערבית למה זרקתי אבנים על המכוניות ואני עניתי ששיחקתי עם החבר שלי וזרקנו אבנים אחד על השני. היא אמרה לי שיש וידיאו ותמונות מלפני שנתיים שבהם רואים אותי מיידה אבנים. היא לא הציגה לי אותם.
במהלך החקירה ביקשתי ללכת לשירותים והשוטרת נתנה לי. בסוף החקירה, שנמשכה קצת יותר מחצי שעה, שוחררתי הביתה לאחר שאמא שלי חתמה על ערבות ועל מעצר בית למשך 5 ימים. כשחזרתי הביתה הייתי רעב, אבל לא היה לי תיאבון בכלל. פחדתי מאוד והייתי מותש מכל הדבר הזה. פחדתי שאימא תשאיר אותי לבד בתחנת המשטרה ושיכניסו אותי לכלא וינתקו אותי מהמשפחה שלי. בלילה התעוררתי מכאבים ביד וגם בראש. אימא נתנה לי משכך כאבים וחזרתי לישון.
אמו של דאווד, ראבעה חיג'אזי, בת 35 ואם לשישה, סיפרה על מעצרו של בנה בעדות שמסרה ב-6.3.22:
בשעה 14:00 בערך הגיעו לבית שלי ילדים מהשכונה וצעקו שעצרו את הבן שלי, דאווד, ואת הבן של השכנים, מוחמד סנוקרוט. יצאתי מיד מהבית והשארתי את האוכל בתנור. ראיתי את אמא של מוחמד רצה בוכה ברחוב. הילדים הובילו אותנו למקום שבו עצרו אותם, במרחק של כ-5 דקות מהבית. זו גבעה שמשקיפה על כביש מעלה אדומים, מול גדר ההפרדה במחנה שועפאט.
כשהגעתי לשם ראיתי שני שוטרים מחזיקים את הידיים של דאווד ומוחמד, והם בכו ופחדו. אמרתי לדאווד שלא יפחד ולא יבכה ושהכול בסדר. אחד השוטרים אמר לי להתרחק משם ושוטרת דחפה אותי אחורה. התחלתי לצלם ואז השוטרים הורו לי להפסיק, אז הפסקתי. היה שם עוד גבר שצילם. עמדנו שם בערך עשר דקות והתווכחנו עם השוטרים שרצו להסיע את הילדים לבד בניידת משטרה לתחנה. בסוף הקצין הסכים שכולנו ניסע במכונית של האיש שצילם את האירוע, וילוו אותנו שלושה מסתערבים.
נסענו לתחנת המשטרה בגבעה הצרפתית. נשארנו שם בערך 3 שעות, עד שגמרו לחקור את דאווד. דאגתי מאוד, גם לדאווד וגם לילדים שנשארו בבית והייתי לחוצה מזה שהשארתי אוכל בתנור. בעלי עובד באשדוד והבן הכי קטן שלי רק בן 5. הם נשארו בבית בלי שום אדם בוגר.
אחרי שעה הגיע עורך הדין ודיבר עם דאווד לבד. הגיע גם אח שלי, סוהייב. השכנה, מונא והבן שלה מוחמד שוחררו אחרי חצי שעה, בלי שיחקרו את מוחמד.
המשטרה סירבה לאפשר לי ללוות את הבן שלי בחקירה. דאווד פחד להיכנס לבד, אבל ניסיתי להרגיע אותו ואמרתי לו שאני אחכה לו ליד החדר, ושלא יפחד כי הוא לא עשה שום דבר. הם חקרו את הבן שלי במשך 40 דקות בערך. דאגתי מאוד כי הוא רק בן 12. מה פתאום חוקרים אותו בלי נוכחות אמא או אבא שלו! אחרי החקירה חתמתי על ערבות והוא הועבר למעצר בית למשך 5 ימים.
חזרנו הביתה בסביבות השעה 18:30. אח שלי קנה לילידים שווארמה אבל דוואד רק לקח ביס ואז אמר שהוא עייף ורוצה לישון. בסביבות השעה שתיים לפנות בוקר הוא התעורר בוכה ואמר שיש לו כאבים חזקים ביד ובראש. נתתי לו אקמול.
אמו של מוחמד, מונא א-רג'בי, בת 44 ואם לשבעה, סיפרה על מעצר בנה בעדות שמסרה ביום 8.3.22:
תמונה
מוחמד סנוקרוט. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 8.3.22
הגענו לתחנת המשטרה בגבעה הצרפתית, והכניסו אותי ואת מוחמד לחדר שבו נשארנו בערך חצי שעה. אז נכנס קצין משטרה ואמר לי שמוחמד והחבר שלו זרקו אבנים על אוטובוס ישראלי שנסע בכביש מעלה אדומים. הוא אמר שהפעם הם ישחררו אותו בגלל גילו הצעיר, אבל אסור לנו להגיע לאותה גבעה שממנה נזרקו אבנים. הוא אמר שאם יעצרו אותו שוב הם ישלחו אותו למסגרת טיפולית באמצעות לשכת הרווחה. חתמתי על מסמך בעברית. לפי מה שהקצין תרגם לי התחייבתי שהבן שלי לא יזרוק שוב אבנים, ושאני מסכימה שאם הוא יזרוק הוא יימסר למסגרת טיפולית.
הבן שלי הגיע והסיע אותנו הביתה. מוחמד עדיין מאוד מפוחד. הוא סיפר לי שכשעצרו אותו השוטרת אמרה לו בערבית שהם עוקבים אחר כל הילדים באל-עיסאוויה, גם כשהם נמצאים בבית. מאז מוחמד מרגיש שהוא תחת מעקב, גם כשהוא ישן. הוא חושש לצאת לבד מהבית וכל הזמן מבקש ממני ללוות אותו. הוא חושב שהמשטרה עוקבת אחרי כל דבר שהוא עושה. אמרתי לו כמובן שזה לא נכון, ושהמשטרה רק רוצה שהוא יפחד.
