מכות והתעללויות

חיילים הכו ופצעו צעיר שהגיעו לעצור וכמה מבנות משפחתו והשחיתו רכוש בביתם. בודרוס, 26.5.13 דובר צה"ל: "תגובה מינימלית"

12 יוני 2013, עודכן ב-6 אוקטובר 2014

ב-14.11.13 הודיעה הפרקליטות לעניינים מבצעיים לבצלם כי "התיק נסגר לאחר קבלת התייחסות הגורמים הצבאיים ולאחר שנמצא כי המעצר נשוא הפניה נתקל בהתנגדות אלימה בהיקף לא מבוטל. נמצא כי התמודדות כוחות צה"ל עם האירוע הייתה סבירה בנסיבות העניין".

ביום ראשון, ה-26.5.2013, לפנות בוקר, הגיע כוח צבאי לבית משפחת עווד בכפר בודרוס, כדי לעצור את בן המשפחה, עבד א-רחים, בן 19. במהלך האירוע הופעלה אלימות קשה נגד העצור ובני משפחתו.

(מימין לשמאל) לינא, אומאמה ונג'לאא עווד ביום האירוע. צילום: איאד חדאד, בצלם
(משמאל לימין) לינא, אומאמה ונג'לאא עווד ביום האירוע. צילום: איאד חדאד, בצלם

בהתייחסות דובר צה"ל למעצר, אשר הובאה במסגרת טור שפרסם עיתונאי "הארץ", גדעון לוי, נמסר:"מבדיקה ראשונית עולה כי במהלך מעצר מבוקש ביום שבת בשעות הלילה בביתו בכפר בודרוס, התנגדו בני המשפחה למעצר באלימות. ההתנגדות כללה שימוש בסכינים ובשברי זכוכית. במטרה להרחקת האיום השתמש הכוח בתגובה מינימלית, הכוללת תרסיס בגז פלפל ורימון הלם, על מנת לבצע את המעצר כנדרש, תוך מזעור סיכון החיילים. באירוע נפצעו שני חיילים קל וטופלו במקום. נסיבות האירוע ממשיכות להיבדק". הצבא אף פרסם סרטון ובו תיעוד האירוע במצלמה שהורכבה על קסדתו של אחד החיילים בכוח. הסרטון מציג קטע ערוך, באורך של פחות מדקה, המראה חלק מאוד מצומצם מהאירוע ואינו מראה את תגובת החיילים, האלימה, כלפי בני המשפחה.

מתחקיר בצלם, עולה כי בני המשפחה אכן התנגדו באופן פעיל למעצרו של עבד א-רחים. בנוסף, אחותו, אומאמה, העידה כי במהלך המעצר החזיקה במגל אולם לדבריה איימה לפגוע בעצמה ולא בחיילים. בסרטון שפרסם הצבא נראית אומאמה כשהיא מחזיקה במגל, אך אינה מאיימת בו על החיילים או מנסה לתקוף אותם. התנהלות החיילים כפי שהיא עולה מהתחקיר אינה עולה בקנה אחד עם מה שהצבא כינה "תגובה מינימלית". מהתחקיר עולה, כי החיילים נקטו אלימות קשה כלפי עבד א-רחים וכן כלפי בני משפחתו, אשר ביקשו להגן עליו וניסו למנוע את מעצרו. לא מן הנמנע שתגובתם החריפה של בני המשפחה נבעה, בין השאר, מפחד אמיתי לגורלו של עבד א-רחים. זאת לאחר שלפני חודשים ספורים חיילים ירו למוות באחיו של עבד א-רחים, סמיר עווד, בן ה-16. בעת ביצוע המעצר היה על הכוח הצבאי להביא בחשבון את הרגישות המיוחדת ולהיערך בהתאם.

עם סיום הפעולה נלקח עבד א-רחים על ידי החיילים כשהוא פצוע ומדמם וארבע מאחיותיו פונו לבית החולים ברמאללה – בידה של אחת מהן אובחן סדק ואחות אחרת נזקקה לתפרים בראשה. החיילים הותירו אחריהם נזק רב בבית: דלתות וחלונות שבורים, וחפצים שנחרכו כתוצאה מהשלכת רימוני הלם בתוך הבית.

בצלם פנה לפרקליטות הצבאית בדרישה כי תורה על פתיחה מיידית בחקירה לבדיקת נסיבות האירוע.

תיאור האירוע:

בעדויות שמסרו בני המשפחה לתחקירן בצלם, איאד חדאד, הם סיפרו כי בליל המעצר, ישנו בבית ההורים ושמונה מילדיהם. רוב בני המשפחה ישנו בקומת הקרקע בבית ואילו עבד א-רחים ישן על גג הבית. בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר הופתעו בני המשפחה לגלות מספר רב של חיילים בתוך הבית.

בת המשפחה, אומאמה עווד, בת 23, סיפרה בעדותה:

אומאמה ועווד ביום האירוע. צילום: איאד חדאד, בצלם

"אני הייתי ערה, כי בדיוק סיימתי שיחה בטלפון עם הארוס שלי. כל האחרים ישנו. התכוונתי ללכת לישון כששמעתי רעשים מוזרים בתוך הבית. ניגשתי לבדוק מה זה הרעש. פתחתי את הדלת של החדר ואז הופתעתי לראות חיילים בתוך הבית. חלק מהם היו עם מסכות על הפנים. ראיתי כמה חיילים עולים במדרגות אל הגג, שם ישן אח שלי, עבד א-רחים. חיילים אחרים נכנסו לתוך חדר השינה שלנו. אני והאחיות שלי היינו בבגדי השינה שלנו ולא הספקנו לכסות את הראש. האחים הקטנים שלי בכו. פתאום שמעתי את אח שלי, עבד א-רחים, צועק. אני והאחיות שלי יצאנו מהחדר כדי לראות מה קורה לו. ראיתי את החיילים דוחפים אותו במדרגות. הוא נפל ונחבט במדרגות. הוא היה שרוט בכתפיים ובפנים ודימם מהאף, מהפה ומהברכיים. העמדנו אותו מאחורינו והגנו עליו מול החיילים עם הגוף שלנו. החיילים תקפו אותנו וניסו להגיע לעבד א-רחים.

עמדנו מול החיילים כשעבד א-רחים מאחורינו. לקחתי מגל שהיה לידי ושמתי אותו על הצוואר שלי. איימתי על החיילים שאם לא יתרחקו אני אהרוג את עצמי. היה שם חייל שדיבר ערבית. הוא אמר לי: "קדימה, תשחטי את עצמך. קדימה, אין לך אומץ לעשות את זה". שמעתי חייל אחר צועק עליו שלא ילחץ עליי יותר. לחצתי עם המגל על הצוואר שלי ופצעתי אותו. כשהתחלתי לעשות את זה, החייל הרחיק את החייל שהתגרה בי ואני הפסקתי לפצוע את עצמי. אחר כך הצלחנו להכניס את עבד א-רחים לתוך חדר השינה שלנו וסגרנו את הדלת".

לדברי אב המשפחה, אחמד עווד, בן 48 ואב ל-13, בשלב זה נכנס אל הבית איש השב"כ האחראי על האזור, שאותו הוא מכיר. איש השב"כ הורה לעווד להרגיע את בני משפחתו. עווד דרש ממנו להוציא קודם את החיילים מהבית ולאפשר לבנו לקבל טיפול רפואי. בשלב זה יצא רוב הכוח מהבית, אולם מספר דקות לאחר מכן, הם שבו בכוחות מתוגברים ופרצו אל הבית. כך תאר עווד את המשך האירוע:

אחמד עווד. צילום: איאד חדאד"החיילים זרקו רימוני הלם על חלונות הבית ושברו אותם. אחר כך הם נכנסו לתוך הבית. ניסיתי לעמוד מולם אבל אחד מהם ריסס גז פלפל בפנים שלי. זה כאב מאוד, הרגשתי שהפנים והעיניים שלי נשרפות. כמה דקות אחר כך, כשיכולתי לפתוח את העיניים, ראיתי את החיילים עוקרים את הדלתות של הבית. הם זרקו רימוני הלם לתוך החדרים. אחר כך ראיתי שהם תפסו את הבת שלי, לינא, בשיער שלה והתחילו לגרור אותה. לינא צעקה. הם גררו אותה אל מחוץ לבית, כשהם בועטים בה ומכים אותה".

לינא עווד, בת 28, מתגוררת עם בעלה וארבעת ילדיה בבית אחר בכפר. בעדותה סיפרה, כי אחותה, אומאמה, התקשרה אליה במהלך האירוע וסיפרה לה על מה שמתרחש בבית. לינא מיהרה להגיע אל הבית והצטרפה לשאר בני משפחתה. בעדותה סיפרה:

"החיילים התחילו לזרוק רימוני הלם לתוך הבית. הם פרצו את הדלת ונכנסו אל החדר שבו היינו יחד עם עבד א-רחים. הם דחפו אותי אל מאחורי הדלת והתחילו להכות אותי ולבעוט בי. נפלתי על הרצפה, אבל הם המשיכו להכות אותי. הם קרעו את השרוול של הגלימה שלבשתי. ראיתי חיילים אחרים מכים את אמא שלי ואת האחיות שלי.

החיילים תפסו לי בשיער וגררו אותי אל מחוץ לבית, כשהם ממשיכים לבעוט בי. בחוץ הם ניסו לעקם לי את היד כדי לקשור לי את הידיים לאחור. אני התנגדתי והם היו מאוד אלימים ועיקמו את היד שלי בכוח".

אומאמה עווד, סיפרה בעדותה כי בשלב זה, היא ואחותה, עאאישה, בת 18, הכניסו את אחיהן לחדר השירותים בבית:

"משכנו את עבד א-רחים ונכנסנו לשירותים. הבאתי לו את הנעליים שלו, כדי שיהיה מוכן למעצר. הבנתי שהם מתעקשים לעצור אותו. עבד א-רחים לא היה מסוגל לנעול את הנעליים בעצמו ואני נעלתי לו אותן. אחרי כמה רגעים שמעתי את החיילים שוברים את הדלת של המסדרון שמוביל לחדרים ולשירותים. יצאתי עם עאאישה והשארנו את עבד א-רחים בחדר השירותים. קיווינו שהחיילים לא ימצאו אותו שם. כשהחיילים ראו אותנו הם ריססו לנו גז פלפל בעיניים. החיילים מצאו את עבד א-רחים. שמענו אותו צועק לעזרה, אבל החיילים לא נתנו לנו לזוז והתחילו להכות אותנו. ראיתי ארבעה חיילים גוררים את עבד א-רחים החוצה. הוא לא התנגד ונראה מעולף. אמא הייתה בהיסטריה כי עבד א-רחים לא זז. היא צעקה: "תגיד משהו עבד... תגיד משהו...!". הוא לא אמר מילה. החיילים סחבו אותו החוצה, כשהם מכים אותו ובועטים בו. ניסינו לרדוף אחריהם, אבל הם עצרו אותנו בכוח. הם התרחקו עם עבד א-רחים והוא נעלם מהעיניים שלנו".

נזקים בבית משפחת עווד . צילום: אחמד עווד, 26.5.13
נזקים בבית משפחת עווד . צילום: אחמד עווד, 26.5.13

לאחר עזיבת הכוח הגיע לבית אמבולנס פלסטיני שעוכב עד אז על-ידי הצבא בכניסה לכפר במשך למעלה משעה, ופינה את בנות המשפחה שנפגעו לקבלת טיפול. בידה של לינא עווד, בת 28, אובחן סדק. בת אחרת, נג'לאא, בת 26, נזקקה לכמה תפרים בראשה בשל פגיעה ישירה בראשה מאחד מרימוני ההלם שהשליכו החיילים לתוך הבית במהלך הפריצה השנייה לבית. שתי האחיות האחרות סבלו מחבורות.

עבד א-רחים עווד נלקח למעצר. הוא נחקר במשטרה, בחשד ליידוי אבנים, והודה במיוחס לו. רק למחרת חקירתו הוא הועבר לקבלת טיפול רפואי בבית החולים "הדסה עין-כרם", משם הוחזר למעצר. ב-10.6.13 הוארך מעצרו בארבעה ימים נוספים. טרם הוגש נגדו כתב אישום.

לבית משפחת עווד נגרם נזק רב באירוע: דלתות רבות בבית נעקרו ממקומן ונשברו; זגוגיותיהם של ארבעה חלונות נופצו; מזרונים, כריות ושטיח נחרכו כתוצאה מפיצוץ רימוני ההלם בבית; ריהוט הבית ספג את ריח הגז ובני המשפחה נאלצו לישון מספר ימים מחוץ לבית.

בצלם עדיין לא קיבל מענה לפנייתו לפרקליטות הצבאית בדרישה לחקור את האירוע.

פריטים מומלצים

אמבולנסים ליד מתחם המגורים של המשפחה בליל האירוע. התמונה באדיבות המשפחה

שגרה אלימה

חיילים כלאו במחסן 21 בני משפחה, בהם 7 קטינים, התנפלו על כמה מהם והכו אותם; שישה סיימו את הלילה בבית החולים, אחד מהם עדיין במעצר

ביום ראשון, 12.12.21, בסביבות השעה 1:00 לפנות בוקר, דפקו חיילים על דלת דירתם של מחמוד, בן 57, ונידאא, בת 55, סלהב וארבעת ילדיהם, הגרים בשכונת ח'ירבת קלקס בחברון. כשפתח מחמוד את הדלת נכנסו לביתו כעשרים חיילים ודרשו לדעת היכן בנו אנס, בן 24, סטודנט באוניברסיטת חברון. לאחר מכן הם כלאו את אנס בחדרו שבקומת הקרקע והובילו את מחמוד ושלושה מילדיו לחדר הצמוד לו, המשמש כמחסן. חיילים שהקיפו את הבית בו גרה משפחת סלהב הובילו למחסן קרובי משפחה נוספים הגרים באותו מתחם, עד שבסופו של דבר הם כלאו במחסן 21 מבני המשפחה, בהם שבעה קטינים. עשרה חיילים שמרו עליהם. מתוך המחסן שמעו בני המשפחה את צעקותיו של אנס, שחיילים הכו בחדר הסמוך. אחיו איבראהים, בן 16, ניסה למחות על המתרחש, אז התנפלו עליו כל החיילים והכו גם אותו. במהלך ויכוח שהתפתח לאחר מכן, גררו החיילים על רצפת המחסן את בן דודו אוסאמה סלהב, בן 24. ראשו נחבט באקווריום ריק שהתנפץ ופצע אותו. החיילים הזעיקו אמבולנס צבאי שפינה אותו לבית החולים סורוקה בבאר שבע. בסביבות השעה 2:30 עזבו החיילים את המקום ולקחו איתם את אנס, כשידיו אזוקות ועיניו מכוסות. הם הסיעו אותו במהלך כמה שעות, עד שבסביבות השעה 8:30 הגיעו למתקן הכליאה עציון, שם הוחזק בג'יפ עד לשעה 12:00. במשך כל השעות הללו הוחזק אנס ללא אוכל, מים או גישה לשירותים. אנס הוכנס לשיחה עם קצין שב"כ, שהזהיר אותו לבל ישתתף בפעילות של חמאס לציון יום השנה להקמת הארגון. השיחה ארכה פחות משעה ולאחריה הוא שוחרר ושב לביתו יחד עם סטודנטים נוספים, שזומנו גם הם לשיחת אזהרה דומה. לאחר שהחיילים עזבו, פונו חמישה מבני המשפחה לקבלת טיפול בבית חולים עאליה בחברון. על שלושה מהם אובחנו חבורות ושתיים היו במצב של הלם. בסביבות השעה 5:00 שוחררו כולם לביתם. אוסאמה סלהב שוחרר למחרת מבית החולים, נעצר והוגש נגדו כתב אישום בגין תקיפת חיילים באותו לילה. עשרות חיילים נכנסו באישון לילה למתחם מגורים בחברון שבו גרים כשלושים בני אדם, העירו את הדיירים, כלאו את רובם במחסן והתנפלו על חלקם במכות. התוצאה: שישה פונו לבית החולים ושני עצורים – אחד מהם עד היום. זהו אינו אירוע חריג אלא חלק משגרת החיים הבלתי נסבלת שכופה משטר האפרטהייד על תושבי הגדה הפלסטינים. תחקירני בצלם מנאל אל-ג'עברי ומוסא אבו השהש גבו עדויות מבני משפחת סלהב על ליל הביעותים שעבר עליהם. כאן עדויותיהם: אחד האחים, אחמד סלהב, בן 52 ואב לארבעה, סיפר בעדות שמסר ביום האירוע: ב-12.12.21, בסביבות השעה 1:00 לפנות בוקר, התעוררתי מרעשים וצעקות מכיוון הבית של אחי מחמוד. יצאתי מהר החוצה ואחריי יצא גם הבן שלי אוסאמה. בחוץ נתקלנו בחיילים שהובילו אותנו למחסן שבקומת הקרקע בבית של מחמוד. במחסן כבר היו אחי מוחמד והבן שלו, נור א-דין, בן 23, ויותר מעשרה חיילים, בהם קצין. חלק מהחיילים תקפו את איבראהים, הבן של מחמוד. בינתיים החיילים הביאו גם את האחיינים שלי, מרים, בת 20, שהיא הבת של מחמוד, וסלאח א-דין, בן 19, הבן של מוחמד. הם הביאו גם את הבן שלי אמג'ד, בן 27. התפתח ויכוח בינינו לבין החיילים שדחפו אותנו והורו לנו לשבת על הרצפה ולא לזוז, תוך שהם ממשיכים לתקוף את איבראהים. הוויכוח הפך להתגוששות ואז כמה חיילים התנפלו על הבן שלי, אוסאמה, הכו אותו בידיים ובקתות הרובים שלהם ובעטו בו. אני ומוחמד ניסינו לחלץ את אוסאמה מידי החיילים. הם דחפו אותנו. כמה מהם תקפו את מוחמד וחיילים אחרים המשיכו להכות את אוסאמה. הם סחבו אותו לפינת המחסן ושם נפל עליו אקווריום והתרסק לו על הראש. ראיתי את אוסאמה שוכב על הרצפה בלי לזוז. ראיתי שהוא נפגע קשה, חשבתי אפילו שאולי הוא מת. החיילים סחבו אותו החוצה ואני יצאתי אחריהם. בינתיים הגיעו שני אמבולנסים פלסטיניים והפרמדיקים הכניסו את אוסאמה לאחד מהם ונתנו לו עזרה ראשונה. לפני שהאמבולנס נסע הקצין הורה להעביר את אוסאמה לאמבולנס צבאי ושמעתי את אחד החיילים אומר שיפנו אותו לבית החולים סורוקה בבאר שבע. אוסאמה דימם מהראש והפנים שלו היו מכוסות בדם. אחרי שפינו את אוסאמה החיילים הובילו את אנס לג'יפ שחנה קרוב ועזבו איתו את המקום. היו לי כאבים בגב וביד שמאל מהמכות של החיילים אבל לא נזקקתי לטיפול. אחי מוחמד, האחיין שלי איבראהים והבן שלי אמג'ד פונו בשני האמבולנסים לבית החולים הממשלתי עאליה בחברון וקרוב משפחה שלנו הסיע לשם גם את האחייניות שלי מרים ואסמאא, בת 17, בתו של מוחמד, כי הן היו בהלם. כולם חזרו מבית חולים בסביבות השעה 6:00. למוחמד, אמג'ד ואיבראהים היו חבורות על הגוף. בבוקר הלכתי לתחנת המשטרה בקריית ארבע אחרי שקרוב משפחה שלי, שביקר את אוסאמה בבית החולים סורוקה, אמר שהוא הועבר לשם. כשהגעתי לשם חוקר גבה ממני עדות על מה שקרה ורק אחר כך נתן לי לראות את הבן שלי. אוסאמה ישב בכיסא ולא היה מסוגל לזוז. הראש שלו היה חבוש והיה לו פצע בפנים. השוטרים הודיעו לי שהם מעבירים אותו לבית המעצר בעציון. איבראהים סלהב, בן 16, בנם של מחמוד ונידאא ואחיו של אנס, סיפר בעדות שמסר ביום האירוע: התעוררתי מדפיקות חזקות בדלת שלנו. קמתי מהר והלכתי לכיוון הדלת וראיתי את אבא שלי פותח אותה. כמה חיילים נכנסו ושאלו את אבא שלי על אחי הגדול אנס. כשהחיילים ראו אותי, הם הובילו אותי למחסן בקומת הקרקע של הבית שלנו. תוך כמה רגעים הם הביאו לשם גם את דוד שלי מוחמד ואת הבנים שלו, ובהמשך גם את דוד שלי אחמד ואת הבנים שלו ועוד בני משפחה. הקצין הורה לי לשבת על הרצפה. לא צייתי מיד ושאלתי את הקצין על מה אני אמור לשבת ואז הוא ועוד בערך עשרה חיילים שהיו שם תקפו אותי. הם הכו אותי בידיים ובקתות רובים ובעטו בי ואז הפילו אותי על הרצפה. כל הזמן צעקתי וביקשתי שיפסיקו להרביץ לי, שאלתי אותם מה עשיתי להם. הם רק אמרו לי לשתוק והמשיכו להכות אותי. הדוד שלי מוחמד ניסה לחלץ אותי מידיהם והם דחפו אותו והושיבו אותו על הרצפה. אחרי שהם הפסיקו להרביץ לי ולדוד שלי, הקצין והחיילים עברו לבן דוד שלי אוסאמה ותקפו אותו. הם הפילו אותו על הרצפה וגררו אותו לאחת הפינות של המחסן ו אז נפל עליו אקווריום שעמד על שולחן קטן. הראש והפנים של אוסאמה היו מכוסים בדם והוא לא זז. כולם במחסן התחילו לצעוק והתחילה התגוששות בין הדודים שלי לחיילים. החיילים סחבו את אוסאמה החוצה ודוד שלי אחמד יצא איתם. אחריו יצאו גם כל שאר החיילים. אחמד חזר וסיפר לנו שפינו את אוסאמה באמבולנס ישראלי לבית החולים סורוקה. הייתי מותש והיו לי כאבים בכל הגוף מהמכות. ראיתי את דוד שלי מוחמד יושב על הרצפה, הוא לא היה מסוגל לקום. אז גיליתי שהחיילים עצרו את אח שלי אנס. שני אמבולנסים פלסטיניים פינו אותי, את בן דוד שלי אמג'ד ואת דוד שלי מוחמד לבית החולים הממשלתי עאליה בחברון. בחדר המיון פגשתי גם את שתי בנות הדוד שלי, מרים ואסמאא, שסבלו מהלם. עשו לי בדיקות וצילומי רנטגן ומצאו עליי חבורות בכל חלקי הגוף. חזרתי הביתה ונכנסתי מיד למיטה. אחי אוסאמה טופל בבית החולים סורוקה ואז הועבר לתחנת המשטרה בקריית ארבע ומשם לבית המעצר בעציון. אני לא יודע לאן לקחו את אחי אנס. ניסרין סלהב, בת 12, בתם של מוחמד ואינתיאסר, סיפרה בעדות שמסרה ב-27.12.21: באותו לילה צפיתי בסדרה תורכית בטלוויזיה. אימא שלי ואחותי אסמאא כבר ישנו. פתאום ראיתי פנסים מאירים דרך החלונות שלנו. ניגשתי לחלון וראיתי הרבה חיילים מסביב לבית. הערתי מהר את אימא שלי ואת אסמאא. אימא יצאה מהחדר והופתעה לגלות חמישה חיילים מחזיקים את האחים שלי, את נור א-דין, בן 23, וסלאח א-דין, בן 19. החיילים הובילו אותנו למחסן של הדוד שלי מחמוד, שם היו כבר דודים שלי וחלק מהילדים שלהם. כולם ישבו על הרצפה והחיילים כיוונו אליהם נשק. הם הורו גם לנו לשבת על הרצפה וכולנו התיישבנו. ישבתי ליד בת דוד שלי מרים, שבכתה. ראיתי את החיילים גוררים את בן דוד שלי אנס לחדר אחר. שמעתי את הקולות שלו ושל החיילים וזה נשמע כאילו הם מרביצים לו. פחדתי מאוד בגלל ההתנהגות הברברית של החיילים. בן דוד שלי איבראהים התווכח עם החיילים והם מיד התחילו להרביץ לו. נהייה שם בלגן גדול ואז ראיתי את בן דוד שלי אוסמה צועק על החיילים בעברית, לא הבנתי מה הוא אמר. אחד החיילים נגח לו במצח והתפתחה ביניהם קטטה ואז עוד לפחות עשרה חיילים התערבו ותקפו את אוסאמה. הם הרביצו לו עם קתות הרובים שלהם וגררו אותו. הראש שלו פגע באקווריום ישן, שהתרסק עליו. דם כיסה את הראש ואת הפנים של אוסמה. אני צעקתי, בכיתי ורעדתי מפחד. אבא והדודים שלי ניסו להגן על אוסאמה ואז החיילים תקפו גם אותם והרביצו להם. אני, מרים ואסמאא בכינו וצעקנו. החיילים הוציאו אותנו ואת שאר הילדים והנשים מהמחסן ולקחו אותנו לבית של דוד שלי מחמוד שבקומה השנייה. שמענו משם את הצעקות והבנו שהחיילים ממשיכים להרביץ לאבא שלי ולדודים שלי. חמישה חיילים שמרו על הכניסה לדירה ומנעו מאיתנו לצאת. אסמאא בכתה כל כך עד שלא יכלה כמעט לנשום. גם מרים המשיכה לבכות וגם אני בכיתי ורעדתי מפחד. נשארנו ככה עד שהחיילים עזבו.. ראינו מהמרפסת שהם לקחו איתם את אנס, שהיה כבול בידיים, ושפינו את אוסאמה באמבולנס ישראלי. אחרי שהחיילים עזבו ירדנו למחסן וראינו את אבא שלי שוכב על הרצפה וצועק מכאבים. היה דם על רצפת החדר ועל הקיר. אני ואסמאא ישבנו על הרצפה ליד אבא ובכינו. הגיעו שני אמבולנסים פלסטיניים והצוות שלהם פינה את אבא שלי ואת בני הדודים שלי, איבראהים ואמג'ד, לבית חולים. קרוב משפחה הסיע לשם במכונית הפרטית שלו גם את אסמאא ואת מרים. אסמאא התקשתה לנשום ומרים צעקה ולא הפסיקה לבכות. זה היה מחזה מחריד. החיילים התנהגו בצורה ברברית וחסרת רחמים. אני לא יכולה לשכוח את מה שראיתי באותו לילה. עכשיו אני מפחדת אפילו ללכת לשירותים בלילה ומעירה את אימא שלי כדי שתלווה אותי. אני חוששת שאתקל שוב בחיילים בתוך הבית שלי, בלי שאדע שהם נכנסו אליו. אנס סלהב, בן 24, בנם של מחמוד ונידאא סיפר בעדות שמסר ב-20.1.22: החיילים הכניסו אותי לחדר שליד המחסן וכל הזמן דרשו את הטלפון שלי. אמרתי להם שאין לי טלפון. הם דחפו אותי והכו אותי בידיים שלהם וגם בקתות רובים. שמעתי את בני המשפחה שלי צועקים מהמחסן שליד, אבל לא ידעתי מה קורה שם. אחרי שעה בערך הוציאו אותי החוצה והובילו אותי לג'יפ. בדרך ראיתי את בן דוד שלי אוסאמה שוכב על הקרקע בחצר, מול הבית ושמעתי את הדודים שלי צועקים שיתנו לו טיפול רפואי. ראיתי אמבולנסים חונים ברחוב. החיילים הכניסו אותי לג'יפ וכיסו לי את העיניים. הג'יפ נסע להתנחלות בית חגי. בדרך ביקשתי כדור נגד כאב ראש אבל הם לא נתנו לי כלום, גם לא מים או אוכל. אחר כך הג'יפ נסע למקום אחר, חזר לבית חגי ובסוף הוא נסע לעציון. הגענו לשם בסביבות 9:00-8:30. השאירו אותי בתוך הג'יפ עד 12:00 בלי מים, בלי אוכל ובלי אפשרות ללכת לשירותים. אז הכניסו אותי לחקירה אצל רכז השב"כ האזורי שקוראים לו תייסיר. הוא לא האשים אותי בכלום ורק הזהיר אותי מהשתתפות בפעילות של חמאס. אמרתי לו שהחיילים פלשו לבית שלנו ותקפו אותי ואת בני המשפחה שלי והוא אמר שזו יחידה של חיילים חסרי ניסיון והם לא יודעים איך להתנהג עם אנשים. אחרי פחות משעה שיחררו אותי. חיכיתי מחוץ לעציון עד שהם שיחררו עוד סטודנטים שראיתי בפנים, ונסענו ביחד לחברון וכל אחד לבית שלו. היו לי חבורות בכתף ובגב וסבלתי מכאבים במשך כמה ימים

3 פברואר 2022

רבאח אבו אל-חומוס עם בניו, בילאל, סולטאן ומוחמד אחרי שחרורם ממעצר. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 24.11.21

מזרח ירושלים

בפלישה לילית לבניין במזרח ירושלים שוטרים פרצו לדירות, הכו דיירים ועצרו אותם בתואנות שווא

ביום ראשון, 21.11.21, בסביבות השעה 2:30 לפנות בוקר, פרצו למעלה מ-20 שוטרים רעולי פנים לבניין משפחת אבו אל-חומוס בשכונת אל-עיסאוויה שבמזרח ירושלים. בעל הבניין, שגר בקומת הקרקע, ביקש לדעת מה הם מחפשים, אך הם התעלמו ממנו והמשיכו לקומה השנייה. שם, פרצו השוטרים לדירה והגיעו עד לדלת חדר השינה של ההורים. השוטרים ביקשו לדעת היכן גר מוחמד אבו אל-חומוס, בן ה-18. לאחר שנאמר להם שהוא גר בקומה השלישית, הם יצאו מהדירה. בדרכם נתקלו בבילאל, אחיו של מוחמד והיכו אותו – לעיניהם המבועתות של שניים מילדי הדיירים. כשניסתה אמו לחלץ אותו מידיהם הם דחפו והפילו אותה ואז עצרו אותו. אז עלו השוטרים לקומה השלישית, שם גר מוחמד יחד עם אחיו סולטאן, בן 27 ואחותו פאטמה, בת 20 – כולם ילדיו של בעל הבניין. גם כאן הם פרצו לדירה בכוח, העירו את מוחמד, אזקו את ידיו, כיסו את עיניו והובילו אותו אל מחוץ לבית. אחותו פאטמה ניסתה לתעד את המעצר בטלפון, אך השוטרים הורו לה להפסיק ומשלא נענתה דחפו אותה. שני אחיה – ח'דר שגר בקומה הרביעית וסולטאן – ניסו להגן עליה ואז תקפו אותם השוטרים והכו אותם קשות. לאחר מכן עצרו השוטרים גם אותם. השוטרים הובילו את ארבעת האחים לבסיס של מג"ב, משם פונה ח'דר לבית החולים, ואז שוחרר לביתו. מוחמד נלקח למגרש הרוסים, שם נחקר במשך חמש שעות. למחרת הוא נחקר שוב במשך שעות ארוכות, שרק לאחריהן התברר שהוא אינו האדם אותו ביקשו השוטרים לעצור. כמה שעות לאחר שהתבררה הטעות, במהלכן הוא הוחזק בצינוק, שוחרר מוחמד לביתו. את סולטאן ובילאל לקחו השוטרים לתחנת המשטרה בסלאח א-דין, שם נחקרו בחשד לתקיפת שוטר. לאחר מכן הם הועברו לבית המשפט, שם האריך השופט את מעצרם עד ל-23.11.21 בצהריים. השוטרים ביקשו להעבירם לתחנת המשטרה במגרש הרוסים, אך הרופא שם סירב לקבלם בשל מצבם עקב המכות שספגו והם נלקחו לבדיקות בבית החולים. לאחר מכן הוחזרו השניים למגרש הרוסים, שם חתמו על ערבות בסך 5,000 ש"ח ונשלחו למעצר בית למשך חמישה ימים. זהו עוד אירוע שגרתי בחייה של משפחה פלסטינית במזרח ירושלים: שוטרים פשטו על בית מגורים באמצע הלילה, העירו את כל הדיירים – כולל ילדים, פרצו דלתות, הכו את בני המשפחה, עצרו כמה מהם ולאחר מכן האשימו אותם בתקיפה. שעות של אימה, של אלימות, של חקירות שווא עברו על בני המשפחה, שחלקם אף איבדו ימי עבודה. כך מנהלים כוחות הביטחון את חייהם של כל תושבי מזרח העיר הפלסטינים – כשהם נהנים מסמכויות מרחיקות לכת ואינם נדרשים לתת דין וחשבון על מעשיהם. בעדויות שגבה תחקירן בצלם עאמר עערורי תיארו בני משפחת אבו חומוס את לילה האימה שבו פשטו השוטרים על בתיהם ואת מה שאירע לאחר מכן: אביו של מוחמד, רבאח אבו אל-חומוס, בן 64 ואב לחמישה,סיפר בעדותו: אני חולה סוכרת ולפני חצי שנה קטעו לי בגלל המחלה חצי מהרגל. אני ואשתי חנאן, בת 62, גרים בקומת הקרקע בבניין שלנו, שיש בו ארבע קומות, מהדירה שלי יש גישה ישירה לרחוב. הבן שלי בילאל, בן 29, והמשפחה שלו גרים איתנו. בקומה מעלינו גרה משפחה בשכירות ובקומה השלישית גרים הילדים שלי סולטאן, בן 27, מוחמד, בן 18, ופאטמה, בת 20. בקומה הרביעית גר בני ח'דר, בן 30, עם המשפחה שלו. ביום ראשון, 21.11.21, בסביבות השעה 2:30 לפנות בוקר, אני וחנאן היינו בבית. שמעתי רעשים מסביב לבניין, פתחתי את הדלת וראיתי שלושה אנשים רעולי פנים במדים צבאיים בצבע ירוק זית. שאלתי אותם: מה יש? הם הורו לי להיכנס הביתה. אמרתי להם שזה הבניין שלי, ויצאתי מהדירה שלי לרחוב כדי לבדוק מה קורה. הם דחפו אותי וניסו למנוע ממני להיכנס חזרה לבניין, אבל הצלחתי להיכנס. שמעתי את הבת שלי פאטמה צועקת בדירה למעלה. עליתי במדרגות בקושי, בגלל הרגל שלי. כשהגעתי לקומה השלישית ראיתי בתוך הדירה יותר מעשרים אנשים רעולי פנים, במדים צבאיים בצבע ירוק זית. אחד מהם ישב על הספה ורשם דברים. ראיתי את הבן שלי, מוחמד, עם ידיים אזוקות, כיסוי עיניים ומסכה על הפנים. הדלת של הדירה הייתה הרוסה. עדותה אסמאא אבו סנינה, בת 38 ואם לחמישה, דיירת שכירה בבניין, שהשוטרים פרצו לביתה: באמצע הלילה התעוררתי לקול פיצוץ בבית. גם בעלי התעורר. פתחתי את הדלת של חדר השינה וראיתי איש רעול פנים במדים צבאיים בצבע ירוק זית. שאלתי אותו מה הוא רוצה והוא הורה לי להישאר בחדר. שאלתי אותו שוב מה הוא רוצה. בעלי גם שאל אותו מה הוא רוצה. הוא אמר שהוא מחפש את הבית של אבו אל-חומוס. אמרנו לו שזה לא הבית הנכון והוא אמר שנראה לו איפה הבית של אבו אל-חומוס. בתוך הדירה היו כבר שישה אנשים, כולם רעולי פנים וחמושים. אחד מהם דחף את בעלי לכיוון הדלת של הדירה, שהייתה הרוסה כי הם פרצו אותה בכוח. אחד מהם דרש שנגיד להם איפה הבית של אבו אל-חומוס. אמרנו לו שזה למעלה ואז הם יצאו מהדירה שלנו. שניים מהם נשארו לעמוד בפתח. כל הבנים שלי התעוררו מהצעקות שהיו בחדר המדרגות ויצאו מהחדרים שלהם. השוטרים ראו את השכן שלנו בילאל מנסה לעלות במדרגות לדירה של המשפחה שלו בקומה מעלינו ו תקפו אותו. הילדים הקטנים שלי, בני 10 ו-11, ראו את השוטרים בועטים בבילאל ומכים אותו, בעיקר בפנים ובראש. כשאמא שלו, חנאן, ניסתה לחלץ אותו, הם דחפו אותה. הכנסתי את הילדים מהר לדירה, כדי שלא יראו עוד. הם פחדו מאוד. אחר כך ראיתי את השוטרים מובילים את האחים של בילאל –מוחמד, סולטאן וח'דר. כל האירוע נמשך בערך חצי שעה. חששתי לבעלי כי הוא חולה לב, הוא עבר ניתוח לפני שנה וחצי, והוא נראה עייף מאוד ומותש. זו לא התנהגות נורמלית שפורצים בכוח לדירה שלך ונכנסים עד לחדר השינה ופוגעים ככה בפרטיות של המשפחה. מה היה קורה אם הם היו נכנסים ככה לחדר הילדים!? פאטמה אבו חומוס, בת 20, אחותו של מוחמד, סיפרה בעדותה: באותו לילה הייתי ערה ודיברתי עם הארוס שלי בטלפון ואז הוא אמר פתאום שברשתות החברתיות פרסמו שכוחות הכיבוש מקיפים את הבניין שלנו. יצאתי מייד למרפסת וראיתי את כוחות הכיבוש פרוסים ברחוב. שמעתי צעקות בחדר המדרגות, מהקומה השנייה, מתחתינו, ואחר כך הבנתי שפרצו להם את דלת הדירה. הערתי את אח שלי, סולטאן וניגשנו לדלת כי שמענו שמישהו מנסה לפרוץ אותה. סולטאן אמר להם שהוא פותח, אבל האיש שהיה בצד השני של הדלת אמר לו להתרחק מהדלת. היה פיצוץ והדלת נפרצה. בערך עשרים אנשים רעולי פנים, במדים צבאיים, פרצו לדירה. הם שאלו את סולטאן מה שמו. אחר כך הם הורו לנו לשבת על הספה וניגשו לאח שלי, מוחמד, שישן בסלון ושאלו אותו איך קוראים לו. אחרי שהוא ענה להם הם אמרו שהם באו לעצור אותו והובילו אותו לחדר כדי שיתלבש. ניסיתי לצלם את המעצר של מוחמד, אבל אחד מאנשי כוחות הכיבוש צעק עליי ודרש שאתן לו את הטלפון. ח'דר אמר לי לא להפסיק ושהצילום בתוך הבית שלנו הוא חוקי. האיש מכוחות הכיבוש ניסה לקחת את הטלפון מהיד שלי ואז התפתחה קטטה ביננו לבינו. הוא דחף אותי ואת סולטאן לכיוון חדר השירותים ואני נפלתי לתוך המקלחת. בינתיים הגיע אבא שלי. סולטאן וח'דר ניסו להגן עליי אבל אנשי כוחות הכיבוש, שלבשו כפפות ומגני ברכיים מחומר קשה, תקפו אותם. הם בעטו בסולטאן ובח'דר דקות ארוכות, אולי משהו כמו עשר דקות. ואז הם הוציאו אותם, קודם את מוחמד ואחריו את סולטאן וח'דר. מוחמד אבו אל-חומוס, בן 18, שנעצר כחשוד ושוחרר ללא כלום, סיפר בעדותו: אני עובד כמלצר באולם חתונות. באותו לילה חזרתי הביתה ונרדמתי על הספה בסלון מרוב עייפות. פתאום התעוררתי וראיתי אנשים רעולי פנים עומדים לידי. הם שאלו אותי איך קוראים לי ודרשו לראות את תעודת הזהות שלי. אחד מהם שאל מה שמות בני המשפחה שלי ואמר לי שאני עצור ושאלך להתלבש. השוטרים אזקו לי את הידיים, שמו לי כיסוי עיניים ומסכה על הפה ואז הובילו אותי אל מחוץ לבית. בדרך החוצה שמעתי צעקות. שמעתי גם את אבא שלי, אבל לא יכולתי לעשות כלום, הם דחפו אותי במדרגות ונחבטתי בקיר. בחוץ הם הושיבו אותי על הברכיים, מול הבניין. אחד מהם דחף את הראש שלי למטה. אחר כך הם הכניסו אותי לתוך רכב המעצר שבו כבר היה אח שלי, ח'דר. ידעתי שזה הוא כי שמעתי אותו אומר להם שהוא רוצה אמבולנס כי הוא לא מרגיש טוב. השוטר אמר לו שעוד מעט נגיע למקום שבו הוא יקבל טיפול. הסיעו אותנו למוצב של מג"ב בכביש 1. הם הביאו לשם גם את האחים שלנו בילאל וסולטאן. הם הושיבו אותנו בחצר, על הברכיים, והשאירו אותנו ככה למשך רבע שעה בערך. שמעתי את האחים שלי נאנקים מכאבים ומבקשים אמבולנס. אחרי רבע שעה בערך הם הסיעו רק אותי למסקוביה (מתקן המעצר במגרש הרוסים). כשהגעתי לשם עברתי חיפוש בעירום ואז הכניסו אותי לחדר שבו נתנו לי מדים של עצירים ועשו לי בדיקת קורונה. אחר כך הובילו אותי לחדר אחר ושם חקרו אותי במשך חמש שעות בערך, כל פעם חוקר אחר. הם עשו תורות, אחד נכנס ואחד יצא. כל הזמן הזה ישבתי על כיסא עם ידיים קשורות. אחד מהם אמר לי שמישהו העיד שיריתי וגם שזרקתי אבנים. אמרתי לו שאני שעובד 12 שעות ביום ושאני לא מעורב בדברים כאלה. החוקרים צעקו עליי ודפקו על השולחן ואמרו לי שאני חצוף ושהם יחנכו אותי. אחרי שעה בערך הם נתנו לי ללכת לשירותים. רק אחרי שסיימו לחקור אותי הם הרשו לי לעשן סיגריה ואז העבירו אותי לתא שבו הייתי לבד. למחרת, יום שני, שוב חקרו אותי במשך שעות ארוכות. הייתי עצור במשך יומיים ובמהלכם קיבלתי רק שלוש ארוחות. הראשונה הייתה ארוחת בוקר שכללה לבנה, ריבה לחם ומלפפון והיו עוד שתי ארוחות: אחת כללה אורז ושעועית, שלוש פרוסות פסטרמה ותפוח והשנייה מרק, אורז ואגס. בחקירה האחרונה, ביום שני, הם הביאו אדם שאני לא מכיר ואמרו שהוא האיש שהעיד נגדי. שאלתי אותו: אתה מכיר אותי בכלל? מה עשיתי לך כדי שתביא אותי לפה? והוא אמר: אני לא מכיר אותך, לא התכוונתי אליך, יש אדם אחר בשם מוחמד אבו אל-חומוס והעדתי נגדו. כשהם שמעו את זה הם החזירו אותי לצינוק. מישהו פתח את החלון בדלת של הצינוק ואמר לי: "אנחנו מצטערים, עצרנו אותך בטעות". אחרי כמה זמן, בשעות אחר הצהריים, הגיע מישהו שהוציא אותי מהצינוק ושחרר אותי בלי שום תנאים. אפילו לא נתנו לי שום מסמך. לא חזרתי לעבודה שלי כי הקבלן שאצלו אני עובד אמר שהוא מצא לי מחליף ושאין לו כרגע עבודה בשבילי. יכול להיות שאיבדתי את העבודה שלי. בילאל אבו חומוס, בן 29, אב לשלושה, אחיו של מוחמד, סיפר בעדותו: ניסיתי לעלות לקומה השלישית אבל כוחות הכיבוש מנעו ממני. כשהגעתי לקומה הראשונה, ראיתי שהדלת של הדירה הרוסה. חמישה מאנשי כוחות הכיבוש, שהיו רעולי פנים, התנפלו עליי והכו אותי. אמא שלי הגיעה וניסתה לעזור לי אבל הם דחפו אותה והיא נפלה. השוטרים גררו אותי החוצה, הושיבו אותי על הקרקע ואזקו לי את הידיים מאחור. אחר כך הם הביאו את מוחמד, ואחר כך גם את ח'דר ואת סולטאן. הם הושיבו אותם לידי. אחרי חמש דקות בערך הם כיסו לי את העיניים והסיעו אותנו ברכב, מרחק של עשר דקות מאל-עיסאווייה. אני חושב שהמקום שהגענו אליו זה מוצב של משמר הגבול בכביש מס' 1. אני וח'דר צעקנו מכאבים. הם לקחו את ח'דר לבית חולים ומשם שיחררו אותו הביתה. אני וסולטאן נשארנו בחצר. הם הושיבו אותנו בחוץ, על הברכיים. אחרי שעה בערך הסיעו אותנו לתחנת המשטרה בסלאח א-דין. הם הכניסו אותנו לצינוק. סבלתי מכאבים חזקים בראש וצעקתי לסוהרים. אחרי חצי שעה בערך לקחו אותי לבית החולים שערי צדק באמבולנס. הייתי עדיין אזוק בידיים ורגליים. בדקו לי שם רק את לחץ דם ולא קיבלתי שום טיפול אחר. גם במהלך הבדיקה נשארתי אזוק. אחרי שעה וחצי בערך הם החזירו אותי לתחנת המשטרה. ב-10:30 בבוקר לקחו אותי ואת סולטאן לחקירה. החוקרים האשימו אותנו ב"תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו" וב"השתתפות בהתפרעות". הכחשתי את הכל. הם חקרו אותנו במשך שעה וחצי בערך ואז החזירו אותי ואת סולטאן לצינוק. נשארנו שם שעות ארוכות, בלי אוכל ובלי שתייה, הרשו לנו רק ללכת לשירותים. כל הזמן הזה היינו אזוקים ביידים וברגליים. בשעה 15:30 העבירו אותנו לבית משפט השלום, ושם השופט האריך לנו את המעצר עד ה-23.11.21 בשעה 12:00, אבל עורך הדין שלנו הגיש ערעור. מבית המשפט העבירו אותנו למגרש הרוסים (מסקוביה). השעה הייתה בערך 20:30. הרופא שם סירב לקבל אותנו ודרש שייקחו אותנו לבית חולים כי ראו בבירור את סימני המכות על הגוף שלנו. הם לקחו אותנו לבית החולים הדסה עין כרם ושם עברנו בדיקות וצילומים ובדקו גם את האוזניים שלנו. במשך כל הבדיקות היינו אזוקים בידיים וברגליים. ביום שני, 22.11.21, בשעה 11:00 בבוקר, החזירו אותי ואת סולטאן למגרש הרוסים ומשם לקחו אותנו לתחנת המשטרה בסלאח א-דין. שם שחררו אותנו למעצר בית של חמישה ימים אחרי שהחתימו אותנו על ערבות של 5,000 ש"ח. אני עדיין סובל מכאבים בבטן ובכתפיים בגלל המכות, אני לא רואה ולא שומע טוב, במיוחד באוזן שמאל ובעין ימין. הבנים הקטנים שלי בני שנתיים וחצי ושלוש, היו בהלם כשראו אותי. הם לא מבינים למה כל זה קרה. בגלל המעצר ומעצר הבית הפסדתי ימי עבודה ועכשיו אני חושש לאבד את מקום העבודה שלי.

27 דצמבר 2021

המהפכה שהותירו החיילים במטבח של אימאן וחיכמת שתיווי בכפר קדום. התמונה באדיבות המשפחה

שגרה אלימה

שגרת  כיבוש:  חיילים פלשו  לשלושה בתים בכפר קדום, היכו כמה מהדיירים ועצרו אחד

ביום שלישי, 1.6.21, בסביבות השעה 1.30 לפנות בוקר, פלשו עשרות חיילים ואנשי שב"כ לבית משפחת שתיווי, בכפר קדום. הם העירו תחילה את בשאר שתיווי, בן 29, שישן באותו הלילה במרפסת ולאחר מכן את שאר בני המשפחה – אימו, רשיקה, בת 68, וארבעת אחיו ואחיותיו שישנו בבית. החיילים הפרידו בין בשאר לשאר משפחתו וחקרו אותו באלימות, תוך שהם מכים אותו שוב ושוב, רגעים לאחר שהתעורר משנתו. הם ערכו חיפוש בכל הבית ולאחר כשעה וחצי הובילו את בשאר לביתו של בן דודו עבדאללה, שגר בסמוך יחד עם אימו. הם ערכו בביתם חיפוש נוסף, תוך שהם משליכים את החפצים של בני הבית על הרצפה. במהלך החיפוש, הם חקרו את בשאר שוב בחדר האורחים. לאחר כחצי שעה הם הובילו את בשאר לבית אחיו, חיכמת, בן 47 ואב לחמישה, שנמצא במרחק של כ-400 מטרים. כמה חיילים נכנסו לביתו של חיכמת עוד קודם לכן, וכאשר בשאר נלקח לשם, החיפוש והחקירה היו כבר בעיצומם: חפצים היו מושלכים על הרצפה ורהיטי הסלון היו הפוכים. חיכמת, אשתו אימאן ושלושת ילדיהם הקטנים הוכנסו לחדר השינה של ההורים ושני ילדיהם האחרים – טארק בן ה-17 ומאלכ בן ה-16 נאזקו ונכלאו בחדרים נפרדים. בשאר הוכנס לחד שבו הוחזק מאלכ, בזמן שטארק הוכה ונחקר. בסביבות השעה 4:30 לפנות בוקר עזבו החיילים את הכפר, ולקחו עמם את בשאר. במהלך הבוקר הוא נלקח לחקירה בתחנת המשטרה בהתנחלות אריאל ולאחר מכן נעצר למשך שבועיים, אז שוחרר. ב-30.6.21 חזרו החיילים לכפר קדום ועצרו שוב את בשאר, הפעם עם אחיו מוחמד. בשאר שוחרר ב-9.8.21 לאחר שהורשע בעסקת טיעון בזריקת חפצים לעבר אנשים ונגזרו עליו עונש מאסר שאותו כבר ריצה במהלך מעצרו וקנס בסך 1,000 ש"ח. אחיו מוחזק עדיין במעצר. כניסות חיילים באישון לילה לבתי פלסטינים הן כבר מזמן חלק מהשגרה שמייצר משטר הכיבוש בגדה המערבית. החיילים נכנסים לבתים, מעירים את כל דיירי הבית – בהם ילדים קטנים ותינוקות, נכנסים לחדרי השינה שלהם, מחטטים בחפציהם הפרטיים, לפעמים מכים את חלקם ותמיד מותירים את כולם המומים ומפוחדים. כניסות אלה, הפוגעות בתושבים במקום שאמור להיות מרחב מוגן ובטוח, הן רק דוגמה נוספת להתנהלות המדינה הרואה בפלסטינים נתינים חסרי זכויות. העדויות על האירוע נגבו על ידי תחקירן בצלם עבד אל-כרים א-סעדי. בשאר שתיווי, בן 29, תיאר בעדותו את שהתרחש באותו לילה: ב-1.6.21 ישנתי במרפסת של הדירה שלנו, בקומה השנייה. בסביבות השעה 1:30 התעוררתי כשחיילים עומדים מסביבי. הם בעטו בי והיכו אותי. שמעתי חייל אומר: הנה בשאר, הנה בשאר. אחד החיילים הרים אותי באלימות ודחף אותי לתוך הבית שלנו. הוא התחיל מייד לשאול אותי אם אני מחזיק נשק. עניתי לו שאין לי נשק אבל הוא המשיך לשאול אותי איפה אני מחזיק אותו. אמרתי לו שהוא יכול לעשות חיפוש בבית, ושאם הוא ימצא נשק אני אשא באחריות. אחרי כמה דקות החיילים הורידו אותי לדירה בקומה הראשונה וקשרו לי את הידיים. זו דירה ריקה, היא מיועדת לאחי מוחמד. החייל או הקצין שחקר אותי ראה שם מקל שהיה של אבא שלי לפני מותו. הוא לקח אותו והרביץ לי איתו כשהוא מקלל אותי ומטיח בי גסויות וכל הזמן המשיך לשאול איפה החבאתי את הנשק. באותו זמן החיילים האחרים בדקו את הקירות עם מכשירים מיוחדים וביצעו חיפוש בכל הבית, בשתי הקומות. אחרי שעה וחצי בערך אחד החיילים אמר לי שהוא לוקח אותי לבית של בן הדוד שלי, עבדאללה שתיווי. הבית שלו צמוד לבית שלנו. כשהגענו לשם, החיילים הושיבו אותי בחדר האורחים ועשו חיפוש בכל הבית. אחרי חצי שעה הם הובילו אותי, כשאני עדיין אזוק בידיים, לבית של אחי, חכמת, שנמצא במרחק 400 מטרים מהבית שלנו. כשהלכנו החיילים כל הזמן דחפו אותי. כשהגענו לשם ראיתי שיש חיילים בתוך הבית. כשנכנסנו ראיתי שהם עושים חיפוש בסלון וראיתי את כלי המטבח זרוקים על הרצפה ועל השולחנות. ראיתי את האחיין שלי, טארק, שוכב על הרצפה בחדר האורחים עם ידיים אזוקות ועיניים מכוסות. החיילים הכניסו אותי לחדר השינה של אחי, ושם ראיתי את האחיין שלי מאלכ . אחי, אשתו והבנים הקטנים היו בחדר של הבת שלהם, שהד. ניסיתי לעודד את מאלכ ולדבר איתו, אבל החיילים צעקו עליי והורו לי לשתוק. ואז נכנס חייל אחר ואמר לי שטארק אמר שאני מחזיק נשק. עניתי שאין לי נשק ושאני לא צריך נשק ואז החיילים התנפלו עליי ונתנו לי אגרופים בפלג הגוף העליון. אחרי חצי שעה בערך קצין השב"כ הודיע לי שאני עצור. הוא אמר שאני אשב בכלא שנה או שנה וחצי. החיילים הוציאו אותי מהבית כשהידיים שלי אזוקות והובילו אותי ברגל להתנחלות קדומים, מרחק של קילומטר בערך. בקדומים הם כיסו לי את העיניים והכניסו אותי לג'יפ צבאי שלקח אותי למחנה צבאי בשבי שומרון. נשארתי שם עד השעה 11:00 בבוקר ואז העבירו אותי לתחנת המשטרה באריאל. חוקר משטרתי חקר אותי על נשק, אבל אמרתי לו שאין לי נשק ושהחיילים כבר חיפשו בבית ולא מצאו כלום. החקירה הסתיימה בשעות אחרי הצהריים, ומשם לקחו אותי למעצר. שוחררתי אחרי שבועיים, ב-15.6.21. אימתית'אל שתיווי, אלמנתו של הדוד של בשאר, בת 58, סיפרה על כניסת החיילים לביתה: ביום שלישי, בסביבות 3:00 לפנות בוקר, התעוררתי מצלצול הטלפון. זה היה מהבית של גיסי, והם מסרו לנו שחיילים נכנסו לבית שלהם וחלק מהם נמצאים בחצר המשותפת שלנו. שמתי מיד כיסוי על הראש. התיישבתי בסלון עם הבן שלי עבדאללה וחיכינו שהחיילים ייכנסו. אחרי חצי שעה בערך, דפקו על הדלת שבעה-שמונה חיילים. עבדאללה פתח להם את הדלת והם נכנסו, כשהם מובילים את האחיין של בעלי, בשאר, לתוך חדר האורחים. הם דרשו מעבדאללה את תעודת הזהות שלו ואז הורו לנו לשבת בסלון. כמה חיילים נכנסו לחדר השינה שלי ועשו בו חיפוש. תוך כדי כך שמעתי אותם צועקים על בשאר ומאיימים עליו. הם שאלו אותו על נשק ועל חומרי הסתה. אחרי חצי שעה הם יצאו מהבית עם בשאר. הם השאירו מאחוריהם בגדים וחפצים זרוקים על הרצפה בחדר השינה. התחלתי מייד לסדר את הדברים ולהחזיר אותם למקום. אימאן שתיווי, בת 44, גיסתו של בשאר, סיפרה בעדותה על הכניסה לביתה: באותו לילה ישנו בבית כל המשפחה – אני ובעלי, חיכמת, וחמשת הילדים שלנו – טארק, בן 17, מאלכ, בן 16, שהד, בת 13, מחמוד, בן 11 ומוחמד, בן 9. בסביבות השעה 2:00 התעוררתי בבהלה. שמעתי צעקות ודפיקות פטיש על דלת הבית שלנו. חיכמת אמר לי שאלה חיילים. קמתי מייד והתלבשתי מהר. רצתי לילדים, שגם התעוררו והיו מפוחדים מאוד. בעלי ניגש לדלת כדי לפתוח אותה. הוא אמר לחיילים שהוא מגיע ושיפסיקו לדפוק אבל הם המשיכו לדפוק ולצעוק עד שהוא פתח את הדלת. עמדנו כולנו מול הכניסה והילדים הקטנים היו מפוחדים מאוד ובכו. חיבקתי אותם וניסיתי להרגיע אותם, למרות שאני בעצמי הייתי מבוהלת. החיילים הורו לי, לבעלי ולשלושת הילדים הקטנים לעבור לחדר השינה של הבת שלי שהד. הם השאירו את טארק ומאלכ איתם. כשהיינו בחדר שמעתי את החיילים צועקים על הבנים שלי. שמעתי את טארק אומר לחיילים: אין לנו חומרי הסתה או נשק. טארק שתיווי, בן 17, אחיינו של בשאר, סיפר בעדותו: נשארתי עם החיילים בסלון. הם אזקו את הידיים שלי מאחור וכיסו לי את העיניים בחתיכת בד. מיד אחר-כך הם דחפו אותי בכוח לרצפה ודרכו לי על כל חלקי הגוף, גם על הראש. הם הרביצו לי ושאלו אותי אם יש נשק בבית. עניתי להם שאין נשק ושאנחנו לא צריכים נשק. אחד החיילים שאל אותי גם אם אני משתתף בתהלוכה השבועית בכפר ועניתי שלא. הם המשיכו לדרוך עליי ולהכות אותי במשך כמה דקות. אחר כך אחד החיילים הרים אותי והעביר אותי לחדר האורחים, ושם אחד החיילים השליך אותי בכוח על הרצפה, התיישב לי על הבטן והיכה אותי באגרופים בחזה, בכתפיים ובראש. החייל דרש שאודה שיש לנו נשק ושאנחנו משתתפים בתהלוכה השבועית. אחר כך החייל שתקף אותי אמר לי שהם מביאים את הדוד שלי בשאר. החיילים צעקו עליו ושמעתי אותו עונה על השאלות שלהם ואומר להם שאין לו שום סוג של נשק. רשיקה שתיווי, אמם של בשאר ומוחמד, בת 68, סיפרה בעדותה על מעצרם של בניה בסוף החודש: ביום שלישי, 29.6.21, בסביבות השעה 11:00 בלילה, נפלתי ושברתי את יד ימין. הבנים שלי, עקל וסאמד, לקחו אותי לבית החולים בקלקיליה, שם טיפלו בי. חזרנו הביתה בסביבות השעה 2:00. כשהגענו הביתה, עקל הלך לישון בבית שלו עם אשתו והילדים. סאמד, שגר איתי, הלך לישון מייד. בסביבות השעה 3:00 אני והבנות שלי היינו עדיין ערות. פתאום שמענו דפיקות חזקות ותוקפניות בדלת של הבית. ידענו שאלה חיילים. חנאן קמה מהר ופתחה את הדלת, כדי שהחיילים לא ישברו אותה. באותו רגע התפרצו פנימה שבעה-שמונה חיילים. הם מיד העירו את הבנים שלי, סאמר ובשאר. שמעתי את אחד החיילים דורש שימסרו לו את הטלפונים שלהם ושמעתי את בשאר אומר לחייל שהטלפון שלו הוחרם כשנעצר בתחילת החודש ולא הוחזר לו. החיילים ערכו חיפוש בכל הבית. אני והבנות נשארנו בחדר השינה שלי והחיילים לקחו את הבנים לחדרים אחרים. לא ראיתי אותם אבל שמעתי את החיילים צועקים עליהם. אחרי חמש או עשר דקות שמעתי את החיילים מדברים עם מוחמד, הוא ישן באותו הלילה בקומה הראשונה. שמעתי את אחד החיילים דורש ממוחמד לתת לו את הטלפון שלו, ושמעתי את מוחמד עונה לו שאין לו טלפון. החייל הביא את מוחמד לחדר שבו היינו ואמר לו: "אתה בטח אוהב את אמא שלך ולא תרצה שהחיילים יתחילו לפשפש בתוך הבית שלה ולהשחית את הריהוט". באותו רגע הגיעו עוד חיילים והביאו איתם את הטלפון של מוחמד. אחד החיילים דרש ממוחמד לפתוח את הנעילה של הטלפון כדי שהוא יוכל לחפש בו, אבל מוחמד אמר שזה פרטי ושהחייל צריך לכבד את הפרטיות שלו. ואז החיילים הוציאו את מוחמד מהחדר ואז שמעתי צעקות של מוחמד ושל בשאר, זה נשמע כאילו החיילים מכים אותם. אחרי שעה בערך החיילים עזבו. הם לקחו איתם את מוחמד ואת בשאר. אחרי שהם עזבו ראינו שהם קרעו ריפוד של רהיטים בבית וגם שברו חמש דלתות עץ.

25 אוגוסט 2021