ח'ירבת אל-פח'ית וח'ירבת אל-חלאווה, מסאפר יטא, דרום הר חברון: מתנחלים תקפו שני כפרים, הכו תושבים וגנבו עדר צאן בסיוע חיילים שעצרו נשים שניסו למנוע את הגניבה

תמונה

ביום שלישי, 27.1.26, בסביבות 17:15, התקרב מתנחל עם עדר צאן לבתי ח'ירבת אל-חלאווה, אחת מקהילות מסאפר יטא השוכנות באזור שעליו הכריז הצבא "שטח אש 918". לאחר שתושב הקהילה החל לצלם אותו במכשיר הטלפון שלו, הכה אותו המתנחל בפניו, חטף ממנו את המכשיר וניפץ אותו.

בעקבות זאת הגיעו למקום תושבים נוספים והתעמתו עם המתנחל, שהתרחק והחל להזעיק תגבורת בטלפון.

זמן קצר לאחר מכן, הגיעו למקום עשרות מתנחלים רעולי פנים וחמושים באלות ומלווים בחיילים, תקפו את הכפר ואת הכפר השכן אל-פח'ית ופרצו לבתים ולדירי צאן בכפרים הסמוכים א-תבאן וג'ינבה, שכולם שוכנים באזור שעליו הכריז הצבא כ-"שטח אש 918".

התקיפה החמורה ביותר הייתה בח'ירבת אל-פח'ית, שם הכו המתנחלים את מוחמד אבו סבחה באלות, גרמו לו לחבלות קשות בכל גופו, לרבות שבר בגולגולת וריססו עליו תרסיס פלפל. המתנחלים תקפו גם את בני משפחתו, שברו את ידה של אמו, הכו את בתו בת ה-15 בראשה וריססו תרסיס פלפל על אשתו ובנותיו. בנוסף, השחיתו המתנחלים את רכבו.

בהמשך אותו ערב, כאשר תושבים ניסו למנוע מהמתנחלים לגנוב צאן מדיר בח'ירבת אל-חלאווה, תקפו אותם חיילים ומתנחלים והרחיקו אותם מהמקום. המתנחלים הצליחו להוציא מהדיר כ-100 ראשי צאן ולהובילם לכיוון מאחז סמוך. במהלך האירוע הותקפו תושבים באלות, בגז פלפל ובאגרופים.

תמונה

לאחר האירוע עצרו החיילים את וידאד מח'אמרה, בתו של בעל הדיר, שניסתה למנוע מהמתנחלים לגנוב את הצאן מהדיר, ואת גיסתה. השתיים הוחזקו שעות ארוכות בתנאים קשים בקור, כשהן אזוקות, סובלות מפציעות ומצריבה בעיניים, ללא מים או כיסוי. למחרת הועברו לתחנות משטרה, שם נחקרה מח׳אמרה בחשד לתקיפה ולהסתה נגד חיילים, ולאחר זמן קצר שוחררה.

התקיפה נמשכה כמה שעות ובמהלכה נגרם נזק רב לרכוש, ונפצעו כמה תושבים.

מוחמד אבו סבחה, בן 49 ואב לשישה, תושב אל-פח'ית סיפר בעדות שמסר ב-31.1.26:

תמונה

אני גר עם אשתי ג'מילה, ששת הילדים שלנו, ואמא שלי ודחה, בת 73, בכפר אל-פח'ית. אני עובד כחקלאי ורועה צאן, ויש לי בערך 150 ראשי צאן, שעלויות הגידול שלהם התייקרו מאוד מאז שהמתנחלים השתלטו על שטחי המרעה ובורות המים באזור.

מאז אירועי 7 באוקטובר התגברו התקפות המתנחלים והפשיטות שלהם על הכפרים באזור והם רועים את הצאן שלהם בין הבתים. גם מספר המאחזים וההתנחלויות גדל וחמישה מאחזים חדשים הוקמו במרחק של בערך קילומטר מהבית שלנו.

בשנת 2022 דחפורי הכיבוש הרסו את הבית שלנו, שהיה עשוי מפח, ומאז אני גר באוהל ואשתי והבנות בחדר אחד מפח.

ביום שלישי, 27.1.26, בסביבות 18:30, התחילו להגיע דיווחים ברשתות החברתיות על התקפת מתנחלים על ח'ירבת אל-חלאווה שלידנו. עמדתי בחצר האוהל שלי ועקבתי אחר המתרחש באזור. ראיתי כלי רכב פלסטיניים מגיעים מאזור א-תוואני מנסים להגיע לח'ירבת אל-חלאווה כדי לעזור לתושבים שם אבל המתנחלים חסמו את הרכבים וראיתי אותם חוזרים בחזרה. באותו רגע ראיתי שתי מכוניות מתקרבות אלינו. לרגע חשבתי שאלה הרכבים הפלסטיניים שהמתנחלים חסמו.

אבל ברגע שהמכוניות התקרבו לבית שלנו, קפצו מהן בערך 7 מתנחלים שהחזיקו אלות ותרסיס פלפל והם מייד התנפלו עליי והתחילו להכות אותי מכות אכזריות עם אלות בראש שלי ובכל חלקי גופי. שמעתי את אשתי והבנות שלי צועקות עד שאיבדתי את ההכרה וכבר לא הייתי מודע למה שמתרחש סביבי. התעוררתי רק בחדר טיפול נמרץ בבית החולים אל-אהלי בחברון, כשאני מתפתל מכאבים בראש ובכל הגוף.

תמונה

התברר מצילומי הרנטגן והבדיקות שיש לי שבר בגולגולת וחבלות בכל חלקי הגוף. אני סובל גם משיתוק חלקי ברגל ימין, והבנתי מהרופאים שהוא זמני ויעבור עם המשך הטיפול.

בבית החולים האחים שלי סיפרו לי שאמא שלי גם הוכתה וסבלה משברים בזרועה ימין ומחבלות בראש. היא טופלה בבית החולים הממשלתי עאליה בחברון. רק אחר-כך נודע לי שגם הבנות שלי ואשתי נפגעו מתרסיס פלפל, ושנר׳ם, בתי בת ה-15, הוכתה בראשה בידי אחד המתנחלים.

היום התקשרו אלינו מהמשטרה הישראלית והציעו לנו ללכת להגיש תלונה בתחנת המשטרה הישראלית.

אני לא מאמין שיש טעם להגיש תלונה כזו כי זו לא ההתקפה הראשונה, ובדרך כלל ההתקפות האלה מתבצעות לעיני החיילים ותחת חסותם. אחי סיפר לי שהמתנחלים גם שברו את כל שמשות הרכב שלי.

אני עדיין מאושפז בבית החולים אל-אהלי וסובל מכאבי ראש, סחרחורות, קושי בדיבור ובהליכה וכאבים עזים בירך ימין.

וידאד מח׳אמרה, בת 52 ואם לארבעה, תושבת ח׳ירבת אל-מרכז, סיפרה בעדות שמסרה ב-4.2.26:

ב-27.1.26, בסביבות 21:00, כשישבתי בבית שלי, התקשר אליי אבא שלי, בן 75, שגר בכפר השכן ח'ירבת אל-חלאווה, וסיפר לי שמתנחלים מתקיפים אותם ומנסים לגנוב את הצאן שלהם. הוא ביקש שאזעיק עזרה מהשכנים. יצאתי מייד לח'ירבת אל-חלאווה עם עוד אישה, וכבר לפני שהגענו לשם, ראינו עשרות חיילים ומתנחלים מכתרים את האזור.

הלכנו בדרך חלופית וכשהצלחנו להגיע, ראיתי את אחי מ', בן 36, אשתו פ׳ בת 30 ואבא שלי – מחזיקים בידית של שער הדיר כדי למנוע מהמתנחלים להיכנס. הצטרפתי אליהם ועזרתי להם לחסום את דרכם של המתנחלים אל הדיר. החיילים והמתנחלים תקפו אותנו, היכו אותנו באלות וברובים, והרחיקו אותנו מהמקום.

המתנחלים, תחת הגנת החיילים, החלו להוציא את הצאן מהדיר, בערך מאה ראש צאן, והובילו אותו לכיוון המאחז. הלכתי אחריהם בניסיון להשיב את הצאן, ואז החיילים תקפו אותי, וחיילת תפסה את הידיים שלי ועיקמה אותן לאחור. באותו רגע התקרב אליי מתנחל שהחזיק מכל של תרסיס פלפל. החיילת רכנה והטתה את ראשי קדימה כדי שהגז לא ייפגע בה, והמתנחל ריסס לי את הגז בפנים ואז נתן לי אגרוף חזק בפה, ודם החל לזלוג ממנו. התחלתי לצעוק ולהתפתל מכאב, הרגשתי צריבה חזקה בעיניים והתקשיתי לראות. הצלחתי לחלץ את עצמי מהחיילת ורצתי שוב בעקבות העדר, ואז החיילת תפסה אותי שוב ושני מתנחלים הכו אותי עם אלות בראש, בידיים ובכל חלקי גופי. החיילת המשיכה להחזיק אותי וחיילים אחרים עזרו לה בזה, עד שהמתנחלים הגיעו עם הצאן למאחז. כשהעדר הגיע לשם החיילים שחררו אותי וחזרתי לבית צועקת מרוב כאבים. ביקשתי מכלתי לשפוך מים על הפנים שלי כדי להקל על הכאב והצריבה בעיניי.

הבגדים שלי נרטבו מהמים ששפכו על ראשי ופניי, אבל לפני שהספקתי להחליף אותם, פרצו לאוהל בערך שבעה חיילים שאמרו שהם באו לעצור אותי. חיילת קשרה לי את הידיים מלפנים, והם הובילו אותי ברגל למקום קרוב לכפר, שם הם הושיבו אותי על הקרקע ליד ג'יפים הצבאיים. היו לי כאבים בכל הגוף והעיניים והפנים שלי צרבו. היה יום קר מאוד ורעדתי בגלל הבגדים הרטובים. נשארתי שם בערך שעתיים ובינתיים החיילים הביאו את גיסתי פ., שהידיים שלה היו אזוקות והעיניים שלה היו מכוסות. היא צעקה על החיילים, דרשה שישחררו והסבירה שהיא אם לתינוקת בת שבעה חודשים שלא יכולה להישאר הרבה זמן בלי הנקה. החיילים קיללו אותה וציוו עליה לשתוק.

החיילים הכניסו אותי ואת פ׳ לתוך ג'יפ צבאי שהסיע אותנו לשער בסיס צבאי. הורידו אותנו מהג'יפ במרחק של בערך 200 מטרים משער המחנה והובילו אותנו רגלית, תוך שהם מקללים אותנו ואני עדיין רועדת מקור. פ׳ גנחה מכאבים בגבה, והעיניים שלה היו עדיין מכוסות. גם אני סבלתי מקושי בראייה, מכאב וצריבה בפנים. החיילים הושיבו אותנו על הקרקע ליד שער המחנה, המשיכו לקלל אותנו ולהאשים אותנו בטרור, לטעון שאנחנו "מחבלים, חמאס".

מזג האוויר היה קפוא והבגדים שלי היו עדיין רטובים. ביקשתי מהם שמיכה או איזשהו כיסוי שיחמם אותי אבל הם השיבו בקללות וסירבו לתת לנו אפילו מים לשתייה.

ביקשנו שוב ושוב ללכת לשירותים, והם לעגו לנו: הם הובילו אותנו שלוש פעמים לכיוון השירותים, וכשהגענו לדלת צחקו עלינו, אמרו "נו, נו, נו", והחזירו אותנו למקום שבו ישבנו בלי לאפשר לנו להיכנס. זה היה זה משפיל מאוד. נשארנו ככה כל הלילה ולמחרת עת שעות הצהריים. דמנו כמעט קפא בעורקינו בגלל הקור העז, היו לי התכווצויות בגפיים ובכל הגוף.

למחרת, בסביבות 12:00 בצהריים, לקחו אותנו בג'יפ צבאי לתחנת המשטרה בערד, אבל שם סירבו לקבל אותנו, ולכן העבירו אותנו לתחנת המשטרה בקריית ארבע. הורידו אותנו בחצר, החליפו לנו את אזיקוני הפלסטיק באזיקי מתכת ואזקו לנו גם את הרגליים ואז הושיבו אותנו על כיסאות ברזל במסדרון. כעבור שעה בערך הכניסו אותי לחדר חקירות שבו ישב חוקר דובר עברית ושוטר נוסף שתירגם לערבית. החוקר טען שתקפתי חיילים והסתתי נגדם. הכחשתי את ההאשמות ואמרתי שהחיילים הם אלה שסייעו למתנחלים לגנוב את הצאן שלנו ושהם תקפו אותנו יחד עם המתנחלים.

אחרי בערך 20 דקות של חקירה שוטר אחר לקח אותי לחדר נוסף, הוריד לי את האזיקים, צילם אותי, ולקח ממני טביעות אצבע, ואז הוביל אותי לשער תחנת המשטרה ושחרר אותי.