דיר דובואן, מחוז רמאללה: מתנחלים תקפו בלילה עובדים בחווה חקלאית וגנבו צאן ולאחר כמה שעות, בבוקר, תקפו חקלאים בעת חריש, פצעו כמה מהם וגנבו כלי-רכב

בלילה שבין חמישי-לשישי, 25-26.12.25, בסביבות 1:30, פרצו חמישה מתנחלים רעולי פנים לחווה חקלאית בצפון הכפר דיר דובוואן, באזור שהוגדר בהסכמי אוסלו כשטח B.

תמונה

המתנחלים, שאחד מהם היה חמוש ברובה והיתר באלות, פרצו לחדר השמירה שבו ישנו א.ע., תושב הכפר העובד בחווה, ואחיינו מ.ע.. הם הפשיטו את א.ע. וקשרו אותו בידיו וברגליו למיטה כשהוא בתחתונים בלבד וכבלו את אחיינו, שישן על מזרן על הרצפה, בכבלים של מטען טלפון. לאחר מכן, הם הכו את השניים ואיימו עליהם ברובה, למשך כמה דקות, ואז גנבו את תעודות הזהות והטלפונים של השניים ואת ארנקו של א.ע., שבו היה כסף מזומן רב.

במקביל, פרצה קבוצת מתנחלים נוספת לדיר הצאן שבחווה וגנבה עדר של 150 ראשי צאן.

לפני שעזבו את חדר השמירה, שברו המתנחלים את מסך הטלוויזיה של מצלמות האבטחה, חתכו את הכבל של מכשיר ההקלטה ואיימו להרוג את השניים אם יעקבו אחריהם.

זמן קצר לאחר שהמתנחלים עזבו, הצליחו מ.ע. וא.ע. להשתחרר מאיזוק המתנחלים, וברחו בחזרה לכפר שם פנו לטיפול רפואי.

בסביבות 8:30 בבוקר, הגיעו כ-50 חקלאים מהכפר לחרוש בטרקטורים את אדמותיהם שמסביב לחווה. החריש התנהל ללא הפרעה עד שבסביבות השעה 12:30, הגיעו למקום שני מתנחלים עם עדר צאן והכניסו אותו לרעות בחלקות שחרשו החקלאים.

החקלאים עברו לחרוש חלקות אחרות בניסיון להימנע מעימות עם המתנחלים אך בסביבות 13:00, הגיעו למקום כ-20 מתנחלים בשלושה כלי-רכב, חלקם רעולי פנים, חלקם היו חמושים בנשק חם, ואחרים באלות.

המתנחלים שיצאו מכלי הרכב החלו מייד לירות אש חיה לעבר החקלאים שנמלטו מהמקום, מי ברכב ומי ברגל. המתנחלים רדפו אחרי חקלאים שנמלטו ברגל, הצליחו להשיג כמה מהם והכו אותם מכות קשות באלות, אבנים ורובים.

המתנחלים גם גנבו שני כלי-רכב ושני טרקטורים והסבו נזקים לכלי-רכב נוספים.

חלק מהחקלאים ניסו להדוף את ההתקפה, ויידו לעבר המתנחלים אבנים. ברשתות החברתיות טענו מתנחלים כי מתנחלים-רועים הותקפו ודיווחו כי אחד מהם נפצע מפגיעת אבן. לאחר כרבע שעה, הגיע למקום כוח צבאי ונשאר במקום עם המתנחלים במשך כשעה וחצי, עד שאלה עזבו וזמן קצר אחריהם עזבו גם החיילים.

בתקיפה נפצעו תשעה חקלאים ממכות אלה או מאבנים, ופונו לטיפול רפואי.

תחקירן בצלם, מוחמד רומאנה, גבה עדויות מכמה מהחקלאים:

א.ע., אב לשניים:

אני עובד בחווה לגידול צאן ובקר באזור ח'לת א-לוזה, מזרחית לדיר דבוואן. למיטב ידיעתי, האזור הזה הוגדר בהסכמי אוסלו כשטח B. החווה שבה אני עובד קיימת כבר בערך שמונה שנים והיא בבעלות שני חקלאים.

יש פה שלושה דירים מפח גלי לכבשים ובקר, חדר שמירה מפח וכמה חדרים קטנים שבנויים מבלוקים. יש פה 50 פרות/עגלים, 150 כבשים ו-150 טלאים. אני עובד כשומר בלילה ובמהלך היום אני מאכיל את הצאן והבקר ומטפל בהם.

לפני בערך שנתיים, מתנחלים הקימו במרחק של קילומטר וחצי מהחווה מאחז מרעה באזור שמכונה א-ד'נאבייה, באדמות המזרחיות של דיר דבוואן. מאז, המתנחלים מהמאחז הזה תקפו כמה פעמים את תושבי הכפר, וגרמו לעקירה של קהילות רועים באזור. המתנחלים האלה גם מביאים את הצאן שלהם לכאן כמעט כל יום ורועים אותו פה ליד. הם גם ניתקו כמה פעמים את אספקת החשמל של החווה.

תמונה

ביום שישי, 26.12.25, הייתי בחווה עם הבן של אחי, בן 17. אחרי שסיימנו לעבוד הלכנו לישון בחדר השמירה שבצד הדרומי של החווה, מול המאחז. בשעה 1:30 לפנות בוקר, התעוררתי מרעש של זכוכית נשברת. הסתכלתי על הדלת של חדר השומר שבו שנינו ישנו וראיתי אדם רעול פנים שובר את דלת הזכוכית של החדר. הוא הושיט יד דרך החור בזכוכית למפתח שהיה נעוץ במנעול ופתח את הדלת כשהוא מכוון פנס לפנים שלי.

ברגע שהוא פתח את הדלת, הוא כיוון אלינו את הרובה הארוך שלו. כשראיתי אותו, הבנתי שהפנס מותקן על הרובה. הוא צעק בערבית עילגת: "משטרה! צבא! תסגיר את עצמך!" ונכנס לתוך החדר. אחריו נכנסו עוד ארבעה גברים, כולם רעולי פנים וחמושים במקלות. ברגע שהם נכנסו שניים מהם תקפו אותי ושניים אחרים תקפו את אחייני שישן על מזרן על הרצפה. יכולנו לראות רק את העיניים שלהם. שמתי לב שלאחד מהם הייתה צלקת גדולה ליד עין שמאל והעור שלו היה בהיר.

שני המתנחלים שתקפו אותי הפשיטו אותי לגמרי ולקחו לי את כל הבגדים חוץ מהתחתונים הם אילצו אותי לשכב על הבטן ואז קשרו לי את הידיים באזיקוני פלסטיק וחיברו אותן לראש המיטה, שעשויה מברזל. אחר-כך הם קשרו את הרגליים שלי למסגרת של המיטה. אחד מהם כיסה לי את הפנים והם התחילו להכות ולקלל אותי. כל זה קרה בזמן שהאדם ששבר את החלון ופתח את הדלת מכוון אלינו את הרובה שלו. אחר-כך שמעתי את המתנחלים שואלים את האחיין שלי על אירוע שבו אחד המתנחלים הותקף לפני כשנה. הם שאלו אותו מי תקף את המתנחל והוא אמר להם שהוא לא יודע. המתנחלים התחילו לשאול אותנו גם איפה יש כסף וזהב בחווה. אמרתי להם שאנחנו סתם פועלים ולא יודעים על מה הם מדברים.

הם הכו, קיללו וחקרו אותנו בתוך חדר השמירה במשך בערך 15-10 דקות ותוך כדי כך שמעתי קולות מחוץ לחדר השמירה והערכתי שיש שם עוד אנשים. אחר-כך המתנחלים גנבו את תעודת הזהות שלי ואת שני הטלפונים הניידים שלי, ואילצו אותי לפתוח אותם. הם גנבו גם את הטלפון של אחייני, וגם את הארנק שלי, שהיו בו 2,000 שקלים ואז, כשהם עמדו לצאת מחדר השמירה, אחד מהם ניפץ את המסך של מצלמת האבטחה עם כלי מתכת וחתך את הכבל של מכשיר ההקלטה של המצלמה. לפני שכולם עזבו את החדר, המתנחל שדיבר ערבית איים להרוג אותנו אם ננסה לעקוב אחריהם או לרדוף אחריהם. אחר-כך הם עזבו.

תמונה

מיד אחרי שהם עזבו, התחלתי לנסות להשתחרר מהאזיקונים שבהם הם קשרו לי את הידיים. זה לקח לי בערך דקה ואז שחררתי גם את הרגליים, ואז שחררתי את האחיין שלי, שאותו הם קשרו בכבלים של מטען טלפון. אותו הם לא הפשיטו. היה לי חתך מדמם בכף יד ימין.

הם לקחו את הבגדים והנעליים שלי אבל מצאתי בגדים אחרים והתלבשתי ואז יצאנו מהחווה ונסענו לבית של האחיין שלי. משם התקשרתי לבעל החווה ודיווחתי לו על מה שקרה ואז הלכתי למרפאה בכפר ושם חבשו לי את החתך בכף יד ימין. היו לי גם חבורות בחלקים שונים של הגוף ומעל עין שמאל.

כשחזרתי לחווה, בעל החווה היה שם עם כמה צעירים והם עדכנו אותי ש-150 כבשים גדולות נגנבו מהחווה. אני לא בדקתי את החווה לפני שעזבנו כי פחדתי שהמתנחלים עדיין נמצאים בפנים או בקרבת מקום.

אני חושש שאאלץ לעזוב את העבודה שלי בחווה בגלל ההתקפות של המתנחלים, וזה מקור הפרנסה היחיד של המשפחה שלי. המשפחה שלי מפחדת שאפגע. הפעם אלה היו רק כמה חבורות וכבשים שנגנבו אבל בפעם הבאה זה עלול לעלות לי בחיי.

מוחמד עוואוודה, בן 68 ואב לילד, סיפר:

ביום שישי, 26.12.25, בסביבות 10:00 בבוקר, נסעתי לאדמות שלנו באזור ח'לת א-לוזה/אום חביב, עם עוד תושבים, כדי לפקח על החריש באדמות שלנו. היינו בערך 50 אנשים.

כשהגעתי למקום כבר היו כמה תושבים וצעירים וטרקטורים כבר התחילו לחרוש באזור המזרחי. העבודה נמשכה בשלווה, ולא היו שם שום מתנחלים ושום בעיות. אבל בסביבות 13:00-12:00, הגיעו שני מתנחלים רעולי פנים עם עדר כבשים, הם הכניסו את הצאן לאדמה שחרשנו, ככל הנראה בניסיון להתגרות בנו ולהתחיל עימות. עברנו מייד לחרוש חלקה אחרת כדי להימנע מכל מגע איתם. באותו רגע ראיתי אחד המתנחלים מדבר בטלפון ואחרי 15-10 דקות התקרבו שלושה רכבי שטח למקום שבו חרשנו ועצרו על דרך העפר במרחק של 100-50 מטרים מהאדמה שבה עבדנו.

משלושת הרכבים יצאו לפחות 25-20 מתנחלים, רובם רעולי פנים, וחלקם חמושים ברובים. כולם היו בבגדים אזרחיים. ברגע שהם יצאו מהרכבים, החמושים התחילו לירות אש חיה עלינו ועל כלי רכב שעברו באזור. כולנו התחלנו לברוח צפונה, לכיוון הכביש שמחבר בין דיר דובוואן לכפר רמון. המתנחלים רדפו אחרינו והמשיכו לירות עלינו תחמושת חיה.

רצתי עם עוד כמה תושבים עד שהגעתי לחווה של תושב הכפר, אבל השער שלה היה סגור ולא יכולנו להיכנס אז המשכתי לרוץ צפונה, כשכמה מתנחלים רודפים אחריי. אחד מהם, שהיה חמוש, הצליח להשיג אותי וכיוון אליי את הרובה שלו כשהוא צועק עליי לעצור. אבל לא עצרתי והמשכתי לרוץ ואז הוא הכה אותי בגב עם הרובה שלו והפיל אותי ארצה. ברגע שנפלתי, הרבה מתנחלים התנפלו עליי והכו אותי בלי רחמים בכל הגוף שלי ברובים ובמקלות שלהם. הם כיוונו את המכות בעיקר לראש ולפנים שלי. אני לא יודע כמה זמן זה נמשך.

באותו הזמן ראיתי קבוצה גדולה של מתנחלים שהמשיכה לרדוף אחרי הטרקטורים החקלאיים והתושבים שניסו לברוח מהאזור. ארבעה או חמישה מתנחלים נשארו לעמוד לידי, ערכו עליי חיפוש, לקחו לי את האייפון ואת מפתחות המכונית ואז עזבו אותי והתרחקו. הצלחתי לקום על רגליי ולברוח לכיוון כביש דיר דבוואן-רמון, שם פגשתי רכב של אחד התושבים והוא הסיע אותי למרכז הרפואי בכפר. משם העבירו אותי למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה, ושם עברתי צילומי רנטגן ובדיקות רפואית. התברר שיש לי חבורות וחתכים בכל הגוף, אבל בעיקר בראש ובפנים. תפרו לי חתך בצד האחורי השמאלי של הראש בשישה תפרים. המשטרה הפלסטינית גבתה ממני עדות בבית החולים.

אחרי התקיפה, כשהמתנחלים נסוגו, צעירי הכפר לא מצאו את הרכב שלי.

עברתי רגעים מפחידים באמת. אלה שתקפו אותי לא היו בני אדם. בהתחלה חשבתי שלא אצא משם בחיים, אבל תודה לאל, יצאתי עם נזק מינימלי מהתקיפה זו, וזה כלום לעומת הפאניקה והאימה שהרגשתי ברגע שירו עלינו אש חיה.