בשנים האחרונות, ובפרט מאז 7 באוקטובר 2023, חלה עליה חדה במספר מעשי האלימות של מתנחלים נגד פלסטינים ובחומרתם. הדיווחים המוצגים בבלוג זה אינם משקפים את כל אירועי אלימות המתנחלים בגדה אלא את רק את אלה שעלה בידי בצלם לתעד ולתחקר.
ביום רביעי, 29.10.25, בסביבות 1:00 בלילה, פשטו עשרות מתנחלים וחיילים על קהילת חלק א-רומאנה – מקבץ של כ-25 משפחות החיות בבתי בטון שפזורים על פני שטח נרחב באזור שהוגדר בהסכמי אוסלו כשטח A ומתפרנסות בעיקר מגידול צאן. הקהילה שוכנת במרחק של כחמישה קילומטרים מצפון-מערב ליריחו וכ-800 מטרים מצפון-מערב לכפר עין א-דיוכ אל-פוקא, שם לומדים ילדיה.
המתנחלים והחיילים כלאו את התושבים בבתיהם בכוח ובאיומי נשק, לקחו מהם את הטלפונים ותעודות הזהות וערכו בבתים חיפושים, שבמהלכם הכו לפחות שני תושבים בנשקם, והשחיתו רכוש. לאחר שהמתנחלים והחיילים עזבו את המקום, יצאו התושבים מבתיהם וגילו שנגנבו מהם עשרות ראשי צאן.
תמונה
השער שהציבו המתנחלים בכניסה לקהילה. צילום: עארף דראר'מה, בצלם
דרך הגישה לחלק רומאנה היא סלעית, משובשת ומסוכנת לנסיעה, ועוברת לאורך מצוק בשטח C, והצבא מציב בה לעיתים מחסומי פתע. באוקטובר 2025, הציבו מתנחלים שער בכניסה לקהילה מכיוון הכפר עין א-דיוכ אל-פוקא, שאותו הם סוגרים לעיתים כדי לשבש את תנועת התושבים והתלמידים אל הקהילה וממנה.
תחקירן בצלם, עארף דראר'מה, גבה ב-5.11.25 עדויות משניים מהתושבים:
סלים מליחאת, בן 34 ואב לארבעה, סיפר בעדותו:
תמונה
ילדי הקהילה נאלצים לצעוד הביתה ברגל לאחר שהמתנחלים נעלו את השער שהציבו על הדרך. התמונה באדיבות התושבים
המשפחה שלי במקור מאזור חיזמא, שם עסקנו בגידול צאן. אבל כוחות הכיבוש גירשו אותנו שוב ושוב מאזורים שונים עד שהגענו לפני שנים לחלק רומאנה. הקמנו כאן בית מבטון ודירים וגידלנו כבשים. אני גר פה עם המשפחה שלי, שמונה שש נפשות, והמשפחה של אבא שלי שמונה ארבע נפשות.
בשנים האחרונות התגברו מאוד התקפות המתנחלים על הקהילה שלנו וגם הצבא מגיע, פושט על בתים ומבצע הרס והטרדות. מתנחלים שהקימו מאחזים באזור מטרידים אותנו, ובמיוחד שומר של התנחלות סמוכה.
בליל רביעי, 29.10.25, בסביבות 1:00, חיילים ומתנחלים פרצו לבית שלנו בזמן שישנו. הם אסרו עלינו לצאת מהבתים, לקחו מאיתנו טלפונים ותעודות זהות והחזיקו אותנו זמן ממושך. הם הכו את אבא שלי ותושבים נוספים ומנעו מאיתנו לראות מה קורה מחוץ לבתים. אחרי בערך שעתיים עזבו החיילים והמתנחלים.
אחרי שווידאנו שכולם עזבו, יצאנו לבדוק את דירי הצאן שלנו שנמצאים במרחק של כ-50 מטר ממקום המגורים, וגילינו שהמתנחלים גנבו ממני, מאחי ומאבא שלנו עשרות ראשי צאן, בזמן שהצבא החזיק אותנו סגורים בבתים. אנחנו לא יודעים לאן הם לקחו את הצאן. הצאן הוא מקור הפרנסה היחיד שלנו. פנינו לגורמים רבים, כולל המת"ק הפלסטיני והישראלי, אבל לא קיבלנו תשובות. למחרת הפשיטה, הגיעו חיילים וגששים שטענו שארבעה אנשים גנבו את הצאן ולקחו אותו לכיוון צפון-מערב, אבל עד היום לא ידוע לנו מה עלה בגורלו.
אנחנו מתמודדים מדי יום עם פשיטות מצד הצבא והמתנחלים – לעיתים בנפרד ולעיתים ביחד. המתנחלים חסמו את הדרך שמובילה לקהילה ולבתים שלנו בשער כדי למנוע מאיתנו לצאת ולהיכנס. זו דרך משובשת ומסוכנת שהצבא אוסר עלינו לשפץ. הצבא והמתנחלים מנסים לגרש אותנו מכאן ואנחנו בסכנת גירוש מיידית.
עבד א-נאסר חליס, בן 49, סיפר בעדותו:
אנחנו גרים כאן כבר כמעט עשרים שנה. באזור הזה יש בארות והייתה פה התיישבות עוד מימי האימפריה העות'מאנית. כשהגענו לכאן בהתחלה היה פה שקט. אבל בתקופה האחרונה, מאז המלחמה בעזה, המצב מדרדר. לפני בערך עשרה חודשים או שנה, הציבו לנו פה שער על הדרך. זה הקשה על החיים שלנו. פנינו לארגוני זכויות אדם ובסוף הגעו להסכמה שהשער ייסגר בערב וייפתח בבוקר. יש לנו פה בערך 25 משפחות ובערך 27-25 תלמידים מגיל גן ועד אוניברסיטה.
אבל בחמשת החודשים האחרונים, הצבא והמתנחלים מתנכלים לנו בעוד דרכים. לפני ארבעה או חמישה ימים, הגיעו המתנחלים יחד עם גדוד מלא של הצבא וערכו חיפוש בכל הבתים. לבית שלי נכנסו בערך 15 חיילים וחקרו אותי בתואנה שיש לי נשק. אמרתי: "תחפשו, איפה תמצאו נשק? אם תמצאו – תירו". הם הפכו את הבית, אבל הם חיפשו כסף וזהב ולא נשק. ראיתי אותם פותחים את הארנק של הילדה הקטנה, שהיו בו 20 שקלים, וחיילת לקחה אותם ושמה אותם בכיס שלה. הם כיוונו עליי נשק ולא יכולתי לעשות כלום. אחרי שהם לא מצאו כלום בבית, נכנסו לבית גם שלושה מתנחלים רעולי פנים. מהם אמר לי: "אתה צריך לעזוב. אסור לך להישאר כאן". ואז שלושה חיילים הכו אותי ואז גם המתנחלים תקפו אותי. הם שברו פה הכול בחדר.
אחד המתנחלים הכה אותי עם מטף כיבוי, אחד עם מקל, ואחד עם קולב. שלושה המשיכו להכות אותי בצד שמאל של הגוף. הם גרמו לי לשבר בלסת. אחרי שהם הכו אותי, הם יצאו. הם ניסו לגנוב את הג'יפ שלנו וטנדר מיצובישי של השכן ולא הצליחו אז הם הסתפקו בגניבת הצאן והכסף שהם אספו מפה ומשם והלכו.
אמבולנס שהגיע לפה פינה אותי לבית החולים ביריחו ושם אושפזתי עד הבוקר.
