ביום חמישי, 16.10.25, בסביבות 7:30, יצאו חקלאים מהכפר דיר עמאר, מלווים בכחמישים פעילי סולידריות, לאדמותיהם החקלאיות כדי למסוק זיתים במטעים שלהם.
בסמוך לאדמות החקלאיות באזור זה, שכנה קהילת ערב א-ג'האלין-עין איוב, שגורשה באוגוסט 2025 ממקום מושבה על-ידי חיילים ומתנחלים ממאחז חדש שהוקם באזור.
מאז הקמת המאחז, במרחק של כ-350 מטרים מאדמות החקלאים, חסמו המתנחלים באבנים את הדרך החקלאית המובילה מהכפר לאדמותיו, ולכן נאלצו החקלאים להחנות את רכביהם ליד החסימה, שם התאספו, וצעדו ברגל כ-300 מטרים עד לאדמותיהם.
זמן קצר לאחר הגיעם, הגיעו למקום שבעה חיילים בשני רכבים. מכיוון שהחקלאים לא ראו מתנחלים באזור, העזו כמה משפחות להתרחק מיתר החקלאים והפעילים ולהגיע לבדן לאדמותיהן.
כחצי שעה לאחר שזוג חקלאים הגיעו לאדמתם והחלו למסוק זיתים לבדם, הגיעו למקום ארבעה מתנחלים שאחד מהם היה חמוש ברובה ואחר הביא עמו כלב.
המתנחלים הורו לבני הזוג לעזוב, איימו עליהם, שפכו את דלי הזיתים שאספו ואף הכו את האישה, בת 51, בכתפה. בני הזוב נאלצו לעזוב את אדמתם והתקדמו לכיוון יתר החקלאים והפעילים.
כשהגיעו למקום ראו בני הזוג כי החיילים עודם שם, והצטרפו אליהם שישה מתנחלים, אחד מהם חמוש. המתנחלים יידו אבנים לעבר הפעילים והחקלאים,והחיילים סייעו להם והשליכו רימוני הלם לעבר החקלאים. זמן קצר לאחר זמן מכן עזבו המתנחלים את המקום.
במקביל, גירשו מתנחלים מאדמתה משפחה אחרת שמסקה זיתים במרחק מהקבוצה, כיתרו אותם וניסו לחטוף מהם את שק הזיתים שהספיקו למסוק. כשבני המשפחה סירבו למסור את השק הכו אותם המתנחלים באגרופים, באבנים ובמוטות עד שאחד מבני המשפחה נפל ואיבד את הכרתו.
כעבור כחמש דקות, עזבו המתנחלים והחיילים הורו לכל הפעילים והחקלאים לעזוב. במהלך האירוע נפצעו שלושה גברים ושתי נשים מבין החקלאים, ואחד הגברים נזקק לניתוח באפו.
תחקירן בצלם, מוחמד רומאנה, גבה עדויות מכמה מהחקלאים:
א.ד. סיפר בעדותו:
ביום חמישי, 16.10.25, בסביבות 7:30, נסעתי עם אבא שלי ואשתו ואחי ע., (45) ואשתו, לאדמה שלנו, באזור הנקרא "קברתא", בחלק המערבי של אדמות הכפר דיר עמאר.
נאלצתי לחנות רחוק מהאדמה שלנו, כי המתנחלים חסמו בסלעים את הדרך שמובילה לאדמות החקלאיות. המשכנו ברגל, וכשהגענו לסוללת הסלעים שחוסמת את הדרך, כבר היו שם עוד בעלי אדמות, פועלים חקלאיים ופעילי סולידאריות מחו"ל.
עמדנו שם קרוב לשעה וחיכינו לשאר החקלאים, ואז הגיעו למקום כמה חיילים של צבא הכיבוש.
כשאני ובני המשפחה שלי ראינו שאין מתנחלים באדמה שלנו, התקדמנו אליה והתרחקנו מהמקום שבו התאספו תושבי הכפר והפעילים. האדמה שלנו נמצאת במרחק של 600-500 מטרים ממקום התאספות, ובערך 500 מטרים מהמאחז.
ברגע שהגענו לאדמה שלנו, התחלנו למסוק את הזיתים. שמתי לב שהענפים של הרבה עצי זית היו שבורים וראיתי גם עקבות של רעיית כבשים במקום. הצלחנו לעבוד במשך בערך שעה, ובגלל שלא היו הרבה זיתים השנה הספקנו למסוק כמעט כל מה שהיה.
פתאום, בסביבות השעה 10:30, הגיעו לאדמה החקלאית שלנו 3 מתנחלים בפנים גלויות, ואחד מהם היה חמוש ברובה ארוך. הם התחילו לדבר איתי בעברית, שאני מבין ומדבר היטב. המתנחלים אמרו לי שאסור לנו לשהות באזור הזה כי האדמות שייכות להם, ודרשו שנעזוב את המקום. בגלל שממילא כמעט סיימנו, אספנו את הפרי שמסקנו ואת הכלים והציוד שלנו וחזרנו מזרחה, לכיוון המקום שבו היו התושבים והפעילים.
התקדמנו בערך 400-350 מטרים, ושלושת המתנחלים הלכו אחרינו וכל הזמן הם קיללו אותנו בעברית וניבלו את הפה. לא הגבנו, כי לא רצינו בעיות איתם. אחרי שעברנו את המרחק הזה, פתאום הופיעו לפנינו 6 מתנחלים אחרים, ראיתי אותם קופצים מעל גדר אבן שמקיפה את החלקה שהייתה מולנו. מצאנו את עצמנו מוקפים ב-9 מתנחלים - 3 מאחורינו ו-6 לפנינו. מתנחל צעיר בפנים גלויות, מאלה שהיו לפנינו, התקרב אליי ודרש שאמסור לו את שק הזיתים שמסקנו.
באותו הזמן, שלושת המתנחלים שהלכו מאחורינו תקפו את אשתו של אבא ואת אשתו של אחי. הם דחפו את שתיהן והפילו אותן ארצה. התפתחה תגרה בינם לבין אבא שלי, וגם אני ואחי ע' התעמתנו עם ששת המתנחלים שהתנפלנו עלינו, כשסירבנו למסור להם את שק הזיתים.
בזמן שהתכתשנו, הפלתי את אחד המתנחלים ארצה ואז התערב המתנחל עם הרובה, והצמיד את הקנה לראש שלי. ע' ניגש אליו, דחף אותו, הרחק אותו ממני והפיל אותו ארצה. באותו רגע, מתנחל אחר נתן לי אגרוף חזק באף. היה לו אגרופן ביד ואני נפלתי ארצה ואחרי זה כבר לא ידעתי מה קורה סביבי.
לפני שהמתנחל תקף אותי עם האגרופן, הגיעה אחת הפעילות והתחילה לתעד את התקפת המתנחלים. ראיתי אחד מששת המתנחלים מרביץ לה כדי למנוע ממנה לתעד את ההתקפה שלהם.
כשחזרתי להכרה, הפנים שלי היו מלאים בדם והיה לי דימום חזק מהאף. בקושי הצלחתי לעמוד על הרגליים. המתנחלים כבר התרחקו אז המשכנו ללכת לכיוון האוטו שלנו.
נסענו למרפאה בכפר, ומשם לבית חולים ברמאללה. בבדיקות התברר שיש לי שבר באף, והרופאים אמרו שאצטרך ניתוח. אצל אבא הבדיקות העלו סדק בעצם של זרוע שמאל, פצע וחבלות ברורות מתחת לעין ימין, וחתך בצד הימני של הלסת שהצריך תפרים.
ה.ב. סיפר:
אני נשוי ואב ל-7 בנים, בני 33-13, שניים מהם קטינים. אני גר באזור אל-חארה במרכז הכפר דיר עמאר, ויש לי חלקת אדמה בשטח של 10 דונם, מתוכם 8 דונם של מטעי זית עם עצים בני 14-12. המטעים האלה נמצאים בצד המערבי של הכפר, באזור שנקרא ח'לת א-נג'אר, שסווג כשטח C בהסכמי אוסלו.
בחודש אוגוסט 2025, מתנחלים הקימו מאחז רועים באזור דהר אל-בורג', וגירשו מהאזור קהילה בדואית מערב אל-ג'האלין (ערב אל-ג'האלין עין איוב). המאחז הוקם במרחק של מקסימום 600 מטר מהאדמה שלי.
מועצת הכפר קראה לחקלאים להגיע למסוק זיתים בצד המערבי של הכפר ביום חמישי, 16.10.25. באותו בוקר, בסביבות 8:00, אני ואשתי (בת 51), יצאנו מהבית שלנו במרכז הכפר ונסענו לשם. הפעילות תואמה עם ארגון "עומדים ביחד", בגלל הנוכחות המתמדת של מתנחלים בכל מקום.
כשהגענו, כבר היו שם בערך 200 תושבים ובערך 60 פעילי סולידריות - ישראלים, זרים וערבים. השארנו את הרכבים שלנו במרחק של 500-400 מטרים מהאדמות החקלאיות, כמו שאר התושבים, כי המתנחלים חסמו את הדרך לאדמות החקלאיות עם סלעים גדולים. התקדמנו ברגל לאדמות שמהצד השני של החסימה.
כשהגענו להתחלה של האדמות החקלאיות, ראיתי רכב צבאי מתקרב אלינו מכיוון המאחז. הרכב עצר במרחק של 200-150 מטר ממערב לנו וירדו ממנו שני חיילים ושתי חיילות, שהתקדמו אלינו ברגל. אחד הרכזים של ארגון "עומדים יחד" דיבר איתם בעברית, שאני קצת מבין ומדבר. שמעתי אותו אומר לחיילים שאנחנו נמצאים שם בשביל למסוק זיתים, והם לא הביעו שום התנגדות ולא ניסו למנוע מאיתנו להתקדם.
אחר-כך הגיע רכב לבן מכיוון המאחז, והתקרב למקום שבו היינו. הוא עצר ליד הרכב הצבאי, וירדו ממנו 3 חיילים שגם הם התקדמו אלינו ברגל, אז כבר היו שם 7 חיילים. אבל הם לא ניסו לגרש אותנו או למנוע מאיתנו למסוק ולא ראינו מתנחלים באזור, אז הרגשנו בטוחים יחסית וכמה משפחות התפצלו משאר החקלאים ומהפעילים והלכו לאדמות שלהן, כולל אותי ואת אשתי.
האדמה שלי נמצאת במרחק של 350-300 מטרים מהמקום שבו היו התושבים והפעילים. אני ואשתי הלכנו לשם לבד וכשהגענו התחלנו מיד למסוק את הזיתים. שמתי לב שכמות הפרי על העצים מעטה מהרגיל, סימן לעונה חלשה.
אחרי שעבדנו קרוב ל-30 דקות, הגיעו פתאום 4 מתנחלים. אחד מהם היה חמוש ברובה ארוך ואחר החזיק כלב. ברגע שהם הגיעו אלינו, המתנחל עם הרובה כיוון אותו אלינו וצעק עלינו בעברית. המתנחל עם הכלב התחיל לירוק עלינו ולקלל אותנו, בעברית. המתנחל החמוש גם שפך על האדמה את הדלי שאספנו בו את הזיתים וצעק עלינו בקולי קולות להסתלק משם.
אשתי הייתה מבוהלת לגמרי, והתחילה לבכות. החזקתי את ידה וניסיתי להרגיע אותי. עזבתי את הזיתים שמסקנו וכל מה שעניין אותי היה לחלץ משם את אשתי. הלכתי לפניה כשאני מחזיק בידה, והמתנחלים הלכו אחרינו עד שיצאנו מהאדמה. רק מאוחר יותר, אחרי שכבר עזבנו את המקום, אשתי סיפרה לי שהמתנחל עם הכלב היכה אותה בכתפה בזמן שהם הלכו אחרינו. היא אמרה שלא סיפרה לי באותו רגע כי פחדה שאני אגיב והמצב יסתבך. ברגע שיצאנו מהאדמה שלי, ראיתי שהמתנחלים פנו למטע זיתים סמוך, ששייך למשפחת ד.מ.
המשכנו להתקדם למקום שבו התאספו תושבי הכפר והפעילים וכשהגעתי, 7 החיילים עדיין היו שם, קרוב לתושבים הכפר. אחרי כמה דקות, התקרבו לשם 6-5 מתנחלים, אחד מהם רעול פנים וחמוש ברובה ארוך. הם עמדו בין החיילים והתחילו לזרוק עלינו אבנים, ממרחק של 15-10 מטרים. תושבי הכפר יידו גם הם אבנים לעבר המתנחלים, וההתכתשות נמשכה בערך 10 דקות.
אז, הגיע עוד רכב צבאי מתוך הכפר, כלומר מכיוון מזרח, וירדו ממנו 6-5 חיילים רעולי פנים. החיילים הורו לנו להפסיק ליידות אבנים, אבל ענינו להם שלא נפסיק עד שהמתנחלים יפסיקו. אחר כך החיילים דיברו עם המתנחלים בניסיון להפסיק את מתקפת האבנים, והם הצליחו לגרום להם להפסיק. בכל זאת, החיילים השליכו לעברנו שני רימוני הלם.
אחרי שיידוי האבנים נפסק, שמתי לב שמשפחת ד.מ. נעדרת. כששאלתי עליהם מישהו אמר לי שהם נמצאים מולנו, ואז, ראיתי אותם יוצאים מאדמתם, כשאחריהם הולכים כמה מתנחלים. הם התקדמו קצת ואז נעלמו משדה הראיה שלנו בגלל הצפיפות של העצים.
כעבור 8-5 דקות הגיע ע', אחד מבני משפחת ד.מ., וראיתי דם על הפה שלו. שאלתי אותו איפה שאר בני המשפחה שלו והוא סיפר לי שקרוב ל-10 מתנחלים תקפו אותם במכות נמרצות ושאביו ואחיו נסעו למרכז הרפואי בכפר.
15-10 דקות אחר-כך, חיילים הכיבוש הורו לנו לעזוב מחשש להסלמה בעימות בינינו לבין המתנחלים.
אני מפיק בכל שנה בערך 15 ג'ריקנים של שמן זית ממטעי הזיתים שלי בצד המערבי של הכפר. אבל השנה העצים שלי ניזוקו וראיתי סימנים שהמתנחלים רועים במטע שלי את הצאן שלהם.
יש לי גם בשותפות עם האחים והאחיות שלי 4 דונמים של מטעי זיתים במרחק של 800-700 מטר ממערב למאחז הרועים שהקימו המתנחלים, שבעבר היינו מפיקים מהם בכל עונה 8-6 ג'ריקנים של שמן.
באדמות המערביות של הכפר יש בערך 3,000 דונם של חלקות חקלאיות וזה חלק חשוב מהכפר. יש באזור הזה לפחות 5,000 עצי זית. אבל מאז שהמתנחלים הקימו את מאחז הרועים אנחנו מתקשים להגיע לאדמות האלה.
