ביום חמישי, 30.10.25, בסביבות 16:00, פלשו כמה מתנחלים חמושים במקלות לחלקה הדרומי של הקהילה, שבמרחק של כ-400 מטרים ממזרח לו, הוקם בסביבות אפריל 2025 מאחז, וניסו לעקור את קירות אחד מדירי הצאן הריקים. תושבי חלק זה של הקהילה נאלצו בקיץ האחרון לעזוב את בתיהם ולעבור להתגורר באזור מרוחק יותר מהמאחז, לאחר שהמתנחלים החלו לפלוש לאזור מגוריהם ולהטריד אותם.
חוסאם ערארה, בן 14, ראה את המתנחלים וניסה לצלם אותם, וכשהבחינו בו שניים מהמתנחלים הם החלו רדפו אחריו. חוסאם ברח בצעקות צפונה לכיוון חלקה המיושב של הקהילה, וכמה צעירים מהקהילה באו לקראתו ואז הסתלקו המתנחלים.
באותו ערב, בסביבות 19:30, הגיעו לקהילה חיילים ועיכבו 18 צעירים ונערים, בהם חוסאם וחמישה נערים נוספים בני 16-13, אילצו אותם להתפשט ולכרוע על הקרקע, הכו אותם ובעטו בהם כשהם דורשים כי יסגירו את זהותו של אדם שלטענת המתנחלים הכה נער שהגיע עמם במקל.
המעוכבים נחקרו כך בשטח במשך כ-40 דקות, ואז שוחררו ששת הנערים. 12 המעוכבים הנותרים, בני 30-20, הוצעדו עירומים, כשידיהם אזוקות באזיקוני פלסטיק ועיניהם מכוסות, לרכב "ספארי מדבר" גדול של מתנחלים המוכר לתושבים, הפתוח משני עבריו, ונלקחו למת"ק הישראלי ביריחו, שם נחקרו שוב על-ידי אדם בלבוש אזרחי.
כל המעוכבים שוחררו בסביבות 23:30, ללא תנאים מגבילים, וכשהבגדים הוחזרו להם, גילו כי הוספגו במי ביוב. המשפחות נאלצו להגיע למת"ק ולאסוף את יקיריהן ברכביהן הפרטיים. בימים שלאחר-מכן, דיווחו שלושה מהמעוכבים כי הרשויות שללו את אישור העבודה שלהם במישור אדומים וכי איבדו את מקור פרנסתם.
מוסטפא ערארה, בן 26, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם עאמר עארורי ב-8.11.25:
ביום חמישי, בסביבות 19:30, פשטו כוחות צבא על הקהילה שלי, פרצו לבית שלי, ועצרו אותי ועוד 17 תושבים, כולל שישה ילדים בני 13 עד 16. החיילים הובילו אותנו לגבעה שנמצאת במרחק של כ-50 מטרים מבתי הקהילה, הורו לנו להתפשט ולכרוע על הברכיים, והכו אותנו בידיים שלהם ובקתות רובים ובעטו בנו.
אחרי כמה זמן, קשרו לנו את הידיים באזיקוני פלסטיק וכיסו את העיניים בבד. בשלב זה שמעתי כמה מתנחלים אומרים לחיילים: "זה וזה השתתפו בתקיפה נגדנו". באותו זמן לא הבנתי מה בדיוק קורה, רק אחר-כך שמעתי על הפלישה של המתנחלים אחר-הצהריים והבנתי שהם הצביעו על צעירים שלדעתם ניסו קודם לעזור לילד שברח מהם.
החיילים לקחו כל אחד מאיתנו הצידה ותשאלו אותנו. הם שאלו אותי שאלה אחת: "תגיד מי הבדואי שהכה את הילד המתנחל". אמרתי לחוקר שנעצרתי זמן קצר אחרי שחזרתי מהעבודה באזור התעשייה מישור אדומים, לא השתתפתי בשום תקיפה של מתנחל ואין לי מושג מה קרה לפני שחזרתי הביתה. החייל שחקר אותי, דובר ערבית, סטר לי, בעט בי והכה אותי בחזה עם קת הרובה.
אחרי בערך שעה, הם שיחררו את הילדים שנעצרו איתנו, והובילו אותנו המבוגרים ברגל לרכב שחנה באזור. היינו עם כיסוי עיניים, אבל תושבים שראו את זה מרחוק סיפרו לנו אחר-כך שזה היה הרכב שהמתנחלים מסיעים בו מבקרים באזור. הם הושיבו אותנו על הרצפה של הרכב, אחד על השני. במהלך הנסיעה החיילים בעטו בי ודרכו לי על הגב, והיו לי כאבים חזקים מהמכות שספגתי לפני כן ובתוך הרכב.
כשהרכב עצר משכו אותנו החוצה בכוח ואני נפלתי על הקרקע. הובילו אותנו ללשכת התיאום הישראלית ביריחו, ושם אדם בלבוש אזרחי חקר אותי ושאל אותי שוב מי הכה את הילד המתנחל. עניתי שוב שהייתי כל היום בעבודה ואני לא יודע מה קרה בבית.
שוחררנו בסביבות 23:30 בלילה. החיילים החזירו לנו את הבגדים, אבל הם היו רטובים והסריחו ממי-מביוב. תושבים מהקהילה הגיעו כדי להחזיר אותנו הביתה.
למחרת, כשהגעתי למקום עבודתי במשחטה במישור אדומים, גיליתי שרישיון העבודה שלי בוטל. גם רישיונות העבודה של שני צעירים שנעצרו יחד אתי באותו לילה בוטלו.