תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים תקפו חקלאים ופעילים במהלך מסיק, הכו אישה עד אבדן הכרה ושרפו מכוניות

ביום ראשון, 19.10.25, בסביבות 8:00, הגיעו חקלאים מהכפרים תורמוסעיא ואל-מור׳ייר, מלווים בפעילי סולידריות, למסוק זיתים באדמותיהם שבאזור ואדי עמאר (א-דלג'ה).

כחצי שעה לאחר מכן, הגיעו למקום כעשרה מתנחלים רעולי פנים וחמושים באלות. המתנחלים החלו להשחית את רכבו של א.א, אחד החקלאים, באלות ובאבנים.

תמונה

כמה מהחקלאים נחלצו לעזרתו וניסו להדוף את המתנחלים באמצעות יידוי אבנים וזמן קצר לאחר מכן הגיע למקום כוח צבאי. החיילים ירו גז מדמיע לעבר החקלאים והרחיקו אותם מהמקום כשהם מעכבים שלושה מהם, ובהם א.א.

לאחר כארבעים דקות, שחררו החיילים את השלושה ונסעו לכיוון מישור תורמוסעיא. א.א. נכנס למכוניתו, שהושחתה בידי המתנחלים והחל לנסוע בחזרה לכיוון יתר החקלאים, שהיו במרחק של כמאתיים מטר דרומה. ברגע שהחל לנסוע, הופיעו מאחוריו כחמישים מתנחלים רעולי פנים והחלו ליידות אבנים על הרכב. 

שני החקלאים האחרים שהיו ליד הרכב, נמלטו ברגל. א.א. התקשה להימלט במכוניתו, שצמיגיה הושחתו ונאלץ לצאת ממנה תוך כדי נסיעה ולהימלט ברגל לכפר הקרוב, ח׳ירבת אבו פלאח, כשעשרות המתנחלים דולקים אחריו.

לאחר שנטש את הרכב, הציתו אותו המתנחלים, וכן רכב נוסף שחנה במקום.

לאחר מכן, הגיעו המתנחלים למקום שאליו נמלטו שאר החקלאים והפעילים שליוו אותם, במרחק של כ-200 מטר מהנקודה שבה נטש א.א. את מכוניתו, והחלו להכות אותם באלות.

המתנחלים תקפו בין השאר את ע.א., בת 55, גיסתו של א.א., שנמלטה לאזור זה בטנדר. אחד מהם הכה אותה בראשה באלה והיא נפלה מיד ארצה, ואז הכה אותה שוב ושוב עד שאיבדה את הכרתה. המתנחלים הכו גם פעילים שהיו בקרבתה.

תמונה

ע.א. פונתה ברכב פרטי כשהכרתה מעורפלת, למרפאה בח׳ירבת אבו פלאח, משם הועברה לבית החולים ״אל-אסתשארי״ ברמאללה, ושבה להכרה מלאה רק בבית החולים. אובחן אצלה דימום מוחי והיא נזקקה ל-28 תפרים ואושפזה עד ל-22.10.25. מלבדה, שניים מהפעילים נחבלו לאחר שהוכו בידי המתנחלים.

החקלאים נאלצו להימלט מהמקום והמתנחלים שרפו מכונית נוספת שהותירו מאחוריהם.

מוחמד רומאנה, תחקירן בצלם, גבה את עדויות חלק מהתושבים:

ע.א. סיפרה בעדותה:

ביום ראשון 19.10.25, בסביבות השעה 7:30, יצאתי עם גיסי א.א., הבן שלי וגיסתי, באוטו של א.א., למסוק זיתים באדמות באזור "ואד עמאר", שממזרח לעיירה תורמוסעיא, בינה לבין הכפרים אל-מור'ייר ואבו פלאח. בן נוסף שלי הגיע באופן עצמאי ברכב אחר.

תמונה

האדמות האלה בבעלות תושבי העיירה תורמוסעיא, ואנחנו עובדים בהן תמורת אחוז מהיבול כי לפני חודשיים, באוגוסט 2025, מתנחלים וחיילי הכיבוש עקרו 500 עצים באדמות של המשפחה של בעלי.

הגענו לאזור "ואד עמאר" בסביבות 8:00, התחלנו מייד בהכנות למסיק, פרשנו את היריעות, ופרקנו את הציוד החקלאי שהבאנו איתנו ואז התחלנו למסוק.

בזמן שעבדנו, עבר לידנו אוטו שנסע צפונה. אחרי שהוא התקדם בערך 200 מטר, הוא הסתובב וחזר אחורה במהירות. באוטו הייתה אישה שצעקה לנו "מתנחלים!". כששמענו אותה אני וגיסתי, עזבנו את הציוד והתחלנו להתרחק דרומה, ברגל. א.א. לא בא איתנו, אלא הלך לכיוון האוטו שלו שחנה במרחק של 100-70 מטרים מדרום לנקודה שבה עבדנו.

תמונה

בזמן שאני וגיסתי התרחקנו, שמעתי את א.א. צועק וקורא לעזרה, וראיתי שני צעירים מגיעים אליו בריצה מצפון. כשהסתובבתי כדי לראות מה קורה, ראיתי כמה מתנחלים משחיתים את האוטו של א.א. עם מקלות ואבנים.

גיסתי ברחה וגם אני המשכתי להתרחק ברגל, עד שהגעתי לגבעה רחוקה משם, וממנה ראיתי את א.א. והצעירים מרחיקים את האוטו דרומה. אחרי שהם הזיזו אותו לנקודה שהייתה במרחק של בערך 100 מטרים מאיפה שהייתי, הגיע כוח של צבא הכיבוש. ראיתי את החיילים עוצרים את א.א. ואת הבחורים שאיתו. אני נשארתי באותו מקום והשקפתי משם על מה שקורה.

חיילי הכיבוש ירו לעברנו רימוני גז מדמיע כדי להרחיק את חקלאים שהיו באזור.

אחרי בערך 40 דקות, כוחות הכיבוש שחררו את א.א. והצעירים ונסוגו מהמקום ואז התניע את האוטו ונסע דרומה. אחרי כמה דקות ראיתי קבוצה גדולה של מתנחלים של לפחות 50-40, רעולי פנים וחמושים במקלות או אלות, רצים אליו ואל הצעירים שהיו איתו. ברגע שהם הגיעו הם התחילו לזרוק אבנים על האוטו של א.א. והצעירים שהיו איתו ברחו והשאירו אותו לבד.

בינתיים עצר לידי טנדר עם ארגז פתוח ועליתי עליו עם שני הבנים שלי. אני נכנסתי לקבינה והם לארגז. התחלנו לנסוע כדי להתרחק מהמתנחלים, אבל בקושי הספקנו להתקדם 50 מטרים, ואז אבנים התחילו לפגוע ברכב מאחור. ביקשתי מהנהג לעצור, כי חששתי לבנים שלי שהיו חשופים. ברגע שירדתי, ראיתי בערך 15 מתנחלים עם מקלות בידיים רצים אלינו וזורקים עלינו אבנים.

הסתובבתי מהר כדי להתרחק, אבל ברגע שהסתובבתי, הרגשתי מכה חזקה בראש מאחור, שהפילה אותי ארצה. אחר-כך המתנחלים התאספו סביבי והתחילו להרביץ לי על הראש וכל חלקי הגוף. לרגע חשבתי שהם לא יעזבו עד שיהרגו אותי. כל מי שהיה שם נמלט על נפשו.

תוך כדי התקיפה, הגיע איזה בחור ואז הרגשתי ששני אנשים מרימים אותי ומכניסים אותי לרכב כלשהו, שפינה אותי למרפאה בכפר אבו פלאח, ומשם העבירו אותי באמבולנס לבית החולים אל-איסתישארי בעיר רמאללה. עשו לי בדיקות וצילומים ומצאו שני חתכים בראש מאחור ועוד פצע בכף יד ימין שכולם הצריכו תפרים וגם חבלות חמורות בשתי הרגליים ובגב ועוד חבורות בכל מיני מקומות בגוף וגם מתחת לעין ימין.

יותר מאוחר, נודע לי שהייתי מאושפזת יומיים במחלקת טיפול נמרץ. שמעתי גם שהמתנחלים שרפו כמה רכבים, כולל האוטו של גיסי.

א.א. סיפר:

אני נשוי ואב ל-8, שלושה מהם מתחת לגיל 18. אחד הבנים שלי, עלי, נורה למוות על ידי חיילי הכיבוש ב-4.12.20, כשהיה בן 16. אני גר באמצע הכפר אל-מור'ייר, מזרחית לעיר רמאללה. כבר 15 שנה אני עובד במסיק עבור תושבי הכפר תורמוסעיא, עבור אחוז מסוים של היבול, וככה אני מבטיח שלמשפחה שלי יהיה מספיק שמן זית. בדרך כלל אני מוסק באדמות המזרחיות של העיירה תורמוסעיא, שאליהן הגענו תמיד בלי שום צורך בתיאום.

תמונה

עיריית תורמוסעיא הודיעה שיום ראשון, 19.10.25, יהיה היום הראשון של עונת המסיק באדמות העיירה. באותו יום, בסביבות השעה 7:30 בבוקר, יצאתי מאל-מור'ייר עם שתיים מהגיסות שלי והבן שלי ונסענו באוטו שלי לאדמות המזרחיות של העיירה תורמוסעיא, באזור שנקרא "א-דלג'ה", שהוא בשטח B לפי הסכמי אוסלו.

אחרי נסיעה של 15-10 דקות הגענו למקום, ומיד התחלנו את ההכנות למסיק. את האוטו שלי החניתי במרחק של כ-70 מטר מצפון-מערב למקום שבו עבדנו. התחלנו את המסיק ועבדנו במשך בערך חצי שעה בלי שום בעיות.

אחר-כך עבר על פנינו אוטו עם משפחה שנסעה לאדמה שלה מצפון לנו, ואז הוא חזר מהר לאחור, ושמעתי אשה באוטו צועקת לנו "מתנחלים!". באותם רגעים לא היתה באזור שלנו שום משפחה אחרת שעבדה במסיק.

אחרי בערך חמש דקות, אולי אפילו פחות, ראיתי בערך 10 מתנחלים רעולי פנים, עם מקלות בידיהם, מתקדמים ברגל למקום שבו השארתי את האוטו שלי. כשהם הגיעו לשם, הם התנפלו מיד על האוטו והתחילו לנפץ את השמשות ולהשחית את הצמיגים. התחלתי לצעוק לעזרה והגיעו ברגל שני בחורים, גם הם מאל-מור'ייר, שמסקו באזור. צעקנו על המתנחלים אבל הם לא עזבו את הרכב שלי ואז זרקנו לעברם אבנים והם נאלצו לעזוב, והלכו מערבה לכיוון המישור של תורמוסעיא.

תמונה

ברגע ההוא, ניגשתי עם שני הבחורים למקום שבו נמצא האוטו שלי, ובינתיים ביקשתי משתי גיסותיי להתרחק מהמקום מחשש שהמתנחלים יחזרו ויתקפו שוב. כשהגענו לאוטו, נכנסו אליו ואחד הבחורים נהג. הרחקנו אותו בערך 350-300 מטרים דרומה ובדרך הצטרפו אלינו עוד שני בחורים.

ואז הגיעו אלינו רכב של הצבא הישראלי ועוד רכב לבן שהסיע חיילים, אבל אני חושב שהוא שייך לביטחון של ההתנחלויות. כששני הרכבים התקרבו, שני הבחורים שעזרו לי ברחו, וזה שנהג, לקח איתו בטעות את מפתחות הרכב שלי. אני נשארתי שם עם שני הבחורים שהצטרפו אלינו בדרך.

החיילים עכבו אותי ולקחו את תעודת הזהות שלי. הם הודיעו לי שאסור לי להיות באזור הזה. כעבור פחות מ-5 דקות הגיע טרקטורון עם שני מתנחלים ועצר ליד הרכב הצבאי. הפנים של המתנחלים היו גלויות ואחד מהם היה חמוש ברובה.

החיילים עיכבו אותנו במשך 40-35 דקות לפחות, ואז עזבו אותנו ונסעו מערבה, לכיוון מישור תורמוסעיא, אבל שני המתנחלים שהגיעו על הטרקטורון נשארו לידנו. אחרי שהחיילים עזבו, ביקשתי ממישהו שהגיע עם רכב שטח לגרור משם את האוטו שלי בגלל שלא היו לי המפתחות, אבל אז הבחור שלקח אותם בטעות חזר ונתן לי אותם. הנעתי את האוטו שלי והתחלתי לנסוע דרומה, כי פחדתי שהמתנחלים יתקפו שוב.

ברגע שזזתי, ראיתי את הבחורים שעמדו לידי בורחים בריצה. הסתכלתי לאחור, ונדהמתי כשראיתי לפחות 50 מתנחלים רעולי פנים רצים לכיוון שלי מצפון.

אני המשכתי לנסוע, אבל בגלל שהמתנחלים השחיתו קודם את הצמיגים, האוטו נסע מאוד לאט והמתנחלים הצליחו להשיג אותי והתנפלו מייד על האוטו עם מקלות ואבנים. חלק מהם ניסו לפתוח את דלת הנהג, ואני ניסיתי למנוע את זה מהם מבפנים. כשהבנתי שלא אצליח למנוע מהם, קפצתי מהאוטו וברחתי בריצה.

המתנחלים רדפו אחריי כשהם זורקים עליי אבנים, ואני לא העזתי אפילו להסתכל אחורה. רצתי דרומה והם רדפו אחריי מרחק של 450-400 מטר לפחות. המשכתי לברוח עד שהגעתי לכפר הסמוך ח'ירבת אבו פלאח.

כעבור שעה, שמעתי שהמתנחלים תקפו את גיסתי ע.א. (בת 55), כולל מכות על הראש. ושמעתי גם שהם שרפו את האוטו שלי, ועוד כלי רכב שהיו שם.

ע.א. פונתה למרפאת החירום בחי'רבת אבו פלאח ברכב פרטי, ואני הגעתי למרפאה אחריה וראיתי שהפנים שלה והבגדים שלה מכוסים בדם. היא הייתה בהלם ולא כל-כך מודעת למה שקרה. הרופא אמר לנו שצריך לפנות אותה לבית החולים, ואכן תוך דקות, היא פונתה באמבולנס לבית החולים אל-איסתישארי ברמאללה. נסעתי איתה והרופאים שם אמרו לנו שמצבה קריטי ושצריך להשאיר אותה תחת מעקב ל-12 שעות. עשו לה בדיקות ובסוף הכניסו אותה לטיפול נמרץ למשך יומיים. אחר-כך, הרופא אמר לנו שהסכנה חלפה והיא עברה את השלב הקריטי והעבירו אותה למחלקת אשפוז.

כבר 15 שנה שאני מגיע למטעים של תורמוסעיא כדי למסוק זיתים. אבל זו הפעם הראשונה שמתנחלים מגיעים אליהן, וגם פעם הראשונה ששמעתי מחיילים שלפלסטינים אסור להיות באזור "א-דלג'ה" / "ואד עמאר".

אני רוצה לציין גם שלפני חודשיים, המתנחלים וחיילי הכיבוש כרתו כ-500 עצי זית באדמות של השייכות למשפחה שלי, מזרחית לכפר אל-מור'ייר. 500 העצים האלה הן חלק מ-10,000 עצי הזית שהמתנחלים כרתו במהלך חודש אוגוסט 2025.