ביום שני, 2.6.25, בסביבות 17:00, בעת שסלאח כעאבנה, בן 16, מקהילת ערב אל-כעאבנה בוואדי קלט, רעה את עדר הצאן של משפחתו במרחק של בערך 300 מטרים מביתו, הגיע אליו מתנחל חמוש במקל ובאקדח עם שני כלבים, היכה אותו בכתפו עם המקל ואמר לו בערבית שאסור לו להיות שם והורה לו ללכת הביתה. לאחר שסלאח לא הגיב, המתנחל איים עליו באקדחו וסטר לו כמה פעמים ואחד מכלביו של המתנחל תקף את אחת הכבשים שהתהפכה על הגב.
סלאח צעק לעזרה, ובן-דודו, ג'יהאד כעאבנה, בן 30, שהיה באזור, שמע אותו ובא לעזרתו. המתנחל הודיע לג'יהאד שאסור להם - לתושבי הקהילה, לרעות במקום.
סלאח כעאבנה, בן 16, סיפר ב-4.6.25 בעדות שמסר לתחקירן בצלם עאמר עארורי:
עזבתי את בית הספר בכיתה ה' ואני עובד כרועה צאן עבור המשפחה שלי, שכוללת את אבא ואמא שלי ושישה אחים ואחיות.
ביום שני, 2.6.25, בסביבות 17:00, בזמן שרעיתי את העדר שלנו במרחק של בערך 300 מטרים מהקהילה שלנו, הגיע מתנחל חמוש במקל ואקדח, והכה אותי עם המקל בכתף ימין. הוא אמר לי בערבית: "אסור לך להיות פה, לך הביתה!" הסתכלתי עליו ולא ידעתי מה לענות. המתנחל כיוון אליי את האקדח שלו ואמר: "לך מפה!"
נשארתי במקום ולא זזתי, ואז המתנחל נתן לי כמה סטירות חזקות בפנים וזה כאב לי נורא. היו איתו שני כלבים שהתחילו להסתובב סביב העדר שלי שהיו בו בערך עשר כבשים. אחד הכלבים תקף כבשה והפיל אותה. בשלב הזה התחלתי לצעוק ולקרוא למשפחה שלי שיבואו לעזור לי.
בן־דוד שלי, ג'יהאד, בן 30, שהיה באזור ושמע את הצעקות, בא לכיוון שלי. כשג'יהאד התקרב רצתי אליו וסיפרתי לו שהמתנחל הכה אותי וניסה לגירש אותי, ושהכלבים שלו תקפו את הכבשים שלנו. ג'יהאד הוציא את הטלפון הנייד שלו כדי לצלם, והתחיל לדבר עם המתנחל. אחר כך הוא סיפר לי שהמתנחל אמר שאסור לי לרעות באזור הזה, ושהוא כבר אמר לי את זה בעבר.
מאותו יום אבא שלי אסר עליי לצאת מהבית עם העדר. הוא אמר שאם המתנחלים ימשיכו לרדוף אחרי העדרים של הקהילה הוא שוקל למכור את הצאן.
מוחמד כעאבנה, בן 52 ואב לשבעה, סיפר בעדות שמסר ב-4.6.25 לתחקירן בצלם עאמר עארורי:
אני גר בקהילת ערב אל-כעאבנה בוואדי אל-קלט. לפני כמה חודשים הוקם מאחז חדש במרחק של בערך קילומטר מהקהילה. המתנחלים הציבו שם קרוואן, ומתנחל שגר בו התחיל לרדוף ברכב אחרי הרועים והעדרים של הקהילה ולגרש אותם מהמרעה.
לי היו 30 ראשי צאן, ומכרתי אותם לפני שלושה חודשים בערך, מחוסר ברירה. מאז הקמת המאחז לא נותר כמעט מקום שאפשר לרעות בו, והחזקת הצאן הפכה יקרה מדי עבורי: אני פועל פשוט, עם הכנסה נמוכה, ואין לי יכולת לרכוש מספוא להאכלת הצאן. בנוסף, שלושת הילדים הצעירים שלי, כולם בני פחות מ-18, הם אלה שיצאו עם העדר למרעה בזמן שאני הייתי בעבודה, ופחדתי שהמתנחל יפגע בהם.
לאחים שלי, נאדר ואוסאמה, עדיין יש עדרים, אבל הם לא מוציאים אותם בכלל מהדירים, כי הם חוששים שהמתנחל יתקוף את הרועים או ידרוס את העדר עם הרכב שלו, ומפחדים גם מהחרמה של העדר.
התקיפה האחרונה אצלנו הייתה ביום שני, 2.6.25 נגד האחיין שלי, סלאח, בן ה-16. הוא היה במרעה עם הכבשים, ומתנחל תקף אותו. הבן שלי, ג'יהאד, הגיע למקום שבו היו סלאח והמתנחל, ואמר שהמתנחל אמר לו שאסור לנו לרעות באזור הזה. אחרי התקיפה של סלאח התקשרתי למשטרה. קצין המשטרה אמר לי שהוא לא יודע על איזה מתנחל אני מדבר, אז אמרתי לו: “תבוא לכפר ואני אראה לך מי המתנחל שתקף את הילד". הוא לא הגיע.
יש גם עוד מאחז חדש באזור אל-חת'רורה, מדרום לקהילה שלנו, בצד השני של הכביש. גם המאחז הזה חוסם את תנועת העדרים, כי המתנחלים שם מגרשים כל רועה שמתקרב למקום, ובני הקהילה שמתגוררים באל-חת'רורה נאלצו למכור את העדרים, או להעביר את אותם לאזור רמאללה כדי שיוכלו לצאת למרעה.