קהילת ח'ירבת סמרה, בקעת הירדן: 12 מ-16 משפחות הקהילה גורשו מאז אוקטובר 2023

ביום ראשון, 22.6.25, הגיעו אל מתחמי המגורים של משפחת אבו עוואד בקהילת סמרה מתנחלים ממאחז קרוב, ואיימו על התושבים כי אם לא יעזבו בתוך שמונה ימים תוקם "נקודת מאחז" בצמוד לבתיהם, כפי שעשו המתנחלים בסוף פברואר ליד מתחם המגורים של משפחת אבו עראם, שנאלצה לעזוב בעקבות זאת את מקום מגוריה.

מתחם האוהלים של המשפחות במהלך פירוקו. צילום: עארף דראר’מה, בצלם, 29.6.25

למחרת הגיע למתחם המשפחות שוטר מג"ב, שהודיע להם גם הוא כי עליהם לעזוב בתוך שבעה ימים. במהלך אותו שבוע הגיע למקום מתנחל המוכר לתושבים ואיים שאם לא יעזבו הוא יציב סביב מתחמי המגורים של המשפחה גדר שתכלא אותם בפנים. בעקבות איומי המתנחלים, שבאו לאחר חודשים של הטרדות, פלישות של מתנחלים למתחמי המגורים, מניעת מרעה ואיומים שונים מצד מתנחלים מהסביבה וגורמים רשמיים כאחד, עזבו המשפחות את מקום מגוריהן עד 1 ביולי מחשש לחייהן ולשלום עדרי הצאן שלהן.

זהו גל הגירוש השלישי בקהילת חי'רבת סמרה, שבה חיו עד ל-7.10.23, 16 משפחות, שמנו 112 בני אדם, בהם 42 קטינים

ב-13.10.23, עזבו את הקהילה שתי משפחות, המונות 10 נפשות, בהן חמישה קטינים, לאחר שבצהרי אותו יום הגיעו לקהילה שלושה מתנחלים, שניים מהם חמושים באלות עץ ואחד ברובה, תקפו את המשפחות ואיימו להרוג אותן אם לא יעזבו, ואז הזמינו צבא שעצר שלושה גברים מהמשפחה. בזמן שהגברים הוחזקו במעצר הגיע למקום עובד המועצה האזורית ברכב "שיטור משולב" והורה לכולם לצאת מיד מהבית בלי לקחת איתם דבר. הגברים שוחררו בשמונה בערב לאחר שנאמר להם שלא הייתה עילה למעצרם, אך המשפחות לא חזרו לבתיהן מחשש שהמתנחלים יממשו את איומיהם. למחרת בבוקר החלו לארוז את רכושן וב-15.10.23 עברו להתגורר באזור חמאמאת אל-מאלח.

ב-26.2.25 עזבה את הקהילה משפחה מורחבת נוספת שמנתה 33 נפשות, בהן 18 קטינים, בעקבות חודשים ארוכים של הטרדות ופלישות למתחמי המגורים שלה, ולאחר שהמתנחלים הקימו נקודת מאחז צמודה למתחם.

רכושן של המשפחות שהועמס על משאית לקראת העזיבה. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 29.6.25

כיום נותרו בקהילה ארבע משפחות בלבד, המונות 32 נפשות, בהן שמונה קטינים. התושבים שנותרו, החיים על אדמותיהם הפרטיות, סובלם מהטרדות חוזרות ונשנות מצד המתנחלים, שכוללות בין השאר פלישות יומיות לתוך הקהילה עם טרקטורונים, תקיעת דגלים בשטחי המגורים, הקמת גדר שחסמה את גישת הקהילה לשטחים פרטיים ונסיונות לגניבת צאן.

עבד אבו עוואד, בן 50, אב לשישה ותושב הקהילה, סיפר בעדות שמסר ב-29.6.25 לתחקירן בצלם, עארף דראר'מה:

אנחנו מתפרנסים מגידול צאן. החיים פה קשים. בקיץ חום אימים, בחורף בוץ וקור, אבל זאת האדמה שלנו. אנחנו סובלים קשות מהכיבוש. המתנחלים מקיפים אותנו מכל הכיוונים עם מאחזים ומכניסים פרות וכבשים שלהם לשטח, משתלטים על כל המרעה שהיה שלנו. הם תקעו עשרות דגלי ישראל מול האוהלים שלנו, ואוסרים עלינו ואפילו על הצאן שלנו להתקרב אליהם. ואם דגל מהדגלים שהם תקעו לנו בכל מקום נופל, אפילו בגלל הרוח או שכבשה נגעה בו, הם משתוללים ומאשימים אותנו.

תמונה

תושב הקהילה מפרק את אחד המבנים. צילום: עארף דראר’מה, בצלם, 29.6.25

בסוף פברואר מתנחלים בנו מבנה קרוב מאוד לאוהלים של משפחת אבו עראם המורחבת, והם התחילו לסבול שם כל הזמן מצעקות, איומים, פלישות וצפירות, עד שהם נאלצו לעזוב. מאז, המתנחלים מהמאחז הזה מסתובבים כל יום גם בין האוהלים שלנו, לפעמים על טרקטורונים, לפעמים ברכב. לפני שבוע הם באו ואיימו עלינו - אמרו שיש לנו שמונה ימים להתפנות או שהם יקימו עוד מאחז, הפעם צמוד לאוהלים שלנו, ולא יתנו לנו לצאת מהבית; לא לנו ולא לצאן שלנו.
עכשיו אנחנו מפרקים את האוהלים שלנו ובוכים. אבל אין לנו ברירה. הפחד שיום אחד ייכנסו לקהילה ויהרגו אותנו פשוט לא עוזב אותנו. אנחנו גרים פה על קרקעות פרטיות שאנחנו מחזיקים בהסכם עם משפחות מטובאס, אבל למתנחלים לא אכפת. הם רוצים את כל האדמות.
אף פעם לא היו לנו ימים שחורים כמו בשנה הזאת. אנחנו מרוסקים ממה שקורה פה. פה גידלנו את הילדים שלנו, חיינו חיים קשים אבל עמדנו בהם. עכשיו אני אומר בלב כואב שאנחנו עוזבים מפחד. הכריחו אותנו לעזוב בכוח ובאיומים.