בשנים האחרונות, ובפרט מאז 7 באוקטובר 2023, חלה עליה חדה במספר מעשי האלימות של מתנחלים נגד פלסטינים ובחומרתם. הדיווחים המוצגים בבלוג זה אינם משקפים את כל אירועי אלימות המתנחלים בגדה אלא את רק את אלה שעלה בידי בצלם לתעד ולתחקר.
מחמוד אל-ג'ונדי בבית החולים עם בנו מוחמד. התמונה באדיבות המשפחה
ביום שישי, 3.1.25, הגיעו חקלאים מהעיירה יטא לפגישה עם עורך דינם באזור זעטוט שבקרבת העיירה בני נעים בנוגע למאחז חדש שהוקם ממזרח לאזור ומשתלט על האדמות שלהם. בין בעלי האדמות היו גם מוחמד אל-ג'ונדי, בן 28, מחמוד אל-ג'ונדי, בן 51, איימן אל-יתים, בן 33 וטארק אבו תורכי, בן 53.
עם תום הפגישה, בסביבות 16:30, עזבו החקלאים את המקום במכוניותיהם. לאחר כמה דקות של נסיעה, חסם את דרכם רכב ובו חמישה מתנחלים, שיצאו מהרכב חמושים באלות ודרשו מטארק אבו תורכי, שנהג ברכב הראשון, את מפתחות הרכב שלו. משסירב, הניחו המתנחלים אבנים לפני ואחרי גלגלי המכונית שלו כדי למנוע ממנו לנסוע. אבו תורכי ושאר החקלאים ירדו מהרכבים, ודיווחו למשטרה על האירוע. לאחר מכן פינה אבו תורכי את האבנים אך כשחזר למכוניתו החלו המתנחלים לתקוף אותו דרך החלונות, שברו את מסך המולטימדיה של הרכב ואת אחת המראות.
בינתיים הגיע רכב נוסף עם ארבעה מתנחלים וחייל. המתנחלים החלו לתקוף את החקלאים באבנים ובאלות, והחייל ירה כמה פעמים באוויר. בעקבות הירי ברחו חלק מהחקלאים מהמקום, והמתנחלים המשיכו לתקוף את הנותרים.
כמה מתנחלים הכו את איימן אל-יתים ופגעו בפניו ובעינו השמאלית. הוא פונה מהמקום במכונית פרטית והחייל ניסה למנוע את הפינוי ואיים על יושבי המכונית, אך הם הצליחו לברוח מהמקום ולהגיע למרכז הרפואי בכפר אל-כרמל.
לאחר כחצי שעה הגיעו למקום ניידת משטרה ורכב צבאי. לאחר מכן הגיעו שני אמבולנסים פלסטיניים שהזעיקו בעלי האדמות, אך אז הגיע רכב צבאי נוסף, חסם את דרכם ומנע מהם לפנות את הפצועים.
בשלב זה עזבו אספו חלק מהמתנחלים את האלות, הכניסו אותן לאחת המכונית ועזבו בה, כשהם מותירים במקום ארבעה מתנחלים ואת החייל. המתנחלים טענו בפני השוטר כי החקלאים תקפו אותם, והוא החליט לעצור מהם, ביניהם כאלה שנפצעו מידי המתנחלים.
לאחר-מכן הגיעו למקום רכבי משטרה וצבא נוספים, ולקחו את העצורים לתחנת המשטרה בקריית ארבע שם נחקרו בחשד לתקיפת המתנחלים והוחזקו עד 3:00 ללא טיפול רפואי. לאחר ששוחררו הם נלקחו על-ידי בני משפחותיהם לטיפול רפואי בבית החולים הממשלתי בחברון.
המתנחלים פצעו ארבעה מהחקלאים:את טארק אבו תורכי, שנפגע בראשו, מחמוד אל-ג'ונדי, שנפגע בראשו ורגלו הימנית נשברה, איימן אל-יתים שנפגע בעין שמאל והוכה בכל חלקי גופו ומוחמד אל-ג'ונדי שהוכה בכל חלקי גופו.
ביום שישי, 3.1.25, פגשתי עורך-דין שמייצג אותי ועוד בעלי אדמות בתביעה נגד המאחז. בפגישה נכחו בעלי אדמות אחרים שגם הם סובלים מתקיפות של מתנחלים על אדמותיהם. בסוף הפגישה, בסביבות השעה 16:30, התחלנו לעזוב את המקום שבו נפגשנו. היו שם בערך 10 רכבים, כולל הרכב שלי, סקודה אדומה.
במהלך הנסיעה, רכב של מתנחלים עצר מול האוטו שלי וחסם לי את הדרך. מהרכב ירדו חמישה מתנחלים ונעמדו לפני האוטו שלי. חלק מהם ניגשו אלי, ואחד מהם אמר לי: "תביא את הניירות. תביא את המפתח. הרכב הזה "משטובה". אמרתי לו: "המוח שלך משטוב! אתה לא משטרה ולא צבא. עוף מפה". סירבתי ולא מסרתי לו שום דבר. בתגובה, המתנחלים שמו אבנים לפני ואחרי גלגלי האוטו שלי, כדי למנוע אותי מלזוז. ירדתי מהאוטו, והמפתח היה בידי.
אחד הבחורים, שקוראים לו מוחמד אל-ג'ונדי, התקשר למשטרה הישראלית. הרבה אנשים עמדו מסביב לאוטו שלי, ואני סילקתי את האבנים, נכנסתי לאוטו והתנעתי אותו. פתאום, המתנחלים תקפו אותי דרך חלונות האוטו. הם שברו את המראה ואת מסך המולטימדיה באוטו, ורצו למשוך את המפתח. ירדתי מהאוטו שוב.
הגיע רכב אחר של מתנחלים, שבו היה גם חייל וחסם את דרכו של ג'יפ פלסטיני שהיה ליד האוטו שלי.
כמה מהמתנחלים התחילו לתקוף את הבחורים. הם הרביצו למחמוד אל-ג'ונדי, ובזמן שניסינו להגן עליו אחד המתנחלים היכה אותי בראש מאחור עם משהו, אני לא יודע אם זה היה אבן או מקל. נפלתי מיד על הקרקע, והיה לי דימום קל. החייל ירה כמה יריות באוויר.
אחד הבחורים עזר לי והרחיק אותי בערך 200 מטר. ישבתי על הקרקע וחיכיתי למשטרה ולאמבולנס. הגיעו ניידת משטר וג'יפ צבאי ואז גם שני אמבולנסים, אבל אז הגיע עוד ג'יפ צבאי וחסם לאמבולנסים את הדרך במרחק של 150 מטרים מאיתנו.
אמרתי לשוטר שנפגעתי, והרכב שלי עדיין על הדרך. הוא אמר לי: "בוא איתי לשם לקחת את האוטו שלך". כשהגעתי לשם, המתנחלים טענו שתקפתי אותם, ועל סמך זה השוטר עצר אותי מייד, למרות שאמרתי לו שהם אלה שתקפו אותי והראיתי לו את הפצע בראש.
החזיקו אותנו שם כמה שעות ואז הכניסו אותנו לג'יפים הצבאיים ולקחו אותנו לתחנת המשטרה בהתנחלות קרית ארבע. החיילים אזקו לי את הידיים לאחור והושיבו אותי על רצפת הג'יפ. גם את מחמוד, שסבל מכאבים חזקים ברגל, הם הושיבו על רצפת הג'יפ. שני חיילים פשוט הרימו אותו והשליכו אותו על רצפת הג'יפ, בלי להציע לאף אחד מאיתנו טיפול רפואי.
כשהגענו לתחנת המשטרה בקרית ארבע, חקרו אותנו אחד אחרי השני, שנינו בחשד שתקפנו את המתנחלים. אמרתי לחוקר שהמתנחלים הם שחסמו לנו את הדרך והכו אותי ועוד הרבה אנשים. החוקר צילם את מקום הפגיעה.
החזיקו אותנו בתחנת המשטרה בערך עד 3:00 לפנות בוקר. במשך כל השעות האלה לא הציעו לנו שום טיפול רפואי, גם לא למחמוד אל-ג'ונדי שנפגע הכי קשה והתפתל מכאבים עד לרגע ששיחררו אותנו.
אחרי ששיחררו אותנו, התקשרתי לבנים שלי והם הגיעו ולקחו אותנו לבית החולים הממשלתי עאליה בחברון.
מחמוד אל-ג'ונדי, בן 51, סיפר:
תמונה
מחמוד אל-ג'ונדי בבית החולים. התמונה באדיבות המשפחה
אני גר בעיר יטא עם המשפחה שלי, בת שבע נפשות. עד למלחמה עבדתי בבניין בישראל ומאז אני מובטל.
יש לי חלקת אדמה באזור זעטוט, בבריית בני נעים. בחודש ספטמבר האחרון מתנחלים הקימו מאחז חדש באזור, והתחילו גל של פגיעה באדמות של פלסטינים באזור הזה.
ביום שישי, 3.1.25, הלכתי עם הבן שלי מוחמד וקבוצה של בעלי אדמות ממשפחות אחרות כדי לפגוש עורך דין ששכרנו כדי להגן על האדמות שלנו מפני מתנחלי המאחז.
אחרי שהסתיימה הפגישה עם עורך הדין, בסביבות 16:30, עלינו על הרכבים שלנו כדי לחזור הביתה. באמצע ההנסיעה, ראינו שהמתנחלים חוסמים את הדרך ותוקפים את האוטו של טארק אבו תרוכי, שנסע ראשון.
ירדנו מהרכבים שלנו ועמדנו ליד האוטו של אבו תורכי. שמענו את המתנחלים דורשים לבדוק אם יש לאוטו רישיון, מצווים על טארק למסור להם את מסמכי האוטו, ואומרים שהאוטו הזה "משטובה" או גנוב. המתנחלים התנהגו בצורה מתגרה וברור שרצו ליזום עימות.
בהתחלה היו שם חמישה מתנחלים, שעצרו את האוטו שלהם באמצע הדרך. חלק מהם החזיקו אלות. ביקשתי מהבן שלי, מוחמד, להתקשר למשטרה הישראלית והוא התקשר אליהם והסביר להם מה קורה ואיפה אנחנו.
באותם רגעים, המתנחלים הניחו אבנים לפני ואחרי גלגלי האוטו של אבו תורכי, כדי למנוע ממנו לנסוע. באותו הזמן התנהל ויכוח חריף בין הפלסטינים והמתנחלים ואבו תורכי ניצל את זה כדי לסלק את האבנים, ואז עלה לאוטו שלו והניע כדי לנסוע.
פתאום, המתנחלים תקפו אותו דרך החלונות וניסו לחטוף את מפתח האוטו, כדי למנוע ממנו להתקדם. הם גם שברו את המראה ואת מסך המולטימדיה של האוטו. הבחורים ניסו להדוף את המתנחלים. בינתיים הגיע עוד רכב עם כמה מתנחלים וחייל.
החייל ירד וחסם ג'יפ של אחד הפלסטינים. אני הייתי קרוב לשם. שלושה מתנחלים תקפו אותי באלות. אחד מהם הפיל אותי לקרקע, ואחר היכה אותי באלה ברגל ימין ואני מיד נפלתי ארצה. לא יכולתי להזיז את הרגל. עוד מתנחל היכה אותי עם אבן באמצע הראש ופצע אותי. ירד לי דם.
בזמן שהמתנחלים תקפו אותי ואת שאר הפלסטינים, החייל כמה יריות באוויר והרבה מהפלסטינים ברחו. אני נשארתי מוטל על האדמה.
הבן שלי מוחמד התקרב וניסה להגן עליי ולהרחיק את המתנחלים ממנו, ואז הם תקפו גם אותו באלות – בבטן ובגב, בעטו בו כמה פעמים, תלשו לו את המשקפיים ומתנחל אחד שבר אותם. כל זה, כשאני מוטל על הקרקע ולא מסוגל לעזור לו, כפי שגם הוא לא היה יכול לעזור לי. הפגיעה ברגל כאבה לי מאוד.
בחור בשם איימן אל-יתים ניסה לגשת אלינו ולעזור לנו, אבל החייל וכמה מהמתנחלים לא נתנו לאף אחד להתקרב. כשאיימן התקרב המתנחלים התנפלו עליו כולם והכו אותו באלות ובידיים וגם בעטו בו. חלק מהם החזיקו את הזרועות שלו והאחרים הרביצו לו. אני עדיין הייתי על הקרקע ולא הייתי מסוגל להזיז את הרגל או לקום מרוב כאב. אחר-כך כמה בחורים הצליחו לחלץ את איימן מידי המתנחלים. הם לקחו אותו לאחד הרכבים ופינו אותו לבית החולים.
חצי שעה אחרי שאני נפגעתי, הגיעו רכב המשטרה הראשון וג'יפ צבאי, אבל הם עצרו במרחק של כמה מאות מטרים מאיתנו. היו שם כמה פלסטינים, חלקם מאלה שקודם ברחו מהמקום, וחלק שהגיעו אחר כך. השוטרים והחיילים דרשו מהם לעזוב את המקום.
כמה מהמתנחלים הכניסו את האלות באחד הרכבים, ונשארו כמה אחרים שפנו לשוטרים וטענו שאנחנו הרבצנו להם. כאשר השוטר הגיע למקום שבו היינו, אני והבן שלי, אמרנו לו שהם אלה שתקפו אותנו והרביצו לנו, ואמרתי לו שאני פגוע ברגל ובראש.
היו שם שני אמבולנסים שהגיעו כדי לפנות אותי לטיפול, אבל החיילים חסמו את דרכם ואסרו עליהם להתקדם. הגיעו עוד שתי ניידות משטרה, עם עוד כמה ג'יפים צבאיים.
השוטר הודיע לנו שאנחנו עצורים בחשד לתקיפת המתנחלים. אחרי שהחזיקו אותנו במקום במשך שעה, השוטרים החליטו לעצור אותי, את הבן שלי, את טארק אבו תורכי, ועוד שניים ממשפחת אל-יתים. ויש לציין שבמהלך השעה הזו, החיילים עיכבו עוד פלסטינים ובדקו את תעודות הזהות שלהם, השוטרים שוחחו עם המתנחלים, והמתנחלים שרו ורקדו והקניטו אותנו.
שני חיילים הרימו אותי, הכניסו אותי לג'יפ צבאי ושמו אותי על הרצפה. לידי על הרצפה היה טארק אבו תורכי. החיילים ישבו על המושבים, ואני ישבתי על רצפת הברזל. חלק מהדרך הייתה משובשת, והג'יפ הטלטל הרבה וזה הגביר את הכאבים ברגל שלי, שאחר-כך התברר שהם שברו.
הגענו לתחנת המשטרה בהתנחלות קרית ארבע ואחרי יותר משעה הכניסו אותי ראשון לחדר החקירות. החוקר אמר לי שאנחנו תקפנו את המתנחלים, ואז הראיתי לו את הפגיעות בגוף שלי, הוא צילם את הרגל והראש שלי, אבל לא הגישו לי שום עזרה ראשונה. הגיעו שניים לבושים מדי פרמדיקים, והחוקר אמר "לא אצלנו. הם ייצאו וילכו לקבל טיפול בעצמם".
נשארתי וחיכיתי עד שסיימו לחקור את כל העצורים, בשעה 2:40 לפנות בוקר. ברגע שיצאנו משם טארק אבו תורכי התקשר לבנים שלו והם הגיעו ולקחו אותנו לבית החולים הממשלתי בחברון. שם, גיבסו לי את רגל ימין והפנו אותי לבית החולים הממשלתי ביטא בשביל ניתוח השתלת פלטינה. את הפצע בראש שלי תפרו.
