ביום חמישי, 3.7.25, עזבו את מקום מושבן 15 המשפחות האחרונות בקהילת בדו אל-מוערג'את מזרח (מליחאת), שמנו 101 נפשות, בהן כ-50 קטינים. הקהילה, ששכנה מצפון-מזרח ליריחו, כללה בשיאה כ-65 משפחות, שמנו יחד כ-600 נפשות ממשפחת מליחאת המורחבת, המשתייכת לשבט הכעאבנה, ואשר התפרנסו מגידול ומרעיית צאן. בשנים האחרונות עזבו אותה תושבים רבים ובאוקטובר 2023, בתחילת המלחמה בעזה, כבר נותרו בקהילה רק 36 משפחות, שמנו 228 תושבים שכמחציתם ילדים.
עזיבת הקהילה החלה בין היתר בעקבות הקמת מאחזים סביבה, אלימות המתנחלים וצמצום שטחי המרעה על ידיהם, וכן מסיבות פרטיות של התושבים. בעבר נהגו התושבים לשהות באזור אל-מוערג'את בתקופת החורף, ולעבור בקיץ לאזורים שבהם שררו תנאי מזג אוויר ומרעה נוחים יותר, בין היתר בקהילת מר'אייר א-דיר, שתושביה גורשו באמצעות אלימות מתנחלים כבר במאי 2025. במהלך השנים, בעקבות הגבלות שהטיל הצבא והתגברות אלימות המתנחלים, הפסיקו תושבי הקהילה לנדוד, ונשארו בה באופן קבוע.
בשנת 2021, הקימו מתנחלים, ובראשם זוהר סבח, שעליו הוטלו סנקציות בינלאומיות, את המאחז "חוות זוהר סבח" בקרבת הקהילה והחלו למרר את חיי תושביה. מתנחלים שהגיעו מכיוון המאחז הטרידו את תושבי הקהילה באופן יומיומי כמעט, הגבילו יותר ויותר את שטחי המרעה שלהם, גנבו שוב ושוב ראשי צאן ותקפו את התושבים לעיתים קרובות.
בחודש יוני 2023, הקימו מתנחלים גם את המאחז "חוות נצח הראל", במרחק של כקילומטר מדרום-מערב לקהילה. מתנחלים שהגיעו מהמאחז נהגו לרעות את צאנם בין בתי התושבים, ולעיתים אף להאכילו מהמספוא של התושבים. בעקבות זאת נאלצו כעשר משפחות לעזוב את הקהילה בחיפוש אחר מקום בטוח יותר.
מאז החלה המלחמה בעזה באוקטובר 2023, חסמו המתנחלים את גישתם של התושבים גם לשטחי המרעה הנותרים והטרדות וההתקפות גברו. בעקבות זאת החלו המשפחות הנותרות באל-מוערג'את לעזוב בהדרגה.
בלילה של יום רביעי, 2.7.25, החלו מתנחלים מהחווה של זוהר סבח לבנות מאחז נוסף, במרחק של עשרות מטרים בלבד מבית הספר של הקהילה ומבתיה. המתנחלים נשארו במקום, רוב הזמן בליווי חיילים. כבר למחרת עזבה המשפחה הקרובה ביותר למאחז. באותו לילה, השתלטו המתנחלים על ביתה של משפחה אחרת, גירשו אותה באלימות והשחיתו את תכולת הבית ורכוש אחר של המשפחה. לאחר מכן תקפו המתנחלים באבנים פעילים ששהו במקום, גנבו עשרות ראשי צאן ממשפחה נוספת והובילו אותם לכיוון המאחז.
הקמת המאחז בסמוך לקהילה וההשתלטות על הבית היו הקש האחרון עבור תושבי הקהילה. לאחר שנים של הטרדות, איומים ותקיפות מצד המתנחלים, הריסת בתיהם והחרמת רכושם בידי הרשויות הישראליות, נאלצו התושבים להיכנע למכבש הלחצים הישראלי ולעזוב את מקום מגוריהם מזה עשרות שנים. במהלך אותו לילה העמיסו שאר תושבי הקהילה את צאנם על משאיות והעבירו אותו למקום מבטחים, וכבר למחרת החלו לפרק את בתיהם ולהעביר את רכושם במשאיות. במהלך העזיבה פרצו מתנחלים לבית הספר של הקהילה, השחיתו וגנבו ציוד רב, וריססו סמלי מגן דוד על הדלתות.
לאחר שכל תושבי הקהילה עזבו, פירקו המתנחלים את המאחז שהקימו בקרבת הבתים ועזבו גם הם.
